– שלום, הגעתי למזכירות בית הספר?
– כן, בוקר טוב.
– הכול יחסי, אני רוצה להגיש תלונה.
– גבירתי, שנת הלימודים התחילה לפני דקה וחצי.
– ואני מנסה להשיג אתכם כבר 90 שניות ללא מענה.
– זו התלונה?
– זו התלונה הבאה, נגיע גם לזה.
– אז במה אני יכולה לעזור לך?
– אני רוצה להתלונן על השיבוץ של הבן שלי בז'3.
– אנחנו לא משנים שיבוצים בשלב הזה של השנה, גבירתי.
– את זה עוד נראה. השיבוץ הזה לא מתאים למה שביקשנו.
– הוא לא עם החברים שהוא ביקש?
– הוא עם שלושה מתוך ארבעה.
– זה יפה.
– זה 75 אחוז. אני מבינה ש־75 זה נחשב יפה בבית הספר שלכם, לא פלא שככה מערכת החינוך נראית.
– גבירתי, אני עכשיו רואה שהילד הרביעי שהוא ביקש להיות איתו זה דביר כהן.
– בדיוק.
– אבל ההורים של דביר עשו רילוקיישן לדאלאס.
– אז מה?
– אז מה את רוצה שאני אעשה?
– שתילחמו על דביר, ככה נותנים לילד איכותי ללכת? אני לא מבינה.
– אבל מה את רוצה שאני אעשה עם זה עכשיו?
– לדעתי עוד לא מאוחר, אמא של דביר מאוד הפכפכה. אם תתקשרי אליה בשעה הקרובה אני מאמינה שעוד אפשר להביא אותו לז'3.
– אני לא מתכוונת לעשות את זה גבירתי, את קיבלת כל מה שביקשת.
– לא מדויק, אני גם רשמתי עם איזה ילדים אני לא מוכנה שהילד שלי יהיה בכיתה, ופשוט התעלמתם מזה.
– מה?
– אני כתבתי לכם במפורש שהבן שלי לא יכול להיות בכיתה עם גילי הרשברג.
– מה הבעיה עם גילי?
– הוא אוכל טושים.
– אוכל טושים?
– מאז הגן הוא אוכל טושים מה נעשה, ילד נורא ספציפי.
– ואת מפחדת שהוא ישפיע לרעה על הבן שלך?
– אני מפחדת שהוא יסיים לנו את הטושים.
– הבנתי. אני מצטערת, אני לא משנה שיבוצים בשלב הזה.
– אני גם ביקשתי שהוא לא יהיה בכיתה עם רונן יצחק.
– מה הבעיה איתו?
– אין בעיה איתו, הוא ילד מקסים.
– נו יפה.
– אבל אמא שלו מזעזעת. היא מאלה שמדברים אליך קרוב קרוב, מכירה את זה?
– כן…
– והיא גם אומרת המבונגר.
– מה?
– היא מהאלה שאומרות המבונגר במקום המבורגר.
– אוקיי.
– אני לא יכולה להיות איתה באותה כיתה, כל הממשק איתה נורא לא נעים לי.
– אבל זה לא את בכיתה, זה הילד.
– כן, אבל את יודעת איך זה, נפגשים בימי הולדת, בר מצוות, אספות הורים, וזאתי איך שהיא רואה אותך בזווית העין היא מתלבשת עלייך, מדברת קרוב ואומרת המבונגר.
– מה הסיכוי שהמבורגר יעלה בשיחה?
– היא תמיד מוצאת איך להשחיל את זה, אני אומרת לך האישה לא מחוברת.
– הבנתי.
– אגב אמא של דביר כהן מקסימה, אני אומרת לך. אם תתקשרי אליה עכשיו אולי עוד תספיקו להעביר אותו לז'3.
– זה לא יקרה, יש משהו אחר שאני יכולה לעזור?
– כן, אני ביקשתי במפורש שהכיתה של הבן שלי תהיה ממוקמת בצד המזרחי של בית הספר.
– מה?
– כתבתי במפורש שהבן שלי צריך חלון שפונה מזרחה, אם הבן שלי לא מקבל משב רוח מזרחי במהלך השיעור הוא מאבד ריכוז.
– יש לך אבחון לדבר הזה?
– כן, אבל באבחון לא ראו שום בעיה.
– אז אין בעיה.
– יש בעיה, פשוט האבחון עצמו התבצע בקליניקה עם חלון לכיוון מזרח אז הם לא עלו על זה.
– הבנתי.
– אז תזיזו את הכיתה לצד המזרחי?
– לא.
– אז את הבן שלי תזיזו.
– אי אפשר.
– למה, כי אז הוא לא יהיה עם הילדים שהוא ביקש?
– לא, כי אז הוא יהיה בי"ב נשמה, הם אלו שבצד המזרחי.
– הבנתי. לגבי השיבוץ של המחנך יש מה לעשות?
– מה הבעיה?
– אני כתבתי בטופס במפורש שהבן שלי לא יכול להיות בכיתה שיש בה נוכחות של מחנך.
– מה?
– מה ששמעת, נוכחות של מחנך נורא מלחיצה את יואבי, וכשהוא לחוץ הוא לא יכול ללמוד.
– אבל גם בלי מחנך הוא לא יכול ללמוד!
– אני מסכימה שזה יותר מאתגר אבל בשביל זה אתם המוסד החינוכי ואני האמא, תמצאו פתרונות.
– אי אפשר שלא יהיה מחנך בכיתה.
– אז הבן שלי תקוע שנה בכיתה שיש בה מחנך, אין בה חלון למזרח, וגילי הרשברג אוכל לו את כל הטושים, זה מה שאת אומרת לי עכשיו.
– כן.
– טוב, לא השארת לי ברירה. אני אעשה פגישה עם כל ההורים של הכיתה ונארגן מחאה על ההתנהלות שלכם.
– בסדר גמור.
– את חושבת שאני לא אעשה את זה?
– אני חושבת ששכחת שאמא של רונן יצחק היא חלק מהכיתה.
– אוי לא, גברת המבונגר.
– בהצלחה.
לתגובות:
***
