זאבי שטרן, חסיד דעעש בן 23, גדל בבית שמש כל שנות חייו. מכיוון שהוא מתגורר בקצה העיר, כבר בגיל צעיר הוא נחשף לפעילות של מכבי האש שהגיעו לכבות שרפות בשטחים הפתוחים ליד ביתו. "כמעט בכל יום עקבתי אחרי הפעילות של הכבאים, בדיוק כמו כל סקרן אחר", הוא מתאר, "עם הזמן החלטתי שאני רוצה לקחת את זה צעד קדימה. אמרתי לעצמי: זאת עבודה טובה, זאת עבודת קודש, ואני רוצה להיות חלק מזה".
אף שצעד כזה הוא פחות טריוויאלי במגזר החרדי, שאליו הוא משתייך, שטרן החל לגשש את דרכו לעבר מערך הכבאות וההצלה. "המשפחה שלנו, בלי קשר לרב שאנחנו הולכים אחריו, כן רואה ערך מסוים בשירות המדינה בצורה כזאת או אחרת", הוא מבהיר. באותם ימים עוד לא היה מסלול מיוחד שמותאם לאורח החיים החרדי, לכן שטרן השתלב כמתנדב מן המניין. "הלכתי לתחנה ושאלתי את הלוחמים מה עושים ואיך מגיעים להתנדב".
כשהגיעה לאוזניו השמועה על פתיחת המחזור הראשון של שירות לאומי־אזרחי במערך הכבאות וההצלה שמותאם לציבור החרדי, הוא קפץ על ההזדמנות, יצר קשר באופן מיידי ונרשם לקורס ההכשרה. בשבוע שעבר, יחד עם 13 מתנדבים נוספים, הוא סיים את קורס ההכשרה של המחזור הראשון. מדובר על מחזור של 14 מתנדבים, בני 20 עד 28. כולם נשואים, חלקם גם הורים וחלקם בדרך, שמגיעים מכל קצות החברה החרדית, מחסידות גור ומחסידות ויז'ניץ, בוגרי ישיבות ספרדיות וליטאיות.
שטרן משתף שגם כשהוא מגיע הביתה ומסתובב בשכונה במדים של כבאות והצלה, הוא מקבל את מלוא התמיכה מהמשפחה וגם מהחסידות עצמה. "אנשים בקהילה יותר גאים בי על מה שאני עושה, מאשר מעבירים עליי ביקורת על זה שאני הולך לשרת. הם נהנים לראות שיש להם אחד מהחברה, מהחסידות, מהשכונה, שמכיר את העולם מבחוץ, תורם ויודע מה לעשות בשעת אמת אם משהו חלילה יקרה בבית שלהם. בכל דבר שיצטרכו אני היד הראשונה שעוזרת – בקשיי שפה אני אוכל לפתור את הבעיות, כי אני חסיד ואני יודע יידיש, או בכל דבר אחר. למעשה, אני כוח העזר הכי חשוב שיש לכבאי בשטח – בתאונה, בחילוץ ממעלית או בשרפה. חד־משמעית, זאת שליחות קודש".
אין חשש בקהילה החרדית שמדובר במעין מדרון חלקלק, שהיום זה כבאות והצלה ומחר זה להתגייס לצה"ל?
"לא, הם לא מדברים על זה. דבר ראשון – זה שירות לאומי־אזרחי במקום צבא, אז אין אופציה כזאת. לכן הם דווקא שמחים יותר לראות שאני מגיע לשרת בכבאות ושלא הלכתי לצבא. הם גם יותר שמחים שיש להם מישהו מהקהילה שלהם, מהשכונה, מישהו שהם מכירים, שיבוא ויעזור להם".
האם התדמית של חרדים ככאלה שבזמן אמת מתקשרים לכבאי שהם מכירים היא נכונה, או שהם מתקשרים כמו כולם ל־102?
"לא, הם מתקשרים 102, ואני מגיע", הוא מדגיש, "גם אם היו מתקשרים, יש בעיות ביטוח, אז אני לא יכול לצאת סתם ככה. תמיד אפנה אותם להתקשר".
במשך הזמן התקדם שטרן בסולם התפקידים וההתמקצעויות, עד שלצד ההתנדבות המעשית שלו הוא הפך למסבירן הלאומי של מערך הכבאות בקרב המגזר החרדי. "פונים אליי לא מעט צעירים חרדים ששואלים אותי איך זה עובד. אני מסביר להם איך הם יכולים להשתלב אם הם ירצו. כמו כן אני מסביר להם על דרכי הפעולה עד שהקריאה מגיעה אליי, אצל מי זה עובר, מה כרוך בזה, למי להתקשר. אני גם מעורר את המודעות להתקין גלאי עשן בבתים שאנחנו מכניסים לאט לאט גם למגזר החרדי. כאחד שגר בשכונה, אנחנו יושבים ומדברים, כל אחד עם השאלות שלו, ואני גם יודע לתת את התשובות.
"החלום שלי היה להיות חלק מכל המערך הזה, מהעשייה הזאת, ללכת לתאונה ולחלץ את הלכוד, לכבות את השרפה, שלא יישרף למישהו בית, הצלת חיים, הצלת רכוש", הוא מוסיף בסיפוק, "כל הדברים שתמיד חלמתי עליהם, אני מגשים אותם פה. העובדה שהגשמת החלום כוללת גם תרומה למדינה ולמערך הכללי, זה בונוס גדול מבחינתי. עוד לא יצא לי לעזור לאנשים שאני מכיר אישית. אני חדש מדי בשביל שזה באמת יקרה, שאוכל ממש פיזית לעזור, אבל בכל שרפות הפחים ושרפות הקוצים שיש בשכונה שלנו, אני כבר נמצא".
"גשר בין הקהילה החרדית למדינה"
בשנים האחרונות מקדם השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר, יחד עם נציב כבאות והצלה רב־טפסר אייל כספי, את הנתיב לשילוב מתנדבי השירות הלאומי־אזרחי במערך הכבאות וההצלה, כתומכי לחימה. "יש לנו כבר ניסיון נצבר בנושא של גיוס תומכי לחימה שכולל את המגזר הערבי, כמו גם נוער שהצבא לא מגייס מטעמים כאלה ואחרים, ואותם אנחנו משלבים כתומכי לחימה", מרחיב סגן טפסר איציק בן־אבו, ראש ענף מערכים משלימים בכבאות והצלה לישראל, שממונה על הפרויקט. "תומך לחימה משמש ככוח עזר ללוחם האש במעגל החיצוני של האירוע. על מנת שלוחם האש יוכל להתמקד בלחימה באש, בחילוץ מתאונה או בכלל הפעולות שכבאות והצלה לישראל מבצעים, הוא צריך תמיכה חיצונית לכל המעגל הפנימי של האירוע".
כידוע, מערך הכבאות וההצלה בישראל מתמודד כל שנה עם אלפי מקרים של שרפות, חילוצים, תאונות דרכים ואסונות. למעשה, המתנדבים שמעבים את השורות משמשים ככוח עזר למשימות עורפיות ותומכות. "כגוף רשמי של מדינת ישראל שאמון על הצלת חיי אדם, הגענו למסקנה שיש חשיבות חברתית לשילוב החברה החרדית במאמץ של כבאות והצלה לישראל, בכך שהם ייקחו חלק פעיל בהגנה על חיי אדם", מסביר בן־אבו, שמוביל את המיזם עם ראובן פינסקי, מנכ"ל רשות השירות הלאומי־אזרחי, ועם שימי גשייד, מנהל ארגון 'חברים' האחראי על תפעול מערך השירות הלאומי־אזרחי לבני המגזר החרדי. "על הדרך נוצר גשר בין הקהילה החרדית לבין המערכות של המדינה, עם כל ההיבטים שקשורים לנושא הזה. ההשתלבות במערך הלאומי גורמת לתחושת שייכות, ומעלה את קרנה של הקהילה החרדית בציבוריות הישראלית, וזה כמובן מסייע להם להסיר את המחיצות. החשיבות הערכית ברורה לכולנו: בנושא של פיקוח נפש – 'כל המקיים נפש אחת מישראל, מעלה עליו הכתוב כאילו קיים עולם מלא', זה ממש להציל חיי אדם".
בחברה החרדית יש חששות מכניסה למערכות רשמיות של מדינת ישראל. איך צלחתם את המעבר הזה?
"ביצענו התאמות ביכולת של אותו משרת להיות בסביבה שהיא לעיתים אולי לא מתאימה לאורח חייו, אבל אנחנו בהחלט מתאימים את המבנה ואת השירות לאורח החיים החרדי", הוא מעדכן, "מטבע הדברים, מרבית סדר היום של לוחמי האש במשמרת מוקדש לנושא של כוננות, לאחר בדיקות בוקר, תרגילים ואימונים. הכוננות היא בעצם חלק משגרת החירום של המשמרת. בזמן שלוחם נח או עושה את כל מה שהוא רוצה מבחינת שמירת כוננות, תומך הלחימה החרדי יכול לשבת וללמוד ולהשלים את הדף היומי או את לימודי הדיינות שהוא רוצה להמשיך בהם".
בן־אבו מציין כי ברוב התחנות של כבאות והצלה כיום יש בית כנסת עם ספרי קודש וכל מה שצריך על מנת לשבת וללמוד. "הנושא של כשרות אצלנו נשמר מבחינת כיורים נפרדים, ובנוסף לכך חתמנו לאחרונה על הסכם שמקנה להם כרטיס כלכלה למשמרת במקומות שמעניקים להם את הכשרות שהם רגילים אליה. אנחנו פותחים את ידינו ואת ליבנו להקשיב להם ולסייע כמה שיותר, על מנת שהם יוכלו לשרת בלי לפגוע באורח החיים הרגיל שלהם".
לאחרונה, כאמור, המחזור הראשון סיים את מסלול ההכשרה שלו, לקראת השתלבות במערך ההתנדבות. "טקס סיום המחזור הראשון היה סופר מרגש, סופר עוצמתי. ההכשרה הזאת נמשכה חודש. כנראה נאריך את מסלול ההכשרה של המחזור השני בשבוע נוסף. בגלל הגיל של החניכים, שהם נשואים, בעלי משפחות – באנו והורדנו את כמות הימים של ההכשרה, אבל הם אמרו: לא, אנחנו רוצים יותר מבצעי, יותר ללמוד ויותר להיות פה בקורס. במחזור ב' נוסיף עוד שבוע לפחות. מבחינתנו ניתן להם יותר כלים פרקטיים להגיע לתחנה, והם יהיו יותר מנוסים ומתורגלים".
מן הסתם יהיו כאלה שיאמרו ש־14 משתתפים במחזור הראשון זה לא הרבה, אבל מבחינתו של בן־אבו כל אחד הוא עולם ומלואו. "כל אחד מהם הוא שגריר שיסייע לגיוס עוד ועוד לשירות נרחב ומשמעותי. כחוט השני עברה האמירה שלהם, שהם כל כך מרגישים בבית, שחיבקו אותם ונתנו להם תחושה טובה – כל המשרתים במטה, במכללה ובכלל בתחנות. השבוע ערכנו סיור למידה כדי לראות איך הם מתאקלמים בתחנות. מפקדי התחנות יצאו מגדרם לשבח ולהלל את הפרויקט הזה. מבחינתם הם מחכים כבר בכיליון עיניים למשרתים הבאים, והבטיחו לעשות כל מה שצריך על מנת לשמר אותם ולהעצים את הפרויקט הזה".
הסגל נבחר בפינצטה
השירות הלאומי־אזרחי במערך הכבאות וההצלה נמשך שנתיים, כאשר המתנדבים עוברים קורס של חמישה שבועות ואז עוברים לשרת בתחנות. "השירות נעשה על פי הדרישות של השירות הלאומי־אזרחי למספר מינימלי של 37 שעות בשבוע. הם יכולים לחלק את זה בצורה נוחה, לעשות 12 שעות משמרת ביום אחד, אחרי זה לנוח יום, ואחרי זה שוב משמרת של 12 שעות. אנחנו משלבים אותם בצורה הומוגנית עם המשמרת ככל שניתן, על פי השעות שמחויבים להן. הם משולבים במערכים בהתאם למקום מגוריהם, כי לנו יש פריסה ארצית של תחנות כיבוי, ואנחנו גם מתאימים אותם למקום שלהם, שיהיה להם נוח לשרת שם".
כאמור, נעשו לא מעט התאמות לאורח החיים החרדי כדי שיהיה ניתן לקלוט את הצעירים החרדים ולהעניק להם את המעטפת המיטבית. "כעיקרון אצלנו, כמערך מבצעי, כל הקורסים וההכשרות מחייבים כאן לינה. יש לנו מעונות, כל מי שמגיע ללמוד ולהיות חלק מהמערך חייב להיות גם בלינה מלאה. מכיוון שכולם נשואים ובעלי משפחות, ביטלנו את הלינה. הם עשו לימודי יום בלבד", מדגים בן־אבו, "אנחנו קבענו את שעות הלימודים שלהם, כך שיהיו מותאמות ומרווחות לפי זמני התפילות. שולבו גם לימודי תוכן מעולמות הדת, וגם הרב הראשי של הכבאות נכנס ונותן שיעורי תורה".
אומנם הפרויקט יצא לדרך רק לפני חודש, אבל התהליך וההיערכות לפתיחת הקורס התחילו כבר לפני כמעט חצי שנה "בראיונות ובהתאמות שנדרשו לנושא, ובבחירת סגל לקורס", מוסיף בן־אבו, "היינו צריכים לבחור את הסגל בפינצטה. כל כך הרבה התמודדו ורצו להיות בקורס ההיסטורי הזה מקרב המדריכים של הכבאות וההצלה. היינו צריכים לבחון את האיזונים ואת האנשים המתאימים למשימה הרגישה הזאת".
אם כבר הזכרנו את הסגל המקצועי שלימד אותם, בן־אבו מציין כי בדרך כלל בקורס אין הפרדה מגדרית. "לצורך הקורס הזה ולצורך החברה החרדית הוצאנו את הסגל הנשי לגמרי, וכל מי שלימד אותם היו רק הסגל הגברי, כדי שלא תהיה חלילה איזושהי אי־נוחות. מעבר לכך, גם הנושא של הכשרות הוקפד ונבדק, והתווספו שם עוד כמה דקויות שהיו צריכים, בהתאמה מקסימלית. אומנם זאת קבוצה קטנה יחסית, אבל היא קבוצה דגולה מבחינתנו, כי כל אחד כזה הוא עולם ומלואו. זה מעטפת של משפחה, מעגלים של חברים, מעגלים של בני דודים, מעגלים של שכונה ואחר כך של עיר, וזה פשוט הולך ומתפשט. השמועה רצה ורואים כי טוב. אנחנו מאמינים שבעוד שנה-שנתיים נהיה כבר במקום אחר של אלפי משרתים אצלנו במערך. עלינו פה על פתרון לשילוב מצוין של החברה החרדית בכבאות והצלה לישראל. לנושא הזה יש חשיבות אסטרטגית בחוסן הלאומי של מדינת ישראל. ככל שיותר מגזרים יהיו שותפים בפועל להגנה על המדינה, כך החוסן הלאומי והערבות ההדדית יתחזקו, יהיו פה יותר הסכמות מאשר אי־הסכמות".
"שילוב צעירים חרדים בכבאות והצלה לישראל הוא צורך לאומי וערכי", קובע נציב כבאות והצלה רב־טפסר אייל כספי, "זוהי שותפות אמת בביטחון הפנים של מדינת ישראל, הבנויה על ערכי שליחות, ערבות הדדית והצלת חיים. אני רואה במהלך זה נדבך חשוב בגיבוש זהותה של החברה הישראלית, כחברה מאוחדת הפועלת יחד למען כל אזרחיה".
"בזמן שכולם מדברים, אנחנו במשרד לביטחון לאומי פשוט עושים", מוסיף השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר, "אני מברך את בני השירות החרדים שהצטרפו למערך הכבאות וההצלה. זוהי בשורה גדולה – גם לחברה החרדית שמוכיחה שכשיש רצון זה אפשרי, וגם למדינת ישראל שמקבלת כוח אדם איכותי, חדור שליחות וערכים. הם מצטרפים למאות בני המגזר החרדי שכבר נקלטו במשטרה, בשב"ס ובכיבוי האש בתקופה האחרונה. נמשיך ונפעל לעודד עוד ועוד חרדים להתגייס לגופי הביטחון הלאומי".
***
