"רק, במה מדובר? אני פשוט לא יודע על מה אתה מדבר", כך, אחרי שבוע של קמפיין הכפשות שכלל את הכינוי "פושע מלחמה" והאשמות ב"תג מחיר" מצד עיתון 'הארץ' וארגוני שמאל קיצוני, הגיב סגן־אלוף א' לשאלתי על יחסו להתבטאויות האלה.
א' הוא מפקד גדוד רם, שתופס גזרה שכנה לזו שבה התרחש הפיגוע בבוקר יום חמישי שעבר סמוך למלאכי השלום בבנימין, מה שאומר שהוא ממש מאלה שהכוונת של הקמפיין מכוונת אליהם. 'הארץ', האגודה לזכויות האזרח שהגישה תלונה ואפילו 'ידיעות אחרונות' – כל זעקות השבר אפילו לא הגיעו לאוזני הלוחמים בשטח, וזו כבר בשורה משמחת.
ביום חמישי בבוקר, בשעה שמונה ורבע, הוא היה בדרכו להערכת מצב אצל מח"ט בנימין ענאן פארס. עוד לפני שהחלה הפגישה, התקבל דיווח על ירי בשטחי מרעה סמוך לחוות מלאכי השלום. המח"ט והמג"דים עלו מיד על הרכבים: פארס והמג"ד שהאירוע בגזרתו רצו לנקודה עצמה, והמג"דים השכנים דרכו מיד את גדודיהם למשימה האוטומטית – בידוד הגזרה באמצעות חסימת צירים ותצפית, כדי למנוע בריחה של מחבלים.
מה שהתרחש באותו זמן בנקודת האירוע התבהר בתחקיר: מחבל צעד מהכפר אל־מועייר, רעול פנים וחמוש באקדח ובסכין. הוא המתין מאחורי טרסה בנקודה שידע, על פי איסוף מודיעין מקדים, שהרועים מהחווה הסמוכה צועדים בה במרעה היומי. כשהרועה התקרב, רכוב על ריינג'ר, המחבל הגיח מטווח אפס וירה לעברו כמה כדורים. בנס הרועה לא נפגע, אך מתוך הבהלה והצורך לחמוק מהירי הוא נתקל בקפל קרקע והתהפך עם רכבו. תוך שהוא שרוע על הארץ, חבול מהנפילה, הצליח הרועה לחייג לחייל הגמ"ר שמוצב בחווה ולהזעיק אותו. הלה הגיע בתוך זמן קצר מאוד, ועוד לפני שזיהה את הנקודה המדויקת החל לירות באוויר לצורך הרתעה. ככל שיד התחקיר מגעת, מסתמן שהירי ההוא הציל את חיי הרועה והרחיק את המחבל לפני שהספיק לצמצם טווח ולירות מקרוב. הוא נס בחזרה אל הכפר.
בתוך דקות לא רבות נשאבו לגזרת אל־מועייר כוחות גדולים ממגוון יחידות. גששי יחידת מרעול שהגיעו לנקודת הירי החלו להתחקות אחר עקבות וסימנים שהותיר אחריו המחבל. במקביל, מודיעין שאסף השב"כ הוביל בסבירות גבוהה לחמולה מסוימת באל־מועייר. המח"ט שלח כוחות גדולים לצורך מעצר ותחקור מהיר של בני המשפחה, ובמקביל לא הרפה מהכפר כולו. אל־מועייר הייתה סגורה ומסוגרת במשך 48 שעות, מחולקת לגזרות בין יחידות עילית ולוחמי חי"ר, ונסרקת רחוב אחר רחוב ובית אחר בית.
רבים מבני המשפחה נעצרו שעתיים בלבד אחרי האירוע והועברו לחקירת שב"כ. במקביל, אחרי שמונה שעות של חיפושים, האקדח והסכין שבהם השתמש המחבל נמצאו בתוך בור מים, ומסכת הפנים שבה השתמש נמצאה במיקום אחר. סיר הלחץ סביב המחבל הלך והתחמם. ביום למחרת, התעלומה פוצחה. אחד הנחקרים מבני המשפחה החשודה הודה במעשה, לאחר שהחפצים שנמצאו חיזקו סביבו את החשדות. מסתבר שהפעולה הנחושה של המח"ט פארס ושאר הכוחות הובילה לתפיסת המחבל בטווח זמן קצר מאוד.
יודעים להרים זרקור
את חומר הסיפורים הזה, עם כל ההערכה שיש בו לכוחות הביטחון, אנחנו מכירים כבר שנים. אבל באירוע הזה בלטה במיוחד גישה שונה שהובילה שרשרת הפיקוד – מהאלוף, דרך האוגדונר ועד המח"ט. זמן קצר אחרי הפיגוע, בסרטון וידאו שהפיץ דובר צה"ל מתוך חפ"ק שהוקם לצורך המרדף, השמיע אלוף פיקוד המרכז אבי בלוט תדריך שנשמע סוף סוף כמו דרך פעולה שפויה ואפקטיבית לצבא שרוצה לנצח את אויביו.
"כרגע המאמץ המרכזי, כל מה שהפיקוד עושה, האוגדה עושה, חטיבת בנימין עושה, זה כדי לעמוד במשימה, שנדע שהמחבל אצלנו או שהרגנו אותו", פתח בלוט במובן מאליו, אך אז הוסיף: "כל כפר וכל אויב צריך לדעת שאם הם מוציאים פיגוע כנגד התושבים הם ישלמו מחיר כבד. הם יחוו עוצר, הם יחוו כתר והם יחוו פעולות עיצוביות. אנחנו נעשה מאמץ עכשיו, וננצל גם את הסד"כ שקיבלנו, לצורך מיקוד על הכפר אל־מועייר שהוציא לא מעט פיגועים לאחרונה. אנחנו עכשיו מתלבשים על הכפר הזה. את המסר הזה אנחנו גם נעביר לכפרים האחרים. הכפר מוציא פיגוע? אין בעיה. אתה רוצה זרקור עליך? אנחנו יודעים להרים זרקור. כדי שיהיו מורתעים, הכפר הזה והכפרים האחרים".
הפקודה של האלוף בלוט מתחרה בהחלט על תואר המרענן הרשמי של קיץ 2025, וייתכן מאוד שתאיים גם על טוענים לכתר מעונות קודמות. הנה אלוף פיקוד שלא עוסק במרקם החיים של התושבים הפלשתינים, שלא מפריד באופן מלאכותי בין המחבל ובין הכפר שתמך בו וחיפה עליו, וגם לא דופק חשבון לצדקנים שבוודאות ינסו להכפיש אותו. "רק, במה מדובר?" – זו רוח מפקד הפיקוד שחלחלה עד למג"ד.
בלוט התגלה בשבוע האחרון כמי שהעיר לתחייה את תפיסת ההרתעה ביהודה ושומרון. כמה פעמים ביקרנו את ראש הממשלה ואת בכירי צה"ל, שהפטירו אחרי כל פיגוע רצחני "ידו הארוכה של צה"ל תגיע למחבלים" ו"נמצה את הדין עם הרוצחים". כמה מיאוס ואיוולת מצאנו בגישה הזאת. והנה מגיע אלוף פיקוד מרכז חדש, ומצהיר: אין מחבל בודד. יקום אחד ויעשה פיגוע – הזרקור יאיר על כל הכפר. הכתר ימשיך עד שנעבור בית בית ונוודא שאין בו נשק. המקום יושבת כליל ל־48 שעות. המרחב של הכפר ושל סביבותיו יעבור עיצוב מחדש, תוך נזק כלכלי כבד לתושביו.
ומה שעוד יותר יפה בהצהרה הזאת, זה שהיא לא נותרה הצהרת רהב כדרכם של קצינים בכירים. בעוד המרדף מתנהל, בלוט אישר להתחיל באותן "פעולות עיצוביות" שעליהן דיבר בתדריך. ראו, אני בדרך כלל מהמבקרים של רידוד ועיוות השפה בצה"ל, שיצר את הדיאלקט העברי הקרוי "קצינית". אבל במקרה הזה, באופן חריג, זו הברקה של ממש. למינוח המרוכך הזה, שמזכיר יותר פגישת עבודה של זוג נרגש עם מעצבת חללי פנים לקראת בניית ביתם, הייתה פרשנות מרחיבה בשטח: עשרות באגרים – צה"ליים ומגויסים – שעטו על פאתי אל־מועייר, וחישפו דונמים רבים של עצי זית וסבך ששימשו את מחבלי הכפר לאורך השנים. על פי הדיווח ב'הארץ', מדובר ביותר מ־3,000 עצי זית.
זאת לא הייתה הצקה מקומית, אלא ניצול הזדמנות שיצר שינוי דרמטי בשטח. תושבי האזור, שנוסעים במקטע הזה של כביש אלון באופן יומיומי, מכירים את המטעים הללו כמקום מסתור ידוע למחבלים. "אנחנו שנים מבקשים להוריד את המטעים האלה, והשבוע בלוט פשוט חישף לכל אורך הכביש. היינו כחולמים", אמר ל'בשבע' יהל לוי, מזכיר היישוב מלאכי השלום שבסמוך אליו אירע הפיגוע. גורם צבאי בכיר בחטיבת בנימין ניסח לנו את הגישה החדשה בצורה פשוטה: במשך שנים מחבלים התקדמו לעבר הכביש כדי לירות או ליידות אבנים בחסות העצים הללו, ואם כך ההגדרה שלהם היא תשתית טרור. תשתית טרור – הורסים, בלי התלבטות בכלל.
ולא פחות חשובה מהפעולה הנחושה של בלוט, מפקד האוגדה תת־אלוף יקי דולף והמח"ט פארס, היא גם ההתייחסות שלהם לפיגוע שבו כמעט שלא נפגע אף ישראלי. מלבד כמה מכות יבשות, האירוע הסתיים בלי פגיעות בגוף. לא צריך זיכרון ארוך כדי להעלות מקרים שבהם ניסים כאלה נענו ב"שקט תעשייתי" ו"המשך מרקם החיים". והנה, כל הבלגן הזה, כל "פשעי המלחמה", כפי שכינה אותם מו"ל 'הארץ', באו על אירוע שעבר בשלום לכאורה. הגורם הבכיר בחטיבת בנימין שעימו שוחחנו, הדגיש שכך זה אכן מבחינתו: "מהרגע הראשון, כשהפיגוע קרה, התייחסנו אליו כאילו יש לנו אזרחים הרוגים. זה שאין הרוגים, זה לא אומר שהוא לא מחבל, וזה לא אומר שאנחנו לא צריכים להגיב באופן מלא".
תם עידן הקצינים המתנחמדים
יממה בלבד לאחר הפיגוע והטיפול המהיר והנחוש במחבל ובמעטפת שלו, דאגו בהתיישבות להכיר תודה לאלוף הפיקוד, לאוגדונר ולמח"ט במכתב פומבי שפרסמו הנהגות יישובי גוש שילה והמרחב. "אנו מבקשים לברך ולחזק את ידיכם בשעה זו", נכתב בו, "לפני יממה אירע הפיגוע הקשה, וכבר באותו יום ניכרת תגובה מהירה, נחושה ומרשימה ביותר – תגובה שלא נראתה כאן זה שנים". גם משיחות עם גורמים במועצה המקומית ובמועצת יש"ע עולה תמונה של הערכה גדולה לתפקודו של אלוף הפיקוד.
בשבוע שעבר פרסמתי כאן נתונים של המשטרה שמראים ירידה דרמטית במספר הפיגועים השנה. השבוע קיבלתי גם את נתוני הצבא, ומתברר שהם דומים מאוד. מאז תחילת מבצע חומת ברזל ביהודה ושומרון, אי שם בתחילת 2025, נרשמה ירידה של 83 אחוזים בכמות הפיגועים. פחות או יותר מקביל לנתונים של המשטרה, בהתחשב במספרים הקטנים. בצבא מוסיפים גם מידע על ירידה ב"טרור עממי", קרי זריקות אבנים ובקת"בים. בתחום הזה הירידה פחות דרמטית, אך עדיין ניכרת ועומדת על כ־20 אחוזים.
חשוב לציין את הנתונים, וחשוב לציין את יחס התושבים, מפני שהאלוף אבי בלוט זכה לא פעם לקיתונות של זעם מצד המתנחלים. זה קרה סביב צווי מעצר והרחקה מנהליים שעליהם חתם, פינוי של מאחזים טריים וצו האוסר על כיסוי הפנים כחלק מהניסיון להפליל זורקי אבנים מהצד היהודי. כמובן יש מקום לביקורת הזאת, ואף אני הייתי שותף לחלקה בבמה הזאת, אבל מוטל עלינו גם לראות את התמונה הכוללת ולדעת לשים דברים בפרופורציות. יש עיקר ויש טפל, יש שינויים דרמטיים ויש מקרים פרטניים.
בלוט מביא לפיקוד המרכז מהפכה גדולה בהרבה מ־3,000 עצים באל־מועייר. היא אפילו גדולה מהירידה בפיגועים ומהניקוי היסודי של קן הצרעות בג'נין. התרגלנו במהלך השנים שקצינים שבאים מההתיישבות הם המסוכנים לה ביותר. מי מאיתנו שזוכרים את יאיר נווה, אלוף פיקוד המרכז ותושב צופים, יוכלו להעיד על כך בלי היסוס. כך גם רוני אלשיך, תושב כוכב השחר לשעבר. עידן הקצינים הדתיים המתנחמדים, עלי התאנה, באמת הניע קצינים דתיים, ועוד יותר מכך מתנחלים, להוכיח לכולם שהם יהיו הכי קשוחים עם המתיישבים. אבל אבי בלוט, תושב עלי, מציג גישה אחרת.
בלוט אוהב את ההתיישבות, אוהב את מפעל החוות, פועל איתו יד ביד ומאמין בו ערכית וביטחונית. השבוע התפרסם בערוץ i24NEWS תיעוד של בלוט כשהוא מביא את הרמטכ"ל לביקור בחווה ביהודה ושומרון. גם המח"טים בגזרות מבקרים שם באופן תדיר. העובדה שחייל הגמ"ר מוצב באופן קבוע בחווה אינה יד הגורל אלא יד המדיניות, והיא הצילה את חייו של הרועה. הגורם הבכיר בחטיבת בנימין שידר לנו את רוח המפקד בלי פילטרים: "כל חווה שעולה בתיאום איתנו ועובדת בשיתוף פעולה כמו שצריך היא דבר מבורך. הם שותפים אמיתיים, הם אנשים מדהימים, טובי בנינו, ואנחנו עובדים איתם בשיתוף פעולה מלא. אנחנו רואים את זה בעין מאוד חיובית". אותו גורם גם הטיל פצצה כשקבע חד־משמעית: "ההתמקמות שלהם בנקודות האלה צמצמה את אירועי הטרור".
חשוב להכיר במציאות הזאת לא רק כדי לשבח את בלוט האיש, אלא כדי לעורר דיון גם בהשפעות של השינויים האלה לגבי טיעונים שתפסו מקום מרכזי בשיח הימני בשנים האחרונות. את בלוט ביקרו גם בשל פעולות שנקט נגד מה שמכונה "טרור יהודי". הטיעון שאולי נשמע הכי הרבה כדי להצדיק את פעולות הנקם נגד ערבים ביהודה ושומרון, או לכל הפחות כדי להצדיק יחס סלחני כלפיו, היה שהצבא לא דואג להרתעה, ועל כן נערי הגבעות צריכים להגן על עצמם. אם יתברר שמקרה אל־מועייר הוא סימן לבאות, והמדיניות באזור תהפוך לנחושה ומרתיעה כנדרש, איזו הצדקה תהיה שוב ללקיחת החוק לידיים? מלבד מי שאינו מאמין בסמכותה של הממלכה כאן בארץ הקודש, אילו טענות יכולות להיות לנו נגד אלוף פיקוד המרכז שמציב את הדרישה לחוק וסדר מול התושבים היהודים, אם במקביל הוא עושה כל מה שנדרש נגד הטרור הערבי?
לתגובות:
***
