24 שנים אני על ההגה ומעולם לא עברתי קורס ריענון נהיגה. מתישהו לפני 19 שנה שלחו לי הודעה לבוא לריענון, אבל אני התעלמתי באלגנטיות מתוך תקווה שהתעלמות מהבעיה תביא להיעלמותה. ובאמת אחרי כמה חודשים קיבלתי טלפון ממשרד התחבורה ובו הודיעו לי שהמשרד עבר הפרטה שבמהלכה אבדו כמה תיקים, בהם שלי, ולכן אין לי מה לבוא לקורס. סיפור אמיתי רבותיי אני לא ממציא פה כלום. מיותר לציין שהסיפור הנהדר הנ"ל הפך אותי לאיש שאתם מכירים היום – אדם שלא יעשה עכשיו מה שאפשר לקוות שלא נצטרך לעשות אחר כך. ובאמת דוחות החניה הלא משולמים שלי תופחים והופכים למפלצות מזומנים שלעומתם המשכנתא שלי מחווירה.
אבל לענייננו.
מעולם לא עברתי קורס ריענון נהיגה ולכן אין להתפלא שבמהלך השנה האחרונה חטפתי 16 נקודות. אחרי הכול אני לא מרוענן.
מפה לשם, על 16 נקודות מסתבר צריך ללכת לקורס נהיגה נכונה, וכך מצאתי את עצמי בשבוע שעבר מגיע לבית החולים מאיר כדי להסתופף בכיתה יחד עם שמנה וסלתה של עברייני התנועה הישראליים. ואיזו קבוצה נהדרת זו הייתה! יהודים וערבים, אשכנזים ומזרחים, גברים ונשים. מאוחדים בחוסר היכולת לציית לחוקים פשוטים שאמורים להגן על החיים שלנו.
את הקורס העבירה אביבית, שהבהירה לנו מראש שכל מי שייגע במכשיר הנייד במהלך הקורס יועף הביתה ושישכח מהאוטו שלו. מה נגיד גברת אביבית, אם היינו טיפוסים שמסוגלים לא לגעת בנייד לא היינו בחדר הזה מלכתחילה.
האינסטינקט היהודי־הישרדותי לא איחר להופיע.
"שב זקוף ותסתיר אותי", לחשה לי אורית, גברת חביבה במיוחד שישבה מאחוריי. "אני אהיה בטלפון ואעדכן אותך בכל מה שקורה". עשיתי כמצוותה ומהר מאוד חזרנו לקבל פושים מהעולם החיצון.
הקורס המשיך ואביבית הציגה לנו מקרים אמיתיים של תאונות והיינו צריכים לנתח יחד מי יכול היה למנוע את התאונה ואיך. מה אני אגיד לכם, ועמך כולם צדיקים. אם החבר'ה בכיתה היו נוהגים בכביש כמו שהם מדברים בכיתה לא היו להם נקודות בכלל.
לשמע כל מקרה שאביבית הציגה, התרעמו הנוכחים בזעם על הנהגים חסרי האחריות שגרמו לתאונה, כאילו הם עצמם יושבים פה בעקבות עודף זהירות בדרכים. "הוא נהג משוגע לא עושים דבר כזה!" זעק ג'אבר בזעזוע כשהציגה אביבית מקרה שבו נהג לא עצר על יד אוטובוס חונה. הו ג'אבר אהוב, איך נהג זהיר כמוך התגלגל לפה רק השד יודע.
"מה את אומרת על זה אורית, הא?" שאלתי את חברתי החדשה.
"נתניהו מבקש לבטל את העדות ברביעי כי יש לו בריתה לאחיינית", היא לחשה לי. "מזל שיש אותך", לחשתי בחזרה.
אחר כך אביבית הראתה תאונה שבה נהג לא נתן זכות קדימה.
הכיתה הייתה כמרקחה. איך ייתכן כדבר הזה! לא לתת זכות קדימה? בארץ ישראל?
מיד קמו שניים מהנוכחים וביקשו מאביבית את הפרטים של הנהג כדי ללכת להתעמת איתו בביתו כאן ועכשיו. "הוא צריך לשלם על התנהגות כזאת!" הוביל ג'אבר את המתקפה. בשלב הזה הסקרנות שלי כבר בשמיים, מת לדעת על מה ג'אבר יושב. הרי ברור שהאיש חף מפשע. כזה עמוד שדרה מוסרי לא ראיתי מימיי.
המקרה השלישי היה תאונה שבה כלי רכב התנגש במהירות גבוהה בגמל. כאן הכיתה הייתה נבוכה משהו. מי בדיוק אחראי על דבר שכזה? קלטתי שג'אבר מהסס באופן לא טיפוסי אז החלטתי לעזור.
"זה הגמל אשם", זרקתי. בחור בשם משה שישב לפניי מיהר להסכים. "טוב היה עושה הגמל אם היה נשאר בבית באותו היום!" הוא אישר. "הגמל הוא זה שצריך לשבת פה בקורס, לא אנחנו!" הכריז ג'אבר והתחיל לארגן קבוצה לנסיעה לפזורה הבדואית כדי להביא את האשם לדין.
בסוף היוזמה נפלה כי לא היה בקבוצה נהג שלא היה בשלילה. מה הסיכוי.
"מה תגידי על זה אורית, הא?" שאלתי.
"חיים רביבו שוקל לקנות דופלקס בראשון לציון, כך על פי פרסומים זרים", היא לחשה ומילותיה היו כמו מים קרים לנפש עייפה.
בסיומו של הקורס המתין לנו מבחן שיקבע האם ראויים אנו לחזור לכבישי ארצנו. עשר שאלות אמריקאיות שמתוכן יש לענות נכונה, לא תאמינו, על חמש. אכן, גם לעטלף עיוור יש סיכוי לא רע לנהוג בכבישי ארצנו. "מי הדביל שלא עובר מבחן כזה?!" שאל ג'אבר בקול בדיוק כשאל הכיתה נכנס מבויש ירוחם, אדם שלא עבר את המבחן הראשון ובא לנסות שנית את מזלו.
"נפלתי בגלל ציון נמוך במגן", הוא מלמל והתיישב.
"תתבייש לך, נהגים כמוך הם בושה למדינה", נזף בו ג'באר.
"ביונסה שוקלת הסבה לייעוץ משכנתאות", זרקה לי אורית סקופ לוהט. עדכנתי אותה שהמבחן יוצא לדרך כך שאפשר להניח רגע לפושים.
סיימתי את המבחן בין הראשונים ויצאתי אל החופש כדי לחזור להיות בדיוק אותו נהג שהייתי לפני כן, אבל הפעם עם מצפון. בדרך החוצה פגשתי את ג'אבר.
"על מה הגעת לקורס אחי, בחייאת אתה חייב לספר לי", שאלתי אותו.
"נסעתי באוטו בלי טסט", הוא ענה.
"זה הכול?" התפלאתי.
"זהו", הוא אישר, "בכל השאר אשם הגמל".
