בטור זה אנסה להצביע על תרומתו העצומה של מרן הרב קוק לבניין האמונה והתורה בעת החדשה, שחושך ואור מעורבים בה, מוראות הגלות האיומים ביותר של עקבתא דמשיחא וקיבוץ גלויות והקמת מדינת ישראל של אתחלתא דגאולה.
העת החדשה
בדורות האחרונים, על ידי פיתוח מדעי הטבע, האדם, החברה והתרבות – התודעה האנושית התפתחה והתרחבה מאוד. תופעות טבע רבות שלא היו מובנות לאדם, נחקרו ונעשו מובנות ומוסברות. בזכות הפיתוח המדעי, החקלאות התפתחה והמזון נעשה מצוי בשפע, ייצור הבגדים, הרהיטים והבתים השתפר מאוד, ונמצאו חיסונים ותרופות למחלות שבעבר היו חשוכות מרפא. בזכות כל אלה, כיום יכול אדם ממוצע להאריך ימים ובתנאים נוחים, יותר מאשר המלכים הגדולים בעבר.
תנועת הנאורות וההשכלה
בד בבד עם הפיתוחים המדעיים, התגבשה במערב אירופה תנועת הנאורות וההשכלה, שחתרה להתחדשות (מודרנה) מתוך אמונה שהאדם בכוח מחשבתו ויוזמתו יכול לשנות את העולם לטובה ולפתור את כל הבעיות שניצבות לפניו. מכוחה התפתחו רעיונות גדולים לתיקון החברה, כגון: ליברליזם, דמוקרטיה, סוציאליזם וקומוניזם, תנועות לאומיות ואף פשיזם ונאציזם. רעיונות אלו חוללו שינויים מופלגים בסדרי החברה, והובילו למעבר משלטון מלוכני לשלטון דמוקרטי שמעניק זכויות לאדם ולאזרח לבטא את כישוריו בכל התחומים, או לשלטון דיקטטורי שנועד "לתקן את העולם". תנועות אלו האיצו מאוד את פיתוח המדע והכלכלה, וחזרו והעצימו את הרעיונות החברתיים ואת הצורך ליישמם.
הצלחתה של תנועת ההשכלה להעצים את היוזמה, היצירתיות, המחקר והפיתוח בקרב עמי אירופה וצפון אמריקה, יצרה עושר מופלג שהושקע בהאצת פיתוח המדע והכלכלה ובייצור כלי נשק משוכללים. בעזרתם הם השתלטו על ארצות ויבשות ברחבי העולם, ניצלו את משאבי הטבע ואת האנשים שגרו בהן, והנחילו להם את תרבותם, כל זרם לפי דרכו.
מקומו של האדם ומשבר האמונה
רבים מראשוני ההוגים והחוקרים של תנועת הנאורות וההשכלה, כדוגמת דקארט, לייבניץ וניוטון, האמינו בא־לוהים. ואולם התפישה הדתית המקובלת, שהדגישה את קטנות האדם, התנגדה לתנועת ההשכלה, ובתגובת נגד גרמה לרבים מתומכי תנועת ההשכלה להתרחק מהדת. בהמשך התגבשה בתנועת ההשכלה העמדה שהדת מזיקה ובולמת את פיתוח האנושות, ובמקום לציית לחוקי הדת יש להשקיע מאמץ בשינויים חברתיים, במחקר מדעי ובפיתוח טכנולוגי, כדי לגאול את האדם מעוני ומקיפוח, ולאפשר לו לבטא את מלוא כוחותיו.
תגובת אנשי הדת
מנגד, רבים מאנשי הדת ראו ביומרה של תנועת ההשכלה והנאורות לשנות את העולם, התרסה כלפי שמיים, הואיל ולדעתם תפקידו של האדם לציית לא־לוהים ולהתפלל אליו שיגאל את האדם והעולם. רבים הזהירו כי החוצפה לערער על סדרי העולם תגרום לאסונות. הביקורת על מוסדות הדת תוביל לכפירה בא־לוהים ולהתפרצות של יצרים רעים שאינם ניתנים לשליטה, המרידה במלוכה תפרק את החברה ותגרום לשפיכות דמים, והעצמת זכויות הפרט תפרק את המשפחה ותאיים על הלכידות החברתית. לכן האדם צריך להציב את הא־לוהים במרכז (תאוצנטריזם), להקטין את עצמו מול הא־לוהים והמוסדות שמייצגים את הנהגתו, ולא לשים את עצמו במרכז (אנתרופוצנטריזם).
הצדק שבטענת אנשי הדת
היה צדק בביקורת של אנשי הדת, שכן תנועת הנאורות הולידה את הקומוניזם, הפשיזם והנאציזם, תנועות שדגלו בכפירה בא־לוהים והתיימרו "לתקן את העולם", אך בפועל גרמו לעוולות איומות ולרצח של מאות מיליוני אנשים. גם הזרם הקפיטליסטי־ליברלי, שלא חרת על דגלו את הכפירה בא־לוהים, ולא גרם לאסונות איומים, גרם לצרות רבות. לדוגמה: שעבודם של מאות מיליוני אנשים לשליטת עשירים ותאגידים, שעבודם של עמים רבים לשליטת עמי המערב תוך פגיעה בזהויות הלאומיות והתרבותיות, החלשת מוסד המשפחה, כרסום בביטחון האדם, בערכיו ובאמונתו והפיכת האדם לבודד מול אתגרי החיים.
התמורות שנגרמו על ידי תנועת הנאורות
תוך חתירה ל"חירות, שוויון ואחווה" חוללה תנועת ההשכלה שינויים מופלגים בחיי האדם והחברה. מכוחה נפלו ממלכות וקמו תחתיהן מדינות שניסו להגשים את ערכי ההשכלה והנאורות על הטוב והרע שבהם. מערך 'החירות' התפתחו הזרם הליברלי, הדמוקרטי, הקפיטליסטי וה'פוסט מודרני', כולל ההקצנות הקשות שבהם. מערך ה'שוויון' התפתח הזרם הסוציאליסטי, ומהקצנתו הזרם הקומוניסטי. מערך ה'אחווה' התפתחה השאיפה להקמת מדינות לאום, ומהקצנתו התפתחו הזרם הפשיסטי והזרם הנאצי.
בוויכוח העקרוני צדקה תנועת הנאורות
ואולם בוויכוח העיקרי על מקומו של האדם, תנועת ההשכלה צדקה. זאת מפני שהתורה היא שלימדה שהאדם נברא בצלם א־לוהים, והיא שהעמידה את האדם במרכז בעצם העובדה שכל מצוותיה והדרכותיה מופנות אליו, והיא לימדה שה' הטיל על האדם את האחריות לשמור על העולם, להנהיגו בצדק ובמשפט ולשכללו עד לגאולתו. לכן לא היה בכוחה של הביקורת הצודקת של אנשי הדת לבלום את תנועת ההשכלה.
ניתוח אופיו של הדור החדש
מתוך כך ביאר מרן הרב קוק במאמר 'הדור' שעוזבי התורה שבעת החדשה שונים לגמרי, שבכל הדורות עוזבי התורה היו אלו שנמשכו אחר יצרם הרע, גנבו וגזלו, בגדו ונאפו. לעומתם עוזבי התורה של הדור החדש מאמינים בערכי האמת והטוב, ולעיתים אף מוכנים להקדיש את חייהם למען הגשמתם. הם מאמינים שהאדם יכול להתפתח ולהבין יותר, להיות מוסרי יותר, יצירתי יותר ומאושר יותר. אך לפי מה שהיו רגילים לשמוע, תפשו את הדת כמי שעוסקת בהקטנת האדם ובהפיכתו לצייתן ולא יוזם, ומתמקדת בהלכות פרטיות בלא הצבת חזון לתיקון העולם. לכן רבים מהם זנחו את הדת ונגררו אחר רעיונות ששבו את לבבם, בלא שהעלו על דעתם שדווקא על ידי הדרכת התורה היה ניתן להעצים את כל הרעיונות החדשים, לזקקם מהסיגים ולהגשימם באופן הנכון והטוב ביותר.
החזרה בתשובה
לכן כתב הרב קוק שהדור החדש לא יוכל לחזור בתשובה על ידי איומים בעונש בעולם הזה או בעולם הבא, ולדכא בכך את הרעיונות החדשים שמעוררים את מחשבתו ולבבו. זאת מפני ש"גם אם ירצה להיות כפוף ושחוח" לא יוכל לעמוד בכך, כי זה נגד טבעו. "הוא לא יוכל לשוב מיראה", היינו איומי עונש, "אבל מאוד מוכשר הוא לשוב מאהבה" לחזון הגדול. לכן צריך לפנות אל בני הדור החדש מתוך הערכה לשאיפותיהם ולרצונותיהם. "להם אנחנו צריכים ללמד תורת חיים ממקור החיים, דרכי מוסר מלאי אורה וצהלה, דברי חן ושכל טוב, מזוקקים ומצורפים… של אוצר החיים לתורת חיים". "נתהלך לפניהם בעמוד אש של תורה ודעת קדושים כבירי כוח לב" (אדר היקר עמ' קטו).
המפתח לתיקון בזיכוך האמונה
מרן הרב קוק ביאר (אורות, זרעונים, 'יסורים ממרקים') שכל המבוכות והסיבוכים בחיי האדם נובעים מחוסר הבנה במושג האלוקות. וזה השורש הרוחני של איסור "לא יהיה לך אלוהים אחרים על פניי". כאשר מגדירים את האמונה באופן מצומצם, היא אינה מכילה את כל הרעיונות שמתגלים בעולם, ונוצרת התנגשות בין האמונה הכללית לרעיונות שונים, שיש בהם אמת וטוב, ושורשם באלוקות. התנגשות זו יוצרת ייסורים, קרעים, משברים ומלחמות בתוך נפשו של האדם ובכלל האנושות עד אין קץ.
לפיכך, עלינו להתרגל לזכך את האמונה בה' אחד, שאין לו שום הגדרה וגבול, וההגדרה הקרובה ביותר שלו היא "שלמות אין סוף", כי שום אמונה ברעיון סופי ומוגדר לא תבטא את האמונה השלמה. לכן גם הכרחי שלעולם יהיו התחדשויות נוספות של תנועות שמגלות את האמונה עד אין קץ. כמו כן הכרחי שהאמונה תבוא לידי ביטוי בשאיפה המוסרית האין־סופית שבאדם (מאמר 'דעת אלוקים').
ראיית האור והטוב שבתנועות השונות
מתוך אמונה טהורה זו נוכל לראות את אור ה' שמתגלה בכל התנועות המתחדשות והעתידות להתחדש מתוך בקשת אמת וטוב, כי "בכול יש ניצוץ אור, הניצוץ האלוקי הפנימי זורח בכל אחת מהאמונות השונות". לכן במקום להתנגד להן, נרבה את האור המקורי של ישראל, על כל עומקו ורוחבו, ומתוך כך נראה כיצד כל ניצוץ טוב שבכל תנועה נובע ממקורו. או אז מכל הניצוצות יתווספו ויתחדשו אור וחיים לכלל ישראל, ולבבות צמאי אורה לא יתעו עוד בשדות זרים, אלא יביטו ויראו כי דווקא מתוך התקשרות לאמונת ישראל יזכו להגשים את כל שאיפותיהם (אורות, זרעונים, 'למלחמת הדעות והאמונות' עמ' קלא).
תפקידם של תלמידי חכמים
כדי להחזיר את ישראל והעולם בתשובה, לימוד התורה בדורות אלו צריך להיות מתוך מודעות לחזון הכללי של תיקון העולם שבתורה, ומתוך הבנה עמוקה שחזון גדול זה מתגלה על ידי כל כלליה ופרטיה של התורה (אורות התשובה ד, י). זאת משום ש"בתוך כל הפרטים יחד נמצאת הנשמה האלוקית של שכלול העולם, בחיים בחומר ורוח, בחברה וביחיד, וממילא נוקב האור ויורד גם כן בכל פרט ופרט" (אורות התורה ב, ב). על ידי כך לא זו בלבד שכל ההישגים של מדעי הטבע והרוח לא יפריעו לגילוי האמונה ויהיו לה למכשול, אלא הם יעצימו וירוממו את גילוי האמונה. מתוך לימוד כללי התורה ופרטיה כאחד, יתבאר גם שכל הרעיונות המוסריים שאליהם שואף הדור החדש, באים לידי ביטוי מלא ומתוקן על ידי הדרכת התורה.
כדי שתלמידי החכמים יוכלו לגלות את המאור שבתורה, עליהם להפסיק לפחד מרעיונות גדולים וחדשים. וכפי שכתב מרן הרב קוק (עקבי הצאן, 'הפחד'), שכדי לקלוט את האור הגדול שמתחיל להאיר באחרית הימים, בעקבתא דמשיחא, צריך להסיר את הפחד והחולשה שבהם לוקים במיוחד צדיקים וחסידים שחרדים לשמירת המסורת היקרה. "אז תקבע הגבורה במשבצת הקדושה, והמחשבה תפריח" (עוד על כך בפניני הלכה 'אמונה ומצוותיה' ל, א-ז).
***
