עד לפני כשנה וחצי, לו היה נוחת בישראל תייר אקראי ומשוטט באתריה השונים, היה מגיע למסקנה ברורה וחד־משמעית: המורשת היהודית החלה לכל המוקדם לפני מאה שנה, בערש הציונות. מעשי הגבורה היהודית נמצאים בטווח המושגים שבין סליק, פלמ"ח וחומה ומגדל, ונקודות הציון החשובות על המפה הן משלט הקסטל, מחנה עתלית וחניתה. במדינה הזאת, כך היה סבור התייר המצוי, לא היו בני אדם עם כיפה לראשם, או כאלה שעורם שחום יותר מהמקובל במדינות אירופה. היו פה רק יפי בלורית ותואר, לבושים כובע טמבל ומכנסיים קצרים, מנהיגם הנערץ היה אדם נמוך קומה ולבן שיער שבתור תחביב עמד על הראש אי שם בשדה בוקר, ואלו הן דמויות המופת של העם היושב בציון.
כך למשל, המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל, שבראשה עומד איש מפלגת העבודה לשעבר אורי אור, מטפחת שורת אתרים ארוכה שהנרטיב שלה מובהק למדי. הנה דוגמאות: מצודת כ"ח, חצר כנרת, משטרת נהלל, רכבת העמק בכפר יהושע, מחנה המעפילים בעתלית, מקווה ישראל, אתר הפרדסנות ברחובות ועוד. אפשר לטעון שהאתרים העתיקים יותר, בעלי המורשת היהודית המפוארת, הם באחריות רשות העתיקות או רשות הטבע והגנים. אבל גם באתרים בני זמננו אין ספק שניתן למצוא מקומות שמספרים לא רק את סיפורם של אנשי מפא"י, אלא שהם כמעט לא נוכחים ברשימה.
לפני כשנה וחצי נכנס למשרד המורשת השר עמיחי אליהו, שהחליט להגדיר מחדש את המורשת הישראלית, ואף העז להרחיב אותה לטווח המורשת היהודית. כשעלעל בנתוני המשרד שאליו הגיע, נדהם לגלות פער בלתי נתפס בחלוקת התקציבים. קרוב ל־85 אחוזים מתקציב המשרד הופנו לדברים שבעיניו היו "הזויים", כלשונו, וככל שהתאמץ לא הצליח למצוא את הקשר בינם ובין מורשת ישראל. כך למשל, הופנו משאבי המשרד לשימור מורשת הברוטליזם (סגנון אדריכלי ייחודי) בבאר שבע. תקציבים גדולים הופנו למורשת בן גוריון, שכבודה במקומה מונח, אלא שהשר ציפה לחלוקה מעט יותר שוויונית. "איפה החשמונאים, אברהם אבינו, אפילו יצחק שמיר?" תהה לעצמו.
לפני שנה וחצי העביר השר החלטת ממשלה שמעניקה משקל גדול בהרבה לאתרי המורשת היהודית. על פי המאזן משנת 1967, לא הועברו יותר משמונה מיליון שקלים בסך הכול לאתרי המורשת היהודית הרבים בשטחי יהודה ושומרון, זאת לעומת תקציב עתק של 480 מיליון שקלים שמקבלת רשות העתיקות. בהחלטת הממשלה החדשה מוקצים 150 מיליון שקלים לטובת אתרי המורשת ביהודה ושומרון, שככל שחשיבותם ההיסטורית גבוהה, כך גם ההרס ושוד העתיקות מצד הערבים המקומיים מאיימים על קיומם.
והתקציבים כבר מתורגמים לעשייה בשטח. במשרד המורשת מדווחים על כמה פרויקטים שיצאו לדרך. חפירות ארכאולוגיות החלו בגן הלאומי שומרון העתיקה (סבסטיה), שהוא השריד היחיד למלכות ישראל הקדומה, ובו שכן ארמון מלכי ישראל הקדום. החפירות הן תחילת העבודות להצלת המקום והפיכתו לגן לאומי קולט קהל. העבודות יוצאות לפועל בתקציב כולל של 32 מיליון שקלים. במקום החל לפעול גם פרויקט סינון עפר, בדומה לזה שבעמק צורים בירושלים, שם מסננים מתנדבים צעירים ומבוגרים את העפר מהר הבית ומגלים ממצאים יקרי ערך. פרויקט הסינון בחפירות סבסטיה מבקש למשוך אליו בדרך זו קהלים רחבים שייהנו מעבודת הסינון והגילוי ודרכה יתחברו למקום.
גם באתר ההרודיון מתוכננות עבודות פיתוח שישנו את המקום מקצה לקצה: הבריכה באתר תתמלא במים, מקודמת תוכנית להקמת רכבל מהבריכה התחתונה לראש המבצר, ועוד. בכפר אדומים יוקם מרכז מורשת שירכז את הממצאים הארכאולוגיים בכל שטחי יהודה ושומרון. בשטחי חברון ומערת המכפלה מושקעים תקציבים שיופנו לטיפוח אתרים היסטוריים, בהם קבר ישי ורות. גם סוסיא ומזבח יהושע בהר עיבל יזכו למשאבים ולפיתוח. אל ארמונות החשמונאים ביריחו תיסלל דרך ויתבצעו עבודות פיתוח נוספות. "בהרודיון היה אומנם את הורדוס, אבל שם התרחש גם המרד הגדול, ויש שם סיפורים שנשארו איתנו עד היום. לא רק סיפורי ארכיטקטורה, אלה סיפורי בסיס של העם היהודי. בארמונות החשמונאים יש קבר של מאות כוהנים שפלשתינים פרצו אותו וגנבו משם עצמות. עצמות הכוהנים החשמונאים היו זרוקות שם, בשטח שבו מתרחש ספר מכבים. יש ביהודה ושומרון לא מעט מקומות מרכזיים שבהם התרחש הסיפור האמיתי של העם היהודי", מסביר השר את הבחירה באתרים הללו.
מלבד אתרי העתיקות ביהודה ושומרון, משרד המורשת מתכוון לספר גם את ההיסטוריה הקרובה של האזורים הללו. "בכוונתנו להקים בתי ראשונים של ההתיישבות – דבר שמעולם לא היה. לספר את סיפורה של ההתיישבות עכשיו. עד היום לא ראו בזה ציונות, אלא חתרנות. אנחנו עסוקים גם בתיעוד המורשת של החוות – החוות בפריחה ואנשים נאבקו בשיניים לגאול את הקרקעות, וגם זה סיפור המורשת שלנו. בדומה לרוח הגבורה של חנקין, אנחנו רוצים להראות גם את רוח הגבורה של אנשי עפרה וחברון, של משה זר וחנן פורת. בכוונתנו להביא את כל הציבור למקומות הללו, זה לא למתנחלים בלבד".
העולם מבקש יותר שילה
המורשת שהשר מבקש לטפח נמצאת כמובן גם מצידו המערבי של הקו הירוק, וכוללת את הסיפורים המושתקים של פלגים ועדות שעד היום נחשבו ל"ישראל השנייה". המשרד פועל להקמת בית למורשת יהדות תימן המפוארת, וכן ליהדות ברית המועצות, שהגיעה בהמוניה לישראל בגל העלייה שלפני יותר מ־30 שנה. "ב־1881 הייתה פה עלייה של יהודי תימן, גדולה יותר מעליית הביל"ויים, אבל אף אחד לא מכיר אותה. זרקו אותם. יהדות רוסיה עלתה לפני 30 שנה, ובאופן אבסורדי, אחרי שסטאלין ניסה למחוק את הסיפור ההיסטורי שלהם – גם כאן אף אחד לא הקים בית מורשת ליהדות המופלאה שהייתה שם", מתקומם השר אליהו. באותה מידה נתמכים בידי המשרד גם בית החזון אי"ש ובית הבעל שם טוב, שיזכירו כי המורשת היהודית והישראלית כוללת גם חסידים ותלמידי חכמים.
סיפור מושתק נוסף הוא של התנועה הימנית בימי טרום המדינה: אצ"ל, בית"ר, רוויזיוניסטים – כל אלה יזכו כעת למקומם הראוי, דרך פיתוח מבצר שוני, מורשת ז'בוטינסקי, מרכז האצ"ל, ולאחרונה הוחלט גם על הצפת סיפור אלטלנה, הפעם מהזווית של בגין וסיעתו. כצעד ראשון ישקיע המשרד משאבים באיתור שרידי הספינה אלטלנה. "אנחנו לא רוצים רק אליטה שמכתיבה שהיה 'תותח קדוש' למרות שהוא ירה על יהודים. אני לא נכנס לוויכוח שהיה שם, אלא רק לכך שלוקחים תותח שהרג 16 לוחמים מהאצ"ל, וכמעט הוביל למלחמת אחים, שנמנעה בזכות בגין, וקוראים לו קדוש. הסיפור הזה הוטבע כדי שלא ימצאו אותו".
חיזוק המורשת מתבצע לא רק בין רגבי האדמה והממצאים בשטח, אלא פורש זרועות אל השיח האקדמי הבין־לאומי. השנה התקיים בחסות המשרד הכנס הבין־לאומי הראשון לארכאולוגיה ביהודה ושומרון, בהשתתפות חוקרים בכירים מאוניברסיטאות נחשבות מהארץ ומהעולם. משרד המורשת הצטרף גם למשלחת ישראלית לכנס NRB בארצות הברית (נוצרים תומכי ישראל), במטרה לרתום את תמיכת דעת הקהל האמריקנית למאבק בחרם האקדמי, שפוגע גם בשיתופי פעולה בתחום המחקר הארכאולוגי. במשרד הסבירו כי הם "פועלים לגייס את תמיכתן של קהילות אוהבי ישראל מרחבי העולם כדי לחזק את הלגיטימציה הבין־לאומית למחקר הארכאולוגי בכל חלקי נחלת אבותינו".
אל מול החרמות וההתנגדויות, יודע השר לספר מתוך מפגשים אישיים שלו עם סנטורים בארצות הברית, על צימאון שלהם לשמוע על אתרי ערש העם היהודי. "כשהייתי בוושינגטון נפגשתי עם סנטורים רבים, כולם הסבירו לי שהם מתרגשים לשמוע סיפורים על ארץ התנ"ך. משום מה ישראל לא עושה ברגשות הללו שום שימוש. אגב, אפילו במדינות ערב ישנה התעניינות דומה לשמוע על המקומות הללו וסיפורם. אנשים בעולם רוצים לשמוע על זה – מאיפה נכנסנו לארץ, איפה עמד יהושע, מה זה שילה בשביל העם היהודי. את יודעת לכמה ערים בעולם קוראים על שם שילה?".
המאבק מול העולם בתחום המורשת בישראל אינו רק במרחב האקדמי, אלא במעגלי השפעה חזקים אף יותר. כך למשל ארגון התרבות והחינוך של האו"ם, אונסק"ו, משלב ידיים עם הרשות הפלשתינית במלחמה על הנרטיב ביהודה ושומרון, והכריז בשנים האחרונות על כמה אתרים באזור זה כאתרי מורשת פלשתיניים – מערת המכפלה ותל יריחו. במקביל לכך מתממשת בשטח תוכנית סלאם פיאד, שמטרתה השתלטות על שטחים ואתרי מורשת וניכוסם לפלשתינים. פעילותו של משרד המורשת מכוונת למאבק גם באפיק הזה, על מנת להחזיר לידי ישראל את השליטה ואת הנרטיב היהודי על אותם מקומות. לדברי השר אליהו, ישנם אלפי אתרי מורשת יהודיים בחבלי יהודה ושומרון, ובכוונתו להשקיע בהם עד כמה שידו תשיג. המטרה בסופו של דבר היא גם ריבונות בשטח, שכן חלק מהאתרים נמצאים בשטחים שעל פי הסכמי אוסלו הם שטחי A או B, והנגשתם לציבור כאתרי מורשת יהודיים תחדש בהם גם את הריבונות הישראלית.
יוני נתניהו אינו ישראלי?!
הדוב הראשון שהתעורר מתרדמתו לנוכח הספינה שמשנה את כיוונה במשרד המורשת, היה כמובן עיתון 'הארץ'. מאז שנכנס השר לתפקידו, טורחים במערכת של שוקן לעקוב אחרי כל שקל ולציין זאת בכותרות מזועזעות, מתובלות ב"התבטאויות קשות" של השר מעוצמה יהודית. הכותרת שהשר אולי נהנה ממנה יותר מכולן הייתה של מאמר במוסף התרבות בעיתון, שקבע: "כך מטפחת הממשלה את המורשת היהודית על חשבון זו הישראלית".
"ב'הארץ' כתבו שאנחנו מחליפים את המורשת ממורשת ישראלית למורשת יהודית, וזה משעשע", אומר השר בתגובה, "כי מה לא ישראלי במשה זר? ביוני נתניהו? בז'בוטינסקי? מה לא ישראלי באנשי האצ"ל, ביצחק שמיר? התפיסה שלהם, שלפיה הם כותבים את הסיפור, את הנרטיב, הפוכה מהפלורליזם שהם מדברים עליו. אנחנו אומרים שהמורשת היא מכלול הסיפורים כולם. לכן גם כשעשינו עבודה גדולה של שימור ותיעוד בעוטף עזה, לא הסכמתי שתהיה קבוצה אחת שמספרת את הנרטיב. כולם מספרים, ומתוך מכלול הסיפורים יוצאת המורשת".
מבחינתו של השר אליהו, המורשת היא לא רק המקום הפיזי, אלא גם הרוח שמאחורי הסיפורים והדמויות שהילכו שם. "אנחנו לוקחים את כוח האבות והאימהות ומחברים לדורות הקודמים – הבעל שם טוב, הרצל, בן גוריון, הרב אלקלעי, הרב קוק, חנה סנש ושרה אהרנסון. הסיפורים האלה מתחברים למכבים ולחשמונאים, לגבורת הלוחמים בדור שלנו, וחוזרים למרים שעומדת על ים סוף. זה הסיפור. לכן כשאנו מתקנים את העיוות שנוצר באפליה מזעזעת, שבה לא סיפרו את סיפור יהודי תימן ולא סיפרו על רוח העלייה הראשונה בצורה מכובדת – אז עיתון 'הארץ' לא מבין מהי ישראליות. הוא מתכוון שתהיה מורשת מפ"ם, רחוק מהציונות. אנחנו רוצים ישראליות של כולם ולא של אליטה מסוימת".
לתגובות:
***
