הקבוצה מבית הכנסת המרוקאי הקטן 'חיפזון מהשטן' הייתה מלכתחילה עוף קצת מוזר בליגת בתי הכנסת בעיר. שחקני הקבוצה היו מבוגרים יותר מהשאר, נמוכים יותר, ובעיקר ניכר היה שבאו לשחק בשביל הספורט ולא בשביל יוקרת מניינם ותהילת הניצחון. ואם זה לא הספיק, בקבוצה זו נהגו למכור את המקומות בחמישייה הפותחת לפני המשחק, בין הרבעים השחקנים היו שותים בעיקר תה עם נענע, ואנשים בקהל היו מוכנים להישבע שכל אימת ששחקן בקבוצה היה קופץ לריבאונד המאמן היה צועק "מכובד בעלייה לריבאונד התקפה אליהו בן מסעוד!".
שחקני הקבוצה ידעו שהם קצת חריגים בנוף ה"אירופאי יותר" של הליגה, אבל זה לא הפריע להם. לא עד עונת 2012‑2013. באותה עונה החלו לצוץ ברחבי הליגה כישרונות חדשים ולא מוכרים. מתפללי בית הכנסת המרוקאי לא חשדו בהתחלה בדבר אבל כשפנחס, הפייטן המהולל ששימש כסֶנטר בגובה 1.72, שמע באחד המשחקים את שחקן היריבה אומר לאחר "שכוייח!" ואת האחר מתנפל עליו בצעקות "אתה בעצמך שכוייח, תיזהר ממני", הוא התחיל לחשוד שמשהו לא כשורה.
בן גיגי, מאמן הקבוצה, פנה אל מאמן היריבה וניסה לרמוז שיש לו תחושה שחלק מהשחקנים שלו מגיעים מ"העגלה הפחות מלאה", אבל המאמן היריב רק לגלג ואמר "אתם סתם מקנאים כי לא טעמתם מעולם טעם ניצחון". בן גיגי מצידו לא נשאר חייב והפטיר "גם לא טעמנו מעולם טעם של גפילטע פיש, אז בוא".
באסיפה הבאה של קבוצתם בן גיגי הבהיר לחבריו את המצב. "בזמן שאנחנו שתינו תה עם נענע וספרנו את הזמן עד שמתחילים להגיד שוב סליחות, החבר'ה מהמניינים האחרים החזירו בתשובה כל מיני פליטים מהפועל גליל עליון, ועכשיו אין לנו סיכוי לנצח". "אֶל גָּלִיל אֶל גָּלִיל אֶל גָּלִיל!" פייט פנחס הסנטר, במה שהיה יותר רפלקס ופחות תגובה הגיונית. "מספיק עם זה פנחס! עכשיו זה לא זמן לפיוטים", אמר בן גיגי ולא האמין למשמע אוזניו, "עכשיו זה זמן למעשים!". "ואי אפשר לפייט תוך כדי המעשים?" שאל פנחס המסכן. "לא", פסק בן גיגי בהחלטיות. פנחס קיבל עליו את הדין. "אַשְׁרַיִך אֶרֶץ הַגָּלִיל… כָּמְהָה נַפְשִׁי לָךְ הַגָּלִיל…" ייבב בשקט ולא יסף.
המשחק הבא של בית כנסת 'חיפזון מהשטן' היה נגד המקום הראשון בליגה: קבוצת 'לב האבן – קהילת יוצאי גרמניה'. שני רבעיו הראשונים של המשחק התנהלו כרגיל והסתיימו בתוצאה 38:2 לטובת הייקים. רכז 'לב האבן', שהיה למעשה שחקן נוער בהפועל ירושלים, התבקש על ידי מאמנו לנסות להישמע קצת יותר דוס כדי שלא יחשדו, אז במשך כל המשחק הוא צעק "רוני עקרה לא ילדה! לא ילדה!", המשפט היחיד שזכר מבר המצווה שלו. זה היה הקש ששבר את גב החיה אשר איננה טהורה. עם פתיחת הרבע השלישי ביצע בן גיגי המאמן חילוף. פנחס המאוכזב ירד מהמגרש ובמקומו נכנס ענק אוקראיני בשם ולדיסלב שבצ'נקו, שהיתמר לגובה 2.31 מטרים עם מוטת כנפיים של 2.45 מטרים.
המאמן של 'לב האבן' התפרץ למגרש מיד. "מי זה?!" הוא צעק על בן גיגי בהתרגשות (עד כמה שאפשר להתרגש כשאתה יקה), אבל בן גיגי היה רגוע כמו המים בנהר הדנובה. "זה?" הוא הצביע על הענק הנורדי, "זה שלום מסעוד בן פורטונה", הוא ענה, "גר צדק ומעריץ גדול של הפייטן רחמים עמר! נכון שלום?", "רחמן רחמן רחמן, חוס על עם לא אלמן", ענה הענק האוקראיני כפי שלימד אותו פנחס שישב גאה על הספסל. בלית ברירה נאלץ מאמן 'לב האבן' לתת לשבצ'נקו לשחק, ובמהלך כל אותו הרבע הענק פירק לייקים את הצורה. לפני הרבע הרביעי ניגש בן גיגי לספסל היריבה, ורמז לשחקני 'לב האבן' שעדיף שלא ישאלו את שלום פנחס בן פורטונה מה סבא שלו עשה לפני שבעים וכמה שנים. מפה והלאה המשחק כבר היה גמור, שבצ'נקו הסיר את לב האבן של קהילת 'לב האבן', נתן להם לב בשר, ואז מעך אותו בקליעות רכות מחצי מרחק וכמה הטבעות לקינוח. המשחק נגמר בתוצאה 135:38 ואת אותה עונה, מיותר לציין, סיימה קבוצת בית הכנסת 'חיפזון מהשטן' במקום הראשון.
האגדה מספרת ששנה לאחר מכן שבצ'נקו נעשה תלמיד חכם גדול ועבר לבני ברק. וזה אכן היה יכול להיות סיום ראוי לולא העובדה שעל הפצת אותה אגדה היה אחראי בן גיגי עצמו, שידע ששבצ'נקו, שלמעשה היה מהגר בלתי חוקי שגר בשכנות אליו, נתפס על ידי משטרת ההגירה ונדון למוות בקייב בעוון רצח משולש. בן גיגי בחר שלא להטריח את חבריו בכל זה, אבל ביום פטירתו של הענק הוא דאג לתרום נברשת לעילוי נשמתו. בגובה 2.31 מטר, אלא מה.