גם אחרי שראה את הדברים מקרוב, דונלד טראמפ עדיין בטוח שהוא יצליח להביא את השלום בין ישראל לפלשתינים. בינתיים בסביבת ראש הממשלה מרוצים מתוצאות הביקור, ובימין מקווים שהמחוות לפלשתינים יישארו בעיקר על הנייר
"הכול יותר מדי טוב בשביל להיות אמיתי", זה אחד המשפטים שנשמעו שוב ושוב במערכת המדינית, רגע אחרי שהנשיא דונלד טראמפ המריא מכאן בדרכו לתחנה הבאה במסעו הראשון מחוץ לארצות הברית.
הביקור הזה היה אחד המוצלחים של נשיא אמריקני בישראל. היה בו כמעט את כל מה שנתניהו חלם עליו – ידידות וחיבה אישית, אפס אזכורים של מדינה פלשתינית והתנחלויות, ורמיזה על הקשר שבין הטרור ואבו-מאזן. כמעט, משום שהשגרירות, כפי שכבר כתבנו כאן בשבועות האחרונים, לא עברה לירושלים, וגם הכרה רשמית בריבונות ישראל בירושלים, ערב יום ירושלים, נותרה פנטזיה.
בצד האמריקני דאגו להדגיש כי גם מאחורי הקלעים וגם בחדרים הסגורים השיחות היו פוריות ומשמעותיות, ובמיוחד ציינו שוב ושוב את המחויבות האמריקנית לביטחונה של ישראל. מהבית הלבן אף שמענו שטראמפ התחייב בפני נתניהו שהעסקה עם סעודיה לא תפגע ביתרון הצבאי האיכותי של ישראל, וכי ממשלו מחויב לכך. גם על איראן שמענו כל כך הרבה מילים שנעים לנו לשמוע, כולל התחייבות אישית של האורח שבתקופתו המדינה האסלאמית הקיצונית לא תשיג נשק גרעיני.
ועדיין כל הזמן מרחפת באוויר התחושה שטראמפ לא אמר את המילה האחרונה. חובבי הסמנטיקה בוודאי שמו לב שטראמפ עקץ אותו כשאמר שאי אפשר לעשות שלום כשבמקביל מממנים טרור, אך הוא גם צייר שוב ושוב את יושב ראש הרשות הפלשתינית כפרטנר לגיטימי. מנגד אי אפשר היה לפספס את העובדה שטראמפ לא הזכיר ולו ברמז דק בכל מהלך ביקורו את פתרון שתי המדינות, את צמד המילים "מדינה פלשתינית" ואת עניין הבנייה בהתנחלויות.
אבו-מאזן עצמו שגה קשות כשהתבכיין בנאומו על "הכיבוש" וכשהציב תנאים מוקדמים. טראמפ לא אוהב בכיינים ולא אוהב תנאים. הוא אוהב עסקאות מסובכות, וכך בדיוק הוא מסתכל על תהליך השלום. וכך, בביקור שגם ככה היה נראה כולו כמעט פרו-ישראלי, הפלשתינים החמיצו גם את המקום היחיד שבו היו יכולים לצבור קצת אהדה אצל הנשיא האמריקני.
אלא שכל זה לא מבטיח כלום. טראמפ לא צריך לדבר על הגבלות בנייה בהתיישבות, כי הן כבר אושרו בקבינט מזמן. עניין שתי המדינות והמדינה הפלשתינית לא הוזכר כי לכל הצדדים – והכוונה כמובן היא לנתניהו ולטראמפ – ברור ונהיר שזה הפתרון שמתבססים עליו.
עסקה מדירת שינה
לאן המצב הזה לוקח אותנו ביום שאחרי הביקור? לאותה אי ודאות שהייתה לפניו. טראמפ בעדנו, אבל הוא גם בעד שלום ורוצה שהפלשתינים והישראלים ישבו לדיונים. ממש ברגעים שאתם קוראים את השורות הללו, השליח המיוחד של הממשל ג'ייסון גרינבלט, עוסק מן הסתם בדילוג בין ישראל והרשות, ומנסה להביא הסכמה בסיסית למפגש בין נתניהו ואבו-מאזן בחסות אמריקנית. טראמפ מקווה לצרף לשם גם כמה מנהיגים ערבים של המדינות האסלאמיות המתונות. לשם מכוונים האמריקנים – ולא בטוח שבישראל יודעים בדיוק למה הם נכנסים. ראש הממשלה זורם עם הבקשה של טראמפ לשמור על ראש פתוח בנושא השלום, ומשתף פעולה. הוא גם מביע נכונות להיפגש עם אבו-מאזן. השאלה המרכזית המרחפת מעל כל המהלך היא האם אלו הצעדים הכי נכונים בעת הזאת.
"הנשיא האמריקני", כך אומר לנו פקיד אמריקני, "מעוניין להגיע לעסקה המאתגרת הזאת שנקראת הסכם שלום במזרח התיכון. התוצאה מבחינתו היא הדבר המשמעותי ביותר. לגבי הדרך? הוא כבר ימצא את הדרך".
השר נפתלי בנט חושב שיש צורך בשלום, אבל לא בטוח שזו הדרך הנכונה. "דונלד טראמפ הוא ללא ספק ידיד גדול. אני רואה הזדמנות היסטורית של נשיא שאוהד אותנו מהלב, של התפרקות העולם הערבי, תקופה שאנחנו צריכים לנצל אותה כדי לבסס את ההכרה הבינלאומית בירושלים, להחיל את החוק הישראלי בשטחי C", הוא אומר בשיחה עם 'בשבע'.
הנשיא טראמפ מדבר על ניצול של המצב לשם חתירה לתהליך מדיני.
"השגיאה כאן תהיה באי ניצול ההזדמנויות העידן זה. אם ניכנס למסילה הישנה של מדינה פלשתינית זה יהיה פספוס והחמצה בקנה מידה גדול מאוד. אני מקווה שראש הממשלה ישכיל לנצל את ההזדמנות".
המהלכים של טראמפ כאן אצלנו צריכים להתבהר בפרספקטיבה הבוחנת גם מה עשה הנשיא האמריקני בביקור שלו בסעודיה. אותה עסקת נשק ענקית, שגם קטאר ככל הנראה תזכה באחת דומה, מדירה שינה מעיניהם של בכירים במערכת הביטחון. סעודיה היא לא מדינה שלישראל יש איתה יחסים. סביר להניח שהסעודים הם גם לא מחובבי ציון. טראמפ, כך לדעת כמה פרשנים אמריקניים, פשוט קונה את התמיכה של מדינות ערב הסוניות המתונות, בצורת ההתנהלות שהוא מכיר מעולם העסקים. העסקה הזאת, בסך מאות מיליארדי דולרים, אולי הגדולה ביותר אי פעם שעשתה ארצות הברית בכל הנוגע לציוד צבאי, היא ציון דרך ראשון.
האינטרסים של טראמפ ונתניהו משתלבים כאן היטב. נתניהו מעוניין בנרמול יחסים עם מדינות ערב המתונות, הרבה יותר מאשר בשלום עם הפלשתינים. זה גם הטריגר של הנשיא האמריקני. הוא יודע בדיוק על איזה מיתר לפרוט אצל ראש הממשלה, כדי לקרב אותו לנושא הזה. אצל אבו-מאזן, כך אפשר לפחות להתרשם, הוא טרם מצא אם מדובר בכלי מיתר או בקלידים.
בירושלים בוחנים היטב את המצב. טראמפ אמנם הבטיח, אבל נתניהו חוזר כל העת על ההצהרה ש"ישראל צריכה להיות מסוגלת להגן על עצמה – בעצמה". זו לא סתם מנטרה. הסיפור הסעודי דורש מעקב, במקביל לניסיונות ליצור קשרים דיפלומטיים עם המדינה הזאת, עם הרבה סיוע מהדוד סם.
הוועדה להסדרת הוועדה
העימות שהתרחש השבוע בקבינט המדיני-ביטחוני לא נגע להקלות הכלכליות. שרי הבית היהודי, באופן עקרוני, אינם מתנגדות להקלות בנושאים הומניטריים וכאלו שישפרו את הכלכלה הפלשתינית. הבעיה של שרי הבית היהודי הייתה שמבחינתם בנייה בשטחי C, בין אם מדובר בהכשרה בדיעבד של מבנים פלשתיניים או בבנייה חדשה, היא יותר מאשר צעד כלכלי.
בנוסף לכך הם התנגדו לבניית אזור תעשייה חדש בתרקומיא לפלשתינים בלבד. הטענה המרכזית של השרים נגד המהלך הייתה מדוע לעשות זאת דווקא בשטח C, ועוד יותר מכך – למה לא להקים את אזור התעשייה כמשותף לישראלים ופלשתינים, לרווחת כל הצדדים.
הוויכוחים סביב הנושא היו משמעותיים, אולם שרי הליכוד כולם תמכו בכל החבילה של ההקלות והמחוות, למרות שידעו שאבו-מאזן לא נותן דבר בתמורה. ההסבר שהם קיבלו היה שזה זמן חשוב לעשות מחוות כלפי הנשיא האמריקני, ולהראות לו את הנכונות הישראלית לשלום. די מוזר ששרים כמו זאב אלקין וישראל כץ תומכים במהלכים מסוג זה, אבל יש לסיפור חלק שני.
הקבינט אישר גם הקמת ועדה לתקופה של שלוש שנים שתעסוק בקידום הסדרת מבנים ומאחזים ביהודה ושומרון, ותכלול את אנשי משרד ראש הממשלה, משרד הביטחון והמנהל האזרחי. השרים החליטו כי בתוך 21 יום תובא לממשלה הצעה להגדרת תפקידי הצוות, הרכבו ואופן קביעת תוכנית העבודה שלו. הצוות ידווח לראש הממשלה ולשר הביטחון כל שלושה חודשים על התקדמות הדיונים. זו בעצם היותה הקריצה לשרי הליכוד, יחד עם רמיזה שההחלטה לאשר בנייה בשטחי C לא תתממש כל כך מהר.
אלא שעדיין נותרה השאלה למה צריך ועדה חדשה להסדרה כשכבר יש אחת כזאת. ועדת ההסדרה הקיימת קיבלה שורה של החלטות, אולם אלו נותרו באוויר. לכאורה תפקידה של הוועדה החדשה שהוקמה הוא להניע ליישום את מסקנות ועדת ההסדרה, ובכך לפייס את הימין. אלא שאף אחד לא בטוח שכך אכן יקרה. גם השרים עצמם מתקשים להבין אם המהלך הזה חיובי או שלילי, האם מדובר סוף סוף בניסיון להניע לפעולה, או שמא נתניהו כהרגלו מנסה למסמס את התהליך כולו בעזרת ועדה נוספת.
גורמים מדיניים אמרו לנו בתגובה לתהיות על כלל המחוות כי "מדובר במחוות שנעשו לקראת ביקור הנשיא טראמפ, ולא פוגעות באינטרסים של ישראל. הצעדים כולם בתחום הכלכלי-אזרחי. אין כל צעדים בתחום הביטחוני או הקלות ביטחוניות". לדברי הגורמים, "הצעדים אינם משנים סטטוס. סמכות התכנון נשארת בידי ישראל – אושרה בנייה קיימת, שבלאו הכי לא תיהרס".
המבחן הגדול של כל הסיפור הזה יהיה בתחילת יוני, אז אמורה להתכנס ועדת התכנון העליונה של המנהל האזרחי, לראשונה מאז דוללו מפגשיה. אם נראה שם קידום של תוכניות התיישבותיות בכל הכוח, הרי שאפשר יהיה לברך על כך שמשהו בנושא זז, במקביל לדאגה מההחלטה לאשר בנייה פלשתינית בשטחי C.
מנגד, אם בוועדה הזאת ימוסמסו דברים, ייתקעו תוכניות והשורה התחתונה תהיה לא כלום או כמעט כלום, יצטרכו בבית היהודי לחשוב כיצד הם מגיבים לסיפור הזה. שרי הליכוד שהסכימו למחוות המדוברות, לפחות אלו מבניהם שארץ ישראל עומדת בראש מעייניהם, ייאלצו במצב כזה לחשב מסלול מחדש.
בינתיים ישראל נכנסת לתקופת המתנה מדינית. טוב ליהודים או רע ליהודים? נדע בקרוב.
לתגובות: nitsan@besheva.co.il