לפני כמה שבועות הלך לעולמו איש החינוך והסופר דוד בן יוסף ז"ל. דוד הקדיש חלק נכבד מחייו לסלילת דרכים חדשות-ישנות של חיבור בין אמונה, שמחה ובריאות. בספריו התלונן על כך שאנשים מקדישים למחלות שלהם הרבה יותר זמן מאשר לבריאות שלהם. אילו נהגו להפך, היו חולים הרבה פחות.
מדוע אנשים רבים אינם עוסקים די הצורך בטיפוח הבריאות?
התשובה המתבקשת היא שבחיים עמוסים כל כך ומרובים בלחצים כמו החיים המודרניים, אנו מתקשים להתפנות לגופנו. אנו מתקשים להקשיב לו ולהשקיע בו, הרי תמיד יש דברים דחופים יותר לעשות, עד שאין ברירה, והמחלות מאלצות אותנו להפסיק להתרשל ולהתעלם.
אולי מעבר לכך אנחנו גם קצת מתוסבכים עם הנושא שנקרא גוף. כבר לפני כמאה שנה התלונן הרב קוק על כך ש"שכחנו את קדושת הגוף, זנחנו את הבריאות והגבורה הגופנית, שכחנו שיש לנו בשר קודש, לא פחות ממה שיש לנו רוח הקודש" (אורות התחיה לג). מול תרבות הלניסטית שסגדה לגוף האנושי התייצבה היהדות וקידשה את הרוח, את הנשמה. אבל גם אם קיימת היררכיה ברורה בין הנשמה לגוף, היא לא נועדה להפחית מערכו של הגוף. אדרבה, הואיל והנשמה מופיעה בגוף, הרי שערכו נגזר מערכה.
אולי זה דומה למאמר חכמינו על כך שהעולם הזה דומה לפרוזדור והעולם הבא לטרקלין. בקריאה מסוימת ניתן לראות בכך המעטה בחשיבותו של העולם הזה, שהרי הוא אינו אלא הכנה. אולם בקריאה אחרת משפט זה דווקא מגדיל את ערכו של העולם הזה, שכן הוא אינו עולם חומרי מרוקָן מתוכן נשגב, אלא הוא פרוזדור בפני העולם הבא! ומכיוון שהעולם הבא כל כך נעלה, אזי גם הפרוזדור שמוביל אליו, העולם הזה, מואר מאורו.
בתלמוד נאמר שהברכה "ועצמותיך יחליץ" (ישעיהו נח, יא) היא ה"מעולה שבברכות" (יבמות קב, ב). המהר"ל מפראג אומר על כך שרק כשהאדם חזק וזריז הוא נחשב ל"בריה שלמה", כלומר לאדם שלם, ואז הוא נעשה כלי ראוי שמסוגל להכיל את כל הברכות שבעולם, רוחניות וגשמיות גם יחד. האדם, על נשמתו וגופו, הוא שלמות הרמונית אחת. אין הברכה שורה בכלי פגום. על האדם להקדיש זמן ומשאבים לשמירת בריאותו, לא רק כדי שלא יחלה אלא כדי שיהיה אדם שלם, ומתוך כך אף יהיה ראוי לכל הברכות.
טיפוח הבריאות נעשה בעיקר בשני תחומים: תזונה והתעמלות. כשאדם אוכל ארוחה בריאה, הוא מרגיש אחר כך טוב עם עצמו. לא רק בגלל שמבחינה שכלתנית הוא יודע שהוא עשה את הבחירה הנכונה, אלא גם במישור הפיזי הממשי – השובע שלו ממריץ ומעורר, בניגוד למזון לא בריא שגורם לא אחת לתחושת עייפות וכבדות. וכן כשמתעמלים, אנו חשים את זרימת הדם בכל הגוף ואת פעימות הלב, ותחושת חיות וערנות ממלאת אותנו.
הגוף שלנו מאותת לנו ומלמד אותנו מה טוב בשבילו. הבה נקשיב לו בטוב.
הכותב הוא ר"מ במכינה הקדם-צבאית בעלי, מחבר הספרון 'לרדת, לשמור ולשמוח – תובנות רוחניות על שמירת המשקל'