כיצד אפשר להדריך את ילדינו המתבגרים או לשוחח איתם על נושא הצניעות?
בגוף המתבגר נחשפות יכולות חדשות בכל שלב משלבי התבגרותו. היכולות הללו עוצמתיות ביותר והן יכולות הנמצאות בתחום הבריאה. "שלושה שותפים באדם: הקב"ה אביו ואמו".
האם ניתן למתבגר להתנסות ביכולותיו החדשות בלי הדרכה ובלי הבנה של מטרותיהן ושימוש נכון בהן? האם ניתן למתבגר לעבור שלב חשוב כזה בלי שנהיה משמעותיים בהפיכתו מילד לאיש? אל לנו להפקיר שטח זה. אנו כהורים נפעל לחינוכו של המתבגר אף בתחום זה.
בבואנו לחנך יש לשים לב לשני תחומים עיקריים: עיתוי וסדר. אי אפשר לחנך לתחום שאין למתחנך שייכות אליו, שהוא לא נמצא בפנימיותו ובאישיותו, שעדיין הוא לא ער אליו. זהו ההבדל הגדול בין חינוך לאילוף, ולכן נקפיד על העיתוי. בחינוך אנו בונים נדבך על גבי נדבך. כל נדבך חייב להיות יציב כדי לשאת את שאר הנדבכים על גביו. אין דילוגים ולכן נקפיד על הסדר.
העיתוי הנכון לשיח הוא רגע לפני שלב ההתפתחות הגופנית, מעט לפני העוררות לבני המין השני. זהו הזמן להתחיל בשיחות על מה שצפוי להתגלות לו בעוד זמן לא רב. כדאי לפתוח בשאלה "מה אתה יודע על גיל ההתבגרות?" וממנה להמשיך את השיח. רצוי לדבר מהמקום הטכני, אין צורך לגלות אמפתיה וכדומה, אלא יותר בצורה של מסירת מידע. דבר זה יביך פחות את ההורה ואת המתבגר.
זו שיחה יותר פשוטה מאשר השיחות הבאות. היא גם אמורה לשבור את הקרח ולהביא אותנו לשיח משותף ולפתיחות בנושא המדובר.
לאחר מכן צריך לקבוע בתודעתו של המתבגר את מטרת היכולות החדשות הנחשפות בגופו. הבנת המטרה תעניק למתבגר את היכולת להתמקד בה מבלי לסטות לכיוונים לא רצויים. זהו שלב הכרחי ויסודי, וככל שנעמיק ונפנים יותר נדבך חשוב זה, כך יקל למתבגר בעתיד לכוון את יכולותיו הגופניות למטרה שלמענה הן קיימות. לאורך כל השיחות חשובה מאוד ההקשבה של ההורה ולא רק הדיבור שלו, זהו שיח משותף.
דגש אחרון, פרט לשיחות, הוא להשאיר מקום רב לפנייה של המתבגר אלינו. עלינו להעניק את ההרגשה שאנחנו נמצאים שם בשבילו לכל שאלה ובכל מצב.
הכותב הוא איש חינוך ומייסד שיטת פיתוח הורות משמעותית