למרות כל חקירות הבכירים וחשיפת השיחות עם בכירי 'ישראל היום', נראה כי גם השבוע החשד היחיד שנוגע ישירות לנתניהו הוא קבלת הסיגרים | למפלגות החרדיות אין יותר מדי חשק לעסוק בענייני הרכבת והכדורגל בשבת | ומה הציונות הדתית יכולה ללמוד מהסלטים המעופפים של פוניבז'
קצף. במילה אחת, כמעט בלעג, סיכם ראש הממשלה שבוע שבו עוד ראש סגל שלו נחקר, שר בכיר ומקורב צפוי למסור עדות, בכירי מל"ל בעבר ויועצים פוליטיים בהווה הובלו למעצר, והדיווחים על פעולות חקירה ברחבי הגלובוס ממשיכים לזרום. רשימה חלקית.
אם מנקים את רעשי הרקע, נתניהו כמעט צודק: ב"תיק 3000", השם שהודבק לפרשת הצוללות כדי לקשור אותה אליו כהמשך ל-1000 ו-2000, הוא בכלל לא חשוד. זו אולי פרשת השחיתות החמורה בתולדות ישראל, אבל בכיר מאוד במשרד המשפטים העביר השבוע מסר לנתניהו: אתה ושטייניץ לא חשודים. נקודה.
גם פרשת בזק ("4000") לא מגיעה אליו כרגע, וההנחה במערכת הפוליטית והמשפטית היא שגם תיבת הפנדורה של "תיק 2000" – השיחות עם נוני מוזס – לא תסתיים בכתב אישום. אם נתניהו יועמד לדין על שוחד ממוזס, שורה ארוכה של פוליטיקאים ייאלצו למסור דין וחשבון על קשריהם עם מו"ל 'ידיעות אחרונות'.
גם חשיפת מועדי השיחות עם בכירי 'ישראל היום' לא סיפקה את האקדח המעשן. אין צורך בפירוט כדי לדעת שלנתניהו קשר "מיוחד" לעיתון. מעבר לסיפוק הסקרנות, וקביעת תקדים מסוכן של חשיפת שיחות פרטיות, לא התחדש הרבה. לכל היותר תיבחן בעתיד הגדרת העיתון כתעמולת בחירות אסורה.
"תיק המעונות", שבו חשודה רק רעייתו, תופס את מרבית הדאגה של נתניהו, אבל לא נוגע אליו פלילית. נשארנו עם "תיק 1000" – השמפניה והסיגרים. נתניהו כבר לא מתווכח עם העובדות. "נכון, קיבלתי סיגרים", הוא אומר, "על זה תפילו אותי?". את התשובה מספק אביחי מנדלבליט בדיונים הסגורים. מרמה והפרת אמונים אלו עבירות שניתן להעמיד עליהן לדין גם בלי הוכחה שניתנה תמורה עבור הסיגרים, בטח כשמדובר בהיקפים של מאות אלפי שקלים. ועדיין, במשרד המשפטים יעשו הכל כדי להגיש תיק חד-משמעי של שוחד, ולא תיק גבולי. לכן ריכוז המאמצים בחקירת מילצ'ן הוא האירוע המשמעותי היחיד שמדאיג את נתניהו ברמה הפלילית. על זה הוא יקום או ייפול. גם אם זה יסתיים "רק" ברמת הסיגרים זה חמור, אבל מול הכותרות הגדולות זה ייתפס בדיוק כמו שניסח נתניהו: קצף, ועשן סיגרים מחניק.
מי אוהב את השבת?
כמה זמן לוקח להכניס ליטאי, חסיד ושס"ניק לחדר אחד? זו לא תחילתה של בדיחה אלא השאלה שמעסיקה כבר עשרה ימים את טובי המוחות במגזר החרדי שמנסים לתאם כינוס משותף של מועצות גדולי התורה של אגודת ישראל, דגל התורה וש"ס. על הפרק: חילולי השבת המתרבים.
בגור הבהירו שרק אחרי חגיגות השבע ברכות לנכד האדמו"ר, בחצרות אחרות הודיעו שהאדמו"רים עסוקים בקבלת קהל של ימי אלול, וזה עוד כלום לעומת שאלת המיקום. האם הרב שלום כהן, נשיא מועצת החכמים של ש"ס, יטריח עצמו לבני ברק, או שדווקא הרב גרשון אדלשטיין, המנהיג הליטאי הבא שצריך להתחיל להפגין מנהיגות, יעלה לירושלים?
התיאומים הטכניים העצלים משקפים היטב את חוסר החשק לעסוק בסוגיה שאין שום סיכוי לרשום בה הישג ממשי. במפלגות החרדיות מנסים להיזכר מי הגה את הרעיון לכינוס "ברית המועצות", שכמותו היה רק כשאושר חוק הגיוס של לפיד. גם אחרי שבחסדי שמיים נמצאו מועד ומיקום מוסכמים, החלטה דרמטית לא תצא. האיום המשומש על פרישה מהקואליציה לא מוזכר אפילו בצחוק. שום דבר טוב לא מחכה לחרדים בחוץ. נתניהו יודע את זה, והחרדים יודעים שהוא יודע. יותר משישמרו הח"כים החרדים על השבת, הם ישמרו על מקומם סביב שולחן הממשלה.
חוץ מפתיחת המרכולים בתל אביב שנתונה בידי בג"ץ, שתי סוגיות מונחות על השולחן: עבודות הרכבת ומשחקי הכדורגל בשבת. שר התחבורה ישראל כץ שוטט מעט באתרי האינטרנט החרדיים, ומצא את עצמו שוב בעמדת אויב היהדות. בפעם הקודמת שהותקף על רקע עבודות הרכבת, הוא היה משוכנע שמי שתידלק את החרדים נגדו היה נתניהו, שחיפש כל תירוץ לפטר את השר השאפתן. הפעם, כנראה, זו דרכם של החרדים לפרוק לחץ בלי להסתכסך עם ראש הממשלה.
כץ מיהר להזמין חוות דעת משפטית שאוסרת עליו להתערב בהחלטות המקצועיות הנוגעות לעבודות בשבת, הדפיס את המסמך בשלושה עותקים וחילק בחדווה לאדונים דרעי, ליצמן וגפני, עוד לפני ישיבת הממשלה. דרעי עבר על המסמך בזריזות, והבין שצריך לחשב מסלול מחדש. החרדים ייאלצו לקדם תיקון חקיקה או החלטת ממשלה אחרת, שישנו את הכללים שלפיהם מחלק משרד העבודה היתרים לעבודות תחזוקה בשבת.
נותרנו עם מתן ההיתר הרשמי לקיום משחקי הכדורגל בשבת, סוגיה שבאמת לא מעניינת את ההנהגה החרדית. משחקים בשבת היו תמיד, הסביר השבוע ח"כ ביהדות התורה, אין מה לצאת למלחמה על חותמת בירוקרטית. אם כבר סטטוס קוו, אז עד הסוף. יוצא הדופן היחיד הוא הראשון לציון הרב יצחק יוסף, שעלה להתקפה בשיעור ב'יזדים' במוצאי שבת: "מבקשים לתת היתר ׳ראסמי׳ למשחקים, יבואו אנשים עם מכוניות, והספרדים שלנו, שאנחנו דואגים להם, הם אנשים מסורתיים באים להתפלל בבית כנסת… מה יהיה עם הספרדים שלנו? זה יותר גרוע, רבותיי, מהרכבת. שמה זה רק פועלים, פה זה כל הספרדים שלנו, מסכנים, ייכשלו בחילול שבת כזה גדול". גם אם נניח לרגע את האבחנה בדבר מוצאם של אוהדי הכדורגל, ברור שזה עניין שרלוונטי בהרבה למצביעים המסורתיים שעדיין נותרו בש"ס, שלא מוותרים על קידוש אבל גם לא על משחק של בית"ר, ואפילו לשחקנים שנקרעים בין ההעדפה הטבעית שלהם לשמור שבת לבין הקידום בליגה.
אלא שבבוקר למחרת, בתשובה לשאלות הכתבים, דרעי מלמל שהוא "לא שמע על זה". זו הייתה אחת הפעמים הנדירות שדווקא הזהות המסורתית של ש"ס הייתה אמורה להביא אותה לעמדה נוקשה יותר מזו של האשכנזים. גם הפעם דרעי הוכיח שש"ס של 2017 היא יהדות התורה עם חי"ת ועי"ן.
ואיפה הציונות הדתית בסיפור? את בנט זה פשוט לא מעניין, בין אם מנימוקים טקטיים או מתוך תפיסת עולם אישית. אף אחד כבר לא מצפה מיו"ר הבית היהודי להוביל מלחמות בענייני דת ומדינה. הימים שבהם המפד"ל פרשה מהממשלה על רקע הגעת מטוסי קרב בשבת, חלפו ואינם. דווקא השר אורי אריאל ניסה כמה פעמים להשתלב במאבק למען קדושת השבת, אבל החרדים מסננים אותו בשיטתיות. כשניסיתי לברר אם הם חוששים שסרוג הכיפה יחליש את המאבק חלילה, הסביר לי בלחישה בכיר ביהדות התורה שהסיבה הפוכה לחלוטין. החשש הוא שה"מזרוחניק" העקשן, שכבר גרר אותם למאבק מייגע ולא מתוכנן במתווה הכותל, שוב ימנע דיל שקט.
זמן פוניבז'
"המדמה בנפשו כי אלול הוא כשאר ימות השנה, הלא חולה הוא אנושות, ואילו אנו (אם) אין ימי האלול אצלנו שונים משאר הימים, הרי בהכרח שחולים אנו במחלה שאיננו יודעים אודותיה". כך אמר רבי יחזקאל לוינשטיין, מגדולי בעלי המוסר בדור האחרון, ששימש בין היתר כמשגיח הרוחני בישיבת פוניבז'. תמונות הקטטה, הפצועים והעצורים שהגיעו השבוע מהישיבה המפוארת, הדגל של עולם הישיבות החרדי, ודאי לא עלו על דעתו כמאפיין העיקרי של זמן אלול.
כשרואים את עמל התורה בפוניבז', סמל תקומת עולם התורה אחרי השואה, יש לציונות הדתית בהחלט במה לקנא. כשרואים את הסלטים והספסלים מתעופפים באוויר – ובכן, הקנאה מפנה את מקומה למחשבות אחרות. הציונות הדתית עמדה גם היא בניסיון כמעט זהה, עת התפלגה ספינת הדגל שלה, מרכז הרב. וגם אז, הכינוי החריף ביותר שנלחש בעידנא דריתחא היה "הפורשים" או (הר) "המורדים". שמות כמו "השונאים" ו"המחבלים" לא עלו על הדעת, והפילוג הזה לא השתלט על כל תחומי החיים במגזר. עד היום, למרות המשקעים שנותרו, כמעט בלתי אפשרי לחלץ אמירה פומבית מהמעורבים. היה ונגמר.
לפני שבועיים כתבתי כאן על המחלוקות בציונות הדתית. המראות מפוניבז' גרמו לי לחשיבה נוספת. אין מה להתנחם בכך שהדשא של השכן צהוב יותר, אלא לראות בו תמרור אזהרה לאן עלולים לגלוש כשמהתפיסות האידאולוגיות המנוגדות נשארת רק היריבות האישית. אבל כשהמחלוקת לגופו של העניין, אין מה להיבהל. ויפים כאן דברי הרב קוק: "יש טועים שחושבים, שהשלום העולמי לא ייבנה כי אם על ידי צביון אחד בדעות ותכונות, ואם כן כשרואים תלמידי חכמים חוקרים, ועל ידי המחקר מתרבים הצדדים והשיטות, חושבים שבזה הם גורמים למחלוקת והפך השלום. ובאמת אינו כן, כי השלום האמיתי אי אפשר שיבוא לעולם כי אם דווקא על ידי הערך של ריבוי השלום, שיתראו כל הצדדים וכל השיטות, ויתבררו איך כולם יש להם מקום, כל אחד לפי ערכו, מקומו ועניינו".
לתגובות: 2sherki@gmail.com