המלצות ועדת המזון של משרד הבריאות עוברות לשלב מחייב: מזונות עתירי נתרן, סוכר ושומן רווי יסומנו באופן בולט כמזונות מזיקים. נכון, זה יקרה רק בעוד שנה ובהדרגה, אבל זה יצא לדרך.
לכאורה, הממשלה מובילה מהלך חיובי שיביא לשינוי מבורך של הרגלי התזונה. יש המחזקים את הטיעון הזה במגמה דומה שנעשתה בתחום העישון – האזהרה המחויבת על מוצרי הטבק, הם טוענים, הביאה לירידה במספר המעשנים. אלא שהירידה הזאת קשורה באופן הדוק יותר למיסוי הגבוה שהוטל על מוצרי הטבק בארץ ובעולם. סיבה נוספת לכך היא מודעות גוברת לשמירה על הבריאות, שנעשית על ידי מסע הסברה של עמותות ומוסדות חינוך.
ממשלות נוהגות לעגן בחקיקה את מה שבלאו הכי קורה בשוק. דוגמה מובהקת לכך היא חינוך החובה. כשחוק חינוך חובה חוקק לראשונה בארצות הברית, קרוב ל‑70 אחוזים מהילדים שם כבר היו במסגרות חינוך. החוק הביא לעלייה שולית של שיעור הלומדים במוסדות חינוך, אך ברבות הימים התפיסה בציבור הייתה שהממשלה היא זו שהביאה לשינוי הגדול.
גם במקרה הזה הממשלה אינה מובילה מהלך, אלא רוכבת עליו. חשוב להדגיש את העניין כדי להיות מודעים ללגיטימיות למרחב הפעולה של השלטונות המוסדיים כולם. הסברה, הגברת המודעות וחינוך הן פעולות מבורכות, אך הסכנה היא שבשם אותן מטרות יחוקקו חוקים מגבילים שהנזק מהם יעלה על התועלת. גם חוק סימון המוצרים מחייב את היצרנים להיערכות שמשמעותה גם כספית. המשמעות הזאת מבחינתנו, כצרכנים, היא ייקור נוסף של עלויות המזון. הרעיונות הבאים עלולים להיות מיסוי מוצרי מזון "לא בריאים". הם גם עלולים לשמש עילה לפגיעה בעסקים, כפי שהצהיר שר הבריאות ליצמן, בחיפזון רשלני ולא הוגן, על סילוק 'מקדונלדס' מהשוק, בשל "המזון הלא בריא הנמכר ברשת". כעת מתברר שלפי הגדרות ועדת המזון, תפריט הרשת לא יסומן ככזה, אלא שהאמירה של השר כבר פגעה בעסק פרטי באופן לא הוגן.
מגמת המזון הבריא מובילה את הייצור העולמי, גם בלי חוקי הממשלה. תיעוש המזון אכן הביא את היצרנים לארוז לנו מלחים וסוכרים בצורות שונות ובאופן מזיק, אך האחריות לבריאותנו היא קודם כול שלנו.
ערן בר טל