המזגן בבית המשפט פעל במלוא עזוז, אבל יעקבי הזיע כאילו אין מחר בעוד פרקליטו מנסה לשווא להרגיעו באמצעות טרמינולוגיה משפטית מסובכת. "התביעה קוראת לדף היומי!", הכריז פקיד בית המשפט, ופרקליטו של יעקבי הבטיח לו שהכול בשליטה, ושהעד הזה צפוי ומעיד על חוסר האונים של התביעה. אל הדוכן עלה הדף היומי, הניח יד על תנ"ך שבמקרה חלף שם בסביבה, והצהיר לומר את כל האמת ורק את האמת (ובארמית).
"אמור לנו בבקשה את שמך", ביקש התובע בביטחון. "תענית כ"ב", אמר הדף היומי בחשש. "האם אתה מזהה את הנתבע, מר יעקבי יאיר?", שאל התובע והצביע על יעקבי. הדף היומי העיף מבט ביעקבי ונענע בראשו לשלילה. "נא לענות בקול", ביקש השופט. "אני לא מכיר את מר יעקבי", אמר הדף, "לא חזיתיה עד השתא", המשיך מבלי להתחשב בקלדנית המסכנה שנראתה אבודה לגמרי בניסיונותיה לאיית את המילה 'השתא'.
"תגיד, אדון דף יומי", נשען התובע על הדוכן, "אתה מגדיר את עצמך דף קשה?". "חלילה", ענה הדף, "אני כולי אגדתות, בקושי תוספות איכא בהדי הדדי", הוסיף בעוד הקלדנית מחשבת נפשה למות. "אז אם אתה דף כל כך קל, למה לדעתך יעקבי לא הטריח את עצמו ללמוד אותך?".
"אובג'קשן!", צעק פרקליטו של יעקבי, "התביעה מניחה שאגדתות הן קלות יותר משקלא וטריא הלכתי, כשלמעשה יש הסוברים כי דווקא אגדתות הן הקשות יותר לפיצוח". "התביעה מושכת את השאלה האחרונה", ענה התובע בנחת והפרקליט של יעקבי נראה מרוצה מעצמו. "דף יומי, למה לדעתך לא פגשת את יעקבי כל כך הרבה שנים?". הדף חשב מעט. "אולי הוא פשוט עסוק עד מעל לראש בגמילות חסדים?", הציע בתמימות, וכל בית המשפט יכול היה לשמוע את יעקבי בולע רוק וקובר את עצמו בעומק הכיסא. "אין עוד שאלות כבודו", אמר התובע. הפרקליט רכן לעבר יעקבי בביטחון: "אל תדאג, עדות של דף יומי זה בקטנה, כולם יודעים שקשה להתמיד בלימוד הזה, אנחנו בסדר".
"התביעה קוראת לשניים מקרא ואחד תרגום!", הכריז התובע ופני יעקבי חפו. התשאול הספציפי הזה לקח המון זמן, כי לא פשוט להעלות שניים מקרא ואחד תרגום לדוכן שמיועד רק לעד אחד, וכשהשלושה כבר התחילו לתת עדות הם די חזרו אחד על דברי השני (למרות שהיה מי שטען שהתרגום חידש על דברי השניים שלפניו).
בסוף העדות של השלושה כבר היה ברור שמצבו של יעקבי בכי רע.
"התביעה קוראת לגמר הצ'מפיונס ליג!", הכריז התובע בשביעות רצון ולדוכן עלה גמר הצ'מפיונס, עייף, קולני, וככל הנראה גם שיכור. "האם אתה מזהה את הנתבע?", שאל התובע. "זה יעקבייייייי! ווהו! מה המצב יעקבי יא-מלךךךך!", צעק הגמר בהתלהבות. "איך אפשר לשכוח אותו? ראה את כל המשחקים של הצ'מפיונס השנה, התותח הזה. גם את המעפנים של סביליה נגד לסטר, איזה מעוך!".
"התביעה נחה", סיכם התובע והתיישב רגוע.
בשלב הזה יעקבי הביט מלא תקווה בפרקליטו וציפה לראות את אסטרטגיית ההגנה המבריקה שעליה שמע כל כך הרבה. "ההגנה קוראת למר יעקבי יאיר", הכריז הפרקליט, ויעקבי הנאשם הביט בהלם ביעקבי העד עולה לדוכן ומצהיר לומר את כל האמת. במשך דקות ארוכות צפה יעקבי ביעקבי מלמד עליו זכות, והוא היה חייב להודות שזה היה לימוד זכות מרשים (למרות שהוא עצמו לא האמין לאף מילה).
כשיעקבי העד סיים לעוף על יעקבי הנאשם, הוא ירד מהדוכן ובדרכו החוצה חלף על פני התובע (שבעצמו היה אשכנזי חיוור כחול עיניים). השופט שאל את חבר המושבעים האם הם הגיעו לכדי החלטה. המושבע האחראי הסיט את כובעו כדי להיטיב לקרוא את הפתק, ועכשיו כולם יכלו לשים לב שגם המושבע הזה הוא שתי טיפות מים יעקבי.
הוא כחכח בגרונו, הביט בעצמו הנאשם, ופתח את פיו כדי לקרוא את גזר הדין.
ואז הוא התעורר.