במערכת הצבאית לא רואים את ההתנהלות מול חמאס בעזה כהבלגה, ובמערכת המדינית אומרים כי נתניהו מרגיש שיש לו מספיק קרדיט ציבורי כדי לעמוד בביקורות המוטחת על התנהלותו מול חמאס | וגם, מה תהיה המדינה הערבית הבאה שישלוף נתניהו מכובעו המדיני?
על רקע הדיבורים בנוגע לבחירות, נראה שבגבול עזה ישראל מנסה ככל יכולתה לשמור על שקט, גם אם מתוח במיוחד. גורם מדיני בכיר הסביר השבוע שלא מדובר בהבלגה, כפי שטוענים רבים. "יש לנו עוד מכות אפשריות ואנחנו מתכננים אותן. אחרי שבעה חודשים אנחנו נמצאים על הקצה, בין החרפה להרגעה, וייתכן שנזדקק לעוד מכות קשות. אין הבלגה מול חמאס", אמר הגורם בשיחה עם כתבים מדיניים.
הגורם הבכיר גילה כי ישראל וחמאס עמדו על סף הסכם על רגיעה ממש לפני שבוע וחצי, "ההסכם נפרם ביום שישי האחרון, יומיים אחרי שהם קיבלו דלק. בתגובה פעלנו בעוצמה גדולה פי ארבעה מהתגובה שהייתה לירי על באר שבע".
אז מה בדיוק מנסה ישראל להשיג במגעים? "אין הסדרה מדינית עם מי שרוצה להשמיד אותנו, מה שיש כאן זה פתרון הרתעתי והומניטרי. הבחירה פה היא בין כיבוש עזה ומסירתה לגורם ערבי אחר, ואין גורם שמעוניין בזה, או לתת מכות קשות כדי לקחת את מרחב הזמן לשקט. אם היה גורם מעוניין ייתכן שהיינו כובשים את עזה", אמר הגורם.
המשוואה שנוצרה במערכת המדינית והביטחונית, נתפסת בעיני חלקים מהציבור כתבוסתנית במיוחד. הגורם המדיני הבכיר לא מתרגש מכך. "ראש הממשלה מוכן לשלם את המחיר הפוליטי של התנהגות אחראית בגבול עזה. הוא צבר מספיק קרדיט בציבור כדי שיוכל למצות את כל האפשרויות והניסיונות שלא להיכנס למלחמה בעזה", הוא אומר, ומוסיף: "אם נתניהו היה יוצא למבצע צבאי היו מחיאות כפיים לכמה שעות ואחר כך הייתה מתחילה הביקורת. עדיף למצות את הניסיונות להביא לרגיעה".
אין ספק שגם הבעיות בצפון גורמות לכך שבישראל מעדיפים לייצר שקט ארוך טווח בגבול עזה, ולהימנע מכניסה למבצע צבאי נרחב שסופו מי ישורנו. במערכת הביטחון וגם במערכת המדינית מוכנים להתמודד עם הביקורת, אבל ניכר שגם שם מבינים, כפי שהגדיר הגורם, כי המצב מצוי בין החרפה להרגעה. במערכת הביטחון אומרים כי חמאס, בוודאות מוחלטת, אינו מעוניין להסלים את המצב. עם זאת כנראה שהוא גם לא מעוניין לעצור את ההתפרעויות ליד הגדר, ויוזם בחינת גבולות קבועה לסבלנות של צה"ל.
מהקבינט, שהתכנס ביום ראשון השבוע, נעדרו השרים נפתלי בנט ואיילת שקד. משכך, לא היה מי שיקרא תיגר על התפיסה הזאת. שר הביטחון אביגדור ליברמן, שמתלהם שוב ושוב באחרונה בנושא העזתי וקורא לפעולה צבאית משמעותית, נשמע אחרת לגמרי בחדר הסגור שבו מתקבלות ההחלטות. בחוץ, כנראה, מנסים לצבור הון פוליטי. בפנים, בסופו של דבר, מקבלים החלטות אחראיות שמשפיעות על עתידו של עם שלם.
המבחן הגדול של התפיסה הזאת יהיה בפרובוקציה הבאה, שמן הסתם תגיע. ישראל תיאלץ להכריע מה הוא הסף שבו תחדל מלהפציץ מטרות חסרות משמעות, ותתחיל לפעול בצורה חדה הרבה יותר מול ארגוני הטרור בעזה. שבעה חודשים חלפו מאז הופר השקט היחסי ששרר תקופה ארוכה, כמעט מאז צוק איתן, והדילמה של מערכת הביטחון ובמיוחד של הקבינט הופכת קשה יותר ויותר.
המבחן הזה יכול להגיע כבר ביום שישי הקרוב, מועד ההתפרעות הקבוע של הפלשתינים על הגדר. התדרדרות נוספת ביום שישי הזה תאלץ את ישראל שוב להגיב ביד קשה. עד כמה? נצטרך לחכות ולראות.
הכרה זוחלת
ביקורו של ראש הממשלה בנימין נתניהו בעומאן ביום שישי שעבר, חושף עוד טפח בהתקרבות של ישראל למדינות ערב המתונות. הסולטן העומאני לא רק הזמין את נתניהו לפגישה, אלא ישב איתו שעות ארוכות, והשניים שוחחו על מגוון הסוגיות האזוריות.
צריך כמובן להכניס את האירוע לפרופורציות הנכונות. אין המשמעות שמחר, או בעתיד הקרוב, תיפתח שם נציגות ישראלית, והוא גם לא משליך בהכרח על יחסים שנרקמים עם מדינות אחרות. אבל ללא ספק, מדובר בעוד נדבך של אחת ההתפתחויות המעניינות ביותר בדיפלומטיה הישראלית לאורך שנותיה.
בניגוד לפרסומים, עומאן לא הציעה לתווך בין ישראל לפלשתינים, אלא בעיקר דיברה על סיוע לאמריקנים, שהם המובילים בנושא. החידוש בשיחות עם עומאן הוא שאם בעבר מדינות ערב דיברו על נרמול יחסים רק אחרי הסכם שלום עם הפלשתינים, היום הפרט הזה לא מונח כתנאי הכרחי.
באותן מדינות, שלישראל אין עמן יחסים רשמיים, כבר הבינו שהריטואל הפלשתיני לא ישתנה. הצהרת אש"ף על השעיית ההכרה במדינת ישראל וההסכמים עמה, רק מוכיחה את הפתולוגיה של ההנהגה הפלשתינית. גורם מדיני בכיר מסביר כי "לישראל יש כיום עוצמה שלא הייתה לה בעבר, והקשר איתה כמדינה חזקה באזור הוא מבוקש מאוד".
"הגישה שלנו מול אותן מדינות ערביות היא לפעול בצורה מדודה", הוא מוסיף. "אנחנו משוחחים, יוצרים קשר ובונים בסיס. כשיהיה נוח לצד השני להתקדם זה יהיה נוח גם לנו. האמון בקשרים החדשים הללו נבנה דווקא בגלל ההערכה שישראל אינה לוחצת לעשות צעדים הצהרתיים", דברי הגורם.
עומאן היא רק מקרה אחד. אין ספק שמתחת לפני השטח מתנהלים מגעים עם מדינות נוספות, ונתניהו עתיד לשלוף עוד שפנים מהכובע המדיני. הייחודיות בפגישה שהתקיימה בשבוע שעבר הייתה בכך שבעומאן לא ניסו להסתיר אותה, אלא דווקא להבליט אותה. גם התגובות של כמה מדינות ערביות מתונות שאין להן יחסים עם ישראל, שכללו את האמירה שאי אפשר להתעלם מקיומה של מדינת ישראל ויש לנהל עמה שיח, מצביעות על נכונות בסיסית, הגם שאין ספק כי נובעת מאינטרסים, לחפש קרבה למדינת ישראל.
נתניהו לא רוצה בחירות
הבחירות המקומיות במרבית הערים כבר מאחורינו, והמערכת הפוליטית תחזור בשבוע הבא לשגרה הסוערת ולחשש שבכל רגע יוקדמו הבחירות. עם זאת, הכול עוד פתוח וייתכן גם תסריט אחר. גורם פוליטי בכיר אמר לנו השבוע שהממשלה הנוכחית עשויה להוציא את ימיה, ואף רמז לכך שהמפלגות החרדיות צריכות להגמיש את עמדתן בנוגע לחוקי הגיוס והגיור. "יש לנו קואליציה טובה שעושה דברים חשובים למען מדינת ישראל", הוא אמר, "והמפלגות החרדיות הן חלק מזה. אני לא חושב שהן יסתדרו טוב יותר עם קואליציה אחרת, אולי להפך".
כדוגמה להתחשבות המשמעותית של הממשלה במפלגות החרדיות הביא הגורם את היחס לזרמים שאינם אורתודוקסיים ביהדות. "מתווה הכותל הוקפא רק בגלל הוויכוח על קבלת הייצוג הרפורמי כרשמי – מה שהרגיז את המפלגות החרדיות. אמרנו לזרמים השונים: אנחנו מחבקים אתכם ומאמצים אתכם, אבל יש לנו מגבלות קואליציוניות ונעמוד בהן", דברי הגורם הפוליטי הבכיר. לשאלה האם הבחירות נראות באופק הוא ענה: "יש לחכות ולשמוע את עמדת המפלגות החרדיות בנושא הגיוס. זה יקרה כנראה מיד אחרי הבחירות המוניציפליות".
בנקודה הזאת מתחברים המישור הארצי והמישור המקומי. חוק הגיוס בכל מקרה היה מתעורר מהתרדמת רגע אחרי הבחירות המוניציפליות, אבל סיבוב שני בין עופר ברקוביץ' למשה ליאון עלול לעורר את הסוגיה ביתר שאת. עקב האכילס של משה ליאון במקרה הזה יהיה הזיהוי עם אביגדור ליברמן. לחרדים יש חשבון פתוח עם שר הביטחון סביב חוק הגיוס. ש"ס תמשיך עם ליאון בכל מקרה וייתכן שגם דגל התורה, אבל החלק החסידי שתמך בדייטש עלול לזלוג דווקא למועמד החילוני בדיוק על הרקע הזה.
נתניהו מכיר היטב את הסטטיסטיקה. בימים האחרונים נראה שהוא באמת לא מעוניין להקדים את הבחירות מסיבותיו שלו, ומחפש פתרון לקואליציה. זה יהיה מבחן הבגרות של החרדים בקואליציה.
האיומים המרומזים של הגורם הפוליטי הבכיר כלפי המפלגות החרדיות, משקפים היטב את המלצות היועצים הפוליטיים של נתניהו. הם כבר אמרו לו כמה פעמים שאם חוק הגיוס יהיה זה שיפיל את הממשלה ויקצר את ימיה, עליו לשקול אם עדיף להרכיב את הממשלה הבאה בלי חלק מהמפלגות החרדיות או אולי בלעדיהן לגמרי. את הדברים הללו פרסמנו כאן לפני כמעט שנה. מאז המסקנה הזאת מתחדדת אצל נתניהו ואנשיו, במיוחד לאור העובדה שהמפלגה השנייה בגודלה בבחירות הבאות, כמעט בוודאות, תהיה יש עתיד.
במקביל, הפיצול בפוליטיקה החרדית רק הולך וגובר בכל יום שעובר. בבחירות לרשויות המקומיות אגודת ישראל ודגל התורה פירקו לא מעט שותפויות. בבחירות הארציות אפשרות הפיצול עדיין לא עלתה, מלבד איומים שנשמעים מדי פעם, אבל מנקודת מבטו של ראש הממשלה ניתן לראות ריצה של שתי המפלגות בנפרד, במיוחד אם אחוז החסימה יירד. גם שיתוף הפעולה המוניציפלי של יחד, מפלגתו של אלי ישי (שנתניהו ישמח שתיכנס לכנסת הבאה), ושל אגודת ישראל בחלק מהרשויות, מוכיח שליהדות התורה כבלוק טכני יש אלטרנטיבות.
כך שלמעשה הבחירות המוניציפליות שעברו עלינו עלולות להיות אלו שיחלישו את כוחן של המפלגות החרדיות בבחירות הארציות. תיקון של המצב שנוצר ידרוש זמן רב. נתניהו יודע את זה, וממתין לראות האם שתי המפלגות יעשו את הצעד המתבקש ויתפשרו, או שמא ימשיכו באותה הדרך וינסו לשבור את הכלים. כך או כך, איום הקדמת הבחירות יחזור בשבוע הבא לשלוט בסדר היום, כשגם לנתניהו עצמו אין בשלב זה תשובה ברורה בנושא, אך המפתחות לכל מהלך שיתבצע נמצאים בידו.