חזית צפונית מול איראן

האחיזה האיראנית המעמיקה בסוריה ובלבנון, שלא נתקלת בהתנגדות של ממש מארצות הברית, מרוסיה ומהאו"ם, עלולה להצית מלחמה קשה מכל מה שהכרנו בעשורים האחרונים | הניסיון של בג"ץ להכתיב מתכונת מידתית להפגנות בפתח תקווה הפך לפארסה | דברי פרידה: לשמור על ייצוג לכל הדעות – בתקשורת המגזרית וגם בפוליטיקה

ממשלת איראן פתחה במבצע משלה לדיור בר השגה: היא מעודדת את אזרחיה לרכוש דירות בסוריה. יש לשער שלא יוטל מס מיוחד על מי שרוכשים יותר משתי דירות. המניעים של איראן ברורים: ליצור רוב שיעי במדינה שלפני ההתקוממות הייתה בעלת רוב סוני מובהק. בנוסף להזמנה להתערב בענייניה של סוריה שקיבלה מצד ממשלתו החוקית של בשאר אסד, מעתה ואילך תוכל איראן לטעון בכל פעם שתתערב כי היא פועלת להגנתם של אזרחיה.

מול הצעדים המעשיים של איראן להתבסס בסוריה, בלי כל דברי מחאה מהרוסים, הטיסה של נתניהו ופמלייתו לסוצ'י וכן הפנייה למזכ"ל האו"ם אנטוניו גוטרש נראות כצעדים הצהרתיים בלבד. גם דבריו של גוטרש, שמנדט האו"ם כלפי לבנון ימומש, שייכים לתחום הצהרתי זה. לאו"ם אין צבא משלו, והוא לא יכול לכפות על היחידות המשרתות ביוניפי"ל מדיניות שאינה מקובלת על המדינות ששיגרו אותן. אם צרפת אינה מעוניינת שחייליה ייכנסו לעימות עם חיזבאללה, הם לא יעשו זאת. גם נתניהו מבין זאת וגם המזכ"ל. מנדט האו"ם גם אומר שהאו"ם יסייע לצבא לבנון להחליף את חיזבאללה. אבל צבא לבנון הפך להיות תואם חיזבאללה, ונשיא לבנון מישל עאון כבר הכריז שבמקרה של מלחמה – צבא לבנון יילחם לצד חיזבאללה.

התקוות שהישועה תגיע מבחוץ, אין להן בינתיים על מה להסתמך. ממשלת רוסיה לא מחתה בידי אסד ואיראן גם כאשר הם הפרו הבטחות שממשלת רוסיה עמדה מאחוריהן, כגון האזורים להפחתת הלחימה. אסד והאיראנים יודעים שהם מספקים לפוטין מעמד שהוא כה מתאווה לו, וכן אחיזה אזורית דרך הבסיס הימי בסוריה. גם התקוות שתלינו בממשל טראמפ – לא רק במדיניות שלו כלפי ישראל, אלא גם בהחזרת כוח ההרתעה לארצות הברית לאחר שאובמה דרדר אותה – בינתיים נכזבות. הממשל האמריקני מגלה חוסר אונים, והיריבות מרשות לעצמן להתעלם מאיומיו. הראייה – ההחלטה הפרובוקטיבית האחרונה של צפון קוריאה לירות טיל שעבר מעל יפן.

אם המטרה של ראש הממשלה דומה לאזהרות שהשמיעה ישראל ערב מלחמת ששת הימים, להוכיח שעשינו מאמץ למצוא פתרון דיפלומטי לפני שפעלנו צבאית, זהו כבר סיפור אחר. עלינו להיערך בכל הרצינות ובכל התחומים, ולהכין את הציבור והמשק למלחמה שתהיה הרבה יותר קשה ממה שהתנסינו בו בעשורים האחרונים.

כשבג"ץ מחליט לא להחליט

הפארסה הנשנית בכל שבת בפתח תקווה היא גם משבר בגישת המידתיות המפורסמת של אהרון ברק. לו מערכת המשפט הייתה שואפת לפשטות ובהירות, היא הייתה מכריעה: או פוסקת לטובת חופש ההפגנה, או שומרת על עובד ציבור ושכונת מגוריו מהטרדות מיותרות, ומפנה את המפגינים למקום ציבורי המיועד לכך. כך המערכת הייתה יודעת להיערך מראש, והחוק היה נהיר לכל אדם. אבל אם החוק הוא כה ברור ופשוט, מהו הערך המוסף שמביאים כבודם? לצורך כך הומצאה המידתיות, שהופיעה גם בפסק ה"מאוזן" בנושא המסתננים. מידתיות היא היכולת לאזן ולהעניק מינון מדויק המגשר בין שתי הנטיות. או אם תרצו – זהו המלך הפילוסופי של אפלטון, שפועל כרופא מול תחלואי החברה.

כך הגענו לפשרת ה-500 איש. למה 500 זה מידתי, ולא 250 או 1,000 מפגינים? זו בדיוק קריאת התיגר של המפגינים על החלטת בג"ץ: המידתיות שלי אינה המידתיות שלו. לכן יש לשוב למערכת משפטית שפועלת על פי חוקי הכנסת, בלי משחקי מידתיות. אם לדוגמה יש חבר כנסת שמטיף להשמדת מדינת ישראל, איננו צריכים לנסות להעריך אם מדובר בסכנה קרובה או רחוקה ולאזן את הנושא מול חופש הייצוג, אלא יש להוציא את הסורר מחוץ למשחק הפוליטי. כאשר החוקים יהיו ברורים ונהירים, הממשלה תעסוק יותר במדיניות ופחות במשחק טוטו של מה יגיד בג"ץ.

תודה, בקשה וסליחה

הטור הזה הוא פרשת כי תצא מבחינת עבודתי ב'בשבע'. כמי שתמיד טען שגם לנתניהו יש תחליף, אני בוודאי מסכים שיש תחליף לעמיאל אונגר, ואני מבין את גישת המערכת של "וישן מפני חדש תוציאו". למעשה הכתובת הייתה על הקיר: בימי ברית המועצות, חוקרים במערב היו מנחשים את מעמדו של מנהיג זה או אחר בצמרת הסובייטית על פי מקומו בתמונה המשותפת של הצמרת. בדומה לכך, הטור שלי החל לנדוד מקדמת העיתון לתוך החלקים הפנימיים.

כדברי פרידה, אני מבקש להודות ראשית כול למערכת, שבזמן עבודתי סייעה רבות בכיתובים השנונים, בליטוש הטקסט וגם בבחירת תמונות מתאימות. אני רוצה להודות גם להנהלת העיתון שידעה לכלכל את התקדמות העיתון, תרתי משמע, כך שבניגוד למקומות אחרים שבהם עבדתי בעיתונות המגזרית – לא סבלתי מהלנת שכר. על כך יש לשבח את מי שמביא את הקמח והמודעות.

למרות שהייתי קצת חריג בנוף של 'בשבע' לאורך התקופה, כתומך של נפתלי בנט ושל הרב סתיו, מעולם לא נתקלתי בצנזורה כלשהי. אני מודה לעורך עמנואל שילה וליתר חברי המערכת, ומקווה שלא מדובר בג'סטה אישית. אם אחרי יותר משלושים שנים רצופות של כתיבת טורים נותרה לי בקשה אחת כלפי התקשורת שלנו, כמו גם למפלגות הפועלות בשמנו – אבקש מהם לשמור על הפתיחות לשני הכיוונים.

כמי שיותר קרוב בדעותיו להנהגה הנוכחית של הבית היהודי, לא הייתי רוצה להגיע למצב שהיא תזרוק החוצה את הגורמים היותר תורניים, בדיוק כפי שצר לי כאשר אנשים מנסים לחזור על הכישלון של רשימת 'מורשה' ב‑1984 בגלגולים חדשים כגון מפלגת 'יחד'. אפשר לנהל דיון נוקב ופתוח בתוך מסגרת משותפת, כי כל מרכיב בציונות הדתית זקוק לשני, ואסור שנגיע להכרעה טוטלית תוך מחיקת הצד השני לוויכוח.

סוף דבר, אני מודה לקוראים, ובחודש אלול אני מתנצל אם פגעתי במישהו באחד הטורים שפרסמתי ב'בשבע' בשש השנים האחרונות.