מסלול מכשולים

פיגוע שחווה והלוויות תכופות של חברים גרמו לו לחרדות פוסט טראומטיות קשות | בשביל מנחם שמעון, המתנחל שעלה לגמר נינג’ה ישראל, מסלול המכשולים הוא מטאפורה להתמודדויות של חייו

 

– "בפעם שעברה ראינו אותך מתפלל הרבה, גם היום נראה אותך מתפלל לאורך המסלול?".

– "אני תמיד מתפלל שה' יעזור לי, וגם אומר תודה על מה שהוא עזר".

– "אבל אם אתה מתפלל שה' יעזור ובכל זאת לא הצלחת, מה אתה חושב באותו הרגע?".

– "תמיד כשאתה מבקש מאבא שלך שוקולד הוא נותן לך שוקולד? לא, רק כשהוא חושב שזה טוב ובריא לך".

הדו-שיח הזה, שנראה כאילו נלקח משיעור באמונה באחת הישיבות התיכוניות, התנהל בין רותם סלע ואסי עזר, מנחי תוכנית הטלוויזיה 'נינג'ה ישראל', ובין המתמודד בחצי הגמר מנחם שמעון. "אני מאוד אוהב חב"דניקים", אומר לנו מנחם בשיחה בביתו, "אבל לא באתי לתחרות בקטע חב"דניקי, לא באתי לקרב אף אחד, באתי עם עצמי". מנחם צלח את המסלול בחצי הגמר בצורה חלקה ומהירה, ולחץ על הבאזר שמעיד על סיומו. בכך הוא עלה לשלב הגמר של התחרות, מעמד שאליו רבים ושרירניים ממנו לא זכו. "מנחם, אבא מחלק שוקולדים בלי הפסקה!", צעק לו אסי עזר כשסיים את המסלול, ומנחם חייך וענה "התפילות של אסי עזרו".

 

עוף מוזר

בדרכי לקרוואן של מנחם ומוריה שמעון ביישוב מצפה כרמים, אני מחפשת את הג'יפ החדש והנוצץ שאמור לחנות בחוץ. אם הוא שם, אני חושבת, זהו סימן שמנחם ניצח וזכה בפרס הגדול. היעדרו, אני מניחה, מעיד שהוא אומנם הצליח לטפס עד הגמר, אבל לא חצה ראשון את קו הסיום. "מה פתאום", מעמידים אותי מוריה ומנחם על טעותי, "את הפרס נותנים רק אחרי שידור פרק הגמר". ואני, שבמשך כל השיחה מנסה לדלות פרטים מפה ומשם על מה שקרה באותו גמר שכבר צולם אבל טרם שודר, לא מצליחה לקבל ולו פרט מודיעיני אחד. בונקרים. שניהם.

מנחם מתאמן ומלמד מגוון אומנויות לחימה – טקוואנדו, קרב מגע, ג'יו ג'יטסו ברזילאי ו‑MMA. על אף שהוא ספורטאי אדוק ונלהב, הוא היה יוצא דופן בקהל השרירנים – גברים ונשים – שהגיעו לתחרות 'נינג'ה ישראל'. הגברים התחרו לרוב בלי חולצות, והנשים גם הן לא לבשו הרבה. הגוף, היקף שרירי החזה והזרועות כיכבו על המסך במהלך כל התוכנית, והיוו חלק מהפאסון. מנחם, לעומת זאת, הגיע לתחרות בחליפת טקוואנדו, כשכיפתו הגדולה מחוזקת היטב לראשו בשתי סיכות. "היו רגעים שאמרתי לעצמי, 'מה אני עושה כאן?'. אבל בסדר, התרכזתי בשלי", הוא אומר. לתחרות הגיע אחרי שקיבל הודעה באחת הקבוצות שבמסגרתן הוא מתאמן, "כתבו שהגיעה העונה הראשונה של הנינג'ה האמריקאית לארץ. התלהבתי, אמרתי לעצמי שבטח יש שם משהו שקשור לאומנויות לחימה, בכל זאת נינג'ה". הוא שלח מייל לפי הקישור בהודעה, וכשהגיע לאודישן הראשון התפלא לראות שמדובר בכוח, באחיזות ובקפיצות, וכל קשר לנינג'ה ולאומנויות לחימה הוא מקרי בהחלט. מנחם לא התבאס, להפך, "אני חולה על הדברים האלה, גם אם הייתי יודע מראש שזה ככה, יכול להיות שהייתי הולך".

את המבחן הראשון צלח מנחם בקלילות – הוא לא רק עבר את המכשולים, אלא גם שבר שיא בטיפוס על חבל. אחר כך עבר מבחן שני, קצת יותר קשה, ומשם נפרש לפניו השטיח האדום לפרק המוקדמות. הוא ידע ששם יצפה לו קושי אחד נוסף על מה שכולם יחוו – הקושי המנטלי. "התייעצתי על זה הרבה", הוא משתף, "לפי מה שראיתי ביוטיוב ולפי המועמדים אחרים שפגשתי, הבנתי שאהיה עוף מוזר. היו דתיים, אבל לא יצא לי כל כך להיפגש איתם".

בשידור עצמו סיפר מנחם למצלמה על הקושי הזה. "קשה לי פה יחסית, קשה לי מבחינה מנטלית-רוחנית. זה לא המקום שלי, כל אחד עם הגופה שלו, וסחבק וסחבקית. אני מגיע מיישוב שאין בו טלוויזיות, כל יום לומד בישיבה, אפילו לא רואה את התכנים האלה בעצמי", הוא אומר בגילוי לב, "כל הזמן היה לי דו שיח עם הקב"ה: תאיר לי אם זה טוב ואם זה נכון. אני אומר לעצמי – אם אני פה, כנראה שאני צריך להיות פה".

אז מה החזיק אותך שם?

"כמה דברים. קודם כול חשבתי על הפרס", הזוכה בגמר יקבל לצד הג'יפ גם 250 אלף שקלים, "סכום שבהחלט יכול לעזור בחיים. דבר שני, אבא שלי, שהוא ראש ישיבה, אמר לי: תסתכל קדימה ולך על זה. אי אפשר לפחד מהעולם, אי אפשר לא להיות בכל מקום שיש בו קצת פחד".

 

חגב בין שרירנים

פרט לקושי הזה ניצב מול מנחם האתגר המרכזי – מסלול המכשולים. "אתה מגיע לשם ורואה את המסלול, ופתאום אתה מבין איזה גודל זה. בטלוויזיה הכול נראה קטן. אפילו המכשול הראשון, הסטֵפֶּרים (מכשולים ענקיים בצורת דוושה – ע"ל), שהייתי בטוח שאני עושה אותו בדילוגים, אני רואה ואומר 'וואו, איזה מרחק יש ביניהם, וזה עוד בשיפוע'. הכול פתאום נראה גדול ומפלצתי, וכולם יושבים באוהל, מחכים במתח לתור שלהם, האווירה הייתה מאוד לחוצה". לממתינים באוהל היה מסך, שבו יכלו לראות מה קרה לאלו שכבר יצאו להתמודדות. "אתה רואה אותם נופלים אחד אחרי השני לתוך הבריכה, לא מסיימים את המסלול, ואומר לעצמך 'אני מהקטנים פה'. שלחתי למוריה הודעות: 'כולם כאן שרירנים, גבוהים, חזקים, וכולם נופלים'. מוריה כתבה לי: 'דווקא זה טוב שאתה מהקטנים, יהיה בסדר'".

כשהגיע תורו של מנחם, הוא התקדם במסלול תוך שהוא מתפלל בלי הפסקה. במסלול עצמו הגיע די רחוק, קרוב ממש לסיום, אך לפתע נשמטה האחיזה שלו מאחד המכשולים והוא מצא את עצמו בתוך הבריכה. "אתה עולה לשם, וזה ממש מלחיץ, אבל איך שאתה רואה את המשפחה שלך אתה מקבל כוח, אתה מבין שהכול משחק, זה ספורט, וגם אם אני אפול הכול בסדר. ואז אני עובר עוד מכשול ועד מכשול, ופתאום מוצא את עצמי במים. ההרגשה הייתה מעורבת, מצד אחד התבאסתי, כי לא נפלתי מאפיסת כוחות, זה סתם היה חוסר ריכוז. מצד שני אתה אומר הכול לטובה, בוא נראה איך אנחנו צומחים מזה הלאה". בסופו של דבר עלה מנחם לשלב הבא, משום שהגיע מספיק רחוק ומספיק מהר בשלב המוקדמות.

לקראת המבחנים, וכמובן לקראת התחרויות עצמן, הוסיף מנחם לתפריט האימונים הרגיל שלו אימוני כוח, אחיזות ומתח. לחצי הגמר וגם לגמר עצמו הגיע עם פציעה בכתף, מאימוני יתר. "בסוף המסלול בחצי הגמר רואים אותו נושם והפנים שלו מתעוותים, חושבים שזה מתשישות אבל זה מכאב", מספרת מוריה אשתו. "באמצע הגמר הרגשתי שהכתף ממש מתפרקת לי", מוסיף מנחם. למרות זאת הוא המשיך בהתמודדות.

בחצי הגמר, שנחשב קשה יותר מהמוקדמות, היה מנחם הראשון להתמודד במקצה שלו. הוא לא ראה את הטעויות של קודמיו, ולא יכול היה להפיק מהן לקחים. אבל בעיניו זה דווקא היה יתרון. "כשאתה רואה מישהו נופל לפניך אתה אומר איך נפלו גיבורים, איך הוא לא הצליח, זה מוריד אותך. כמו המרגלים שאמרו 'ונהי בעינינו כחגבים', אתה רואה את עצמך קטן".

ואיך ההרגשה לסיים וללחוץ על הבאזר?

"הרגשה נפלאה. זו יותר מהרגשה של ניצחון, זו הרגשה של פרגון מלמעלה". התחושה הזאת הגיעה ללא ספק לכל הצופים, על המסלול ובבית. גם כשהפרשנים ניב רסקין ורותם ישראל שאלו אותו בסיום כיצד הצליח להפתיע, אחרי שבמוקדמות לא סימנו אותו כאחד הבטוחים לניצחון, הוא השיב: "בערב הראשון ה' היה צריך ללמד אותי שיעור בהחזקות, וברוך ה' זו הייתה ירידה לצורך עלייה. זה היה שיעור שהייתי צריך לעבור".

 

פיגוע שהותיר צלקת

אומנויות הלחימה ליוו את מנחם מגיל צעיר. בילדותו למד ג'ודו, ובישיבה התיכונית הוסיף גם קראטה. היום הוא מאמן ילדים ומבוגרים, כשמבחינתו יש בעיסוק הזה מטרה חוץ מספורט – גידול צעירים יהודים "שלא מפחדים מאף אחד, רק מהקדוש ברוך הוא". תלמידיו לא מאכזבים אותו, הם מתחרים באליפות הארץ ומחזיקים כבר בכמה וכמה מדליות. נחת. אבל כל השוקולדים האלה מחולקים למנחם היום, אחרי שעשה כברת דרך לא פשוטה.

הוא נולד לפני 32 שנה לרב יעקב ולרבנית רבקה שמעון, שהספיקו לעבור באלון מורה ובימית, וגם להקים את הדר בית"ר, שצמחה להיות ביתר עלית. בהמשך עברו ההורים לגבעת שאול שבירושלים, ושם גרו בסמיכות לרב מרדכי אליהו. באותה תקופה נולד מנחם, השביעי מבין עשרת הילדים של בני הזוג. הוא למד במוסדות 'נועם', ובכיתה ט' הגיע לישיבת חיצים באיתמר. החיים זרמו יופי, עד שערב אחד, בשלהי כיתה י', נפל דבר.

"ישבנו כמה חבר'ה על הבאלות של החציר, ליד בית האריזה של ברק מלט ביישוב איתמר. ניגנו בגיטרה, עשינו קומזיץ. זה היה קרוב למגרש הכדורסל. האוירה הנעימה נקטעה כשמחבל עלה בהר, וירה על החבר'ה ששיחקו במגרש. הם נפצעו, אחד מהם נפטר אחר כך. אנחנו התחלנו לברוח, חבר שלי צעק, אז המחבל הסתובב וירה גם עלינו. רצנו ישר לבית של הרב גולדשמידט, המחנך שלי. המחבל ירד בהמשך לפנימייה של ישיבה התיכונית". התיאור של מנחם ממשיך להיות קשה, ועם זאת שזור בראיית הטוב: "בתוך הישיבה המחבל ירה ורצח את נתנאל ריאחי ואת אברהם סיטון. הם היו שנה מעליי, היינו חברים. בחדר השני שאליו נכנס המחבל, אחד ישן על המיטה, עוד נער ישב על מיטה אחרת ואחד אחר דיבר בטלפון הסלולרי. זה שדיבר חשב שמישהו דופק על הקיר, אז הוא דפק בחזרה. לחדר הזה המחבל לא נכנס, זה היה נס מטורף. בחדר השלישי חבר שלי התחבא מתחת למיטה. הוא ראה את המחבל נכנס ואז יוצא, אחרי שחשב שאין אף אחד בחדר. ניסים". המאבטח של הישיבה, אומר מנחם, הוא זה שהרג את המחבל. "היו הרבה שלקחו קרדיט, אבל אריה היה זה שחיסל אותו".

מנחם וחבריו, ששהו במשך כל הזמן הזה בבית הר"מ שלהם, נסעו איתו אל הישיבה מיד עם תום האירוע. כל תלמידי הישיבה התכנסו בבית המדרש, "אמרו לנו שנרצחו ילדים ושהמחבל נהרג". מנחם הלך לחדר שלו, לנסות לעכל עם עצמו את האירוע. אבל התברר שזה לא היה המקום להירגע בו, "המחבל שכב שם מחוץ לחדר שלי על הרצפה. אחד הרבנים לקח וילון שהיה לי וכיסה אותו. מאוחר יותר, כשזק"א לקחו את הגופה, הם השאירו את האיברים הפנימיים שלו על הרצפה. אני ואחי אספנו אותם עם שקית ניילון, היו שם כמה מחדלים נוראיים". אחד המחדלים היה חוסר הטיפול שחוו הנערים, "פגישה אישית עם היועץ של הישיבה וזהו, לא תרפיה, לא כלום".

ההקשר הרחב של האירוע היה האינתיפאדה השנייה, שנת תשס"ב. שוב ושוב היכה הטרור באיתמר, כמו ביש"ע ובמדינה כולה. "הייתי נפגש עם חברים שלי פעם פעמיים בחודש להלוויות", נזכר מנחם. שלושה שבועות אחרי הפיגוע בחיצים נרצח עוד תלמיד מהישיבה, שמואל ירושלמי, בידי מחבל מתאבד בגבעה הצרפתית בירושלים. יום למחרת חדר מחבל לבית משפחת שבו, רצח את האם רחל ושלושה מילדיה. אחד מהם, נריה, היה גם הוא תלמיד ישיבת 'חיצים'. "האחות שלו דיברה איתי ועם חבר שלי בטלפון תוך כדי הפיגוע, היא אמרה: 'יש לי מחבל בבית, יורים על האחים שלי'". בפיגוע נרצח גם מפקד כיתת הכוננות יוסף טוויטו, שרץ לעזור להם. מאוחר יותר, חבר נוסף של מנחם שכל את אביו בפיגוע. "היינו נפגשים בהלוויה ואומרים 'ניפגש בהלוויה הבאה', זו הייתה תקופה מטורפת".

רבים הלכו חפויי ראש בשנים ההן, מונים את ההרוגים, רצים מניחום אבלים אחד לשני, חוששים מהיריות הבאות, אבל בשבילו הפיגוע היה הרבה יותר מזה. "הוא עצר לי את החיים".

חודש אחרי הפיגוע הוא החל להרגיש התקפי חרדה, הזיכרונות צפו ועלו בו שוב ושוב. "יש לך חרדות, אתה מתנתק מהחברים, כשמגיע הלילה אתה לא יכול להיות בשום מקום אחר חוץ מבבית שלך, החיים שלך משתנים". הפוסט-טראומה פרצה בקיץ, ובשנה שלאחר מכן הוא לא מצא מנוחה לעצמו ולא הסתדר באף מסגרת. גם השמירה על המצוות התרופפה אצלו. בשלב מסוים הוא הגיע לחוות גלעד, שם מתגוררת אחותו, בת ציון זר. "גם שם בהתחלה היו לי חרדות, אבל אז למדתי שאם אני קורא תהילים אני מצליח להירדם. אז התחלתי להתחזק. גיליתי את התפילה וזה הלך והשתפר".

זו חוויה מאוד כואבת. אף אחד לא שם לב שמשהו קורה לך?

"בטח ששמו לב, אבל אף אחד לא ידע מה בדיוק עובר עליי, איך לגשת לזה ואיך לעזור. אמרו לי 'אל תפחד'. מה זה אל תפחד? אני לא מפחד מכלום. זה לא פחד רגיל". החרדות ליוו אותו, ברמות שונות, במשך חמש שנים. לפני הגיוס לצה"ל היה נראה שהן פסקו לגמרי, הוא הרגיש חסין וכבר התכונן לשירות קרבי. אבל דווקא ביום הגיוס, אחרי שכבר עלה על מדים ואחרי הסעודה המשפחתית החגיגית, הכול צף בו שוב ובמלוא העוצמה. מנחם לא הבין מאיפה הקושי חזר אליו פתאום, והרגיש שהוא כבר לא יכול לשאת את זה יותר. "הלכתי הצידה ואמרתי להשם 'אי אפשר ככה. אני לא יכול להמשיך לחיות עם זה. איך אני אקים בית ומשפחה? איך אני אגדל ככה ילדים? או שאתה עוזר לי בקטע הזה, או שאין לי מה להמשיך לחיות". מעומק החידלון הזה קרה משהו שמנחם מכנה אותו נס גלוי, אין לו שום ביטוי אחר שיתאר את החוויה. "הרגשתי יד מהשמיים שלוקחת את זה ממני. מכאן ואילך התקפי החרדה האלה, שמשבשים את היומיום, לא חזרו. לא קרה לי מאז התקף שבגללו לא יכולתי לתפקד".

מהבקו"ם הוא הפליג לשירות משמעותי בנח"ל החרדי, בו הוא תפקד כחייל מן השורה בלי זכר לחרדות שהיו מנת חלקו בעבר. אפילו באירוע שבו מחבלים ירו על הכוח שבו היה, הוא תפקד כלוחם מיומן בלי הפרעות. מנחם מבהיר שהפוסט-טראומה אומנם נעלמה, אבל הותירה בו שריטות. "יש שאריות, כל מיני פחדים. אני דואג יותר מדי לאשתי כשהיא יוצאת מהבית, יש עצבויות לפעמים, אבל זו לא חרדה שמשבשת לי את היומיום. זו כבר לא רמת חרדה פוסט טראומתית, שלא מאפשרת לי לתפקד".

לכל זה הייתה השלכה ישירה על הקשר שלו עם הקדוש ברוך הוא. "זו הייתה נקודת המפנה באמונה שלי, הבנתי שבאמת יש מישהו ששם עליך. רבי נחמן אומר שאם אתה מתפלל תפילה ואתה באמת מאמין באמונה שלמה שה' שומע אותך, אז באותו רגע היא מתקיימת". מאז הוא מדבר עם הקדוש ברוך הוא כל הזמן. גם במסלול, לעיני המצלמות.

 

ישיבה לאומנויות לחימה

למנחם ומוריה שלושה ילדים, ובימים אלה ממש הם עוברים לגור בתוך היישוב כוכב השחר. הם נשואים כבר 13 שנה, למרות שמוריה חגגה לא מזמן 30. כן, מה שקראתם. פרט לא שגרתי נוסף הוא שהם בני דודים, האבות שלהם אחים. בשנות ילדותם היו מתראים בערך פעם בשנה, באירועים משפחתיים. "מאז ומעולם הרגשנו שיש בינינו משהו אבל התביישנו אחד מהשני. גם בגלל קירבת המשפחה חשבנו שזה בלתי אפשרי", מספרת מוריה, שמשלבת בין עבודתה כמורה, מלמדת מחול ותנועה ומדריכה למיניות בריאה. כשמנחם היה בן 17 והיא בת 15, הם נפגשו באחת מאותן שמחות משפחתיות, ומצאו את עצמם משוחחים שיחה ארוכה ורצינית. "אמרנו וואי, אנחנו מתאימים. אנחנו אוהבים את אותם דברים, חושבים את אותם הדברים", נזכרת מוריה באותם רגעי קסם, "בשלב מסוים הוא אמר לי: אם עד גיל 24 אף אחד מאיתנו לא יתחתן, נתחתן אנחנו. זו הייתה ההצהרה". בהתחלה הם לא שיתפו את ההורים, כשהם משתמשים בקשר המשפחתי כסיפור כיסוי, אך מאוחר יותר גילו להורים המופתעים. לפחות הם ידעו שכל אחד מגיע ממשפחה טובה, כמו שנהגו לומר פעם.

השניים נישאו כשמוריה הייתה בתחילת כיתה י"ב ומנחם בסוף האימון המתקדם. בתמונת המחזור היא מופיעה בכיסוי ראש. "אבא שלי רצה שאסיים את השמינית אבל מנחם ממש רצה שנתחתן. אני חושבת שזה גם היה חלק מהפוסט טראומה, הרצון הזה שיהיה לך משהו משלך, החרדה שמשהו ייעלם לך. הוא אמר עכשיו מתחתנים".

בני הזוג עברו לגור בישיבת אהבת חיים שבכוכב השחר, הישיבה שהחזירה את מנחם למסגרת ובה סיים את כיתה י"ב. עם השחרור מהצבא הוא החליט ללמוד בישיבה, "ראיתי שזה מה שמשמח אותי ומחזק אותי". אבל גם עם ההתלהבות מלימוד התורה, האהבה לאומנויות הלחימה לא כבתה. מוריה, שזיהתה את הנקודה הזאת אצלו, הודיעה לו שהיא רושמת אותו לחוג אומנויות לחימה, ושרק יבחר איזה תחום. אחרי בדיקה קצרה, מנחם התאהב בטקוואנדו.

החלום של מנחם הוא להקים ישיבה תיכונית רצינית שבה ישולבו אומנויות לחימה. "גם תורה וגם ספורט, יעבדו את ה' ויעבדו על הנפש. קמים בבוקר ועושים תפילה ואימון, אוכלים ארוחת בוקר בריאה ולומדים לימודים מרוכזים. אם ייקחו את זה למקום רציני שבו הילדים מסיימים עם בגרות, עם תורה וגם עם תעודות של מאמן כושר ואומנויות לחימה, זה יכול להיות ענק", הוא חולם בקול, ומוריה מוסיפה: "כמו שיש אולפנא לאומנות המוזיקה והמחול, למה שלא תהיה ישיבה לאומנויות לחימה לבנים? הם צריכים מקום לתעל אליו את האנרגיה".

מנחם מסביר את היתרונות של המסגרת הזאת, הן מתוך הרמב"ם והמקורות היהודיים והן מתוך מחקרים שמורים על חשיבות התנועה. "יש גם כאלה שצריכים ספורט בשביל הנפש. כמו שהתניא אומר, יש אדם שהוא קר מטבעו, בקושי יצר הרע יש לו. הוא יושב ולומד ולא מחפש ספורט. יש אדם שצריך את זה בשביל הנפש. אם הוא לא ייתן בעיטות ויתאמן עם חבר שלו, אז הוא יוציא את היצר הזה במקום אחר".

ועד שחלום הישיבה יתממש, הוא מתחיל בימים אלה בסבב הרצאות וסדנאות לישיבות ואולפנות על ההתמודדויות והחוויות בחייו, וגם נותן טעימה מעולם אומנויות הלחימה.

ומה אתה אומר למי שרוצה להיות נינג'ה ישראל הבא?

"התחרות הייתה חוויה כיפית, ומי שרוצה ללכת, שילך. רק שלא יאבד את האמונה שלו בדרך לבאזר, שלא תיפול לו הכיפה", הוא צוחק. "יש זמרות שמגיעות לתוכניות ריאליטי של שירה, אבל זה נוגד את ההלכה. אתה יכול להגיע וללחוץ יד לשדרנית, אבל זה נוגד את ההלכה. כשאתה מגיע לתחרות שלך, תגיע אמיתי איך שאתה, עם האמונה שלך. אפשר הרי להתבלבל מהדברים האלה ובשנייה לזרוק הכול. אבל אם אתה מגיע לשם עם עצמך, אז מכבדים אותך. אותי כיבדו לאורך כל הדרך".

מנחם הוא נינג'ה בחיים האמיתיים. מי שרוצה לדעת אם הוא גם זכה בתחרות, מוזמן לצפות בפרקי הגמר שישודרו ביום חמישי הבא ל' בכסלו, ובמוצ"ש ב' בכסלו, בקשת 12 אחרי החדשות.