גם אחרי פרסום המצע של מפלגת כחול-לבן מתחזקת התחושה שמדובר במפלגה שמורכבת מערבוב של דעות, ושהנכס העיקרי שלה הוא הדרגות שענדו ארבעה מראשיה, ובעיקר העובדה שהם שואפים להחליף את נתניהו
צילום: Basel Awidat, פלאש 90
המצע שפרסמה מפלגת כחול-לבן לקראת סוף השבוע הנוכחי, הוא המסמך הכתוב הראשון שמוכיח שמדובר במפלגת טרמפיסטים. עיון במצע מגלה שיש בו יותר חלקים מהמשנה הרעיונית של יש עתיד, מאשר של כל אחד אחר שמעורב בחיבור הזה. מפלגת גם וגם וגם – כך מסתמנת כחול-לבן בעיני לא מעט אנשים בשדה הפוליטי שיצא לי לשוחח איתם השבוע. המצע מאשש בדיוק את ההנחה הזאת. מצד אחד המפלגה תשמור על ייחודה של השבת כיום מנוחה ממלכתי, ומצד שני היא תאפשר לרשויות המקומיות שמעוניינות בכך להפר את הייחודיות ולהפעיל תחבורה ציבורית בשבת.
מפלגה שמתחייבת ש"לא תהיה התנתקות שנייה", בזמן שאף אחד לא מדבר על מהלך כזה. מפלגה שמתחייבת שכל החלטה מדינית היסטורית תתקבל ברוב מיוחד בכנסת או במשאל עם, אבל לא ממש בחרה את חבריה בצורה דמוקרטית. בכחול-לבן לא מדברים על מדינה פלשתינית, אבל מכבסים את המונח המוכר בשם "ועידה אזורית שתקדם היפרדות מהפלשתינים". התנתקות לא תהיה כאמור, היפרדות אולי כאן, אם בכחול-לבן יקדמו זאת.
אחד מחברי הכנסת המרכזיים של הליכוד הגדיר את זה היטב בשיחת מסדרון. לדבריו "המפלגה החדשה חייבת להיות בקואליציה, גם אם לא תצליח להרכיב אותה. מה הם יעשו באופוזיציה? גנץ, יעלון או אשכנזי יהיו סתם חברי כנסת מן המניין? ינאמו בפני מליאה ריקה?". אותו ח"כ הוסיף כי לדעתו מדובר במפלגה שתעשה הכי הרבה פשרות. "הם מודיעים שהם יחזקו את גושי ההתיישבות ויקבעו את הרוב היהודי בישראל. מה זה עוזר בעצם? הרי הימין רוצה לחזק ולשמור על כל ההתיישבות, לא רק על הגושים. אנחנו ניווכח שגם במשא ומתן קואליציוני המפלגה הזאת תהיה גמישה מאוד כדי להיות חלק מהממשלה הבאה".
אפשר גם לשים לב להתנהלות של המפלגה, לזחיחות בהודעות שהיא מוציאה, ובמיוחד לגאווה ב-117 שנות ביטחון שמחזיקים יחד שלושת הרמטכ”לים לשעבר שמכהנים בראשותה. הביטחוניסטים אכן יוצרים רושם בקרב הציבור הישראלי, אבל פוליטיקאים הם אלו שבסופו של דבר שותים את המנדטים ממפלגות אחרות. לא בטוח בכלל שנתניהו וגנץ מתחרים על אותו פלח אוכלוסייה, למרות שסביר שיש איזשהו פלח ממורכז מקביל.
כחול-לבן משווקת לציבור מוצר אמיתי אחד בלבד: אנחנו לא נתניהו. בתוך בליל הדעות, ימין, מרכז ושמאל, שיוצר בלבול גם בין אנשיה – די ברור שזו מפלגת "רק לא נתניהו". הבחירות בעצם הן בין מפלגת נתניהו – הליכוד, ובין מפלגת אנטי נתניהו – כחול לבן. במקום שהבחירות הללו יסבבו סביב בעיות ביטחון, כלכלה וחברה – הן עוסקות במה עשה גנץ בצעירותו, מה יתפתח בפרשיות נתניהו והיכן נפל גבי אשכנזי בעדותו במשטרה בפרשת הרפז. הבחירה האישית כבר עברה מן העולם, אבל ראשי המפלגות הם מרכז העיסוק, כשהרבה סיסמאות נזרקות לחלל האוויר והרבה מצעים מתפרסמים.
בשורה התחתונה אף אחת מהמפלגות הגדולות לא מוכרת לאף אחד תקווה חדשה. כן, יש רשימה חדשה, אבל היא בעצם באה להחליף את השמאל-מרכז הקלאסי. אין ייחודיות פרט להחלפת נתניהו. זו נקודת התורפה של כחול-לבן ושום מצע או מילים יפות לא יצליחו לחפות על כך.
כולנו שותקים
אין כמעט ספק שדחיית פסילת מועמדותם של חברי מפלגת עוצמה יהודית מיכאל בן ארי ואיתמר בן גביר עוד תגיע לבית המשפט העליון, אבל קשה מאוד לראות מצב שההחלטה תשתנה. ועדת הבחירות המרכזית מורכבת אומנם מנציגי המפלגות ופועלת באופן פוליטי, אין בכך ספק. הביקורת מצד שמאל של המפה הפוליטית על הוועדה בהקשר של בן ארי ובן גביר הייתה שהיא אינה שועה להמלצת היועץ המשפטי לממשלה, לפחות בעניינו של בן ארי. נציג היועץ אף הובך בדיון עצמו כשהתבקש להסביר כיצד מצא "מסה קריטית", כפי שהוגדרה בחוות הדעת של מנדלבליט, שתמנע את התמודדות בן ארי. לו הייתה הוועדה מחליטה אחרת היו מברכים אותה ואומרים שהיא נאורה. בהחלטה הזאת, היא חשוכה ופוליטית.
ברגע שהנושא הזה יגיע לעליון, חבריו של יו"ר ועדת הבחירות המרכזית השופט חנן מלצר, יצטרכו לשבת על המדוכה. לפניהם יעמדו תקדימים של אישורי בית המשפט העליון למנהיגי מפלגות ערביות לרוץ לכנסת, חרף הסתה פרועה ולאחר שנפסלו על ידי ועדת הבחירות. האם השופטים ינהגו באיפה ואיפה – דין אחד למפלגות הערביות ודין אחד לעוצמה יהודית? קשה להאמין שזה יקרה.
את תגובותיהן של כמה מפלגות אפשר היה לצפות. אבל התגובות המעניינות יותר הן אלו של מי שמילאו את פיהם מים. האם שמעתם תגובה של מישהו מהליכוד להחלטה? האם אחד מנציגי כולנו, שבחרה להיעדר מההצבעה בנושא בוועדת הבחירות המרכזית, גינה או שיבח את אי הפסילה של בן גביר ומרזל?
בליכוד יישרו קו עם נתניהו, כפי שעושים מאז החל הקמפיין. ייתכן שגם הוא עצמו הורה שלא לדבר בפומבי על הסוגיה הספציפית הזאת. אבל באופן אחיד קולו של אף אחד בליכוד, בכיר כזוטר, לא נשמע לפני ואחרי אישור ההחלטה. בכולנו העדיפו פשוט להיעלם, לא להכריע. אולי מתוך הסיסמה הנצחית שלהם שאין ימין ואין שמאל, הם פשוט איבדו את הכיוון. בימים שבהם המפלגה שלהם נלחמת על אחוז החסימה, דווקא בחירת צד, לכאן או לשם, הייתה יכולה לחזק קצת את המוניטין. גם את ההזדמנות הזאת החמיצו בכולנו.
זקוקים לחיבוק
אחד הנושאים שלא זוכים כמעט להתייחסות במערכת הבחירות הזאת הוא הקשר בין מדינת ישראל לתפוצות. בשנים האחרונות יצא לי בכמה הזדמנויות לבקר לעומק בקהילות יהודיות מעבר לים. חלקן יותר מיינסטרימיות כמו בניו יורק ובוינה, ואחרות – כמו בלרנקה שבקפריסין או בנאשוויל שבמדינת טנסי בארצות הברית – שונות בתכלית.
בכולן, ולא משנה לאיזה זרם משתייכים חברי הקהילות, יש צימאון גדול לחיבור למדינת ישראל. השר נפתלי בנט, בשבתו כשר התפוצות בשנים האחרונות, ניסה לקדם את החיבור הזה בכמה דרכים. הדרך החינוכית, שאומנם נמצאת בחיתוליה, לא ממש צלחה עד כה. הממשלה הבאה תצטרך להכין תוכנית עבודה סדורה ומדוקדקת איך מטפלים בנושא הרגיש הזה. איך מחברים יהודים בעולם שמאבדים את הקשר, מכל מיני סיבות, בחזרה למדינת ישראל.
אין ספק שיש צימאון גדול, גם בקרב צעירים, להכיר את ישראל ואפילו לעלות אליה. יש בישראל, מאות עולים יהודים שלא נקלטו היטב ועושים מדי שנה את הדרך ההפוכה. זה לא עניין דתי, מגזרי או של זרם כזה או אחר. הם פשוט לא מצאו פה בית. יהודים, לא מצאו את ביתם בארץ ישראל. אבסורד של ממש. במבט קדימה, של כל יהודי, החשש הגדול שכבר מתממש בחלקו הוא שיהודי התפוצות יתבוללו וייצרו בעיות חדשות לעם היהודי, שמתמודד עם מספיק בעיות גם כיום.
משום מה אף מפלגה, אפילו לא אחת, לא לקחה את הנושא הזה והקדישה לו פרק שלם במצע שלה. תיק התפוצות צריך להיות מבוקש מאוד בממשלה הבאה. לא בגלל תקציבים או פאסון, אלא כדי לעשות, להתחבר למשימת הדור והיא קירוב כל חלקי העם היהודי ליהודים היושבים בציון. זה אולי נשמע רחוק. כמה מהילדים שלנו לומדים או מדברים על יהדות התפוצות? כמה זה מעסיק את השיח סביב שולחן השבת? כמה הנוער היום מחובר לנוער בתפוצות?
אלו שאלות מצוינות. הדור הזה, הבחירות האלה, חייבות לתת מענה גם להן. כי פעם ישראל כמדינה דאגה ליהודי התפוצות בין היתר כי רצתה מהם תמיכה וגם קיוותה לעלייה. היום, כשהצורך בתמיכה נמוך יותר והעלייה נמצאת במקום די סטטי, צריך לעורר את הלבבות.
היהודים בגולה, שסייעו לא מעט כדי שנגיע לאן שהגענו כמדינת ישראל, זקוקים היום לחיבוק שלנו כישראלים. להרגשת שייכות לעם היהודי, רגע לפני שהם מאבדים את החיבור הזה. נכון, זו בעיית חוץ ויש לנו כל כך הרבה בעיות פנים. אבל אם נתחבר למה שנכתב בשורות הראשונות, הבחירות האלה בורחות מעיסוק בכל הנושאים החשובים באמת.
יהודי התפוצות, הם האחים שלנו. הם חלק מהמשפחה. גם אם יש להם לפעמים ביקורת עלינו וגם אם לעיתים הם לא נוהגים על פי המוסכמות שהיינו מצפים מהם לנהוג. בכל מקום שאתה מגיע אליו, בכל קהילה יהודית, אתה נתקל בצמא גדול לשמוע על מדינת ישראל. על מה שקורה, על האתגרים, על מה חושב הפרט באשר אליהם, ליהודים ששומרים על הגחלת, בין בארצות גדולות ובין במקומות נידחים יותר.
המסר כאן חד וברור: בחירות הן הזמן הטוב ביותר להעלות סוגיות כמו זו לסדר היום. כן, אנחנו רוצים שתהיה תוכנית כיצד מחברים את יהדות התפוצות אלינו. בלי לוותר על העקרונות שלנו, בלי להתנצל, אבל עם חיבוק והבנה שגורל העם היהודי בתפוצות ועתידו נמצא בין היתר כאן בידיים שלנו – של אזרחי מדינת ישראל.