קרבות תחתית

לא המלצות מנדלבליט ולא קמפיין גנץ-לפיד. קרבות התחתית של מפלגות הימין והסיכוי שחלקן לא יעבור את אחוז החסימה הם הסיבה שבגללה השבוע נרשם לראשונה גוש חוסם של השמאל-מרכז והמפלגות הערביות | דרעי פוזל לתיק הקליטה על חשבון תיק הדתות | ופייגלין עוד עשוי להיות לשון המאזניים בין נתניהו לגנץ

אפקט מנדלבליט שהמערכת הפוליטית נערכה אליו נגמר, כצפוי, בלי שום אפקט. חמישים ושבעה עמודי כתב החשדות לא הרעידו את דעת הקהל ולא הזיזו קול אחד בין הגושים. כל צד השתמש בהם כדי להתבצר עמוק יותר בעמדתו. מי שחשב שנתניהו מושחת, הקריא בדרמטיות את פירוט החשדות שניסח היועץ. מנגד בליכוד השתמשו באותם משפטים בדיוק כדי להוכיח שלא היה כלום ונתניהו נרדף. הליכוד לא נחלש, אבל דווקא בני גנץ נחבל מעט פוליטית, כשכמעט בעל כורחו צמצם עוד יותר את מרחב הפעולה העתידי שלו עם ההודעה שלא יישב עם נתניהו בעקבות החשד לשוחד.

את הערבים גנץ פסל, החרדים פסלו אותו. הסיכוי היחיד שלו לתפוס את השלטון היה באמצעות ממשלת אחדות עם הליכוד, וגם אותו הוא הסיר מהשולחן. זה היה מהלך מתבקש מבחינה ציבורית, אבל גנץ לא הוביל אותו אלא הובל אליו, כמו בכל התנהלותו הפוליטית. בזמן שלפיד מדבר בלהט מופגן על ראשות הממשלה, ונתניהו מגייס את כל כוחותיו ומשאביו לקמפיין, בני גנץ נראה כמי שכמעט נקלע לסיטואציה. "כמו צנון" סנט בו השבוע נתניהו.

אם נניח רגע לעלבון ולסגנון, נתניהו עלה על משהו: בשלב זה של הקמפיין גנץ לא יכול להרשות לעצמו להיראות כמי שכפאו שד: כבול לטלפרומפטר, משתמש בתנועות ידיים מוגזמות ולא טבעיות ותחת משרד פרסום אגרסיבי שמנהל את המפלגה. עמידתו בראש גוש המרכז-שמאל מזכירה קצת את בחירתו לרמטכ"ל. הוא פשוט היה שם, בשום אופן לא העדיפות הראשונה, אבל בסוף הגיעו אליו.

ובכל זאת, השבוע נרשם מהפך גושי בסקרים, ולראשונה לגוש המרכז-שמאל והמפלגות הערביות יש גוש חוסם של 61 חברי כנסת. הסיבה לכך היא הסכנה שנתניהו היה הראשון לזהות: אחוז החסימה. ליברמן, שבכמה סקרים רצופים נותר מתחת לרף שלושה ורבע האחוזים הדרושים, וגם כחלון שבחלק מהסקרים לא מצליח להיכנס לכנסת, הם מה שטורד את מנוחתו של נתניהו. הוא רוצה ליכוד כמה שיותר גדול, כדי לצמצם את הפער מול כחול-לבן שמובילה על הליכוד בכשישה מנדטים בסקרים, אבל חושש למשוך את השמיכה חזק מדי, ולהפיל עוד משותפיו העתידיים אל מתחת לאחוז החסימה.

ש"ס בעלייה

החשש מאחוז החסימה היה אולי הסיבה לכך שאריה דרעי נחלץ השבוע לעזרת ידידו הוותיק, ליברמן, באמצעות מתקפה חריפה נגדו. "היום אי אפשר להסתובב במשרד הקליטה במסדרונות אם אתה לא יודע לדבר רוסית. חלאס!" עקץ דרעי בכנס בחירות באשדוד, והבטיח שש"ס תדרוש אחרי הבחירות את תיק הקליטה. ליברמן הצטרף בחדווה לקטטה, והודיע שידרוש דווקא את תיק הפנים החביב על ש"ס: "ישראל ביתנו תפעל בכל הכוח נגד בדיקות הדנ"א המשפילות והמבזות שהמציאו עסקנים חרדים, ונפסיק עם הגזענות והאפליה שמקדם הממסד החרדי כנגד יוצאי ברית המועצות לשעבר". שני הצדדים מקפידים על העימות המבוים הזה בכל מערכת בחירות, כבר מימי תשדיר "כוכבית גיור" של ש"ס, ויוצאים מורווחים, איש איש באלקטורט שלו.

פרט לחילופי המהלומות עם ליברמן, דרעי סימן את משרד הקליטה לא במקרה: כבר מזמן זיהו בש"ס קהל יעד מפוספס – קהילת העולים מצרפת. עשרות אלפים מהם מתאימים לפרופיל המצביעים של המפלגה הספרדית, ודרעי מנסה לקרוץ להם בכל דרך. מועצת חכמי התורה אפילו אישרה הצבת נציג לקהילת העולים במקום ה-11 ברשימה, אך בסופו של דבר הוא פרש ממנה כדי לא לאבד את אזרחותו הצרפתית, ונציג אחר שוריין במקום ה-15. גם את יוצאי אתיופיה ש"ס מנסה להחזיר אל חיקה, ולתפקיד מנהל מטה הצעירים מינו את הרב ברוך גזהיי, רב באר שבעי וכוכב רשת מהעדה האתיופית.

בהתחשב במצבה של ש"ס בסקרים קשה להאמין שדרעי חושב שיזכה בשלושה תיקים, ולכן ייתכן שעם דרישת תיק הקליטה הוא גם שוקל ברצינות לוותר על משרד הדתות החביב עליו. לאחר שבנט הקים את הימין החדש, המפלגה היחידה שעשויה לדרוש גם היא את התיק היא הבית היהודי של הרב רפי פרץ ובצלאל סמוטריץ'. בנושאי דת ומדינה, כמו מתווה הכותל והגיור, הם כבר יישרו מזמן קו עם החרדים, ולפעמים אפילו עקפו אותם מימין. לפחות בגזרה הזאת נדמה שהיריבות ההיסטורית בין המפד"ל לחרדים כבר חלפה.

כן תגנוב

במסגרת קרבות התחתית בימין, נפתלי בנט ואיילת שקד מקפידים לא לתקוף בפומבי את המפלגה שנטשו. אבל מספר שלוש ברשימתם, אלונה ברקת, הוקלטה השבוע כשהיא תוקפת בחריפות את הבית היהודי במפגש עם פעילים. "המפד"ל של היום היא מפלגה גזענית. אנשים קטנים, שמחפשים את המפלג במקום את המקרב", אמרה בזעם. הטריגר הרשמי היה קמפיין הבית היהודי שהאשים אותה בקידום כדורגל בשבת, אבל ייתכן שגם ההיחלשות בסקרים תרמה להעצמת העלבון.

בבית היהודי מתלוננים שבנט ושקד גונבים להם קולות סרוגים, ומתבססים על הצהרתו של בנט שינסה להביא קולות מבחוץ. באופן דומה דרעי טוען שיהדות התורה גונבת לו קולות של בני תורה ספרדים, ואפילו ביקש שמועצות גדולי התורה יודיעו שספרדי מצביע לש"ס ואשכנזי ליהדות התורה. וכמובן נשמעת גם הטענה הכללית בימין נגד פייגלין שגונב קולות לגוש.

יש משהו ילדותי בשיח הזה על גניבת קולות. המצביעים הם לא בבעלות הפוליטיקאים ופתקי ההצבעה הם לא רכושן של המפלגות. הקולות שייכים לבוחרים, ובמקום הבכיינות על גניבה אפשר פשוט להתחרות באופן הוגן על ליבם של הבוחרים. יודע כל פוליטיקאי שעם כל הפרגון בתוך המחנה ואפילו עם הסכמי אי התקפה חתומים, בסוף היום כל קול שנודד למפלגה אחות תמיד עלול לבוא על חשבונו.

זה נכון גם ביחס לחישובים אסטרטגיים וגושיים. ראשי מפלגות בהחלט צריכים להביא אותם בחשבון כשהם מחליטים האם לרוץ יחד או בנפרד, אבל הבוחר הפרטי בסוף לא באמת יכול לפעול מתוך חשבונות כאלה. ייתכן שדווקא עשרת אלפים קולות אסטרטגיים, שחששו להצביע ליחד של אלי ישי בבחירות הקודמות בגלל אחוז החסימה, הם אלו שגרמו לנזק אסטרטגי של אובדן שלושה מנדטים, והביאו לכך שהוא לא נכנס לכנסת.

נושק לאחוז החסימה

ואפרופו פייגלין – אני לא נביא ולא סוקר, אבל נדמה לי שהגיע הזמן להתחיל להתייחס ברצינות לאפשרות שמפלגת זהות בראשותו תעבור את אחוז החסימה ותיכנס לכנסת. זה כבר לא רק הבאזז ברשת, אלא מגמה מובחנת בסקרי העומק שמזמינות המפלגות הגדולות, וגם בחלק מהסקרים של מערכות התקשורת, שבהם הוא חוצה את רף החסימה.

בכנס של מפלגת זהות השבוע בתל אביב שאלתי את פייגלין אם הוא לא חושש שהריצה שלו תפגע בסיכויו של נתניהו להרכיב ממשלה. הוא טען שקולותיו באים באופן שווה מכל רוחבה של המערכת הפוליטית. מדגם לא מייצג שערכתי באולם העלה בוחרים לשעבר של בנט, הליכוד, כחלון ומרצ. זה אולי נשמע מפתיע למי שמכיר את פייגלין רק מימי 'זו ארצנו' ומאבקי הר הבית, אבל הכנס שבו נכחתי התקיים במרכז תל אביב ועסק רק בנושא אחד: לגליזציה של קנאביס. פייגלין מבטיח עכשיו "לשחרר את הצמח" ופחות מדבר על לשחרר את הר הבית. את הטענה שהוא הפך את עורו דוחה פייגלין ומפנה לספר המצע המפורט שפרסם, 'להיות יהודי חופשי'. 350 עמודים שבהם פרושה משנתו בכל הנושאים, גם המדיניים. ההקדמה נפתחת בחלומו על בית המקדש.

ולמרות הרקע הימני החזק, פייגלין מסרב להתחייב שימליץ דווקא על נתניהו. "נלך עם מי שיקדם יותר את המצע שלנו", הוא מבטיח. במערכת פוליטית שבה כל המפלגות כבר מיקמו את עצמן בתוך הגושים, דווקא שתי המפלגות שמתנדנדות בסקרים סביב אחוז החסימה מקבלות מקום מכריע: זהות של פייגלין וגשר של אורלי לוי. כל אחת מהן, אם תיכנס, תהפוך אוטומטית ללשון מאזניים בין גנץ לנתניהו.