עוזי, שניהל אחד מבתי הספר במרכז הארץ, נהג לעמוד מדי בוקר בפתח בית ספרו ולקבל את פני תלמידיו.
יום אחד שם לבו לדבר מוזר. תלמידה אחת מבית הספר מעולם לא באה בליווי הוריה, אלא הסבא היה זה שמלווה אותה תמיד. כמו כן, הוריה מעולם לא הופיעו בבית הספר לאסיפות הורים, ולא שילמו את התשלומים הנדרשים.
כשניסה עוזי לברר עם הסבא מדוע זה כך, הבין שהסבא מגדל לבדו את הילדה וכי מדובר במקרה סוציאלי ובסיפור לא פשוט כלל. הוא סיכם עם הסבא שיגיע אליו לביקור בית כדי לדעת במה יוכל לעזור להם.
כאשר הגיע המנהל לבית הסבא, החל לנהל שיחה עמו ושאל בין השאר את הסב: "אני מבין שאתה מגדל את הילדה לבד. זה בטח לא קל לך. במה אתה עובד?".
השיב הסבא באי נחת: "אני לא יכול לגלות לך…".
"אני לא שואל מתוך סקרנות", אמר עוזי, "אני באמת רוצה לעזור לך".
השיב לו הסבא: "אם אגלה לך, האם תוכל להבטיח לי שלא תגלה את הסוד לאף אחד?". עוזי השיב לו בחיוב, והסבא אמר: "אני גנב…". עוזי שתק. מעולם לא נתקל באדם כזה.
"תשמע", החל הסבא להסביר, "אני פשוט חייב לפרנס את משפחתי שנמצאת במצב קשה ביותר כמו שהבנת… מה אני עושה? אני הולך לבתי דפוס באזור, רואה שם את ההזמנות הזרוקות על הארץ, ובודק לפיהן למי ומתי יש אירוע משפחתי, וכאשר הם יוצאים מהבית אני פורץ אליו. אני משתדל לעשות זאת בצורה נקייה, ולהרוס כמה שפחות, אבל בסופו של דבר אני מרוקן את הבית מכל מה שיכול לפרנס אותי…"
לאחר רגע של שתיקה, לפתע הוסיף הסבא: "אה, עוזי, נזכרתי במשהו חשוב. אתה בטח מכיר את הילדה מבית ספרך, שחגגה בת מצווה לפני שבועיים. שמע, אתה חייב לעזור למשפחה הזאת! נתקלתי במודעה של האירוע שלה, הייתי ב'ביקור בית' אצלם, ומה אומר לך, מעולם לא ראיתי דבר כזה. הבית היה פשוט ריק לחלוטין, אפילו פרוסת לחם או עגבנייה לרפואה לא מצאתי שם. אפילו הלב שלי כאב עליהם, אז הוצאתי שטר של מאתיים שקל, השארתי על השולחן ויצאתי…"
"יש לך לב טוב, אתה צדיק!" אמר עוזי ולא יסף.
למחרת, השכם בבוקר, הגיע הסבא לבית הספר ועיניו אדומות מדמעות. הוא החל לשפוך את לבו בפני המנהל עוזי: "אתה לא מתאר לעצמך איך עבר עליי הלילה! כל הלילה לא ישנתי. המילים שאמרת לי אתמול שברו לי את הלב לגמרי. אני צדיק?! אני גנב עלוב, שמתבייש להסתכל על עצמי במראה, שרואה את עצמי תמיד כאדם עלוב ושפל, שכבר מזמן לא מאמין שיש בי משהו טוב, ופתאום דווקא אתה, לאחר שגיליתי לך שאני בעצם גנב ופושע, קורא לי צדיק עם לב טוב…"
לאחר שלושה ימים פנה אליו הסבא שוב: "עוזי, אתה לא יודע מה עשית לי. הרסת לי את הפרנסה! אני כבר לא מסוגל לגנוב יותר מאף אחד, ה'צדיק' הזה שלך רודף אחרי לכל מקום…"
מבעד לקולו של הסבא חש עוזי כי שומע הוא בעצם את סיפורה של הנשמה, הנמצאת בעולם בתוך כיסוי ולבושים שיש בהם גם חושך ורוע, אבל לעולם לא יצליחו לפגוע במהות הפנימית. ואם רק נביט בעין טובה ונשים לב תמיד אל הטוב הפנימי, יתגלה הלב שמתגעגע וצמא אל הטוב והטוהר.
אני כל כך רוצה לעזור לאדם יקר זה, חשב עוזי בלבו, ופנה אל הסבא: "אמנם סיכמנו שהסיפור יישאר בינינו, אבל האם כדי לעזור לך אוכל לספר את הסיפור למישהו שיכול לסדר אותך בחיים?"
הסבא אישר לו, ומנהל בית הספר יצר קשר עם ראש העיר על מנת לסדר עבודה מכובדת לסבא הגנב הצדיק, שפשט את לבוש הגנב וגילה דרך מילה טובה את לבו הצמא לטוב. היום הוא מתפרנס בכבוד מעבודתו, שדרכה הוא זוכה גם להועיל ולהוסיף טוב לזולת.
כאשר נשאל עוזי האם אפשר לפרסם סיפור מופלא זה או שהסבא היקר מעדיף שהדבר לא יתפרסם, ענה לנו כי לא רק שהסבא לא מתנגד, אלא אדרבה ישמח בכך. הוא אדם כל כך יקר, שמתוך האמון בטוב שבו חייו התהפכו לטובה ממש, וחשוב לו שאנשים ילמדו מסיפורו להביט בעין טובה על הזולת, לדון אותו לכף זכות, מתוך ידיעה שכל אחד בפנים הוא טוב באמת, וכמה חשוב שנאמין בטוב הזה, שנחיה אותו. הסיפור הזה אינו רק סיפורו של הסבא, זהו סיפורה של הנשמה, הסיפור של כולנו.
על פי הספר 'אהבת עולם אהבתיך' מאת הרב חננאל אלרן
ליצירת קשר לסיפור בעל מסר יהודי שחוויתם: odedm@neto.net.il