בעד
אפרת רובין-ברד, אם לשבעה ילדים בחינוך הביתי
לפני כמעט 13 שנים, בעקבות מכה לא קלה בכנף, יצאנו לדרך חדשה שכולה מסע. עזבנו את המסגרות והמסלול המוכר וחזרנו הביתה. עברנו לחינוך ביתי חופשי. מאז, ברוך השם, נוספו לנו לא מעט ילדים. שני ילדים כבר פרחו להם מהקן אל המסגרות הבית-ספריות, חמישה עדיין איתי, קרוב קרוב. בחוויה האישית שלי, אני יכולה לציין לא מעט יתרונות ב"חינוך לאין שיעור" שלנו.
לפני הכול, חיים עם כמה שפחות סרגלי מדידה: אין מיצ"ב או בחינת סוף שנה ואין גם למידה מוכוונת ומוכתבת מלמעלה. הסקרנות הטבעית והאישית מובילה כל אחד מאיתנו (כן, גם אני בלמידה מתמדת), במסע הייחודי שלו, בקצב האישי שמותאם רק לו. וכשלא מודדים, אפשר בהחלט להתפעל וליהנות.
כאמא שלא צריכה להתמודד עם המרוץ של העבודה, מסגרות ובית, יש לי הרבה זמן פשוט להיות לצד הילדים. לחוות אותם מקרוב ולהרגיש אותם. ללוות צמוד יותר בראשית הדרך ולאט לאט, בהתאם להתפתחות האישית של כל אחד, להגדיל את המרחק בינינו.
נגד
יעל נגר, יועצת חינוכית
ילדים צריכים לקום בבוקר, להתלבש וללכת לבית הספר. ילד צריך לחוות אקלים שונה כאשר הוא מתחיל את סדר יומו הלימודי. ברגע שהוא יוצא מהבית אל האקלים הבית-ספרי, יחד עם חבריו לכיתה והמורים, נוצר אצלו הקשר סביבתי חיובי של עשייה לימודית. היציאה הזאת מאפשרת לו להתנתק לכמה שעות מהחממה הביתית, לחוות פרידה קטנה מהוריו וממשפחתו, ולחזור בצהריים עם ידע נרכש שיהיה לו קשה מאוד להשיג בבית.
בימינו, בתי הספר של כלל המגזרים מאפשרים יציאה (בתוך מסגרת הלימוד) לחיק הטבע, למידה פעילה בשלל נושאים ואף השתתפות אקטיבית בטקסים בית-ספריים ובימי זיכרון וחג. לבד מהפן הלימודי, ילד שהולך לבית הספר רוכש גם מיומנויות חברתיות, ביטחון עצמי והרגלי למידה. המעטפת החברתית היא לעתים קריטית בהתפתחותו התקינה של הילד, ועל ההורים לזכור כי גם אם הילד אינו מתאים לחינוך פורמלי רשמי, אפשר למצוא היום שלל מסגרות נוחות וגמישות שיאפשרו לכל תלמיד למצות את מירב יכולותיו, הלימודיות והחברתיות.