איום המשבר הקואליציוני על רקע המחלוקת בין ראש הממשלה לשר האוצר בעניין השידור הציבורי, חושף בעיה ניהולית ידועה. המנהל, או הגוף המנהל (המוכר בניסוח הכלכלי כ'סוכן') מעוניין בחופש מרבי כדי לבצע את משימותיו בצורה אופטימלית. אלא שהגוף שממַנה אותו מעוניין בשמירה על הסמכות שלו. כך, במקרה הזה, הדרישה של ראש הממשלה, שמבקש שליטה על מינויים בתאגיד השידור הציבורי, נראית לא לגיטימית. גם רשות השידור תבעה חופש עיתונאי – ממינוי בעלי תפקידים ועד לקביעת לוח השידורים, אלא שלאורך כל שנות חייה היא לא ממש הצליחה בכך. ממשלות שלטו ברשות הן במינויים והן בקביעת תכנים. המתח הזה הוא מתח מובנה ומתבקש, מכיוון שבעל המאה, המממן, דורש להיות גם בעל הדעה.
הדרישה הזו לגיטימית לחלוטין, והניסיון להשיג סמכות ומימון ללא השפעה הוא ניסיון אווילי שעולה ממון רב וגורם לבזבוז משאבים מיותר. לציבור לוקח זמן רב מדי להתפכח מהאשליה שלפיה יש גופים בעלי אינטרסים (עסקים פרטיים) לעומת גופים נטולי אינטרסים (גופים ציבוריים). כבר ברור שלכל גוף יש אינטרסים משלו, וכלל לא ברור שהאינטרסים של "גופים ציבוריים" טובים לאזרח יותר מאשר אינטרסים של עסקים פרטיים. בכל מקרה, המנגנון שמנטרל את האינטרסים השונים ומאזן אותם הוא התחרות. העדר תחרות בכל שוק יוצר עיוותים שמהם אנחנו כצרכנים מפסידים.
שוק התקשורת בישראל בנוי באופן מעוות מיסודו. נהוג לחשוב שמדובר בשוק של ערוצים פרטיים מול ערוצים ציבוריים, אלא שגם הפרטיים בנויים באופן מעוות. העיוות נוצר מרגולציה, שכמו תמיד מוּנעת מכוונות טובות, אך יוצרת מציאות עגומה. הרגולציה מכתיבה כיצד תהיה בנויה מערכת חדשות ולמי יהיה מותר לשדר אותן. היא מכתיבה לזכייניות להקים חברת חדשות בעלת היררכיה נפרדת שתבטיח ניתוק משיקולים מסחריים. למה? כי התפיסה שלנו היא שמסחרי זה רע וציבורי זה טוב. אלא שהניתוק המסחרי הזה יוצר את העיוות, בסתירה שבין רצון הצופים ובין דעת ה"מומחים" במערכות. ברור שלו היה קשר בין השיקולים המסחריים לתוכן החדשות, התפיסה של אותן מערכות הייתה מבטאת את תפיסת הציבור. אלא שבפועל רוב הציבור הישראלי הוא יותר ימני ויותר מסורתי או פרו-דתי, ואילו מערכות החדשות בערוצים המשודרים הן יותר שמאלניות והרבה פחות פרו-דתיות.
מי שבאמת רוצה שידור ציבורי צריך להבין את החבילה כולה – גוף ציבורי אמור להיות גוף שמבטא את עמדת הממשלה ונשלט על ידה. יש היגיון בכך שיהיה גוף שיבטא את עמדות הממשלה הרשמיות, ויש גם היגיון בכך שלא יהיה גוף כזה במדינה דמוקרטית. אבל אין היגיון שיהיה גוף ציבורי, ממומן ובלתי נשלט.