"מה אני נראה לך, טייקון?", כך הגיב חבר שלי כשהצעתי לו להצטרף להשקעה. אין חדש בכך שאנחנו רואים את העולם בצורה סטריאוטיפית. גרוע מכך, אנחנו רואים את עצמנו בצורה כזו. אנחנו מופתעים מאוד כשמומחה למחשבים או מתמטיקה מגלה כישרון בשירה ובספרות, כי משום מה הורגלנו לחשוב שמדובר בכישרונות סותרים. ולכן גם מי שרואה עצמו כמורה ומחנך, למשל, מתקשה להיפתח לאפשרות להיות משקיע.
למעשה, מבחינה סטטיסטית, מרבית קוראי שורות אלה הם משקיעים ומשקיעות. גם אם אתם לא רואים זאת כך, להיות בעלים של דירת מגורים זה להיות משקיע; להיות בעלים של תוכנית פנסיה וקרן השתלמות – זה להיות משקיע. דירת מגורים אפשר למשכן, אפשר להשכיר ולשכור דירת מגורים אחרת. הבחירה לגור בדירת המגורים וההחלטה מתי למכור אותה או להשקיע בשיפוצה הן החלטות של משקיע. בחירת קרן פנסיה מסוימת ובחירת האפיק בקרן הפנסיה, כמו גם החלטות על צבירה או פדיון של קרן ההשתלמות – גם הן החלטות של משקיע.
לאחרונה אפיקי ההשקעה בבורסה הפכו להיות מסוכנים יותר, לא רק למי שאינו מבין בתחום – גם למביני עניין. גם ההשקעה בדירות למגורים הפכה להיות קשה יותר – הן בשל מגבלות המיסוי והן בשל הקשחת התנאים למשכנתאות. לכן לאחרונה גם בישראל תחום ההשקעות מתרחב ונפתח לקהלים חדשים שלא היו אופייניים עד כה. פורשים לגמלאות ופורשים צעירים יותר מחפשים עניין בהשקעות, במקום חיפוש אחר מקום עבודה נוסף, כפי שהיה מקובל בעבר ובמקום אי עשייה. גם גמלאי בגיל 70 כיום אינו זקן, ובדרך כלל הוא כשיר לעבודה של לפחות עוד עשור.
ואם בעבר חשבנו על משקיעים במונחים של בעלי הון עתק, הרי שכיום יש משקיעים בסכומים קטנים. עושים זאת בחבירה לקבוצת משקיעים, שיחד יכולים לרכוש עסק, להעסיק מנהל ולפקח עליו. זה קורה, בין היתר, גם מכיוון שהבנקים לא מציעים חלופות ראויות להשקעות ומי שמחזיק בחשבון כמה מאות אלפי שקלים נאלץ להסתפק בשברירים של אחוזי תשואה.