לשולי רנד יש נוכחות מעולה על המסך, והשיח בינו ובין הרב גדעון הולנד מעמיק ומרתק, אבל השאלה היא עד כמה הנושאים ב'תיקון חצות' של ערוץ 'אורות' מעסיקים גם את הצופים
ערוץ 'אורות' הוא חלק ממהפכה מבורכת על המסך הקטן (האינטרנטי), כשסוף סוף יש לנו טלוויזיה יהודית. סוף סוף אפשר לראות על המסך את קצה הקרחון של העומק האינסופי של היהדות. הוא מצטרף לאחיו שקדמו לו, ערוץ הידברות וערוץ מאיר, ומתמודד עם האתגר שביצירת טלוויזיה יהודית.
המצאה של טלוויזיה יהודית מחייבת להמציא שפה חדשה שתדבר יהודית-טלוויזיונית. עולם התורה הוא עולם של מילים, והטלוויזיה היא ויזואלית ומוחצנת. אלו שני הפכים, והאתגר הוא לא קטן. מאז הקמתו (גילוי נאות: עבדתי בערוץ בראשית דרכו) הערוץ מוצא יופי של ביטויים חדשים בשפה הזאת. החיפוש לא נגמר ויש הרבה למה לצפות.
לאחרונה עלתה ב'אורות' תוכנית חדשה, 'תיקון חצות' עם שולי רנד. לרנד יש נוכחות מעולה על המסך. הכנות שלו שובה לב, כשהוא פותח את הפה זה נראה שיש לו דיבור של מישהו שלא מבין מהחיים שלו, אבל כשמקשיבים לו מבינים שהוא מלא עומק.
כל פרק בתוכנית נפתח בסצנה יפה שמכניסה אותנו לנושא הפרק – הקונפליקט בין ההופעות על הבמה לעבודת השם, כוונות בתפילה או חזרה בתשובה. אחר כך מגיע שיח על הנושא בין שולי ובין רבו, הרב גדעון הולנד. השיח בין השניים מעמיק ומברר, והרבה פעמים מצליח להגיע לבירור אמיתי שהולך ונבנה במהלך השיחה. עד כה הפרק היפה ביותר בעיניי היה הפרק השלישי – "מה רק בעלי תשובה יודעים". בפרק הזה שולי מספר על היציאה בשאלה והחזרה שלו בתשובה, ובתגובה נפתח גם הרב ומביא סיפורים מעולמו, ונוצר ביניהם שיח מרתק.
מצד שני יש גם בעיה. ברור לי שהנושאים שעולים בתוכנית מעסיקים את רנד באמת, אך השאלה היא כמה מהצופים באמת עסוקים בשאלות קיומיות כאלה. ערוץ 'אורות' מכוון גם לקהל לא דתי, ואני מניחה שאת הקהל הזה מעסיקות שאלות הרבה יותר בסיסיות באמונה וביהדות.
ובכלל, חשוב לתהות תהיות קיומיות, כאלה שעולות מ'תיקון חצות', כמו האם אני עושה את רצון ה', איך מתכוונים יותר לעומק בתפילה ועוד. אבל לפעמים נדמה שאין סוף לחיפוש הזה, ושהוא יוצר תחושה של תלישות, בדידות ואינסוף התעסקות בעצמי. בהקשר הזה, משנת הרב קוק של ראיית עצמי כחלק מהכלל יכולה הייתה להשלים את התמונה. גם כדי לצאת מעצמנו, וגם כדי להרגיש שיש לנו גב של עם גדול, יכול וחזק.