בן 36. גר באלקנה. נשוי לענת ואב לשלושה. יו"ר עמותת בצדק, מייסד ומנהל של 'סמקאי אסטרטגיה עסקית', פרשן כלכלי ב'ישראל היום', דוקטורנט ומרצה באוניברסיטת בר-אילן
התחלה/ אדר א' תשמ"א, צפת. חורף לא קל. "האורחים לא יכלו להגיע לברית שלי כי השלג חסם את הדרכים". האב, אגרונום, תכנן יישובים מטעם הסוכנות היהודית וליווה הקמה של יישובים בגליל ובגולן. האם מנהלת חשבונות. שישה אחים, הוא הרביעי.
לימודים/ יסודי בבית ספר האר"י, "אחד מבתי הספר הממ"ד היחידים שבו התפילה הרשמית היא ספרדית". בשנים האלה הוא נסע יום בשבוע למכללת תל חי במסגרת "יום שליפה" של מחוננים. נסיעה ארוכה אבל משתלמת. "חשיפה לאוכלוסייה אחרת של ילדי קיבוצים", וגם היכרות עם ספריות ואווירה אוניברסיטאית. בחטיבה למד במירון, "היינו השנה השנייה של מגמה ריאלית".
תיכון/ כפר הרא"ה. הכניסה לישיבה הייתה כמה חודשים לפני שהרב נריה נפטר, "תמונת האמבולנס שעומד ברחבת הישיבה עדיין חקוקה בזיכרוני". בישיבה היו לו הרבה חברים טובים. האתגר היה עם המעבר של ההורים, שנה אחר כך, לעיר נתניה.
נתניה/ "כל בני גילי למדו בעיר, ולי לא היו נושאי שיחה רלוונטיים איתם". מבחינתו זה היה אתגר מעצב, שאימן את כוח הרצון. "להגיע פעם בשבועיים לליל שבת בסניף, לעמוד בשולי המעגל ולנסות להשתלב בשיחה". למזלו היו חבר'ה שקיבלו אותו. עד היום נמשך איתם הקשר.
עלִי עלִי, שלא ייגמר לעולם/ למכינה הגיע כמי שיש לו יסודות והוא רוצה להעמיק אותם. "הרגשתי שזה המקום הטבעי בשבילי". מה שכן נבנה במכינה הוא התובנה "שסיירות זה לא הכול, וצריך לתרום גם במקומות אחרים".
סיירות/ בעקבות נוכחות בזירות פיגועים בנתניה ובבית ליד שמאוד השפיעו עליו, "לא הייתה שאלה אם להתגייס ליחידה הכי קרבית שאני יכול". השירות התחיל באגוז וכבר בטירונות בבזק חווה את טבילת האש הראשונה מול מחבלים. אחרי קורס הקצינים החליט ללכת דווקא על הנח"ל החרדי.
נח"ל חרדי/ "שמעתי מצוער בקורס על חרדים שעשו את המהלך האמיץ של לצאת מהבית ולהתגייס למרות שהמשפחה מנדה אותם. הבנתי שיש להם מחסור בקצינים וחשבתי שמגיע להם לקבל קצינים שמבינים אותם". הוא פיקד על מחלקה רובאית, מפגש שהשפיע על שני הצדדים.
ההשפעה/ החוויה כיוונה אותו לאזורים שבהם הוא פועל היום – תעסוקת חרדים וערבים. "אני עשיתי מסלול קלאסי של ציונות דתית. החלטתי להתחבר לאוכלוסיות אחרות".
שלוש ארבע ולעבודה/ את השירות סיים כסגן, והחל לעבוד במגוון עבודות מטורף החל מקצָב, המשך בסגן מנהל של חנות 'ננדוס', משמר בתי המשפט וגם קופירייטר, אחרי שלמד את התחום בקורס מקצועי. אחרי שלושה חודשים "הבנתי שזה לא בשבילי". בתקופה הזאת הוא גם כתב, הלחין והקליט שירים.
אקדמיה/ "לא הכרתי את תחום הכלכלה אבל חשבתי שצריך אותה בכל דבר. אלמד, ואשתלב בהמשך באחד התחומים". הוא למד כלכלה ומנהל עסקים במסלול משולב לתואר ראשון ושני.
כלכלה יהודית/ "חבל להכניס את היהדות לתוך מסגרת קפיטליסטית או סוציאליסטית. אלה מושגים טעונים מאוד. היהדות עומדת על שלושה יסודות: חירות, אחריות אישית וחסד. מה שצריך זה להמציא את השיטה הכלכלית הנכונה שתכיל את שלושת אלה".
קפיצת הדרך/ כבר בשנה ב' של התואר עבד בחברת 'תבור – כלכלה ופיננסים'. בתוך שלושה חודשים הוא היה ראש צוות, וכעבור תקופה קצרה – מנהל מחלקת הייעוץ הכלכלי. שנה אחר כך הקים את מחלקת שוק ההון בחברה ועמד בראש החטיבה הכלכלית. במסגרת הזאת הוא ליווה פרויקטים מעניינים כמו הסכם הסחר עם סין, המענקים לאינטל, תמחור הספרים למשרד החינוך ועוד.
כמעט אבל ליד/ ב'תבור' הוא למד להכיר היטב את הכלכלה הישראלית, "אבל הרגשתי שאני לא בפוזיציה מספיק טובה כדי להשפיע על תהליכים". הוא פרש לדוקטורט, "כדי לראות איפה אני יכול לחולל שינוי", ועזב עבודה מאוד מכניסה, "כך שנכנסתי לכמה חודשים מתחת לקו העוני".
קו העוני/ התחושה הייתה מוזרה. "אם אני, שיכול לעבוד ולהרוויח יפה, עדיין נמצא מתחת לקו העוני, משהו כאן לא נכון". הוא מערער על השיטה של שרטוט הקו. "הסיבה היחידה שמשתמשים בה, זה כי קל ליישם אותה". הקו המשורטט היום לא מתייחס לרכוש שיש לנבדקים ולפוטנציאל העבודה שלהם. "האם חרדי שבוחר לשבת בכולל ולהסתפק במועט דומה למי שלא יכול לצאת לעבוד?".
הנזק/ "בגלל הצביעות הזאת אנחנו דופקים את העניים האמיתיים". ניפוח מספרם של העניים לא מאפשר טיפול אישי וקהילתי במי שבאמת לא יכול. "מספרם עומד על כמה מאות אלפים, ואפשר להוציא לשטח עו"סים שיעזרו להם". אבל זה לא קורה.
תואר שלישי/ בימים אלה הוא מסיים את הדוקטורט בנושא תעסוקת חרדים וערבים, ובוחן תוכניות של משרד הכלכלה שמסבסדות את השכר שלהם.
תעסוקת חרדים/ שיעור החרדים העובדים עלה, אבל לא כל הצעדים שהמדינה נוקטת הם נבונים. "הממשלה משחקת משחק כפול. מצד אחד היא מספקת לחרדים תמריצים חיוביים לא לצאת לעבוד, הנחות בארנונה ובגנים, למשל, ומצד שני מובילה תכניות שמטרתן לעודד יציאה לעבודה". המסקנה: "אם הממשלה הייתה עושה פחות, המצב היה יותר טוב". וגם: "צריך לשפר להם את הלימודים וההכשרה המקצועית".
בצדק/ אחרי חצי שנה של מחקר בבר-אילן הוא ראה עד כמה מאחורי המחאה החברתית, ועדת טרכטנברג ומדיניות הפקידים עומדת חשיבה מוסרית מסוימת. "הרגשתי שהעמדה של 'מגיע לי, שתו לי, אכלו לי' היא לא המוסר שלי". הוא, מצידו, למד שיש אחריות אישית וערבות הדדית. "אבל לא ראיתי כמעט אף אחד שגדל על הערכים האלה ואמר בקול 'לא ככה'".
יוצאים לדרך/ הוא קיים כנס של 35 רבנים ופרופסורים שדנו בגישתה של הפילוסופיה היהודית כלפי כלכלה ציבורית. "זו הייתה יריית הפתיחה של עמותת בצדק". הוא משמש היו"ר של העמותה, שמנסה לחולל שינוי, "גם להשפיע בכלים מקצועיים על המדיניות הכלכלית וגם לבטא את הערכים היהודיים בכלכלה, בבחינת ייקוב הדין את ההר".
בלי רגע דל/ ב-2013 פתח את 'סמקאי אסטרטגיה עסקית בע"מ', חברה פרטית בבעלותו העוסקת בייעוץ כלכלי, עסקי ואסטרטגי. חוץ מזה הוא הפרשן הכלכלי של 'ישראל היום', "נתנו לי את החופש לכתוב נגד הרוח. האתגר הוא להסביר לציבור שלהיות נדיב ומלא חמלה זה לאו דווקא להיות סוציאליסט שמחפש פתרונות אוטומטיים". חוץ מאלה הוא מלמד בבר-אילן ובמסגרת קרן תקווה במכינות קדם-צבאיות.
ציונות דתית/ "יש לנו ערכים, אבל בהרבה מהמקומות זה מהשפה ולחוץ". כשילדיו למדו בפתח תקווה, הוא יצא נגד האליטיזם שהנהיגה מנהלת בית הספר. "לאליטיסטיות אין מקום אצלנו. אם מישהו מחליט לשלוח את ילדיו לממ"ד כנראה שהוא מתחבר לזה, אפילו אם הוא רואה טלוויזיה בשבת".
משפוחה/ הרעיה היא ענת. הפגישה הראשונה התקיימה בחמש בבוקר מחוסר זמן. "זרמנו עם זה, ראינו את הזריחה, ומאז אנחנו זורמים הרבה עם שיגעונות הדדיים". ענת מנהלת תוכן ומדיה דיגיטלית ב‑Nail studio.
הברכה/ יהודה ואביגיל, תלמידי כיתה ד' וכיתה ב' בהתאמה, שלומדים בממ"ד כרמים באלקנה, ואביטל בגן טרום חובה.
אם זה לא היה המסלול/ התחושה היא שהוא היה יוצר בתחום המוזיקלי. גם היום הוא כותב ומלחין, ומנגן בעיקר על פסנתר וגיטרות.
במגרש הביתי
בוקר טוב/ קם בשש או שבע, כשמשימת הבוקר הראשונה היא לשלוח את הילדים למסגרות. המשרד של החברה נמצא במרתף הבית, אליו מגיעים העובדים. "רוב עולמות התוכן הם סביב המחשב, אז אני יכול לעסוק ביום אחד בכמה עיסוקים".
מוזיקה/ "הכול". רוק, ג'אז, קלאסי ומזרחי "כשהוא טוב". אבל הכי כיף זה שילוב. תקליט אהוב, למשל, הוא זה של מטאליקה עם הסימפונית של ניו-יורק. "אני מתחבר לכל שילוב שהוא לא טריוויאלי".
שבת/ לאחרונה עברה המשפחה מפתח תקווה לאלקנה. כאן השבתות משוחררות יותר. "יש לי תמיד חובות קריאה שאני משאיר לי לשבת. מצד שני זה הזמן השבועי שלי עם הילדים". אז הוא נשפך מוקדם בליל שבת אבל קם לוותיקין, כך הוא משתדל להספיק גם וגם.
אוכל/ הבחירה היא בלתי צמחונית בעליל: "סוג של בשר, לא בוחל גם בדגים".
עיתים לתורה/ הלימוד משולב ביומיום שלו. "אני כותב עכשיו קורס לתואר שני לרבנים על כלכלה ויהדות. בכל מהלך העבודה פתוחים בפניי הרמב"ם וגמרות".
פנאי/ "אני מנגן, גם בזה אני רואה סוג של עבודה". הבילוי הזוגי יהיה לסרט מדע בדיוני – ז'אנר שחביב על שני בני הזוג, או כל בילוי עם תוכן. "אני לא איש של מסעדות. זה חייב להיות משהו עם תוכן שאני לא יכול לעשות בבית בעצמי".
אחזקת הבית/ "כל התחום של המזון הוא באחריותי", החל מהכריכים לילדים בבוקר וכלה בבישולים לשבת. בשאר התחומים יש חלוקה לפי זמינות. בדרך כלל השוטף הוא על ענת והוא איש האחזקה, כולל קדיחות. "בבית חדש זה משמעותי".
מפחיד/ "אני חושב שפחד הוא בריא, מצד שני אסור לתת לפחד לנהל אותך". הפחד שלו מחולק לשניים. "ה' נתן לי כישורים מסוימים ומפחיד אותי להגיע לבית דין של מעלה בלי שניצלתי אותם כראוי", אבל יש גם את היומיום – "אני חושש לגלות בדיעבד שלא השקעתי בילדים כי הייתי עסוק מדי".
כשתהיה גדול/ אחרי שירגיש שהוא תרם את חלקו בהפיכת מדינת ישראל לטובה יותר, "ארגיש מספיק שליו להשקיע במשפחה ובמוזיקה".