פרומית כהן. 47. נשואה לעמיחי ואם לחמישה. תושבת נוף איילון. תת גונדר וראש מנהל משאבי אנוש בשירות בתי הסוהר
התחלה: לפני 47 שנים. נולדה וגדלה ברמת גן. בת בכורה מבין ארבעה אחים ואחיות למשפחת טילמן.
פרומית: נקראה על שם סבתא פרומה ז"ל. "סבתא נפטרה כשאמא הייתה בת 18. בגלל השם המיוחד בכל מקום זכרו אותי".
אבא: יונה טילמן (68), עוזרו של הרב אלימלך פירר. בעבר שימש ראש ענף איתור נעדרים בצבא.
הנעדרים: "זה חלק מהילדות שלי. המשפחות היו מגיעות אלינו הביתה להתייעצויות ואבא היה כולו מסור להן. משפחות הנעדרים של סולטן יעקב, משפחות פינק, אלשיך, ארד ועוד. אבא ליווה מקרוב את תמי ארד, בתיה ואת כולם בשעתם הקשה".
לחופש נולד: זוכרת בילדותה את אות החיים שהגיע מרון ארד ועורר תקווה ששובו קרוב. "פתאום התקבל מכתב ואיזו קלטת, ואני זוכרת את התקווה וההתרגשות שהיו לי. היה ברור לכולם שאוטוטו הוא יחזור. איכשהו משהו שם בסוף התפספס והאכזבה הייתה גדולה. חוויתי את זה מאד חזק".
אמא: בתיה (68). שימשה מורה להוראה מתקנת ומחנכת בבית ספר יסודי. כיום גמלאית. "אמא שרת הפנים של הבית. היא מאגדת את המשפחה".
לומדת מהם: "אבא איש חסד גדול. כל השנים הוא עוזר לאנשים בכל מיני מצוקות. אמא כבר שנים מתנדבת בבית חולים. כשאתה גדל בבית כזה, באופן טבעי הנושא של נתינה ועזרה לזולת נטבעים בך בלי להתאמץ".
בית שני: ביסודי למדה בבית הספר ממ"ד 'מורשת משה'. הייתה חניכה ומדריכה שרופה בסניף בני-עקיבא רמת-חן. "זה היה הבית השני שלי".
התאונה: כחניכה בשבט נבטים יצאה יחד עם כשישים חברים למסע סוכות. "היה ערב וחשוך והלכנו על הפסים של הרכבת ליד זיכרון. כשהרכבת התקרבה כבר היה מאוחר מדי. היו הרבה פצועים. בן שבט שלי יואבי רבינוביץ' (אח של הפסיכיאטר אילן רבינוביץ, ר"ג) נהרג".
טראומה: "אני זוכרת את האור החזק של הרכבת, את ההדף ואז התעלפתי". היא הובהלה לבית החולים יחד עם שאר הפצועים. "נפצעתי והייתי מאושפזת לתקופה. התאונה הזאת היא טראומה שליוותה אותנו כשבט ומלווה אותי עד היום".
אולפנית: את לימודיה התיכוניים השלימה באולפנית בנ"ע תל אביב. "מקום מעצב ומחנך. מקום שחינך למצוינות ושם דגש על חיי תורה ומשפחה".
שירות לאומי: מדרשת עמיעד בירושלים. העבירה סמינריונים וסדנאות בבתי ספר בכל הארץ. כבר כתלמידת שביעית הכירה את מי שלימים יהיה בעלה, ובסוף שנת השירות נישאו. "היינו הראשונים בשבט".
החצי השני: ד"ר עמיחי כהן. דוקטור לתלמוד, מרצה באוניברסיטת בר אילן במחלקה ללימודי יסוד ביהדות ומלמד באולפנת שעלבים תושב"ע ומחשבת. "רואה שליחות בללמד יהדות לחבר'ה לאו דווקא דתיים. משקיע בזה המון".
הנחת: חמישה. הבכורה יסכה (25), אחריה אביגיל (23), אורי (21), אביתר (17) ובן הזקונים איתמר (12). בנוסף, סבתא גאה לשני נכדים.
נוף אילון: כזוג צעיר גרו בשיכון ה' בבני ברק. "אז התחלתי ללמוד משפטים בבר-אילן". אחרי שנה עברו לשילה, בסמוך לישיבת ההסדר, שם למד בעלה. לבסוף קבעו את ביתם ביישוב נוף אילון. "יישוב שהוא משפחה, ומצד שני מכבד את המרחב הפרטי".
משפטים: את התואר במשפטים השלימה באוניברסיטת בר-אילן. "בתיכון הייתי דעתנית כזאת ותמיד אמרו לי 'את תלמדי משפטים'. זה היה מסלול די ברור בשבילי. למרות שבדיעבד, לאורך השנים לאו דווקא עסקתי בתחום המשפט הקלאסי". את ההתמחות השלימה בבית משפט השלום בפתח תקווה.
יועצת משפטית: בתום ההתמחות התגייסה לשירות בתי הסוהר לתפקיד יועצת משפטית בתחום הרכש. "חיפשו שם עורכת דין וככה התגלגלתי לשב"ס ברמלה. גיליתי מקום מדהים עם המון עשייה חברתית. בהתחלה הייתי בנישה המשפטית, אבל עם הזמן נחשפתי לעשייה ולעבודה הטיפולית שיש שם".
עשייה: "שב"ס הוא ארגון בשולי החברה שלא כל כך נחשפים אליו, אבל הוא מאד משמעותי כי הוא מתעסק עם כל אלו שהחברה לא יכולה להתמודד איתם. עבודה מאד מורכבת ומאתגרת".
מחבלים: "יש לנו גם את האסירים הביטחוניים הכי כבדים ומסוכנים. זאת עבודה לא פשוטה בכלל. הסוהרים נדרשים לערנות שיא. הם רואים להם את הלבן שבעיניים ויודעים שהם רק מחפשים הזדמנות לפגוע בהם. מצד שני, הסוהרים מחויבים לשמור על זכויות האדם שלהם".
בשב"ס: משרתת בארגון כבר יותר מ‑22 שנים במגוון תפקידים – החל מיועצת משפטית ברכש, משם לתחום כוח האדם, קצינת בירור קבילות שוטרים וסוהרים, ראש ענף תכנון כוח אדם, ראש ענף תכנון שכר ועוד. כיום עומדת בראש מִנהל משאבי אנוש, תפקיד המקביל לראש אכ"א בצה"ל.
המשאב האנושי: סגל העובדים בשב"ס מונה יותר מ‑9,000 קצינים וסוהרים. "זה אומר לדאוג לאלפי העובדים בארגון, לקידום שלהם, לשכר שלהם, לטיפול בהם, בזכויות שלהם ובבעיות שלהם".
לדאוג לפרט: "לאורך השנים בשב"ס התפתחתי בטיפול במשאב האנושי האדיר שבארגון. מה שליווה אותי בכל התפקידים שלי היה השילוב בין העובדה שאני מייצגת את הארגון וצריכה למקסם את מה שטוב לו, ובין השירות לפרט והדאגה שיקבל את מלוא הזכויות".
שליחות: "אני מאמינה שהשב"ס עוסק בתיקון עולם. הרי אפילו אם מצילים נפש אחת מישראל, מצליחים להחזיר אסיר לחיים נורמטיביים וטובים, מדובר בעולם ומלואו".
במדים: מחויבת להתייצב לעבודתה במדי השב"ס. "הולכת עם מדים, חצאית שחורה, נעליים שחורות. רק עם כיסוי הראש אני יכולה טיפה לגוון".
אסון הכרמל: "אסון בקנה מידה עצום לשב"ס. בבת אחת קורס קצינים שלם נמחק. טרגדיה קשה". במסגרת תפקידה טיפלה בזכויותיהם של האלמנות והיתומים מהאסון.
לטפל באלמנות: "עברתי אלמנה אלמנה, איזה סוג פנסיות, ביטוחים וזכויות. זה לפגוש אנשים שחרב עליהם עולמם. נתקלתי בשאלות שאף אחד לפני כן לא נתקל. הם היו באסון הכי נורא שלהם ואני צריכה לדבר איתם על כסף ופנסיה, זה לא היה פשוט. זה לקח תקופה ארוכה שהייתה גם טעונה רגשית".
אשת השנה: נבחרה לאשת השנה של 'אמונה', אות המוענק לנשים בולטות במגזר על עשייתן החשובה. "מאד התרגשתי. הרגשתי שיש פה הכרה בעשייה של השב"ס בכלל, הכרה בתרומה של הציבור הדתי ושל הנשים הדתיות. כבוד גדול בשבילי".
אם זה לא היה המסלול: "מן הסתם הייתי מתגלגלת לקריירה משפטית בפרקליטות".
ובמגרש הביתי:
בוקר טוב: משכימה קום ברבע לשש בבוקר. מתארגנת, תפילה קצרה, מכינה אוכל לבנה ולפני השעה שבע היא כבר מתייצבת במשרד. "בודקת מה הלו"ז ומה התוכניות להיום. בשבע וחצי אנחנו כבר בשיא העשייה. יום העבודה נמשך גם יותר מ‑12 שעות. "היום מאוד עמוס עם הרבה עבודה, פגישות ודיונים". בסביבות 23:00 הולכת לישון.
דיסק ברכב: בדרך כלל בוחרת להאזין לחדשות ופחות למוזיקה. "אני יותר אוהבת דיבורים. החוש המוזיקלי שלי לא משהו". אם בכל זאת מוזיקה, אז אודי דוידי, שלמה ארצי ומוזיקה ישראלית הישנה והטובה.
השבת שלי: שמה ברקס מהמרתון של השבוע. מנתקת את הפלאפון ונחה. "זה הזמן שלי עם המשפחה. בסעודות השבת כל אחד משתף במה שעבר במשך השבוע, פרשת שבוע ודיבורים. בעיקר עם המשפחה, חברות וקריאה". מיד בצאת השבת חוזרת לעבודה בפול גז.
קדימה אוכל: ביום שישי נכנסת למטבח ומבשלת. "אני מבשלת לשבת. הבת שלי מעולה באפייה, ועל הניקיונות מנצח עמי". החבר'ה בבית מלקקים את האצבעות מהדגים החריפים והמרקים מעשה ידיה.
דמות מופת: רבן יוחנן בן זכאי. "מתוך החורבן הכי גדול של עם ישראל ושל היהדות שהוכרה אז, רבן יוחנן בן זכאי ב'תן לי יבנה וחכמיה' הצליח להציל את היהדות שתוכל להמשיך גם בגולה ובתנאים כמעט בלתי אפשריים. אנחנו חייבים לו עד היום".
משאלה: "באמת לעשות טוב. שנזכה להגיע לנקודה שנשפיע ונעשה עבודה משמעותית בכל מה שנעסוק, מהמקום הכי נקי ונכון".
מפחיד אותי: "מלחמה, שכול".
כשאהיה גדולה: "להשקיע יותר במשפחה ובנכדים ולהיות יותר סבתא". יש גם רצון ללמוד היסטוריה ותחומים של לימוד תורה ברצינות. וכן, גם לעסוק בעשייה חברתית.
rivki@besheva.co.il