אין לי מושג מדוע הסיפור הזה עבר כמעט מתחת לרדאר של התקשורת הישראלית, למעט כמה אזכורים שוליים. אולי זה קצב האירועים המטורף שלנו, שמצליח להאפיל גם על שערורייה שאין כדוגמתה, ובמרכזה מדינת ישראל. מתברר, כך על פי תחקיר מבוסס למדי של הוול סטריט ג'ורנל שהתפרסם לפני שבוע, שהתובע הכללי בבית הדין הפלילי בהאג, כרים חאן, הוא פושע מין סדרתי, שהשתמש בצווי המעצר נגד ראש הממשלה ושר הביטחון הישראלים כמפלט מפני החקירה שהחלה להתבשל נגדו.
קשה לעכל איך גורלות של מדינות ומלחמות נחרצים בידי אנשים מנוולים ומושחתים. הסיפור של חאן והמתלוננת נגדו הולך הרבה אחורה, עוד לפני שפרצה המלחמה בעזה. אחת העובדות בבית הדין הפלילי בהאג, משפטנית כבת 30 ממלזיה, מצאה את עצמה אחרי כמה שנים של משרות זוטרות מקודמת בזריזות. במנותק מסולם הדרגות הרגיל, הצעירה הפכה על ידי חאן ליד ימינו, התלוותה אליו לביקוריו הרבים בכל מדינות העולם, וישבה איתו בכל הדיונים. לקידום המהיר הזה, התברר, היה מחיר.
סוף אפריל 2024, תחילת מאי, התמרון בצפון רצועת עזה וחאן יונס הסתיים ועבר לשלב הפשיטות, וכעת כל העיניים על רפיח. הלחץ האמריקני על ישראל גדול, אבל נתניהו לא מוכן לוותר. הוא מתעקש להיכנס חלקית לרפיח ובעיקר להשתלט על ציר פילדלפי, וטוען בתוקף שיוכל להזיז את האוכלוסייה ולתמרן בלי לגרום לאבדות אזרחיות שהאמריקנים לא יוכלו לבלוע. גם בית הדין הבין־לאומי בהאג, ובעיקר המדינות שונאות ישראל החברות בו, מסמן את רפיח כנקודה להגביר בה את הלחץ.
התובע הכללי, כרים חאן, אינו מפסיק להשתעשע באוזני נציגי המדינות החברות ומחלקת המדינה האמריקנית ברעיון הוצאת צווי מעצר לנתניהו וגלנט. זה רעיון די מטורף, ותעיד על כך העובדה שהוא חסר תקדים. לא היה מנהיג של מדינה דמוקרטית, מערבית, שספג כזאת סנקציה בעבר. היא הייתה שמורה לדיקטטורים מרצחים שלא טרחו להסתיר את שאיפות הג'נוסייד ופשעי המלחמה שלהם. מעולם לא עלה הרעיון שמדינה עם בית משפט עליון נשכני, פרקליטות צבאית מחמירה והנהגה שנצמדת באדיקות דתית לדיני המלחמה, תספוג צעד דרקוני שכזה.
בלינקן, מזכיר החוץ האמריקני אז, מנסה להניא את חאן מהרעיון. הוא מסביר לו שזה גם קיצוני כשלעצמו, וגם ישיג את המטרה ההפוכה – אם נתניהו יספוג צו מעצר וירגיש שאין לו יותר מה להפסיד, הוא רק יהיה אגרסיבי יותר וימנע סיוע מהאוכלוסייה בעזה. בלינקן שומע ממנו שיש ברצונו לבקר ברצועת עזה לפני ההליכה אל הצעד הזה, כדי להתרשם בעצמו מהמצב בעזה ולקבל החלטה מושכלת. הדברים האלה מתועדים, כך על פי הוול סטריט ג'ורנל, בפרוטוקולים כתובים מתאריך שלושה במאי. בלינקן מעודד את הרעיון, בתקווה שהוא ירגיע את האמביציות של חאן ויראה לו את המציאות שכפה בלינקן על ישראל כפי שהיא – מאות משאיות נכנסות בכל יום לעזה, שמתפקעת מרוב אוכל וסיגריות.
מאחורי הגב של בלינקן
ואז מתרחשת תפנית מפתיעה, שמתחילה כמה ימים קודם לכן, הרחק מידיעתו של חאן. עורכת הדין המלזית, יד ימינו של חאן, דופקת על דלתו של עורך הדין תומאס לינץ', יועץ אמריקני בכיר לתובע חאן, שישב בו עם עוד קולגה. הם פותחים את הדלת, ומופתעים לראות אותה מתייפחת ומבוהלת. הם מכניסים אותה לחדר, ושומעים מפיה מסכת ארוכה של האשמות כלפי חאן. מסתבר שהמנוול, באופן סדרתי, ניצל אותה במסעות המשותפים הרחק מעיני אשתו ומעיני בעלה, וכפה את עצמו עליה מכוח יחסי המרות. היא סיפרה שפחדה להתלונן בגלל שהיא זקוקה נואשות לכסף, גם בשביל משפחתה וגם בשביל אימהּ החולה במלזיה.
לינץ' מעביר את הדיווח לוועדת הביקורת הפנימית של בית המשפט הפלילי, וזו מנסה ליצור קשר עם המתלוננת המפוחדת. בינתיים, לינץ' הולך בעצמו לביתו הפרטי של חאן, ומעמת אותו עם הטענות שעלו בשיחה עם המתלוננת. הוא כמובן מכחיש. למחרת הפגישה יוצאת הודעה מוזרה לתקשורת מטעם בית הדין: "בית הדין עומד על כך שכל הניסיונות להפחיד, להשפיע או להניא את בית הדין חייבים להיפסק באופן מיידי". התקשורת בוודאי קישרה את זה לשמועות שנפוצו על פעולות של המוסד סביב ביתו של חאן, אבל כעת מתברר ההקשר האמיתי.
שבועיים לאחר מכן, ב־19 במאי, ההכנות לקראת ביקור חאן בישראל ובעזה היו כבר בעיצומן. עורך הדין לינץ' היה אמור לטוס למחרת כדי לתאם את הביקור על כל פרטיו, ואפילו עורך הדין אלן דרשוביץ גויס כדי לתאם לחאן פגישה חשאית עם נתניהו. ביומן נקבע השבוע שלאחר מכן כמועד הביקור. ואז, בלי שום התראה מראש, חאן מודיע על ביטול הביקור. יום למחרת חאן מהמם את העולם כולו ואת מחלקת המדינה האמריקנית בפרט, ומודיע על הוצאת צווי מעצר לנתניהו וגלנט.
האם יש קשר בין שני האירועים? ובכן, אין צורך להעלות ספקולציות, הדברים מתועדים ומפורשים. המתלוננת המלזית, אם כבר הספקתם לפתח אמפתיה כלפיה, היא מוסלמית אדוקה ושונאת ישראל גדולה. לא משהו חריג בנוף בית הדין. היא עצמה העידה לאחר מכן שחששה להתלונן בפני ועדת הביקורת הפנימית מחשש שאירוע כזה יפגע במאמצים של חאן לפגוע בישראל. חאן עצמו, מניפולטור גדול, ידע זאת היטב והשתמש בזה. שיחות טלפון שערך עימה והוקלטו, מוכיחות זאת מעל לכל ספק.
"הנפגעים כתוצאה מהתלונה שלך יהיו למרבה הצער שלושה", אמר חאן למתלוננת אחרי הוצאת צווי המעצר, "את ומשפחתך, אני ומשפחתי והצדק שצריך להיעשות עם הקורבנות בעזה, וכבר נמצא על סף פריצת דרך". בהזדמנות אחרת, כך על פי עדותה של המתלוננת, חאן אמר לה: "תחשבי על צווי המעצר למען הפלשתינים".
לא רק מול המתלוננת השתמש חאן בצווי המעצר כקלף מיקוח, אלא גם מול המדינות החברות בבית הדין ומול התקשורת. בתגובות שפרסם לפרשה באמצעות עורכי דינו, חאן חוזר על הנרטיב שגורמים עלומים מנסים להילחם בו באמצעות התלונה הזאת, רק בגלל האומץ שלו להוציא צווי מעצר נגד שר הביטחון וראש הממשלה הישראלים. הוא כמובן מחבר זאת לדיווחים על מאמצי המוסד להפחיד אותו.
בחזית מול המדינות החברות, חאן מנצל לטובתו את שנאת ישראל היוקדת שלהן. על פי החוקה של בית הדין, הדחה של התובע הכללי, המשרה הבכירה ביותר בבית הדין, דורשת הסכמה של רוב המדינות – 125 חברות בסך הכול. חאן קיווה שהוצאת צווי המעצר תגן עליו, בכך שהמדינות יקנו את הנרטיב שלו על ניסיונות הטרפוד או לפחות יבינו שהדחתו תפגע באמינות של הצווים. קשירת גורלו האישי בגורל צווים נגד ישראל היא האסטרטגיה הטובה ביותר שאפשר היה לחשוב עליה.
דא עקא, שדווקא זהות המתלוננת פגעה מאוד בנרטיב שניסה חאן לשווק. הוועדה שעסקה בתלונה, וחקרה את המתלוננת וגורמים נוספים במשרד, הבינה שמדובר כאן במוסלמית פרו־פלשתינית חזקה מאוד. לקנות סיפור שלפיו אותה אחת שחששה מלהתלונן בשל הפגיעה במאבק הפלשתיני, ושחאן בעצמו ניסה לשכנע אותה למשוך את התלונה בתואנה זהה, זה כבר יותר מדי אפילו בשבילם.
פרט לביטול הביקור החפוז, הצו התקדימי וזהות המתלוננת, מה שעוד יותר חיזק את הקייס שהצווים אינם אלא מפלטו של הנבל היה חוסר התבונה הפוליטי שבמהלך. כאמור, הצווים הוצאו בניגוד לדעתו של בלינקן, ובמין התרסה אחרי שכבר הושגה הסכמה על ביקור. לאחר מעשה, הבית הלבן הוציא הודעת גינוי לצווים, וטען שהם עלולים לפגוע בשיחות על הפסקת אש שהתנהלו באותה עת.
בזמן אמת כתבנו בטור הזה על האיוולת שבהוצאת הצווים. ההערכה, שהובאה גם כאן, הייתה שהמדינות המערביות החברות באמנה לא יצייתו בשום פנים לצו המעצר, מפני שהן אינן יכולות להרשות זאת לעצמן מבחינה דיפלומטית. מאז ההשערה הפכה למציאות, וממש לאחרונה חזר נתניהו חופשי ומאושר מביקור מדיני בהונגריה שחברה בבית הדין.
באותם ימים, שיא המרוץ לבחירות בארצות הברית, הביעו משפטנים בפני חאן גם את החשש מפני חילופי שלטון בבית הלבן שיעמידו את בית הדין בפני סכנה גדולה אף יותר אם יוציא את הצווים. חאן לא שעה – והיום ברור מדוע – לאזהרות, והתוצאות לא איחרו לבוא. סנקציות אישיות על חאן, ועל בית הדין כולו, נחתמו על ידי טראמפ כבר בימים הראשונים לכהונתו. הדבר גרם לכך שחבר בכיר בצוות התביעה, תושב בריטניה, נאלץ לעזוב את עבודתו משום שיש לו משפחה בארצות הברית והסנקציות מונעות ממנו לבקרה.
הנפילה של חאן הייתה בלתי נמנעת. הוא טווה רשת מסועפת מדי של שקרים ומניפולציות, והיא לא החזיקה מעמד. אחרי פרסום התחקיר בוול סטריט ג'ורנל, הודיע השבוע חאן בבושת פנים שהוא יוצא לחופשה ללא הגבלת זמן. בימים הקרובים צפויה להתפרסם גם החלטה של הוועדה שבדקה את עניינו, מה שעלול לגרום לפיטוריו הקבועים. אפשר רק לקוות שנציגינו באו"ם כבר פועלים נמרצות לכך שעם נפילתו של העבריין שונא ישראל, גם הצווים נגד ראש הממשלה ושר הביטחון יבוטלו.
לתגובות: yoniro770@gmail.com
