שנת תשפ"ה הייתה שנה רוויית אירועים בעבור מדינת ישראל. שנת המלחמה השנייה עמדה בסימן ניסיונה של ישראל לשנות את פני המזרח התיכון מקצה לקצה, לאחר טבח 7 באוקטובר. במהלך השנה החולפת ישראל פגעה אנושות בחיזבאללה, ריסקה את איראן במסגרת עם כלביא, וגם יצאה למבצע מרכבות גדעון, שלא עמד בציפיות שנתלו בו. השנה החולפת התבלטה גם בחילופי גברי בעמדות המפתח של ניהול המלחמה. למעט ראש הממשלה נתניהו וראש המוסד דדי ברנע, כל צמרת ההנהגה הביטחונית והמדינית, האנשים שניהלו את המלחמה, התחלפה ב־12 החודשים האחרונים.
אחד השינויים הדרמטיים התרחש בקבינט המצומצם, שהרכבו השתנה כמעט לחלוטין, לאחר שבחודשי המלחמה הראשונים הורכב קבינט המלחמה מנתניהו, גנץ, גלנט כבעלי זכות הצבעה, ודרעי, דרמר ואיזנקוט כמשקיפים. כבר לפני שנה וחצי יצאו גנץ ואיזנקוט מממשלת החירום, וכפועל יוצא גם מקבינט המלחמה, ועם פיטוריו של גלנט ממשרד הביטחון נבנה הקבינט מחדש. להרכב החדש נכנסו שר הביטחון החדש ישראל כ"ץ, שר החוץ החדש גדעון סער, השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר ושר האוצר בצלאל סמוטריץ'. רגע לפני כניסתה של שנת תשפ"ו מתיישב השר סמוטריץ' לראיון חג עם 'בשבע', לסיכומה של השנה הסוערת שעברה ישראל, והפנים אל עבר העתיד.
"זאת הייתה שנה שבה השתנתה המפה הגאופוליטית בצורה חדה, ולטובתה של ישראל", אומר השר סמוטריץ' בפתח דבריו, "כשיסתכלו בעוד עשור על השנה החולפת, יגידו שזו השנה שבה ישראל שינתה את התפיסה הביטחונית שלה, את המציאות הביטחונית שלה ואת המקום שלנו במפה הגאופוליטית החדשה. שילמנו מחירים כבדים מאוד, אבל גם השגנו הישגים כבירים. יש דברים שנראים היום מורכבים, כמו הלחץ הבין־לאומי, אבל זה בעיניי אירוע רגעי. בעוד כמה שנים נראה כמה מצבנו השתנה בשנה הזאת לטובה".
אתה לא חושב שזו דווקא הייתה שנה של פספוס? בסוף, ישראל יצאה למהלכים צבאיים משמעותיים השנה, אבל לא הצליחה לעמוד בשום יעד שהיא הציבה לעצמה. בחיזבאללה פגענו אנושות, אבל הוא כבר מתחיל להשתקם ורואים את זה בשטח. איראן חטפה תבוסה קשה בעם כלביא, אבל ישראל לא הצליחה להשמיד את פרויקט הגרעין שלה. החות'ים ממשיכים להציק לישראל כל כמה ימים, למרות שחיסלנו להם את כל הממשלה. ובעזה, למרות ההבטחות הגדולות ממרכבות גדעון, בפועל חמאס רק התחזק ברצועה. התקיפה בקטאר נועדה לחסל את צמרת חמאס, אך היא נכשלה ובמקום זה הלחץ הבין־לאומי נגדנו רק התחזק. זה לא נראה כמו הצלחה גדולה, אלא פספוס גדול.
"זאת צורת הסתכלות והתמקדות בחצי הכוס הריקה, ואני חייב לומר שאני לא מסכים עם הקביעה שלא עמדנו במטרות שהצבנו לעצמנו. בכל אחד מהמהלכים שתיארת, מדינת ישראל עמדה ביעדים שהיא הציבה לעצמה, הרבה יותר ממה שתכננו, למעט במרכבות גדעון. אתה צודק שמרכבות גדעון לא עמד ביעדים שהצבנו לו, אבל זה לא נכון לשאר המקומות. אנחנו מעולם לא הצבנו יעד של השמדת חיזבאללה. הצבנו יעד של הכרעתו, ואכן הכרענו אותו. עכשיו אנחנו צריכים לוודא שהוא לא משתקם. לכן אנחנו נמצאים בחמש הנקודות בלבנון, ואנחנו ממשיכים באכיפה כל הזמן. אם לפני שנה היינו יושבים כאן והייתי אומר לך שתקום בלבנון ממשלה שתצהיר במפורש וגם תעביר החלטות שמטרתן לפרק את חיזבאללה מנשקו, היית אומר שאיבדתי קשר עם המציאות. אבל זה המקום שאנחנו נמצאים בו היום, וזה היעד שהצבנו מראש".
אבל זאת הסתפקות במועט, כשהיינו על סף להשיג הרבה יותר. גם אם היעד המקורי היה הכרעת חיזבאללה ולא השמדתו, הגענו למצב שאנחנו על סף השמדתו ועצרנו לפני כן. אותו דבר עשינו באיראן. זה לא פספוס?
"ברור שהייתי רוצה להשמיד את חיזבאללה, לתמרן עד לליטני, לנקות את כל השטח, להבטיח שחיזבאללה לא יקום מחדש, אבל החיים לא עובדים בצורה הזאת. היו לנו אילוצים כבדים מצד האמריקנים, כולל איום על החלטה במועצת הביטחון של האו"ם שהייתה כופה עלינו עצירה, ולכן 'נאלצנו' להסתפק ביעד המקורי שהצבנו, וזה הכרעת חיזבאללה. את היעד הזה השגנו, והוא יצר תגובת שרשרת שהובילה לפגיעה אנושה בציר האיראני כולו. לא השמדנו את הציר, אבל הכרענו אותו. זה כמו גידול סרטני, שגם אחרי שמנצחים את המלחמה תמיד צריך להישאר במעקב כדי לוודא שהיא לא חוזרת".
נניח שמול חיזבאללה ישראל עמדה ביעד המקורי שלה. זה לא המצב אל מול איראן. שם ההתחייבות לציבור הייתה חיסול פרויקט הגרעין האיראני, וזה לא קרה. אנחנו יודעים שהאורניום המועשר הוצא מהאתרים לפני שתקפנו אותם.
"היעד שהגדרנו בקבינט לא היה השמדת פרויקט הגרעין האיראני, אלא הרחקת האיום המיידי מעל ישראל – שזה הפריצה לפצצה גרעינית מחד, ואיום הטילים הבליסטיים מאידך. את זה הסרנו".
זה אולי מה שהחלטתם בקבינט, אבל זה לא מה שאמרתם לציבור.
"מה שאמרו ראש הממשלה ושר הביטחון, על זה צריך לשאול אותם. אני יודע שאני דיברתי כל הזמן על הסרת האיום המיידי. צריך להבין, אני לא חושב שמישהו מתחייב לציבור שבתום המלחמה נגיע לחזון אחרית הימים של וגר זאב עם כבש. אנחנו לא שם. צריכים להיות ריאליים. גם מול איראן צריכים להיות ריאליים. לא יכולנו להשמיד את פרויקט הגרעין שלהם. יכולנו לעכב אותו בצורה דרמטית, וזה בדיוק מה שעשינו".
שוב, לציבור נאמר שלא יהיה יותר איום גרעיני על ישראל. זה לא קרה. כל השאר זה תירוצים והסברים בדיעבד.
"אני לא מסכים. אנשים שואלים תוך כמה זמן הם יכולים לשקם את המערכות, כאילו מדובר במעבדת ניסויים. בפועל, לבנות מחדש את המתקנים שהשמדנו להם בעם כלביא ייקח המון זמן. ההנחה שאומרת שתוך שנה הם יחזרו לנקודה שהיו בה ערב המבצע מתעלמת מהמציאות בשטח. היא מתעלמת מהסנקציות על איראן, מהמשבר הכלכלי, מהעובדה שעיני כל העולם, ובמיוחד שלנו, מכוונים אליה, ומהמחשבה שהאיראנים נמצאים במצב שבו הם יכולים לצפצף על כולם ולחזור בגלוי לבנות את כל המתקנים. זה ממש לא המצב. בשביל לשקם את המתקנים הם צריכים לעבוד במחשכים. הם צריכים להחליף את כל שדרת הפיקוד ושדרת הידע שחיסלנו להם במהלך המלחמה. זה אירוע דרמטי, זה לא כמו בישראל כשכל שנתיים אנשים מחליפים תפקיד. שם אנשים נמצאים באותם תפקידים עשרות שנים. ברגע שהם חוסלו פגענו אנושות בשרשרת הפיקוד שלהם, וגם אם טכנית אפשר להציב שם מחליפים, הם לא זוכים לאותה רמת אמון שהייתה לקודמיהם מראשי המשטר, ואין להם את הידע והסודות שאותם אנשים שמרו. אז את האיום מפני איראן גרעינית לא דחינו בשנה-שנתיים, אלא בהרבה יותר זמן, ולא בטוח כלל שהם יוכלו לשקם את מה שהרסנו להם. אבל שוב, אנחנו נצטרך להיות עם האצבע על הדופק. בשביל זה יש לנו מודיעין מעולה".
בסוף את לב הפצצה, האורניום המעושר, לא השמדנו להם. עצרנו אחרי 12 יום, לפני שהשלמנו את היעד הזה.
"אי אפשר להשמיד אורניום מועשר. זה לא אפשרי, ומראש לא חשבנו לעשות זאת. בשביל לעצור את תוכנית הגרעין גם לא צריך להשמיד אותו, צריך להשמיד את כל המעטפת שמאפשרת את השימוש בו, ואת זה עשינו. אחרי סיום המבצע עשינו חקר ביצועים, לראות אם עמדנו ביעדים שהצבנו. התברר לנו שעשינו הרבה יותר ממה שחשבנו שנעשה. עמדנו ב־130 אחוזים מהיעדים המקוריים. זאת הייתה סייעתא דשמיא אדירה, שנתנה לנו את הכוח לעשות זאת".
וגם פה אשאל: יכולנו לעשות יותר? הרי בסוף האמריקנים עצרו אותנו אחרי 12 יום.
"הם לא עצרו אותנו. מראש בתוכניות המלחמה שיצרנו דובר על 12 ימי לחימה. ידענו שאנחנו עלולים להיגרר להרבה יותר ימי לחימה, ונערכנו לזה, אבל התוכניות כוונו ל־12 ימי לחימה. אנחנו אמרנו לאמריקנים שצריך לסגור את העסק, עמדנו ביעדים שהצבנו, ועכשיו שהם יגיעו לעסקה כלשהי מול האיראנים. הדבר היחיד שהאמריקנים עצרו אותנו בו הוא מתקפת התגובה שניסינו להוציא לפועל אחרי שהם הפרו את הפסקת האש. אבל האמריקנים לא עצרו אותנו. המלחמה נוהלה בדיוק כמו שתכננו אותה. ואני אגיד לך משהו נוסף. אנחנו נמוטט את משטר האייתוללות. אנחנו לא יכולים להסכים שהוא ימשיך להתקיים. כל עוד הוא ימשיך להתקיים הוא ינסה להשמיד את מדינת ישראל, ולכן אנחנו נהיה חייבים למוטט אותו".
לחזק את הרמטכ"ל
השר סמוטריץ' מסביר שוב ושוב שהמטרות שהציבור קיבל, בכל הקשור לחיזבאללה ואיראן, בהצהרותיהם של ראש הממשלה ושר הביטחון, היו רחבות בהרבה ממה שהוחלט בקבינט. אך זה לא המצב בכל הקשור לרצועת עזה. שם המטרה שהוגדרה הייתה ברורה וחדה: השמדת שלטון חמאס. אלא שזה לא קרה עד כה. בשנה החולפת ישראל יצאה למבצע מרכבות גדעון במטרה מוצהרת למוטט את הארגון, אך התוצאה הייתה הפוכה. חמאס לא רק שלא נחלש, הוא אף ביסס עוד יותר את אחיזתו. בעקבות זאת החליטה ממשלת ישראל לצאת לתמרון נוסף ברצועה, תחת אותה הבטחה למיטוט חמאס.
כבר שמענו שנתיים את ההבטחות על השמדת חמאס, וזה לא קרה. למה שהפעם נראה תסריט אחר?
"עד עכשיו התברברנו הרבה לאורך הדרך. מרכבות גדעון נכשל במבחן התוצאה בין היתר כי יצאנו למלחמה באיראן זמן קצר אחרי פתיחתו. אני יודע שרבים שואלים אז למה בכלל פתחנו בו, אבל היו סיבות טובות מאוד לעשות זאת, וטוב שיצאנו אליו. לצערי שילמנו בו מחירים כבדים, והוא לא סיפק את הסחורה. אבל הוא לא היה הדבר היחיד שגרם לכך שעוד לא הצלחנו לעמוד במטרה של המלחמה. עסקת החטופים בינואר סיבכה את ישראל, ושילמנו עליה מחירים כבדים. גורמי הצבא אמרו באותו זמן שאין שום בעיה ללכת לעסקה, ואין שום בעיה לצאת מציר נצרים, ותוך כמה ימים אפשר לכבוש את השטח מחדש. אנחנו רואים איזו טעות זו הייתה, וכמה קשה להניע שוב את תושבי העיר עזה לדרום הרצועה, אחרי שהם חזרו בהמוניהם בעקבות העסקה. היום זה מתחיל להשתנות, כי כל הזמן היה לנו ברור שמה שיניע את האזרחים לצורך הגנתם זה לא תקיפות חיל האוויר, אלא הטנקים שיהיו מול הבתים שלהם. העסקה שעשינו בינואר עיכבה את הכרעת חמאס, הרחיקה מאוד את היכולת להחזיר את שאר החטופים וגררה את המשך המלחמה, מה שהוליד את הלחץ הבין־לאומי שאנחנו רואים. אי אפשר לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה. אותם אנשים שלחצו עלינו להגיע לעסקה, שהתנגדתי לה, הם אלה שזועקים על שהמלחמה עדיין נמשכת".
אפשר להחזיר את החטופים?
"כן. צריך בשביל זה לא להתנהל בצורה שערורייתית כמו שהתנהל המשא ומתן על העסקה הקודמת, שזה אומר כמובן שאסור ללכת לעסקאות חלקיות. אבל יש משהו שורשי יותר שאולי קשה לשמיעה, אך הוא נכון. אילו ביום שבו פרצה המלחמה היינו מתנהלים כאילו אין חטופים, כל החטופים כבר היו מזמן בבית. אנחנו עסקנו בשנתיים האחרונות בסוגיית החטופים מהמקום של הכאב העצום והחור הענק בלב שנוצר לנו. אבל בשביל להחזיר אותם הביתה ולשמור על מדינת ישראל, אי אפשר לפעול מהרגש, חייבים לפעול מהראש. ברגע שהפכנו את החטופים לחזות הכול, חמאס הבין את גודל הנכס שיש לו בידיים והבין שזאת הדרך שלו לשרוד, וזאת הדרך שלו להמשיך ולהתעלל בנו. והכי חמור, בגלל ההתנהלות שלנו, בגלל שהיינו נואשים להגיע לכל עסקה שהיא, חמאס הבין זאת והעלה את המחיר שלו למחירים שמדינת ישראל לא יכולה לעמוד בהם".
כמו מה למשל?
"כניעה של ישראל לחמאס. בעולם שאנחנו חיים בו, ובמיוחד בשכונה הזאת, אנחנו לא יכולים אפילו לשחק עם הרעיון של כניעה לחמאס. וכל מי שלוחץ להגיע לעסקאות בכל מחיר מול חמאס, להגיע לעסקה שתשאיר אותו השולט ברצועה, למעשה קורא לישראל להיכנע לחמאס. ביום שבו נעשה את זה ישראל תהיה תחת איום קיומי חסר תקדים, ולא יהיה שום יהודי שיוכל להסתובב בחופשיות בעולם בלי לחשוש שיחטפו אותו באמצע הרחוב בשביל להשיג הישגים מול ישראל. אותי המחשבה הזאת מבעיתה. המשמעויות של כניעה לחמאס הן משהו שישראל לא יכולה לעמוד בו".
כישלון מרכבות גדעון מסתיר מאחוריו את מערכת היחסים המורכבת בין הדרג המדיני לרמטכ"ל שמונה על ידי הממשלה, על פי דרישתו של נתניהו, בינואר השנה. בטרם מונה לתפקיד התחייב הרמטכ"ל זמיר להניח על השולחן תוכניות שיובילו להכרעתו המהירה של חמאס. בפועל הוא לא עשה זאת. בעקבות זאת ובעקבות התוכניות שהוגשו לתמרון הנוכחי ברצועה, נוצרו בקבינט עימותים וויכוחים רבים בין זמיר לסמוטריץ'.
"מנסים לצייר את זה כאילו אני תוקף את הרמטכ"ל. זה רחוק שנות אור מלהיות אמת. אני מעריך מאוד את הרמטכ"ל וחושב שהוא עושה עבודה טובה. יש לנו מחלוקות, ואני לא מסכים עם לא מעט מהדברים שהוא אומר, אבל אני מעריך אותו מאוד", אומר סמוטריץ'.
אתה חושב שהוא עושה עבודה טובה?
"הרמטכ"ל עומד מול מתקפות אדירות כמו שרק השמאל והתקשורת הישראלית יודעים לעשות, מהפגנות מול הבית שלו ועד לקריאות פומביות שיסרב פקודה. הופכים אותו לפושע מלחמה, בזים לו ומהלכים עליו אימים, והוא עומד מול כל זה בגבורה. אז אני חושב שאנחנו צריכים לחזק אותו, לא להחליש את הרמטכ"ל".
זאת לא תשובה לשאלה אם בעיניך הוא עושה עבודה טובה.
"לשבחו ייאמר שהוא אומר את דעתו בחדרי הדיונים, וכך חובתו, וכשיוצאים החוצה הוא מיישר קו לחלוטין עם הדרג המדיני. ככה זה אמור לעבוד במדינה דמוקרטית. זה לא מושלם, כי המסרים בסוף כן יוצאים מחדרי הדיונים, ולא פעם מודלפים בכוונה, והמסר הכפול הזה, שמצד אחד הוא מתנגד לתוכניות הממשלה ומצד שני הוא תומך בביצוע שלהן, לא מתקבל בצורה טובה בציבור. אמרתי לו את זה ביום שישי שעבר".
היה נכון למנות אותו לתפקיד?
"כן. הוא רמטכ"ל טוב שרוצה לעמוד במטרות המלחמה. יש לנו ויכוח על הדרך, אבל לא על המהות".
"הייצוא הביטחוני יגדל בשנים הבאות"
מערכת היחסים שבין הרמטכ"ל לשר סמוטריץ' נפגשת בעוד שתי חזיתות, שהן משרדי הממשלה שבהם מחזיק יושב ראש הציונות הדתית. הראשון, תפקידו המרכזי, שר האוצר. השני, בתפקידו כשר במשרד הביטחון, שהציב לעצמו פרויקט לשנות את המציאות המדינית ביהודה ושומרון. מבחינתו של סמוטריץ', השנה החולפת הייתה אחת השנים החשובות להתיישבות ביהודה ושומרון. "בשנת תשכ"ז שחררנו את יהודה ושומרון, ובשנת תשפ"ה קיבענו את אחיזתנו שם", הוא אומר.
אתה לא חושב שזו אמירה מעט יומרנית? כולנו רואים את מערכת הלחצים הבין־לאומית נגד ישראל במטרה להכיר במדינה פלשתינית.
"המשבר המדיני שאנחנו נמצאים בו נוצר משום שלא החלנו ריבונות עד היום. בגלל שלא חתכנו את האירוע הזה שנקרא יהודה ושומרון, ולא עשינו שם את כל הצעדים שעשינו בכהונה הנוכחית, בדגש על השנה החולפת. אילו היינו יותר החלטיים כבר לפני שנים ארוכות, לא היה עלינו לחץ בין־לאומי. ישראל החילה ריבונות על רמת הגולן וירושלים. רוב העולם לא מכיר בזה, אבל זה לא יצר משבר דיפלומטי. העולם התרגל. אילו היינו עושים אותו דבר ביהודה ושומרון, בכלל לא היינו סופגים לחץ בין־לאומי בנושא. לכן זאת לא אמירה יומרנית. זאת אמירה מפוכחת שרואה את המציאות".
אלה שינויים באמת דרמטיים? בסוף מדובר בעוד יחידות דיור, וכבר היו המוני יחידות דיור שנבנו עד היום. מדובר בכבישים, שזה חשוב, אבל עד כמה זה בפועל משנה את המצב ומבטיח שישראל תישאר ביהודה שומרון ולא תעזוב את האזור בהסכם כזה או אחר?
"מאוד. בסוף אישרנו השנה 50 אלף יחידות דיור חדשות ביהודה ושומרון. זה המון. בשביל להביא מיליון תושבים ליהודה ושומרון צריך כבישים. וברור שאת כל המהלכים האלה צריך לעטוף גם במסגרת מדינית. אבל מה שעשינו עד היום, ובמיוחד בשנה החולפת, יצר את השינוי החשוב כל כך בכל הקשור ליהודה ושומרון".
מה ההבדל בין השנה הנוכחית לקודמת? בסוף אתה במשרד הזה כבר כמעט שלוש שנים.
"השחקנים השתנו. בתחילת הדרך היה את ממשל ביידן שהתנגד לכל צעד שעשינו ביהודה ושומרון, ולכן הייתי צריך לקדם דברים בשקט, בלי יחסי ציבור. היום יש את ממשל טראמפ, שמורכב מאנשים שהם תומכי התיישבות כמו בכירי הימין בישראל. וגם בתוך ישראל חל שינוי. הצמרת הביטחונית התחלפה. הייתי צריך להילחם המון מול גלנט, הרצי הלוי ומתאם פעולות הממשלה בשטחים האלוף עליאן. הגעתי איתם לפשרות ולהסכמים, והצמרת הביטחונית הנוכחית נכנסה למציאות קיימת. לכן היה פשוט יותר לקדם את התהליכים השנה. בסוף היינו צריכים לשנות תפיסות מדיניות שהושרשו במשך עשורים".
ועדיין, כששומעים את ראש הממשלה נתניהו מדבר על כך שישראל צריכה להתכונן למציאות שבה היא תהיה כמו סופר ספרטה, שצריכה לדאוג לעצמה ולא יכולה להסתמך על סחר עם העולם, זה לא מעודד מבחינתנו.
"קודם כול, ראש הממשלה דיבר על כלכלת חימושים. וזה נכון. יש מדינות שמחרימות אותנו, ובמקביל לכך יש מרוץ התחמשות בכל העולם בגלל מה שרוסיה עושה. זה נכון שאנחנו נצטרך להתבסס יותר על ייצור נשק בתוך ישראל מאשר על רכישתו בחו"ל. אבל חשוב להצביע על עוד נקודה. חלק מהקונספציה שלנו הייתה גם מדינית. ניסינו להיות נחמדים לכל העולם, להשיג את הלגיטימציה שלו. לכן הלכנו לאוסלו, להתנתקות ולצעדי הסדרה כאלה ואחרים. זה התפוצץ לנו בפנים ב־7 באוקטובר. אז כן, גם מדינית עשינו שינוי כיוון משמעותי, שגם אם בטווח הזמן הקרוב זה ייצור עלינו לחץ מדיני, בטווח הארוך מצבנו המדיני ישתפר פלאים".
תפקידו העיקרי של סמוטריץ' הוא במשרד האוצר, שם הוא רושם מציאות מורכבת למדי. מצד אחד, נתוני המאקרו של ישראל מעולים. נתוני הצמיחה בשנות המלחמה גבוהים יותר מאשר במרבית מדינות ה־OECD. אך מצד שני, יוקר המחיה בישראל רק הולך ומחריף. "סוגיית יוקר המחיה היא אירוע בן עשרות שנים, שכבר בריאיון הראשון שנתתי ל'בשבע' אחרי שהתמניתי לשר האוצר, אמרתי שייקח לנו זמן לפתור אותו, אבל אנחנו בדרך לשם", הוא טוען.
כשהולכים לסופר לא ממש רואים שאנחנו בדרך לשם.
"זה נכון, אבל חשוב להבין שהורדת יוקר המחיה לוקחת זמן. לשינויים מבניים במשק לוקח זמן לפעול את פעולתם. רפורמת 'מה שטוב לאירופה טוב לישראל' משנה לחלוטין את המצב, ואני כבר רואה גופים חדשים שמתארגנים לייבא לישראל כמעט כל מוצר שנמכר באירופה, בלי המגבלות של בלעדיות ליבואנים. פירקנו את המונופולים הללו. אבל בגלל המלחמה אין עדיין קווי משלוח תקינים, אז לוקח זמן לראות את השינויים האלה. זאת דוגמה לשינוי שעשינו, ויש עוד שורה ארוכה של שינויים מבניים שדיברו עליהם שנים ואני הוצאתי אותם לפועל. אני יודע שמי שיקצור את הפירות לא יהיה אני אלא שרי אוצר אחרים. זה מה שגרם לכך שאף שר אוצר לא רצה לקדם שינויים מבניים בשוק. הוא לא זה שיקבל את הקרדיט על כך".
ועדיין, אנחנו רואים חרם ממדינות בעולם על סחר ביטחוני עם ישראל, שבשנה הקודמת שבר שיאים. וזאת לצד איומים של האיחוד האירופי, לדוגמה, לעצירת הסכמים מול ישראל. בסוף אלה כספים שהתניעו את המשק וגם העשירו את קופת המדינה.
"נכון, אבל לא צריך להתרגש מזה. יש תור עצום לתוצרת הביטחונית של ישראל. על כל הזמנה שמתבטלת יש שורה של הזמנות חדשות שנכנסות. מדינות מאושרות לראות מדינות אחרות כמו ספרד מבטלות עסקאות מול ישראל, כי זה אומר שהתפנה להן מקום. הייצוא הביטחוני של ישראל יגדל בשנים הבאות".
לגיטימציה חרדית לגיוס
הרבה ביקורות סופגת מפלגת הציונות הדתית מתוך המגזר עצמו. הטענות העיקריות הן שהשר סמוטריץ' נכשל בייצוג המגזר והאינטרסים שלו. גם בסקרים מצבה של מפלגתו קשה, כשהיא נעה בין אחוז החסימה לארבעה-חמישה מנדטים לא יציבים. הביקורות נגד סמוטריץ' מופנות להזנחת מחירי החינוך במוסדות הדתיים, להזנחת סוגיות דת ומדינה, וכמובן לעמדתו בנושא גיוס חרדים. סמוטריץ' מנגד טוען שהוא מייצג נאמנה את המגזר.
"אני גאה להיות דתי לאומי, אני גאה להיות מגזרי, והמגזר הדתי־לאומי הוא המגזר הכי כללי שיש במדינה. מעולם לא הייתה ממשלה שבה לציונות הדתית הייתה השפעה גדולה כל כך, וערכיה יושמו בצורה נרחבת כל כך. ועדיין, אנחנו רק שבעה מנדטים", הוא אומר.
איך אתה יכול לטעון שהמפלגה שלך ייצגה את ערכי הציונות הדתית בצורה נרחבת? אפילו תגובה על הקמפיין שהוביל השר דיכטר נגד הרבנות הראשית בשבועות האחרונים לא שמענו ממך.
"האמת, אני חייב לציין שלא הייתי ער לסערה הציבורית שהאירוע יצר. וברור שצריך לחזק את הרבנות הראשית ואת מוסדות הדת במדינה. אני עובד בזה בלי סוף. למרות שכולם יודעים שלא הצלחתי בבחירות לרבנות הראשית, אני עובד היום צמוד עם הרב הראשי הרב קלמן בר בצורה טובה מאוד. הזרמנו תקציבים, תיקנו עיוותים בני עשרות שנים שפגעו בשכר וביכולת למנות רבנים ואנשי שירותי דת בשורה ארוכה של מקומות. אז פעלנו בנושא המון".
ועדיין, את הליבה השארתם לש"ס.
"זאת לא הייתה אשמתנו. מי שאשם בכך שש"ס שולטת במשרד הדתות הוא איתמר בן גביר. בחודשים שלפני הבחירות הייתה לי ולדרעי מחלוקת קשה על תיק הדתות, וסיכמנו שמי שיהיה המפלגה הגדולה יותר הוא זה שיקבל את התיק. בליל הבחירות, כשהרשימה שלנו קיבלה 14 ושלו 11, התקשרתי אליו ואמרתי לו שלנו יש יותר מנדטים, אז תיק הדתות אצלנו. במקביל ביקשתי מאיתמר שימתין עם פיצול הרשימות, שננהל את המשא ומתן יחד עם 14 מנדטים ולא כל אחד בנפרד, וכך נקבל יותר. אבל הוא כבר באותו לילה מיהר להתפצל. בבוקר קיבלתי טלפון מדרעי שבו הוא אמר שלו יש 11 מנדטים ולנו רק 7, אז תיק הדתות שלהם".
ועדיין, בעיני הציבור, בכל הקשור לסוגיית גיוס החרדים נדמה שאתה מיישר קו לחלוטין עם העמדה החרדית, ולא עם העמדה של המגזר.
"זה לא נכון. שיהיה ברור, הציבור החרדי צריך להתגייס לצה"ל, ואסור לנו לפספס את ההזדמנות הנוכחית כדי לבצע את השינוי ההיסטורי הזה. עם זאת אסור לנו לקרוע את החבל ולפרק את המחנה הלאומי. הנציגים החרדים הסכימו לדברים שהם לא הסכימו להם מעולם. הם הסכימו להצביע בעד חוק גיוס, שיש בו יעדים של 50 אחוזי גיוס, סנקציות אישיות ומוסדיות. למעשה הם הסכימו להצביע על לגיטימציה לגיוס. אנחנו יודעים שברחוב החרדי יש הרבה רצון להתגייס בדור הצעיר, אבל החוסר בלגיטימציה מונע מהם לעשות זאת, כי הם חוששים. ברגע שהחרדים יצביעו בעד חוק הגיוס, הלגיטימציה תינתן והפחד של אותם המוני צעירים יוסר. ככה נראה שינוי אמיתי".
אם המפלגה מייצגת, לשיטתך, את המגזר נאמנה, למה אתה מבטל את הפריימריז?
"כי אין ברירה. טכנית, אי אפשר לקיים פריימריז. לו הבחירות היו מתקיימות במועדן, אולי היה אפשר להיערך לזה. אבל ככל הנראה הבחירות יוקדמו, ובמסגרת הזמנים הנוכחית אי אפשר לערוך מפקד, ולכן גם אי אפשר לערוך פריימריז. לכן אנחנו נעביר בהוראת שעה שרק למערכת הבחירות הנוכחית לא יתקיימו פריימריז, פשוט כי אי אפשר לבצע אותם".
***
