מזה שנתיים אנחנו מוזהרים משמאל מפני מותה של הדמוקרטיה. למען האמת, האזהרה הזאת תלויה ועומדת מאז בחירתו של בגין לתפקיד ראש הממשלה ב־77', אבל ללא ספק היא קיבלה תפנית ממשית ומנומקת יותר בתקופה הנוכחית. כשתנסה להציג בפני השמאלני הטוען את המציאות, קרי בחירות חופשיות, בית משפט חזק למדי, ועצמאות יתר של אנשי המקצוע בשירות המדינה, תשובתו תהיה בדרך כלל ש"דמוקרטיות מתות לאט". זו אכן תאוריה אקדמית רווחת מאוד, שקיבלה במה בלא מעט מחקרים וספרים שפורסמו לאחרונה. יש לא מעט דוגמאות למנהיגים מרחבי העולם שהפכו בצעדים קטנים את המדינה הדמוקרטית שבה עלו לשלטון באמצעות בחירות חופשיות לדיקטטורה למחצה, לשליש ולרביע.
בעוד שבנוגע למותה של הדמוקרטיה וכינונה של הדיקטטורה בישראל מתנהל דיון סוער שמתבסס בעיקר על ספקולציות וחששות, מותו של שלטון הרוב מתקדם בקצב משביע רצון מבחינת היועצת המשפטית לממשלה, בלי שייקרא כך בשמו המפורש. מאז תחילת כהונתה של הממשלה הנוכחית, היועצת המשפטית לממשלה מפרקת רכיב אחר רכיב של סמכות הממשלה המכהנת, ומוציאה אותה לנבצרות בחתיכות קטנות. ניסוי הכלים נעשה בשוליים, במינונים שהעם יוכל לסבול, ומשהגיעה הצפרדע לטמפרטורה הנכונה בסיר, אנחנו מתקרבים בימים אלה בצעדי ענק ממחוזות מאכל בן דרוסאי למבושל כל צורכו.
מוקדם מאוד בתהליך הזה, עם הקמת הממשלה הנוכחית, בג"ץ והיועצת המשפטית לממשלה סימנו לעצמם גבולות גזרה ברורים. "נבצרות", השם המפורש, הוא גול עצמי בשבילם. כל ניסיון להשתמש בסעיף החוק שמדבר על חוסר תפקוד פיזי־בריאותי של ראש הממשלה, ולגייס אותו לטובת פיטורין של העומד בראש הפירמידה מסיבות אמורפיות וספקולטיביות, נידון לכישלון. הוא עלול להיות הצעד האחד יותר מדי אל תוך שדה המוקשים, שיקומם את העם על המערכת ויוביל למיס־קלקולציה.
במקום ליפול אל הבור הזה, הם החליטו בחוכמה רבה לגייס אותו לשורותיהם. רשימה בלתי נגמרת של עתירות מגופים אזרחיים שונים להוציא את נתניהו לנבצרות נתקלו בחומה בצורה למדי של בג"ץ והיועמ"שית. מיד עם כינון הממשלה הגיעו העתירות להוציא את נתניהו לנבצרות בשל ניגודי העניינים שמקים לו משפטו עם האחריות הכוללת שלו על מערכת המשפט. הן נדחו על הסף. כשהתחילה הרפורמה המשפטית לתסוס, ונתניהו הודיע "אני נכנס לאירוע" הן שוב צצו, ושוב נדחו. אחרי זה הן שבו עם תחילת עדותו במשפט, וגם ממש לאחרונה עם החלטתו למנות ראש שב"כ בניגוד לדעת היועמ"שית – בכל המקרים האלה העתירות נדחו על הסף, כשהיועמ"שית ושופטי בית המשפט העליון מהפלג השמאלי תמימי דעים שאסור לנבצרות להפוך לכלי נגד רצון העם.
העתירה היחידה שכן התקיים בה דיון וניתן בה פסק דין הייתה בנוגע ל"חוק הנבצרות". נזכיר, מדובר בעוד ניסיון לא אלגנטי של חברי כנסת מהליכוד להילחם במחאת קפלן ושלוחותיה בייעוץ המשפטי לממשלה. מתוך חשש כבד שהיועמ"שית תשלוף יום אחד את קלף הנבצרות, הם טרחו לשנות את החוק שלשונו ברורה גם כך, ולהדגיש בחוק יסוד הממשלה שאין להוציא לנבצרות ראש ממשלה שלא על רקע בריאותי. כאילו שלמילות החוק יש משמעות בבג"ץ. בפועל, זה רק שיחק לטובת הצד שמנגד. שופטי בג"ץ קיבלו עוד הזדמנות להראות עד כמה הם סולדים מרעיון הנבצרות בכך שהסכימו באופן נדיר לאשר שינוי בחוק יסוד על אף החזות המאוד פרסונלית ולא עניינית שלו. מה שבדרך כלל, כמו למשל בתיקון "פשרת האוזר" או תיקון עילת הסבירות, הם נהגו לבטל בטענה שאינו הולם אופי של חוק יסוד שהוא כעין חוקה, במקרה של חוק הנבצרות הם בחרו לשחרר ורק לדחות את תחולתו לכנסת הבאה.
שלילת סמכויות, לא נבצרות
כל ההצגה הנאה הזאת של זעזוע מפני רעיון הנבצרות אינה אלא אליבי לטובת דוקטרינת הנבצרות בפועל. בלי להגיד את המילה הזאת, בלי להיכנס לשדה המוקשים, שוללת היועמ"שית צעד אחר צעד את הסמכויות הבסיסיות ביותר של הממשלה והעומד בראשה.
הקרב ניטש בעיקר בשדה המינויים, שהוא ליבת היכולת של ממשלה להוציא אל הפועל את מדיניותה ואת תפיסת עולמה. בכל אחד מהמינויים כבדי המשקל עמדו היועמ"שית ושופטי בג"ץ כדי לסרס את היכולת של הממשלה ולהוציא אותה לנבצרות בפועל. זה התחיל במשטרה, תחילה בעתירות נגד השר בן גביר ואחר כך בטרפוד אישי של מינויים שהוביל. אם זה ניצב משנה אבישי מועלם (השבוע, בשעה טובה, דווח כי הוחזר לתפקידו) שהוביל מדיניות אחראית ומקצועית בימ"ר ש"י שהפך לכלי רדיפה מקצועי נגד פעילי ימין, אם זה רב־גונדר קובי יעקובי שהכביד מדי את העול על האסירים הביטחוניים, והדובדבן שבקצפת היה מועמדו של בן גביר למפכ"לות: אבשלום פלד, שכל חטאו היה השר שמינה אותו. כולם טורפדו בטענות קלושות למדי, שהיה בהן די כדי להקים "מניעה משפטית".
המשרה האסטרטגית הבאה שהתפנתה הייתה נציב שירות המדינה, דמות ממלכתית שמשפיעה רבות על המינויים בדרג המקצועי – המכשול העיקרי של ממשלת הימין בפני יישום מדיניותה. פרופ' דניאל הרשקוביץ סיים את תפקידו על פי חוק במאי 2024, אך כהונתו הוארכה מעט. לאחר מכן התגלעה בין הממשלה ליועמ"שית מחלוקת בעניין סדרי המינוי, שהגיעה גם לבג"ץ. בזמן הביניים, עד שתוכרע, נדרשה הממשלה למנות ממלא מקום. היא מינתה את עורך הדין רואי כחלון, אך גם זה לא מצא חן בעיני השליטים בפועל. נכון להיום כהונתו הופסקה, גם מחליף אחר שהציעה הממשלה נפסל (במקרה שלו מסיבות מוצדקות), והשבוע אישרה היועמ"שית את המשך כהונתו של הנציב הקודם הרשקוביץ, על אף שבשנה שעברה בג"ץ קבע שאין להמשיכה יותר. איך נכנה מציאות שבה היועמ"שית ובג"ץ שוללים פעם אחר פעם את המינוי הזמני של הממשלה, מונעים ממנה להשלים את ההליך הקבוע ומביאים בסופו של דבר להמשך כהונתו של הנציב הקודם? אין זו אלא נבצרות דה פקטו.
המדיניות הזאת ננקטה גם בנוגע לשני מינויי ליבה, אולי החשובים ביותר שניתנו בידי הממשלה. על מינוי ראש השב"כ נכתב כבר הכול. בשל ניגוד עניינים קלוש שהמציאו לראש הממשלה מונעים ממנו לפטר או למנות ראש שב"כ, מונעים גם מהשרים שתחתיו למנות את המועמד המועדף בעיניו, וגם באשר למינויים אחרים דורשים מהם לעשות זאת בהתייעצות פרקליט מלווה. זו שלילה של אחת הסמכויות הבסיסיות ביותר של הממשלה, אבל כמובן בלי להגיד את המילה נבצרות.
גם פיטורי היועצת המשפטית לממשלה מבטאים את אותה גישה. השבוע החליטה הממשלה על הנעת תהליך הפיטורין שלה, והיא הוזמנה לשימוע בפני ועדת שרים מיוחדת. בהרב־מיארה כמובן אינה מהרהרת אפילו באפשרות להתייצב בפני הממונים עליה, ובטח שלא לציית לפיטורין באם יבואו. שופטי בג"ץ כבר מוכנים עם פסק הדין, שממתין בתורו לעתירה שתוגש ביום שבו בהרב־מיארה תקבל את מכתב הפיטורין. ממשלה שאינה רשאית למנות את יועציה, אינה ממשלה בפועל.
לרשימה הזאת צריך להוסיף גם את מינוי השופטים לבית המשפט העליון, שנתקל בווטו גורף ומתמשך של נשיא העליון יצחק עמית, שעצם מינויו שלו לתפקיד הוא שלילת סמכות בסיסית של שר המשפטים. גם במישור הקריטי הזה הממשלה אינה מסוגלת לממש את תפיסות העולם שלה בצורת שופטים לרוחה כמו אביעד בקשי ורפי ביטון.
ראש הממשלה לא הוצא לנבצרות. גם לא השרים שתחתיו. שופטי בג"ץ והיועמ"שית שומרים בקפדנות על כבודו של חוק יסוד הממשלה ונזהרים מלסטות מלשונו שעוסקת בנבצרות פיזית בלבד. אך לצד זאת הם חותרים ללא הרף לבטל את סמכויות הממשלה בפועל, להוציא אותה לנבצרות דה פקטו ולמנוע ממנה לממש את המדיניות שלשמה נבחרה. המרצע, ככל שהציבור מבין את המהלך הזה, קרוב למדי לצאת מן השק.
לתגובות: yoniro770@gmail.com
