כשהייתי קטנה גדלתי בקיבוץ, ולימדו אותי שהדבר הכי יפה, הכי נכון, הכי צודק, הכי אמיתי – זה קיבוץ.
והאמנתי, וחלמתי, והרגשתי בכל ליבי. אפילו נשאתי נאומים חוצבי להבות כמה נפלא לגדול בחברה שיתופית, בחברה מתוקנת, בבית ילדים! (תרשו לי לצחוק קצת על הילדה הזאת). עד שגדלתי עוד וגיליתי שבעצם לא.
ואחר כך, ממש לא. וככל שגדלתי – עוד ועוד אידיאלים מושלמים התנפצו לי בפנים, עד שלבסוף… לא האמנתי בכלום. עברתי לתל אביב הגדולה, חייתי את חיי הלילה עד תום, עבדתי כשפית והבנתי שאין אמת, אין רוח, אין ערכים בעולם. צריך לדאוג לעצמך, וזה הכול.
אבל אז, כמו עוד רבים שהכרתי, פגשתי את רבי נחמן מברסלב, פגשתי את היהדות, פגשתי את הקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו, שעד גיל עשרים ושש לא ידעתי שהוא בכלל קיים. פתאום התמימות האבודה שלי מהילדות, הגעגועים לאמת שהיא גדולה יותר מכולנו, האמונה בטוב נצחי – כולם ניעורו לתחייה. הבנתי שזה נכון, שיש אהבה והיא הכי מופלאה בעולם ונצחית ומסעירה ומרגשת, שיש רוח גדולה, מרתקת, מופלאה, רוח שאופפת את כולנו. אני זוכרת היטב עד היום את ראש השנה הדתי הראשון בחיי, בבית של משפחת אזולאי (כן, ההורים של הקדוש אברהם הי"ד שנפל בשבוע שעבר בעזה). כמה תמימים ומאמינים ובטוחים היינו כולנו. דמעות עולות בעיניי כשאני נזכרת, במיוחד אחרי הכאב הנורא, הבלתי נתפס, של היום.
חוזרת אל הטוב
ומאז יש קרב אין־סופי בתוך ליבי. חוויתי אותו כל כך הרבה פעמים, ועדיין אני נדרשת בכל פעם מחדש להילחם. להילחם בעוולות, בשקרים, בטעויות, בכאבים. בגילוי ששומרי התורה הם לא החברה המושלמת והצודקת והאמיתית ביותר שלעולם אין בה עוולות, ובעצם גם הם מחכים לגאולה. במשהו ממש רע וסופי ומחריד שקורה, כמו למשל 7 באוקטובר. להילחם במחלה של אמא שלי, שבחמישה שבועות נגמרת לפני שהספקתי להבין בכלל איך ולמה, ויותר היא לעולם לא תחזור. בקשיים והתרסקויות בכמויות שאין אפשרות לספור או למנות, כמו משפחות בעלי תשובה שהכרתי והן מתפוררות. בשכול ובכי וצער כמו זה שחווינו למשל בעקירת גוש קטיף, רגעים שבהם הכאב מוחץ את הלב כל כך, עד שהזעקה הזאת נשמעת מקצה העולם ועד קצהו – האהבה לא ניצחה, גם לא הרוח, ומי אני שאשפוט אותה. כמה פעמים כבר האמנתי בה בעצמי.
בכל פעם כזאת צורח לי היצר הרע באוזניים שכבר אי אפשר לסבול יותר, שרע ורק רע וכלום לא מסתדר. מנסה להפיל אותי לשקר שלו, לייאוש שלו. ואם אני לרגע פותחת את כלי התקשורת, אותם קולות עולים משם: לא יהיה, לא יקרה, לא נצליח, ואין טוב.
ואחרי הכול ועם הכול, מידה טובה מרובה. ובסוף – עוד נשוב לשם. אני מרימה שוב את הראש בלי לפחד, חוזרת לכל הטוב שלי, חוזרת לשם. לאהבה. לרוח. לאמונה. לידיעה שכל מה שקורה הוא בהשגחה פרטית מדויקת, שבשעה שאנחנו בוכים, ה' בוכה איתנו. ששום דבר איננו לשווא, ושהסוף בוודאי קרוב, בוודאי יהיה טוב. ולמרות המסע הארוך, שמרוב עלילות אין כמעט אפשרות לתאר אותו במילים – בכל רגע, גם עכשיו, אני עדיין אוהבת, ועדיין רוחי איתנה, עדיין אני מאמינה.
עוגת גבינה אישית עם קרם לימון ומרנג
חיבור מושלם מאין כמוהו בין עוגת גבינה לפאי לימון. מעל הבצק הפריך אופים עוגת גבינה קלאסית, מעליה קרם לימון מופלא בטעמו ולבסוף המרנג משלים את הכול לחגיגה נהדרת. מי שאוהב פאי לימון – זאת העוגה בשבילו! אומנם יש לה די הרבה שלבי הכנה, אבל כל שלב בפני עצמו קל מאוד.
דרגת קושי:
בינונית
זמן אפייה:
30 דקות
כ־12 יחידות
12 גביעי קאפקייק או תבניות אישיות עגולות חד־פעמיות
לבצק הפריך:
3 חלמונים
100 גרם חמאה רכה
2 כוסות קמח
2 כפות מים
למלית הגבינה:
500 גרם גבינה לבנה
גביע שמנת חמוצה
3 ביצים
⅔ כוס סוכר
לקרם הלימון:
¾ כוס סוכר
100 מ"ל (⅓ כוס) מיץ לימון סחוט טרי
3 ביצים
400 מ"ל שמנת מתוקה
קליפת לימון מגוררת מלימון אחד
למרנג:
3 חלבונים
חצי כוס סוכר
מכינים את הבצק: מחממים תנור לחום של 180 מעלות. מערבבים בקערה את החמאה והקמח עד לקבלת פירורים אחידים. מוסיפים את החלמונים והמים ומעבדים מעט ככל האפשר עד לקבלת בצק אחיד. מחלקים ל־12 חלקים ומניחים כל חלק בתחתית קאפקייק או תבנית. משטחים ומעבירים לתבנית התנור. מכניסים לתנור ל־10 דקות.
מכינים את מלית הגבינה: מערבבים הכול לתערובת אחידה, ויוצקים לכל התבניות באופן אחיד. מכניסים לתנור ל־10 דקות.
מכינים את קרם הלימון: בסיר קטן מביאים לרתיחה הסוכר והלימון, מבשלים במשך דקה ומסירים מהאש. טורפים בקערה את הביצים בעזרת מטרפה. תוך כדי ערבוב מוסיפים את הסירופ בזרם דק, עד שכולו נטמע בביצים. מביאים את השמנת המתוקה לסף רתיחה בסיר. כשהיא מבעבעת קלות בלבד מוסיפים אותה בזרם דק לקערה תוך כדי ערבוב מתמיד. מוציאים את עוגות הגבינה מהתנור ויוצקים לכל תבנית מתערובת הלימון עד גובה התבנית. מחזירים לתנור ואופים 15-10 דקות, עד שהתערובת קפיצית למגע. מוציאים ומצננים.
מכינים את המרנג: מקציפים במיקסר נקי ויבש את החלבונים עד שהם משנים את צבעם, מוסיפים את הסוכר בהדרגה וממשיכים להקציף במהירות גבוהה עוד 4-3 דקות עד לקבלת קצף מבריק מאוד ויציב. מעבירים לשק זילוף ומזלפים כוכבים על כל העוגות. בעזרת ברנר צורבים בעדינות רבה את המרנג, ומעבירים למקרר (אפשר גם לצרוב את המרנג בגריל בתנור חלבי).
