אחד הדברים שהכי קשה להתמודד איתם הוא שוני. אנחנו חיים במציאות שלא מפסיקה להשתנות ולזוז. כל העולם בכל רגע נתון נמצא פעם בחושך ופעם באור, פעם בקיץ ופעם בכפור. וגם האנשים שמסביבי – כל אחד כל כך שונה ומשונה, כל אחד נראה אחרת, מרגיש אחרת, חושב אחרת. אפילו אני בעצמי לא מפסיקה לזוז ולהשתנות ובכל רגע נתון להיות אביגיל אחרת.
ועדיין, למרות המציאות האדירה של ההשתנות בחיי, להכיל שוני זה ממש אתגר בשבילי. כשאני נתקלת במישהו שונה ממני, מישהו שחושב אחרת, שהאופי שלו הפוך משלי, שדברים שלי נראים הכי חסרי חשיבות בעולם – בשבילו הם כמעט הדגל, קשה לי לקבל את זה. התחושה העזה שהאמת היא רק מה שאני מבינה, חושבת, מרגישה וחווה, היא תחושה שכדי לשנות אותה אני נדרשת להמון עבודה בכל החזיתות.
זה נכון כמובן בנישואין, שם ההתמודדות עם השוני היא משהו יומיומי, וגם בהורות – כשהילדים גדלים ופתאום רוצים באופן ממש לא מובן דברים אחרים לגמרי ממה שאני רציתי בשבילם. פתאום מחשיבים עניינים כל כך אחרים ממה שאני החשבתי, ובאופן כללי שונים ממני. ובמפגש האנושי – זוהי עבודת חיים. כי כשאני פוגשת מישהו שחושב כמוני, אוהב כמוני, מחשיב כמוני, נראה כמוני – מיד הוא מוצא חן בעיניי. ומה קורה כשלא? לצערי, התגובה הלא מעובדת שלי תהיה הרבה פעמים זלזול, חוסר הערכה, ביקורת, ולפעמים אפילו שנאה.
האמת והשלום אהבו
במסגרת עבודה מסוימת שאני עושה נתקלתי במישהי שלא באה לי בטוב. אישה שפשוט שונה ממני בתכלית. אני אדם מאוד זורם, קליל, קצת חפיפניק לפעמים ודי בלגניסט. ואילו היא מאוד פדנטית, מדויקת, מדקדקת בקוצו של יו"ד ודי כבדה לטעמי. חיש קל הטבעים השונים שלנו גרמו להתנגשויות בעבודה ולסכסוכים לא נעימים, שהתחילו בתור ויכוחים ואמירת ביקורת הדדית, והגיעו ממש עד טינה בלב. בעבר הייתי הרבה פעמים שותקת ונאכלת מבפנים. היום אני מנסה יותר לבטא את הקשיים שלי גם אם זה לא מתקבל הכי יפה. אז השיח בינינו נהיה יותר ויותר מורכב, ומכיוון שאין לנו ברירה אלא להיפגש במסגרת העבודה – המצב בינינו הפך להיות טעון.
זה תסכל אותי ביותר, אבל שמתי לב שכשאני מנסה לברר את היחסים הללו עם עצמי או עם חברה טובה – בעיקר יש לי לומר כמה שהיא…. וכמה שהיא… וכמה שהיא… עד שלפני זמן מה שמעתי שיעור תורה מרתק שמדבר על נושא השלום ועל היכולת להכיל הפכים. למדתי שעיקר עבודת השלום היא לאפשר לשוני להתקיים, להפסיק לנסות להפוך את כולם לגרסה משופרת שלי, להבין שמותר לאנשים להרגיש אחרת, להתנהג אחרת, לקבל את המציאות המגוונת שהקדוש ברוך הוא ברא בעולם ולעשות איתה שלום.
באותו רגע הבנתי שבעצם עיקר המחלוקת שלי עם אותה אישה נובע מכך שהיא לא אני. שהיא חושבת אחרת ממני, שחשובים לה דברים שונים ממה שלי חשוב, שהמאבק בינינו הוא מי צודקת. הבנתי ששלום זה לחזור למציאות של אמת, מציאות שבה לאמת שלי ולאמת שלה יש מקום ושתינו חשובות בפני ה'. והמדהים הוא שברגע שהבנתי את זה בראש ובלב – השיח בינינו השתנה לחלוטין. כל הדם הרע, הכעס והמרירות התפוגגו, ופתאום ראיתי את הטוב שבה, מה שמיד גרם גם לה לראות את הטוב שבי, ממש כמו קסם!
הלוואי ונזכה שתיתן בליבנו שנראה מעלת חברנו ולא חסרונם.
פרוזן יוגורט פירות צבעוני
הגלידה הצבעונית המקסימה הזאת היא ללא צבע מאכל כלל, הכול רק צבעים שהקדוש ברוך הוא יצר, ותרגישו חופשי לשחק ולשנות את מאזן הצבעים. נפלא להוסיף פנימה גם גרנולה, אגוזים קצוצים, שוקולד מגורר, פקאנים מסוכרים או כל דבר אחר שאוהבים.
דרגת קושי:
קלה
זמן הקפאה:
שעתיים לפחות
כ־10 מנות
3 גביעי יוגורט
2 בננות
4 כפות דבש
3 קיווי קלופים ובשלים
חצי כוס פירות יער קפואים, מופשרים
חצי כוס מנגו קפוא, מופשר
טוחנים במעבד מזון או בבלנדר מוט את היוגורט עם הדבש והבננות, טועמים ומוסיפים מתיקות במידת הצורך. מחלקים את הכמות לארבע קעריות. טוחנים בקערית אחת את היוגורט עם הקיווי לקבלת שכבה ירוקה, טוחנים בקערה שנייה את היוגורט עם פירות היער לקבלת שכבה ורודה, ולבסוף טוחנים את הכמות השלישית עם המנגו לשכבה כתומה. את הכמות האחרונה משאירים לבנה. כעת ממלאים תבניות סיליקון בשכבות של היוגורט – אפשר למלא בשכבות כפי שאני עשיתי או למלא באופן חופשי יותר לקבלת מראה צבעוני עוד יותר. מקפיאים כשעתיים. מוציאים מהכלי ומפשירים מעט לפני ההגשה.
לתגובות:
