על רקע המבוי הסתום במשא ומתן עם חמאס והתגברות הקריאות בארץ ובעולם להביא לסיום המלחמה בעזה, התכנס השבוע הקבינט המדיני־ביטחוני המצומצם כדי לדון בצעדים הבאים שעל ישראל לנקוט מול חמאס. בין כיווני הפעולה שנדונו היו כיבוש מלא של הרצועה, הטלת מצור על אזורים שבשליטת חמאס ועוד. עוד פורסם כי הוצגה בישיבה תוכנית פעולה נוספת של הצבת אולטימטום לחמאס לשחרור חטופים, ובמידה שלא יסכים לעסקה – תחל ישראל בסיפוח שטחים ברצועת עזה. כך או כך, הימים הקרובים צפויים להיות מכריעים בנוגע לעסקה אפשרית ולהמשך צעדיה של ישראל בעזה.
דווקא בשל כך, בפורום פצועי המלחמה החליטו השבוע להחריף את מאבקם, ובתחילת השבוע הקימו מאהל מחאה מול קריית הממשלה ומשכן הכנסת בירושלים, בדרישה מממשלת ישראל לפעול באופן נחוש בהרבה להכרעת חמאס. הפורום, המאגד מאות לוחמים שנפצעו במהלך הלחימה במלחמת חרבות ברזל, הצהיר כי הוא לא מוכן לקבל אפשרות של סיום המלחמה בעזה ללא השגת יעדי המלחמה במלואם, והוא קורא להפסיק את הדשדוש בלחימה ולחתור להכרעת חמאס.
לאורך השבוע ביקרו מאות לוחמים, אישי ציבור ואזרחים במאהל והביעו את תמיכתם בדרישה לניצחון. בהמשך השבוע (רביעי) יצאו חברי פורום פצועי צה"ל יחד עם לוחמים רבים, משפחות שכולות ומשפחות חטופים, בצעדה מבית החולים שערי צדק לכיוון הכנסת תחת הכותרת 'נתניהו, הבטחת הכרעה'. בפורום מציינים כי אם יתברר שבכוונת ישראל לוותר על יעד המלחמה של הכרעת חמאס, בכוונתם להחריף אף יותר את מאבקם הציבורי.
"אנחנו נמצאים בנקודה קריטית, נקודה שבה ישראל צריכה להחליט לאן פניה: האם לדשדוש והתקפלות או שאנחנו הולכים להכרעה ברורה. אנחנו קוראים מכאן לראש הממשלה והשרים: תכריעו את חמאס!", קורא מדם ליבו כפיר זר בן ה־26, לוחם שריון במילואים שנפצע אנושות בלחימה בעזה והוגדר מהפצועים הקשים במלחמת חרבות ברזל, וממייסדי 'פורום פצועי המלחמה'. במהלך השבוע שהה זר במאהל המחאה שהקימו פעילי הפורום וקרא להכרעה: "הדם שלנו לא נשפך במלחמה הזאת סתם. אני נפצעתי אנוש בעזה לפני שנה וחצי. לא נפצעתי לשווא. אני וחבריי הסתערנו קדימה כדי שהטבח הנורא לא יקרה שוב, וכדי שלא נראה עוד פעם את מראות הזוועה של 7 באוקטובר. אנחנו דורשים דבר אחד ברור: הכרעה עכשיו", הוא זועק, "אנחנו נמצאים בשבוע גורלי ומרגישים שמדינת ישראל והעומד בראשה, יחד עם הרמטכ״ל ועם שר הביטחון, צריכים לקבל החלטה אמיתית. יש ציבור שלם שעומד מאחוריהם ורוצה להשמיד את חמאס ולנצח במלחמה הזאת. אנחנו פה בשביל להשפיע ולדחוף אותם כמה שאפשר לקבל את ההחלטה למען ביטחון ישראל".
"אנחנו דואגים לחטופים של העתיד"
זר, מראשי פורום פצועי המלחמה, נולד וגדל בנופי פרת. הוא נשוי ואב לילדה. "למדתי בישיבה הגבוהה בשדרות, ואחרי שלוש שנים בישיבה התגייסתי לשריון. בסיום השירות חזרתי לישיבה". בבוקר שבעה באוקטובר היה עם משפחתו בשדרות. "הייתי בישיבה כשהתחיל צבע אדום. חזרתי מהר הביתה, אשתי והילדה כבר היו בממ״ד, ואחרי בערך רבע שעה התחילו יריות ממש מתחת לבניין שלנו. אנחנו גרים קרוב לתחנת המשטרה, ושמענו את כל הפיצוצים והכול. ביום ראשון בצהריים הבנו שרוב המחבלים חוסלו, ועם עוד כמה חברים יצאנו מהעיר".
מהרגע הראשון נלחם זר ללבוש מדים ולצאת להילחם. "בגלל שהייתי משוחרר ועוד לא היה לי שיבוץ למילואים, לא גייסו אותי. במשך חודש שלם התקשרתי לכל מי שרק אפשר. ואז יום אחד התקשר אליי מפקד שהיה צריך נהג טנק, וכמובן קפצתי על זה. ישר נכנסנו לעזה עם הפלוגה. היינו בבית החולים שיפא במשך כשבועיים".
בתאריך 11 בדצמבר 2023 נפצע אנוש בקרבות בח'אן יונס. "נפצעתי בנר רביעי של חנוכה. מחבלים יצאו ממנהרה וירו עלינו RPG. הטנק עלה באש. בתוך הטנק השתחררו המון גזים רעילים ועשן. איבדתי מיד את ההכרה", הוא משחזר. הוא חולץ מתוך הלהבות ופונה לבית החולים סורוקה בבאר שבע. "הגעתי במצב אנוש, מורדם ומונשם. היו לי גם מלא כוויות בכל הגוף, ובמשך שבועיים עשו לי השתלות עור בכל הגוף. ואז, אחרי כמה ימים, התגלתה אצלי פטריית עזה (אספרגילוס, זיהום פטרייתי קטלני שאף גרם למותם של ארבעה לוחמים, ר"ג). בעקבות זאת הועברתי לטיפול בתא לחץ בבית החולים אסף הרופא, שם טיפלו בי בצורה מדהימה, כשאני מחוסר הכרה ומחובר למכונת הנשמה, במשך ארבעה חודשים", הוא מציין, "בעצם בגלל ששכבתי בטנק ושאפתי המון גזים רעילים ועשן הריאות שלי קרסו, והרופאים הבינו שאין מנוס מלחבר אותי לאקמו כדי לאפשר לי להמשיך לחיות", הוא מספר.
"אחרי ארבעה חודשים שבהם הייתי מורדם ומונשם ומחובר לכל המכונות, התעוררתי. הרופאים ניגשים אליי ומבשרים לי שהריאות שלי סיימו את תפקידן בעולם ושאני חייב לעבור השתלת ריאות בדחיפות. העבירו אותי לתל השומר". בערב ליל הסדר לפני שנה התבשר שנמצאו בעבורו ריאות מתאימות להשתלה. "יומיים לפני ליל הסדר, קבוצת חיילים של הנח"ל שהייתה במתנ"ס באל עראמשה בגבול הצפון, חטפה כטב"ם. קצין בשם דור זימל נפצע מרסיס והיה במצב של מוות מוחי. ההורים שלו הסכימו לתרום איברים, וההשתלה שלי בוצעה כבר באותו לילה. נכנסתי לניתוח של 12 שעות, והרופאים הוציאו את הריאות שלי והכניסו את הריאות של דור", הוא משתף נרגש, "אחרי יומיים אני מתעורר ומבין שאני צריך לעבור שיקום ארוך, ואחרי תשעה חודשים אני משתחרר הביתה". כיום משפחתו של זר מתגוררת בגבעת הרואה שבבנימין.
לפני כשלושה חודשים, בעקבות קולות החלשה ורפיון שעלו בציבוריות הישראלית בנוגע למלחמה בעזה, הבין זר שחייבים להשמיע גם קול אחר של חתירה לניצחון. הוא פגש את חברו, יותם אסבן, ויחד החליטו שהם לא יכולים להישאר אדישים לנעשה. "הבנו שהמלחמה מדשדשת ולא הולכת למקום טוב. נמאס לנו לראות איך הדברים מתנהלים. הבנו שאנחנו צריכים לפעול, וקיבלנו החלטה לאגד איתנו את הלוחמים הפצועים". יחד עם חברו יותם הם עברו לשלב המעשה והקימו את 'פורום פצועי המלחמה', "פורום של מאות חבר'ה יקרים שנפצעו במלחמה".
זר מתאר בכאב את גודל האבסורד: "מכניסים הומניטרי בשעה שחטופים שלנו חיים על רבע פיתה ביום, ואנחנו גם מכניסים להם דלק וחשמל ומים. מה קורה איתנו? ככה אנחנו חושבים לנצח? אנחנו רואים עובדה חיה מלפני כמה ימים, שחמאס העז להקשיח עמדות מול מדינת ישראל הריבונית, שניצחה את איראן. חמאס, ארגון טרור כושל, זרק אותנו מכל המדרגות. זה נראה למישהו הגיוני?", הוא שואל בחוסר השלמה, "אנחנו במלחמה שהיא לא באמת מלחמה. צריך לקבל החלטה אמיתית לנצח. הדשדוש הזה הורג חיילים", הוא מזדעק.
"אם היום אנחנו נכנעים לחמאס, אנחנו נותנים לו אפשרות לבצע את 7 באוקטובר הבא בעוד כמה שנים. מעבר לזה, אסור לנו לשכוח שכל העולם הערבי מסתכל עלינו ובוחן מה קורה בעזה. במצב הזה הוא מבין שחטיפת יהודים היא עסק משתלם. להשאיר את חמאס בעזה זה לתת פרס לטרור", הוא אומר, "אני לפעמים בהלם איך אנשים יכולים בכלל לקרוא לסיום המלחמה ולהעלות על הדעת – אחרי שחמאס רצחו לנו תינוקות, ערפו ראשים, אנסו את הנשים שלנו – סיטואציה שבה ארגון הטרור הזה נותר בעזה. זה פשוט טירוף".
המומחים אומרים שמה שאנחנו צריכים לעשות כעת זה לסיים את המלחמה, ויבוא הרגע שבו נחזור להילחם בעזה. אנחנו אלה שנחליט.
"המלצה שלי, אל תקשיבו לאף 'מומחה' או 'לשעבר' שאומר משהו", הוא מפטיר, "המומחים האלה אמרו שיהיה בסדר אחרי הגירוש מגוש קטיף. כל הלשעברים האלה אמרו שיהיה בסדר בעסקה לשחרור גלעד שליט. 'נדע להתמודד'. ומי השתחרר בעסקת שליט? סינוואר. אז עם כל הכבוד להם, הדעות שלהם באמת לא מעניינות. ואם אתם חושבים שחמאס ייתן את האפשרות לחזור ולהילחם בו אחרי הפסקת אש, אתם חיים בסרט, בסדר? ואם אתם חושבים שיהיה אפשר לעשות הפסקת אש ושחמאס יחזיר את כל החטופים, אתם גם חיים בסרט, כי מעולם לא הייתה אף הצעה כזו על הפרק, והכול פייק מצד חמאס", הוא אומר בהדגשה, "הם הרי מבינים שברגע שיחזירו את כל החטופים, לא יישאר בידיהם קלף מיקוח. בדרישה שלנו להכרעה ברורה של חמאס אנחנו לא רק דואגים לחטופים של היום, אלא אנחנו דואגים לחטופים של עוד 6-5 שנים".
אז מה אתם למעשה אומרים לדרג המדיני?
"אנחנו אומרים להם לקבל את ההחלטה הנכונה למען עם ישראל. אני לא אומר להם מה לעשות ואיך להכריע, אבל דבר אחד ברור, הם צריכים לקבל החלטה להשמיד את חמאס, כי אם לא יעשו את זה יהרגו לנו עוד חיילים, יחטפו לנו עוד אזרחים וזה איום קיומי על מדינת ישראל. כל עוד יש חמאס על הגדרות, ויש חמאס על הגדרות, וכל עוד אתה לא הורג אותו ומשמיד אותו לגמרי, הוא תמיד יהיה שם".
ואתם מרגישים שמקשיבים לכם? שומעים אתכם?
"הקריאה שלנו היא חד־משמעית. אנחנו באים לממשלה ואומרים: אנחנו דורשים שתכריעו את המלחמה, ואם זה לא יקרה – תעופו הביתה, לא מעניין אותנו. הבטחתם? תקיימו. אחד מהשניים, או הכרעה או הביתה".
"לחזור לערכים הבסיסיים ביותר"
גם חבר פורום פצועי המלחמה סגן־אלוף במיל' איתמר איתם, שנפצע קשה בג'באליה במהלך המלחמה, מבהיר כי את המלחמה בעזה צריך לסיים בהכרעה ברורה למען הדורות הבאים: "לפני שנה נפצעתי בחזה בג'באליה מירי של צלף. אני מג"ד במילואים, ומאז עוד חזרתי להילחם עם הגדוד שלי, ולמעשה לפני כמה שבועות הצטרפתי לפורום פצועי המלחמה. זו חבורה של אנשים באמת גיבורים, שלא רק שהם ספגו פציעות קשות, אלא הם החליטו שהם פועלים ולא רק מתכנסים בעצמם. לא עוסקים רק בשיקום שלהם, אלא גם לוקחים אחריות על העתיד של כולנו. אני חושב שהם ראויים לכל הערכה".
מה עיקר האמירה שלכם?
"מאהל המחאה הזה שהוקם השבוע הוא תוצאה של מה שאנחנו רואים בשטח, קריאות שמתחזקות וקמפיינים תקשורתיים שקוראים לסיום המלחמה, ולצד זה איזושהי תמונת מצב בשטח שאנחנו מבינים שהיא לא כל כך ברורה. אנחנו באים להגיד למפקדי הצבא ולמקבלי ההחלטות, לרמטכ״ל, לשר הביטחון ולראש הממשלה, שיזכרו את המשימות שבהן התחלנו את המלחמה, שיזכרו את המטרות שהם עצמם הגדירו למלחמה הזאת, ובראשן הכרעת חמאס, ושרצועת עזה לא תהיה עוד איום על ישראל. אני חושב שזה הכרחי לביטחון תושבי העוטף וגם לאזרחי מדינת ישראל בכלל", הוא מציין, "אחרי מה שחווינו בשמחת תורה ב־7 באוקטובר, אסור לנו לחזור למצב שבו חמאס באיזשהו אופן הוא ארגון ששולט ברצועת עזה".
ישנה טענה שאנחנו לא נאפשר לזה לקרות, ואם יהיה צורך נחזור חזרה להכות בו בכל הכוח בעתיד.
"על הדבר הזה אנחנו אומרים כמה דברים. ראשית, יהיו לכך מחירים, ומחירים קשים, והמחירים שכבר שילמנו הם קשים מאוד. הצטרפו אלינו למחאה גם פורום הגבורה של המשפחות השכולות וגם פורום תקווה של משפחות חטופים, ועוד אחרים ששילמו מחירים כואבים. אנחנו ראינו את החברים שלנו נפצעים, ראינו את החללים, את המשפחות שלהם, ולשלם עוד מחירים על המחירים שכבר שילמנו – זה לא הגיוני ולא מוסרי", הוא פוסק, "ומעבר לכך, יהיה לנו קשה מאוד לחזור להילחם. העולם לא יאפשר לנו לעשות זאת. גם לגייס שוב את מדינת ישראל לעוד מלחמה יהיה מורכב, כי יגידו – 'רק בגלל שמישהו חופר איזו מנהרה או עושה איזה אימון או קנה איזה טנדר, בגלל זה אנחנו נחזור למלחמה?', ויהיו מומחים שיסבירו בכובד ראש שמדובר בכלל ב'מלחמה פוליטית' ו'מלחמת שולל'".
כבר היום יש כאלה שטוענים ככה.
"נכון, ולכן זה פשוט לא יקרה. בדיוק לפני 19 שנה הייתי סמ״פ בגדוד 51, נלחמתי בבינת ג'בל ואיבדתי שם חברים, רועי קליין ואחרים. את המלחמה ההיא סיימנו במצב שבו חיזבאללה על הגדר ויש איזה הסכם שאף אחד לא התכוון ולא יכול היה לאכוף, וחיזבאללה חזר במלוא כוחו. הוא צבר תחמושת ובנה ארגון אימתני, שהרתיע אותנו במשך שנים מלעשות את הפעולה הקטנה ביותר", הוא מתאר את הצורך הקריטי בהכרעה, "לא ידענו מה לעשות עם האוהל המסכן שחיזבאללה הקים בהר דב, וזה מה שיהיה בעזה אם לא נשלים את המלחמה. אם אנחנו נאפשר לחמאס לשקם את כוחו, נעמוד בפני בעיה כל כך גדולה שכל מי שיצטרך להתמודד איתה לא יעז בגלל האיום והמחירים. והמחיר של זה יהיה חלילה טבח נוסף, כי את האידאולוגיה שלהם אנחנו לא נשנה".
ומה עם החטופים?
"ודאי שצריך להשיב אותם, צריך להילחם, צריך ללחוץ על חמאס בכל הכוח, צריך לחפש הזדמנויות מבצעיות לשחרר אותם".
לא בעסקאות?
"אם אפשר להגיע גם לעסקאות כאלה ואחרות – ואני לא נגד עסקאות מקומיות שלא מסיימות את המלחמה, ושמאפשרות לנו אחר כך לחזור להילחם ולהביס את חמאס – אני מוכן לשלם גם מחירים, ויהיו לכך מחירים. אבל מצב של סיום המלחמה בעזה ייתכן רק בהכרעת חמאס", הוא שב ומציין, "לא יכול להיות שהצלקות והמחירים ששילמנו יהיו לשווא. אנחנו אומרים את זה בקול גדול למקבלי ההחלטות, כי הדרך ארוכה, כי הרבה דברים שניסינו לא הצליחו וכי יש קולות של חולשה מבפנים", הוא מתאר את גודל האתגר, "אנחנו אומרים להם ברורות: לא להתבלבל, לחזור לערכים הבסיסיים ביותר שחונכנו עליהם בצבא, של דבקות במשימה, של ערך הניצחון, של לא חוזרים עד שמבצעים, וכמובן לחזור לאיזה סוג של היגיון שהוא היגיון יסוד אצל כל אומה שיוצאת למלחמה, שהיא נלחמת כדי לנצח. וכשאתה מגדיר לעצמך מטרות למלחמה – תעמוד בהן", הוא דורש, "מהרעיונות שאנחנו נסוגים ובורחים, לא משנה אם זה בגוש קטיף או בלבנון, ומספרים לעצמנו כל מיני סיפורים שאחרים יעשו בשבילנו את העבודה – אני חושב שנגמלנו ב־7 באוקטובר. כדאי שנפיק את הלקחים במלחמה הנוכחית, שאין צודקת ממנה. אנחנו חייבים לסיים אך ורק בהכרעת חמאס".
נפגשת עם פוליטיקאים? עם ראש הממשלה? העברתם את המסר הזה גם פנים אל פנים?
"בהחלט. העברנו את המסרים האלה בכל הערוצים, ואנחנו יודעים שמקבלי ההחלטות מקשיבים לנו, גם חברי כנסת, גם בממשלה. הם מקבלים את הצידוק המוסרי להמשך המלחמה ואת הרוח הגבית מאיתנו, וזה חשוב מאוד".
מקנן בך החשש שהפציעה שלך והמחיר ששילמת, גם המחיר המשפחתי של לקום וללכת לשדה הקרב, יהיו לשווא?
"בהחלט. אבל יותר מזה, לא רק שאני רוצה שהפציעה שלי לא תהיה לשווא, אלא יש הבנה שמדובר בביטחון של אזרחי מדינת ישראל. אני מסתכל על העתיד של אזרחי ישראל, אני מסתכל על העתיד של הילדים שלי. יש לי שלושה בנים, שבשנים הקרובות יותר או פחות יצטרכו להתגייס, ואני לא רוצה להותיר להם את המפלצת הזאת שנקראת חמאס, שהם יצטרכו להילחם בה שוב בטבח הבא", הוא מבקש, "לכן את המשימה הזאת צריך לסיים. אנחנו צריכים להסתכל קדימה ולהגדיר איזה עתיד אנחנו מותירים למדינת ישראל. האם טבח כזה, כמו שראינו בשמחת תורה, יכול להישאר ללא מענה מכריע, והארגון הרצחני הזה, עם האידאולוגיה הרצחנית שלו, יוכל להמשיך ולשגשג? זה פשוט לא מתקבל על הדעת".
כבר כמעט שנתיים מתנהלת מלחמה, מה יכול להיות חדש עכשיו? איך אנחנו יכולים להכריע? האם בכלל אפשר להכריע?
"קודם כול, אני מגלגל את הדבר הזה אל מקבלי החלטות. יש לנו רמטכ״ל, יש לנו אלוף פיקוד דרום, יש שר ביטחון, שהם יקבלו החלטות ויגידו איך מכריעים. זה לפתחם", הוא מתעקש, "אני, בכובע של פצוע, לא בא לתת את העצות הטקטיות. אני כן אומר מה המטרות הרחוקות שנדרשות לעם ישראל. בהיותי איש צבא ומג"ד שנמצא בשטח, אני יכול להגיד שבוודאי אפשר להכריע. זה ייקח זמן, זה לא פשוט, אנחנו מכירים את המציאות, היא מורכבת, יש אוכלוסייה, יש לחצים בין־לאומיים, אבל זה לגמרי אפשרי", הוא מתעקש, "צריך לעשות כמה דברים. אחד, האצת התהליך של הפרדת האוכלוסייה העזתית מהמחבלים. אם זה בסיוע להגירה מרצון שתביא גם טובה גדולה לאזרחי עזה, שיבחרו לעשות את זה כי כרגע אי אפשר לשקם את עזה, ואם זה ביצירת מרחבים הומניטריים בטוחים ושינוע של אוכלוסייה אליהם. אם זה בשליטה מוחלטת על הסיוע ההומניטרי ובחלוקה שלו, ואם זה ביצירת אזורים ותאי שטח שהאוכלוסייה תשונע מהם, ויישארו בהם רק מחבלים, ושם נוכל לפעול בחופשיות. זו רגל אחת. רגל שנייה היא שליטה מוחלטת והמשך המצור".
איתם מבקר את ההצטרפות של חלק מגופי התקשורת בישראל לקמפיין ההרעבה השקרי בעולם: "המערכה הזאת מורכבת, יש אילוצים ויש בעיות ויש קמפיין מטורף בעולם, שגם שותפים לו לצערי ישראלים ואנשי תקשורת שמאלצים אותנו לעשות דברים שהם בוודאי מרחיקים את הניצחון, מרחיקים את שחרור החטופים ומוסיפים לנו נפגעים", הוא מאשים, "המשך הלחץ הצבאי על חמאס והמשך החיסולים הם נחוצים. אין סיבה למשל שחמאס־חו״ל יהיה מחוץ למשחק. אין סיבה שהאנשים האלה יסתובבו חופשי במלונות פאר בעולם וינהלו בנחת את העניינים משם. גם אותם צריך לחסל", הוא טוען, "וגם אם ייקח עוד זמן להגיע להכרעה, את הדבר הזה צריך לנצח ולהכריע. אנחנו אומרים לראש הממשלה: שילמנו מחירים כבדים, ואנחנו דורשים ממך עמידה במטרות המלחמה – הכרעת חמאס והבטחת ביטחון לדורות קדימה, כפי שאתה בעצמך הבטחת לאורך כל הדרך. אנחנו מאמינים בו וסומכים עליו ועל מפקדי הצבא שהם מסוגלים לעשות את זה, כי זו הדרך היחידה לביטחון אמיתי".
