לידה חתולית בפיקוח רפואי. בשבת קיצית וחמימה, בשעת מנוחת הצהריים, ואני מניקה בחדרי את התינוק בן החודש, החליטה חתולה שכונתית להמליט את גוריה באמצע חדר השינה שלנו. נכנסתי להתקף היסטרי וזינקתי לסלון, כך שהלידה שהתרחשה באותו זמן בחדר הייתה ללא השגחה רפואית… עד היום יש בי חשד שהלידה הזאת תוכננה מראש על ידי האמא־חתולה להתקיים אצלנו, מפני שהיא חיפשה לידה בטוחה יותר בביתה של רופאת נשים מומחית למיילדות.
אבל זכיתי גם ללידת בית אמיתית. לפני 40 שנה גיסתי, שהייתה בחודש השמיני להריונה השני, התארחה אצלנו לשבת. והנה, בשעות הקטנות של הלילה, כמה דקות לאחר שסיימתי את הנקת בננו התינוק, שמענו בדלת נקישות קלות שהלכו והתעצמו. הייתי אז סטודנטית לרפואה בתחילת דרכי, ובעלה בישר לנו שהיא כבר בשלב מתקדם של הלידה, שמתרחשת עכשיו במיטתם של המארחים. כמה דקות לאחר שהגיעה אחות הקיבוץ עם ערכת לידה מוכנה, יצא לאוויר העולם תינוק ורדרד, שמנמן, בדיוק בזמן כדי שאוכל לנתק את חבל הטבור עם מספריים סטריליים. טיפלתי ביולדת המאושרת ובתינוק הצרחן, ושלחתי אותם לבית החולים. גיסתי הגיעה לשם מחויכת ורגועה, עם תינוק מטופל, שטוף ורגוע בחיקה, עד שהאחיות חשדו שהכול היה מתוכנן מראש.
יולדות באקסטרים. יש אנשים שאוהבים לקחת סיכונים. זה עניין של אופי, ולפעמים גם עניין של חינוך ושל חברה. זה מתחיל מספורט אקסטרים – ענפי ספורט שלמים או חלקיים שמערבים עוצמה ומהירות וגובה שמסכנים את המתעמל (או המטייל, או הטס מעבר למקובל). הכינוי "ספורט אתגרי" לא תמיד מתאים, כי לא מדובר רק באתגר, אלא לפעמים בסיכון חיים אמיתי.
ויש לידות אקסטרים. הרפואה בימינו עדיין אינה מדע מדויק, וכנראה לא תהיה כזו לעולם, אבל היא מפותחת הרבה יותר מאי פעם. קיימים עדיין סיכונים בלידה, ובצדק מברכת היולדת אחריה ברכת הגומל, אבל הם זניחים לחלוטין. אחת לאלפי לידות נפגעת יולדת במהלך הלידה, שלא כמו בדורות הקודמים. ובכל זאת יש נשים שמעדיפות לידות בית, כשהן לוקחות על עצמן סיכון של ספורטאי אקסטרים. אם הכול יעבור בשלום אז החוויה תהיה מושלמת, כמו לידת בדואית במדבר. לשם כך היולדת מוותרת על חדר לידה מאובזר ומסודר, עם צוות מקצועי צמוד וחדר ניתוח סמוך. אבל אם יש סיבוך? מדובר כאן בסיכון של שתי נפשות, ולא ברור איך היולדת חובבת האקסטרים מרשה לעצמה לסכן את הרך הנולד בנוסף לעצמה. מה הייתם אומרים על ספורטאית אקסטרים שהייתה מטפסת על קיר חלק כשילדה הקטן צמוד אליה במנשא?
עיכוב קטלני. הלידה היא אחד הרגעים המרגשים והחשובים ביותר בחיי האישה והמשפחה. נשים שבוחרות בלידת בית רוצות חוויה טבעית ואינטימית וזה מובן מאוד. עם זאת, יש להבין שלידה ביתית איננה מתאימה לכל מי שחפצה בלידה מיוחדת כזאת, ויש לה סיכונים ממשיים. גם כאשר ההיריון מוגדר תקין, עלולים להתרחש סיבוכים פתאומיים שאינם ניתנים לחיזוי מוקדם. מצבים כמו דימום כבד, ירידה בדופק העובר, צניחת חבל הטבור, קרע ברחם, לידת רוחב או עכוז ועוד דורשים התערבות רפואית מיידית ולעיתים ניתוח חירום. במקרים אלו כל עיכוב בהגעה לבית החולים עלול להיות מסוכן ואף קטלני, הן ליולדת והן ליילוד.
גם במקרים של לידה ביתית מתוכננת עם מיילדת מוסמכת, אין בבית את התשתיות הרפואיות הקיימות בבית חולים: מכשור מתקדם למעקב אחר העובר, יכולת לבצע ניתוח קיסרי דחוף, טיפול נמרץ ליילוד או לאם, מנות דם ועוד. העדר כלים אלו עלול להביא לתגובה מאוחרת או לא מספקת במקרה של סיבוך. חדרי הלידה הוקמו על מנת למנוע תחלואה אפשרית שעלולה להיות הרת אסון, כשבן רגע היריון בסיכון נמוך הופך ללידה בסיכון גבוה.
כרופאת ילדים וכרופאת נשים מיילדת ראיתי תינוקות שהובאו לאחר לידות בית לחדר מיון כשצבע עורם כחלחל והם סובלים מחום גוף ירוד לשם ייצוב המודינמי וחימום. התמותה והתחלואה העוברית הסב־לידתית ירדו פלאים מאז שהוקמו חדרי לידה. בשנים האחרונות, כדי לספק את הרצון ללידה ידידותית יותר, אובזרו רוב חדרי הלידה בארץ בג'קוזי, בריכה, כדורי פיזיו ועוד. נפוץ השימוש בטכניקות מגע כמו רייקי, שיאצו, יוגה ורפלקסולוגיה במהלך הלידה, וגם שימוש בשיטות הרפיה כמו דמיון מודרך והיפנוזה.
פס ייצור לתינוקות. הרצון לבחירה של צורת הלידה מובן, אבל יש מי שרוצה שגם יצירת העובר תהיה בחירית. בסרט 'מה קרה בגטקה?' מוצגת חברה אנושית שעושה שימוש ביכולות טכנולוגיות לשם השבחה גנטית. בסרט מוצג עולם שבו התינוקות מהונדסים גנטית כדי שהם יהיו מושלמים. הבמאי קורא תיגר על הסדר העולמי כאשר הוא מציב במרכז העלילה בחור בעל לקויות שנולד לבני מעמד נחות. למרות שמראשית חייו הוא זכה ליחס משפיל ומתנשא מכל סובביו, הוא מצליח בעזרת תכונות שאינן גנטיות, כמו נחישות וחריצות, להתקדם הרבה מעבר למה שתוכנן בשבילו. בהמשך הוא חולם להיות אסטרונאוט ב'גטקה', סוכנות חלל ענקית. הסרט מספר כיצד הוא פועל להגשים את חלומו. הסרט הגאוני הזה מראה איך העולם המתוכנן והמתוכנת הזה הוא עולם מופרע ומסוכן, והוא משל להתקדמות מדעית וחברתית מסוכנת שמקדשת את הכאן והעכשיו.
עברו שלושים שנה מאז הקרנת הסרט הזה והרעש שהוא עורר בזמנו, ולאחרונה התעורר הרצון לאופטימיזציה גנטית. מיזם בשם Nucleus Embryo מציע להורים לעתיד אפשרות לבחור את העוברים לפי תכונות גנטיות שונות כמו צבע עיניים, גובה, צורת הפנים ועוד. אך מדענים, אתיקנים ורופאים רבים יוצאים נגד ניסויים שהופכים ילדים למוצרי מדף. מדובר בשימוש בטכנולוגיה של אבחון גנטי טרום השרשה, אבל במקום מטרה רפואית משתמשים בה לבחירת תכונות מועדפות.
המיזם המוצע משתמש במדד סטטיסטי שמעריך את הקשר בין וריאציות גנטיות לתכונות מסוימות, אבל רמת הדיוק מוגבלת ולא מקובלת בשימוש קליני. וכך מועברת להורים לעתיד תחושה מוטעית של שליטה על עיצוב תכונות ילדיהם, וחמור מכך – נפתח פה חלון אאוגנטי מסוכן ביותר. הורים עלולים לוותר על עובר בריא בגלל תחזיות גנטיות שאינן מבוססות מדעית. לחלופין, ילדים שייוולדו עלולים לפגוש את התבדות הציפיות הגבוהות של הוריהם מהם. וכך תתגבשנה נורמות חברתיות סביב מה נחשב עובר ראוי.
אני מציעה לחזור לטבע באמת – להוריד את הידיים מההגה. יש ריבון לעולם והוא יודע מה נכון לנו.
לתגובות:
***
