לכל אחד מגיע מקום שמח בחיים. מקום שבו משהו בנפש נרגע, משתחרר, מקום שממלא את הריאות באוויר אחר, פשוט ונקי יותר. מאז שהייתי ילדה, המקום הזה בשבילי היה הנופש. בילדותי בקיבוץ היינו נוסעים כל שנה כל המשפחה יחד לנופש של שבוע, בכל פעם במקום אחר. פעם זה היה בנהריה ופעם אחרת בחיפה, פעם בתל אביב העיר הגדולה ופעם בסיני. זכור לי נופש שנכשל קשות בגלל שהוא היה בפסח, וביום השני הגיע גל עצום של גשם לאזור והרס את התוכנית הנפלאה לנפוש באוהל על חוף נואיבה.
אלו היו זמנים מתוקים כל כך בשבילי, כי פתאום היינו משפחה שלמה, שגרה ביחד ולא מפוזרת בבתי ילדים, שאוכלת אוכל של אמא ולא של חדר אוכל, שמטיילת ומתפנקת ונהנית מכל רגע. אלו זיכרונות של אושר תמים ומתוק, שרציתי כל כך להעביר לילדיי. כאמא לא כל שנה זכיתי לכך, למעשה יותר שנים לא זכינו מאשר כן. בכל אופן, כאשר יצאנו לנופש בצפון האהוב עלינו, הצלחתי להעביר גם להם את הרגע המשפחתי האהוב הזה, את הזיכרונות המתוקים והתחושה שיש כל כך הרבה טוב בחיים ויש במה לשמוח כשכולנו יחד.
והנה, גם השנה זכינו – אחרי הרבה שנים שלא – לנסוע שוב לנופש משפחתי. אבל עד שכבר יצאנו לנופש בצפון, כל עם ישראל יצא יחד איתנו. כך שנסיעה שהייתה אמורה לקחת שעתיים, לקחה ארבע שעות בגלל הפקקים הלא נגמרים. ומתי יצאנו? בשבוע הכי חם שהיה כאן אי פעם. חום שמכבה כל רצון לצאת החוצה לטייל, ושהרס חלק מהתוכניות שהוכנו באהבה ובמחשבה. תוסיפו לזה עוד כמה קשיים של מתחים, רצונות סותרים פה ושם, בשביל להכניס קצת מרירות לתוך הרגע המתוק הזה, שאני כל כך אוהבת, נופש משפחתי שכמוהו לא זכינו לעשות כבר כמה שנים.
היה רגע אחד שקצת התעצבנתי על כך שאין לי חופשה אינסטגרמית, חופשה בוהקת בצבעים זוהרים ומושלמים. וכשלבסוף מצאנו זולה מושלמת בנהר דן, עם בריכה ומפל קסום, ובילינו שם כל המשפחה ביחד בשמחה רבה, פתאום הגיע נחיל של נמלי אש והעיף אותנו החוצה מתגרדים וכאובים. לרגע נתתי לטעם המר להשתלט על הכול. בתור שפית, אני יודעת שטעם מר באוכל הוא טעם חזק מאוד, וקשה לשלב אותו בצורה מאוזנת עם שאר הטעמים. כנראה שגם היצר הרע יודע את זה, ומנסה לצבוע כל חוויה בטעם של מרירות שתלטנית.
אבל מאוחר יותר, כשישבנו כולנו יחד במסעדה איטלקית טובה, וראיתי את האנשים האהובים עליי ביותר בעולם מחייכים, נהנים, אוכלים אוכל טוב, יושבים יחד לראשונה מזה שבועות רבים, הרגשתי סיפוק עצום ותחושת הודיה, על כל הטוב בחיים שלי, על המתנות העצומות שקיבלתי, וגם, ממש כמו בשיר, הודיתי על המר והמתוק.
קציצות עלי סלק עם סלסת עגבניות שרי וזיתים
דרגת קושי:
קלה
זמן טיגון:
15 דקות
כ־6 מנות
במזג אוויר חם כל כך קצת קשה לחשוב על אוכל מסובך, וזה הזמן להכין מנה קלילה ומספקת כמו זו. נפלא להגיש את הקציצות המושלמות הללו עם סלסה של עגבניות שרי בצבעים שונים וזיתי קלמטה. הסלסה הזאת נפלאה גם בפני עצמה, והופכת את הקציצות לחגיגה אמיתית.
לקציצות:
חבילת עלי סלק
בצל גדול קצוץ
שמן זית לטיגון
4 שיני שום כתושות
3 כפות פטרוזיליה או כוסברה קצוצה
כוס פירורי לחם
ביצה אחת
מלח ופלפל
שמן לטיגון
לסלסה:
2 כוסות עגבניות שרי בצבעים שונים
חצי כוס זיתי קלמטה
שן שום כתושה
3 כפות בזיליקום קצוץ או כוסברה קצוצה
3 כפות שמן זית
כפית חומץ בלסמי או מיץ לימון
מלח ופלפל
מכינים את הקציצות: מטגנים את הבצל בשמן זית כ־15 דקות, עד שהוא מזהיב, ומעבירים לקערה. קוצצים דק מאוד את עלי הסלק כולל הגבעולים ומעבירים לקערה. מוסיפים את שאר חומרי הקציצות ומערבבים. מעבדים לתערובת אחידה ויוצרים קציצות בקוטר 3 סנטימטרים. מחממים שמן במחבת ומטגנים את הקציצות 4-3 דקות מכל צד עד להזהבה, ומעבירים לנייר סופג.
מכינים את הסלסה: חותכים את העגבניות והזיתים לקוביות קטנטנות, מעבירים לקערה ומוסיפים את שאר החומרים. מערבבים, טועמים ומתקנים תיבול.
מגישים יחד את הקציצות והסלסה.
לתגובות:
***
