"מוקד 106 שלום, מדברת ישראלה. איך אפשר לעזור?"
"תגידי, מה קורה עם המכה הבלתי נסבלת הזאת של היתושים?"
"ידוע אדוני, זה בטיפול".
"אז הטיפול לא טוב. כבר שנה ועשרה חודשים אתם מבטיחים שתחסלו את הבִּיצה בדרום העיר, ולא נראה שאתם באמת עושים את זה".
"עדיין יש יתושים?"
"בטח, כל הזמן".
"משונה, בדיוק השבוע הצטרפנו לשביתה למען העקוצים. מוזר שזה לא עזר".
"מסתבר שהיתושים לא ממש התרשמו מהשביתה".
"בסדר, אני אעביר את הפנייה שלך לגורמים המוסמכים".
"אבל זה מה שאתם עונים כל פעם".
"אדוני, תאמין לי שאנחנו עושים כל מה שאנחנו יכולים כדי להילחם ביתושים".
"איזו מין מלחמה זו אם ביד אחת אתם מרססים וביד השנייה מאכילים אותם?"
"זה עניין הומניטרי. וגם הוראה של היועץ המשפטי".
"כן, בתירוצים אתם אלופים, אבל למגר את הבעיה לא הצלחתם. תקשיבי, זה לא יכול להימשך ככה, הסיפור הזה נמרח יותר מדי זמן".
"אז תתמרח".
"אתם אלה שמתמרחים".
"אני ישנה עם מזגן, אני לא צריכה להתמרח".
"להתמרח במה?"
"בחומר דוחה יתושים".
"הוא לא דוחה יתושים, הוא סתם דוחה. וההשפעה שלו פגה אחרי כמה שעות. את יודעת מה זה שבשלוש לפנות בוקר מזמזמים לי יתושים ליד האוזן? למען השם, למה אתם כאלה דוחים?"
"סליחה?!"
"דוחים את הטיפול, אני מתכוון".
"אדוני, הסברתי לך, אנחנו מודעים לבעיה ומטפלים בה".
"איך בדיוק?"
"אנחנו בשלב מאוד מתקדם של משא ומתן".
"עם מי, עם היתושים?"
"אז עם מי, עם הג'וקים?"
"את אמיתית איתי? אתם מנסים להגיע להסכם עם יתושים?"
"הבנתי אותך. כל המטרה שלך זה להפיל את ראש העיר".
"אני?"
"אתה וכל המפונקים האלה שרק מתלוננים כל הזמן. אתם רוצים להפיל אותו ולהעלות את האופוזיציה".
"אם כבר מדברים על ראש העיר – כבר 15 שנה הוא מבטיח שהוא ידביר את הבִיצה, מה קורה עם זה באמת? יודעת מה, עזבי. כל מה שאני רוצה זה לישון בשקט בלי שיעקצו אותי ואת הילדים שלי, לא רוצה להפיל אף אחד".
"אז למה אתה מפיל הכול על העירייה?"
"מ… מה?"
"הכי קל זה לשבת בבית ולדרוש שהעירייה תבשל לך בֵּיצה".
"תייבש בִּיצה! למה זה כל כך מסובך?"
"כי בסופו של דבר ביצה היא רעיון. אפשר להוציא את היתושים מהביצה, אי אפשר להוציא את הביצה מהיתושים".
"מה זה אומר?"
"לא יודעת, אבל זה נשמע נורא יפה".
"ומה אני אמור לעשות עם זה?"
"מה שעשית כל השנים. להתמגן".
"איך?"
"תחשוב קצת, תהיה יצירתי. העירייה לא יכולה לפתור לך את כל הבעיות בחיים".
"היא יכולה להילחם ביתושים".
"והיא עושה את זה, בהחלט עושה. אנחנו רודפים אחרי היתושים, צדים אותם, כל יתוש שנתפס נזרק לכלא ולא יוצא משם לעולם, או לפחות במשך חודש".
"אולי במקום לעבור יתוש־יתוש תתחילו סוף סוף לייבש את הבִיצה?"
"אי אפשר לייבש אותה, כל המומחים אומרים".
"אילו מומחים?"
"המומחים ממערך ההדברה של העירייה".
"אם הם לא מסוגלים לייבש, אולי כדאי להחליף אותם".
"הם מביאים תוצאות יפות מאוד. הורדנו על היתושים מכות כואבות, אנחנו מאמינים שבקרוב הם יפסיקו לעקוץ".
"ואם לא?"
"אז אנחנו נדע מה לעשות".
"שזה אומר?"
"נתמגן. נקים גדר גבוהה ומכשול עמוק במעבה האדמה".
"היתושים עפים מלמעלה".
"לכן נציב זרקור גדול שיבלבל אותם ויגרום להם להתרסק עליו".
"יתושים לא נמשכים לאור".
"בדיוק, לכן הם יחזרו אחורה".
"או יעופו מסביב".
"ושם אנחנו נלכוד אותם".
"איך?"
"מה זאת אומרת איך? עם רשת".
"אתם הולכים לפרוש רשת מעל כל העיר?"
"ברור שלא, מצחיקול. נפרוש אותה רק מעל בניין העירייה, מוסדות חינוך ומבנים שבג"ץ יחייב אותנו. וגם נציב תצפיות מיוחדות, שבכל פעם שיזהו יתוש ישלחו אליו סיור חמוש. אתה רואה, חושבים פה על הכול".
"רגע, המענה של העירייה לבעיית היתושים הוא לירות בהם?"
"מה פתאום לירות, היועץ המשפטי בחיים לא יאשר את זה".
"אז איך זה יעזור?"
"לא יעזור, אבל יגביר את תחושת הביטחון".
"והיתושים ימשיכו לעקוץ".
"מה לעשות, אין פתרון הרמטי. לכן אתה צריך להתמגן. תתקין רשתות. תפרוש כילה. תקנה אקדח. תעמוד בהיכון ליד החלון עם המחבט החמוד הזה שמחשמל יתושים".
"הוא מחשמל בעיקר ברחשים, היתושים יודעים להתחמק ממנו".
"אז תמרח על עצמך את החומר הדוחה וזהו".
"אשתי נגעלת מהריח, היא תזרוק אותי מהחדר".
"אז תישן בסלון, ככה היא לא תצטרך לסבול את הנחירות שלך. אתה רואה? שני יתושים במכה אחת!"
"אולי בכל זאת תייבשו את הביצה?"
"ואז מה, נטיל עליה משטר צבאי?"
"מה עדיף, שנמשיך להיעקץ?"
"בחייך, אל תהיה כל כך דרמטי. היתושים מורתעים, עוד מעט גם ככה מגיע החורף ועד הקיץ הבא נראה כבר. אולי היתושים יעזבו, אולי נפתח עמידות לעקיצות, אולי ראש העיר ייבחר לעוד קדנציה והיועץ המשפטי יצא לפנסיה, לעולם אין לדעת. בכל מקרה, גם לאזרחים יש אחריות – אנחנו מצפים שתתקנו ברזים מטפטפים, תרוקנו את שאריות המים מהצלוחיות של העציצים, ותקפידו לא להשאיר אף מקור של מים עומדים".
"וזה יחסל את היתושים?"
"לא, אבל אולי זה ישכנע אותם להתגמש".
לתגובות:
***
