90 שנה מלאו החודש לפרסומו בפעם הראשונה של הרומן הנפלא של חתן פרס נובל ש"י עגנון 'סיפור פשוט'.
אני משוכנע כי כאשר כתב אז ש"י עגנון את הרומן לא היה ברשותו את המידע שעתיד להגיע לעולם אחרי שלוש שנים עם פרוץ מלחמת העולם השנייה. חלקו של הסיפור שגם מופיע בהצגה הם הצויוניים (כך במקור) שרוצים לעלות לארץ ישראל ואנחנו נשאר כאן, או אחד החברים שעובר לאמריקה.
הזמנים היו אחרים.
ולכן עשה נכון הבמאי שהתאים את ההצגה לרוח הזמן. גם שינה ובצורה חכמה את סיומה.
ומראש אומר. ההצגה שונתה מעיבוד פשוט לסיפור שהוא לא כל כך סיפור פשוט. ולכן, הרומן, שנכתב בשנת 1935 ונחשב לאחת מאבני הדרך של הספרות העברית, מקבל כעת פרשנות בימתית חדשה.
אז מהו הסיפור הפשוט?
הירשל הורביץ, בן למשפחה עשירה, נשבה בקסמיה של בלומה נאכט, יתומה ענייה שעובדת בבית משפחתו. אך אימו מתנגדת לקשר בין השניים ומשדכת אותו עם מינה העשירה.
החודשים עוברים, אבל הירשל לא מצליח להשתחרר מאהבתו הראשונה, אשר מייסרת אותו ומביאה אותו לכדי טירוף.
ההפקה נוגעת בלב ליבו של הקונפליקט שבין רגש, אהבת אמת לנורמות חברתיות. בין שפיות לדיכוי נפשי.
בעידן שבו יותר ויותר יוצרים מציפים את שאלת ה"נורמה החברתית" לבין מה שהלב רוצה.
הבמה של החאן מתמלאת בדמויות עגנוניות שובות לב, במוזיקה חיה ובתפאורה המורכבת משני פודיומים, פני שטח של אחד מהם מזכיר אדמה דחוסה והשני עשוי מקרשי עץ בלויים יחד הם מייצרים דימוי של חדרי הלב.
הצגה מעניינת מאד, מותאמת למציאות חיינו, משוחקת מעולה (גל זק ,ניצן לברטובסקי ,אנה פוגטש ,עירית פשטן ,ארז שפריר)
ושאפו לתיאטרון החאן על התעוזה וההבאה לקשי הבמה בצורה חכמה.
גל זק ואנה פוגטש מתוך 'סיפור פשוט', תיאטרון החאן
צילום: יעל אילן
***
