בהרצה  בהרצה 

אולי עוד ניפגש

כך שיחת הטלפון שקיבלתי לברכת שנה טובה הסתבכה לסליחה שלפני יום כיפור

יאיר יעקבי. צילום: ניצי אילן

– הלו?

– כן.

– נחום, מה קורה? זה יעקבי.

– הופה יעקבי! איזה כיף לשמוע אותך, מה נשמע אחי היקר?

– ברוך השם הכול טוב. מה איתך, איך הילדים?

– גדלים אתה יודע. הגדול עכשיו התחיל חוג ג'ודו.

– יפה יפה.

– כן, מה איתך?

– אתה יודע ילדים, עבודה. אסור להתלונן.

– נכון.

– כן.

– יופי.

– אז אתה יודע, התקשרתי לאחל שנה טובה לך ולבני משפחתך, ושתיכתב ותיחתם לחיים טובים.

– אמן, גם אתה יעקבי אהוב.

– תודה רבה נשמה ואיך אומרים, בעזרת השם שניפגש יותר השנה, הא?

– יאללה.

– יאללה בעזרת השם.

– בוא ניפגש.

– סליחה?

– בוא ניפגש יעקבי.

– לא הבנתי.

– איחלת הרגע שניפגש יותר השנה, נכון?

– אמרתי בעזרת השם.

– אז הנה השם עוזר, בוא ניפגש.

– נחום, מחילה, אני לא מבין מה קורה עכשיו.

– אני פנוי ביום רביעי עוד שבועיים, אשמח שנשב, כמו פעם, נשוחח מלב אל לב.

– אה.

– מה אה?

– לא, כלום, הכול טוב.

– רצית שניפגש יותר השנה, לא?

– מה זה רציתי, באופן כללי כזה כן, אתה יודע. חשוב להתראות.

– באמת חשוב להתראות.

– אז להתראות.

– הלו הלו, לאן אתה בורח, קבענו לרביעי או לא?

– אני לא יכול ברביעי.

– אז בתאריך אחר.

– אני לא יכול בתאריך האחר.

– אבל עוד לא אמרתי מה התאריך האחר.

– וכבר אני לא יכול, תראה מה זה העולם הזה.

– למה מה יש לך בתאריך האחר?

– בתאריך האחר יש לי רצונות אחרים.

– הבנתי. אז לא התכוונת שבאמת ניפגש השנה.

– טוב, כשאתה מציג את זה ככה אז אני יוצא מפלצת.

– איך עוד אפשר להציג את זה?

– תשמע נחום, בוא נשים את הקלפים על השולחן. אני מאוד רוצה להיות הגרסה של עצמי שתשמח לשבת איתך, אבל אני עוד לא שם. וזו תעודת עניות לי, לא לך. אני לא רוצה שלרגע אחד אתה תרגיש רע עם עצמך בגלל זה.

– אני לא מרגיש רע עם עצמי בגלל זה.

– אז אתה יודע מה, אולי קצת רע אתה יכול להרגיש.

– למה מה אני עשיתי?

– רצית להיפגש.

– כי אתה אמרת שאתה מאחל לנו שניפגש.

– ברור שאני מאחל לנו שניפגש! זו כמיהה אמיתית שאני גאה בה מאוד.

– אז בוא נממש אותה!

– לאט לאט נחום, זה קצת גאיווה אתה לא חושב? קצת לעלות בחומה. כאילו, תשאיר משהו לקודשא בריך הוא.

– מה הקשר עכשיו קודשא בריך הוא???

– הנחום שאני זוכר לא היה שואל מה הקשר לקודשא בריך הוא… השתנית מאוד.

– נכון, אולי היית שם לב אם היית מסכים להיפגש איתי.

– אני מת להיפגש איתך!

– אז יאללה ברביעי.

– שום סיכוי.

– אז אתה לא רוצה.

– אני רוצה לרצות! אתה בית המקדש השלישי שלי, נחום! אני צריך שיורידו לי אותך מהשמיים, אני לא יכול בעצמי לבוא ולהתחיל להקטיר עולות. אין לזה צורה, זה גם בעייתי מאוד מבחינה הלכתית.

– תגיד, לכמה אנשים איחלת שתיפגש איתם השנה?

– אין־ספור נחום, אין־ספור.

– ועם כמה מהם אתה מתכוון באמת להיפגש?

– אף אחד מהם נחום, באמת אתה לא צריך להרגיש רע באופן אישי. אני בשאיפה עמוקה להיפגש עם כולם אבל אתה יודע, שטף החיים לא מאפשר.

– שטף החיים…

– שוצף ושוטף נחום, פשוט לא מאפשר. כואב הלב.

– אז אתה לא נפגש עם אף אחד?

– האמת שאולי עם שלפין אני כן אפגש.

– אז אתה כן נפגש!

– נחום עם כל הכבוד לך, אתה בחור מקסים אבל שלפין אתה לא.

– אתה יודע מה יעקבי, אני מאחל לנו שלא ניפגש.

– סליחה?

– מה ששמעת. שנדבר בפעם הבאה רק בטלפון שלפני ראש השנה הבא.

– וואו.

– מה וואו?

– זה ממש גועל נפש לדבר ככה בערב ראש השנה נחום, אחרי זה אל תתפלא שלא נפגשים איתך.

– מה שתגיד יעקבי.

– יאללה ביי, ואם לא נדבר עד כיפור אז צום קל וסליחה אם פגעתי.

– אתה מתכוון לזה?

– אני רוצה להתכוון לזה נחום.

– ובפועל?

– קשה לי להאמין שהעולם הבא שלי תלוי ברגשות שלך, נחום.

– רפואה שלמה יעקבי.

– בשורות טובות.

לתגובות:

  jacobi.y@gmail.com

***

כותרות

הירשמו לקבלת דיוור

דיווח על טעות בכתבה:
אולי עוד ניפגש