"הזיה", "טרלול", "אירוע חסר תקדים" – כך מגדירים במשרד האוצר בסוג של הלם את הסאגה של מינוי ראש אגף התקציבים במשרד, מינוי שנתקע בשבוע שעבר בידיהם האמונות של אנשי מעמד הפקידים.
ההליך היה אמור להיות פשוט, חלק ומקצועי: ראש אגף התקציבים במשרד סיים את תפקידו בחודש אוגוסט. תאריך הפרישה היה ידוע מראש, ועל כן נערך שר האוצר מבעוד מועד לאתר מועמד חדש לתפקיד. לפני שלושה חודשים הוחל בהליך האיתור, כאשר השר ומנכ"ל משרדו מקיימים ראיונות ל־11 מועמדים, מתוכם ארבע נשים. בסופו של דבר נבחר לתפקיד מהרן פרוזנפר – מועמד שאין לו כל היכרות אישית מוקדמת עם השר או סביבתו, ובחירתו הייתה על רקע מקצועי לחלוטין. פרוזנפר כיהן בעבר כראש אגף התקציבים במשרד הביטחון וכיועץ כספי של הרמטכ"ל לשעבר גבי אשכנזי. היותו בעל ניסיון בתחום תקציבי הביטחון רלוונטית במיוחד לצורך גיבוש כלכלת מלחמה ובניית תקציב מתאים – משימות דחופות ביותר על שולחנו של השר וקריטיות לכלכלת מדינת ישראל.
לאחר שהשר בחר בפרוזנפר, הוחל בניסוח הסדר ניגוד עניינים ארוך ומפורט, שכן בהיותו בשוק החופשי טיפל פרוזנפר בנושאים שונים שעשויים להוות בשבילו ניגוד עניינים. ההסכם נחתם כדת וכדין, וכעת נותר השלב של אישור המינוי בוועדת המינויים של נציבות שירות המדינה, שאמורה לאשר את המינוי להצבעה בממשלה. ההליך היה אמור להיות אוטומטי כמעט, לאחר הבדיקות וההליכים שכבר בוצעו, אלא שאז צצו להן בוועדה מי שהחליטו אחרת. ביום ראשון התכנסה הממשלה לישיבתה השבועית, כשהיא כבר מוכנה להצביע על המינוי ולהוציא את ראש אגף התקציבים החדש לדרכו החדשה ועמוסת המשימות, אולם שתיים מחברות הוועדה – השופטת בדימוס שרה פריש ונגה קינן (שמהוות רוב מול החבר השלישי, הנציב דניאל הרשקוביץ) – התנגדו, והמינוי לא אושר להצבעה.
מה הפסול שנמצא במועמד? ובכן, הוא גבר. ככה פשוט. שתי החברות הנכבדות הודיעו כי לטעמן לא מונו בשנים האחרונות מספיק נשים לתפקידים בכירים במשרד האוצר, ועל כן שומה על אנשי המשרד למנות כעת לתפקיד הבכיר דווקא אישה. ומה לגבי כישורים? אל דאגה, חברות הוועדה הצביעו על אישה שהגיעה לישורת האחרונה של המועמדים, וטענו כי באמתחתה שני היתרונות הדרושים לתפקיד: ראשית, היא אישה, ושנית יש לה הכישורים הנדרשים. האם היא טובה יותר או פחות מהמועמד שהשר ומנכ"ל המשרד בחרו? זה פחות מעניין כנראה, כמו גם עתידה הכלכלי של מדינת ישראל, שנלחמת שנתיים על חייה. ישנו רק ערך מוחלט אחד: שוויון, ולצידו באותה נשימה – חיזוק שלטון הפקידים ופירור כל בדל סמכות של שלטון העם. החברות הנכבדות, אגב, לא טענו כלל כי פרוזנפר אינו מתאים. אדרבה, הן שיבחו את כישוריו ויכולותיו, אלא שאין דבר העומד בפני הפרוגרס. "לא שקלתם מספיק את נושא הייצוג ההולם", נזפו בשר, "על פי התרשמותנו, מקרב המועמדים ישנה אישה מקצועית ומתאימה לתפקיד".
לאנשי משרד האוצר נותר רק להרהר איזו מהאפשרויות מטורללת יותר: האם העובדה שוועדת מינויים מקצועית פוסלת אדם בשל מינו, או העובדה שפקידים מחליטים מי מתאים ומי מוכשר לתפקיד קרדינלי כל כך. מדובר בחריגה בוטה מסמכותה של הוועדה, שאמורה אך ורק לאשר כי הליך המינוי היה סביר וכי המינוי עצמו הוא בגדר הסביר, כלומר לצורך הדוגמה – שלא מונתה לתפקיד תלמידת כיתה י"א.
לא רק במשרד האוצר המומים מעזות הפנים הפקידותית, גם בעולם המשפט יש מי שרואים בחומרה את הצעד הזה. עורכת הדין צפנת נורדמן, מנכ"לית פורום חירות וכבוד האדם, מסבירה כי פסילת פרוזנפר בשל היותו גבר היא בלתי חוקית, שכן היא מהווה אפליה מהחמורות ביותר: "פסילת אדם לתפקיד מחמת מינו אינה רק פסולה ומעוררת שאט נפש במישור המוסרי, היא גם בלתי חוקית. יש להדגיש: פסילה של מועמד מפני שנולד זכר היא אפליה חמורה, פגיעה קשה בזכות לשוויון ובליבת כבוד האדם. שיפוט של אדם על בסיס השתייכותו הקבוצתית המולדת, תהא זו השתייכות למוצא אתני או לאחד המינים, התחשבות בצבע עור או באיברי רבייה – פוגעת באופן קשה וברור בשורת זכויות יסוד".
פגיעה כזאת, מסבירה עורכת הדין נורדמן, מחייבת הסמכה מפורשת ומפורטת בחקיקה ראשית. לדבריה, אין הסמכה כזאת בחוק, ובוודאי אין סמכות כזאת לוועדת המינויים של נציבות שירות המדינה, "שנועדה לבחון היבטים של טוהר המידות וכישורים של מועמדים, לא את מינם. החלטת הנציבות מהווה שפל חדש במגמה אנטי־ליברלית שמסיגה אותנו אל עבר תפיסות קולקטיביסטיות מסוכנות. פורום חירות נאבק במגמה המדאיגה הזאת ובכוונתו להיאבק גם בהחלטת הנציבות".
שר האוצר צריך כעת לבחור בין כניעה לשלטון הפנימי המנסה להותיר אותו עם אחריות בלי סמכות ובין גיבוש פתרון מסוג אחר. כרגע מתקיימות במשרד התייעצויות משפטיות כדי לבחור בדרך הנכונה ביותר, שתעניק לשר את סמכותו אך גם לא תגלגל אותו לפתחה של החלטה תקדימית של שופטי בג"ץ.
אבי הלמדנות הציונית־דתית
סוד גלוי היה בישיבת כרם ביבנה, שמי שמשתתף בשיעוריו חוצבי הלהבות של הרב משה דימנטמן מוטב לו שלא ישב בשורה הראשונה. מי שלא הכיר את אופיים הלוהב של השיעורים הללו, והתיישב בתמימות בקרבת הרב על מנת להיטיב ולשמוע, היה זוכה לראות באופן בלתי אמצעי ריתחא דאורייתא מהי, כזו שלא נס ליחה עם השנים ועם ריבוי השיעורים. ר' מוישה, כפי שכונה בפי התלמידים, היה אדם עדין, חביב ועניו, אלא שכאשר החל לצלול לתוך הסוגיה, לפרק אותה בעזרת ראשונים ואחרונים, לבנות בניינים ולסותרם בכוח הפלפול והלמדנות, היו זרועותיו מתנופפות בעוז, והיושבים ראשונה בשיעור עלולים היו לחטוף איזה זץ של התלהבות, שבא לנער ולהלהיט גם אותם אל תוך הלימוד.
סיפר תלמיד מתלמידי חו"ל שהגיעו לכרם ביבנה, כי פעם קלט אותו הרב דימנטמן בעיצומו של שיעור כזה כשהוא עסוק בשרעפים משלו, שאינם בדיוק הוויות אביי ורבא. "זץ" אחד מהרב ניער אותו לחזור מיד ללימוד. ברבות הימים גילה הבחור שעל זרועו נותר סימן מאותה טפיחה של ר' מוישה, סימן שהפך בשבילו מתנה לחיים: בכל פעם שהתרשלתי בלימוד, סיפר הבחור, הבטתי בסימן שנתן לי ר' מוישה והתחזקתי מיד לחזור לתלמודי. אחרי שנים רבות הגיע אותו תלמיד לכרם ביבנה ופגש את הרב דימנטמן. כשהראה לו את הסימן, התנצל הרב מעומק ליבו, אך התלמיד הודה לו בכל לב: "ההפך הוא הנכון! בזכות הסימן הזה אני מתעורר עד היום לתלמודי".
בתחילת השבוע הובא למנוחות בגיל 94 הרב משה דימנטמן, ששימש יותר מ־40 שנה ר"מ בישיבת כרם ביבנה, ולאחר מכן ראש כולל יד ברודמן להוראה ודיינות ברחובות. הוא היה מבכירי העורכים של האנציקלופדיה התלמודית והעביר שיעורי עיון רבים בישיבות ברחבי הארץ. בין תלמידיו דיינים, ר"מים, ראשי ישיבות ורבנים בציונות הדתית. הוא עצמו היה מבכירי תלמידיו של הרב אברהם שפירא זצ"ל, בשנותיו המוקדמות כראש ישיבת מרכז הרב.
אחד מתלמידיו הוותיקים, שגם הגיע למשרה התורנית הרמה ביותר במדינת ישראל, הוא הרב הראשי לישראל, הרב קלמן בר. ביום ההלוויה התפנה הרב בר מכל עיסוקיו המרובים והדחופים, כדי לחלוק כבוד אחרון למורו ורבו במשך שנים רבות בישיבת כרם ביבנה, שגם בתפקידו הרם הנוכחי הוא חש כידו הארוכה.
"כשהגעתי לכרם ביבנה, למדתי ממנו את החיבור לאהבת התורה, הוא הכניס אותי לעולם הלמדני. גם כשהפכתי לר"מ בישיבה, הוא הדריך אותי דבר יום ביומו בשיעורים שהייתי מוסר: מה לומר, מה לא לומר, איך לומר. באופן כללי הוא השקיע מאוד בטיפוח התלמידים, להצמיח אותם, להאמין בתלמידים ולתת להם עוצמה. הוא היה מקשיב לתלמידים צעירים, לעיתים רושם מה שהם אומרים, משבח אותם. כל דבר כזה מצמיח מאוד את התלמיד".
הרב בר מכתיר את רבו כמי שהחדיר במידה רבה את עולם הלמדנות אל עולם הישיבות הציוני־דתי. "הוא הלך מישיבה לישיבה, השיעורים שלו היו מבוקשים. התאהבו בלמדנות שלו, כי הייתה לו למדנות מתוקה. הרי בלי למדנות אי אפשר להבין את התורה, זה כלי הכרחי, אלא שדבריו היו תמיד מתוקים מדבש. השיעור שלו היה בנוי לתלפיות, הוא היה אדריכל אומן בהעברת השיעור. בכך הוא טיפח מאוד את העולם הלמדני". שיעוריו היו כה מבוקשים, עד שתלמידי חו"ל שהיו מגיעים לשנת לימוד בכרם ביבנה, התנו זאת בכך שייכנסו לשיעוריו של הרב דימנטמן. הוא גם בלט במתן יחס אישי ושיח עם כל תלמיד ותלמיד.
אבל לא רק בשיעורים, מספר הרב בר, התורה הייתה כל חייו של הרב דימנטמן. כך, למשל, הוא נזכר כיצד כאשר היה הוא עצמו אברך צעיר, צלצל בביתם לילה אחד הטלפון אחרי השעה אחת בלילה. אשתו הצעירה נבהלה, מי הוא המתקשר בשעה כזאת? אבל הרב קלמן לא נבהל, הוא ניחש מי יכול להיות מעברו השני של הקו. "אל תדאגי", הרגיע אותה, "שאלתי היום את ר' מוישה שאלה, והוא לא היה בטוח בתשובה. אני מניח שהוא לא הצליח לישון עד שמצא את התשובה, ועכשיו התקשר לענות", וכך אכן היה.
מעשה דומה שסיפר אחד מראשי הישיבות אחר מיטתו, היה שפעם אחת סח לו הרב דימנטמן: "יש לי צרות". הלה נבהל: להזמין לך אמבולנס? הרב ענה שאין צורך, רק שיבוא אליו. אותו ראש ישיבה דאג שוב, וכשהגיע אליו לבסוף, שיתף אותו ר' מוישה בצרה: "לא ישנתי כל הלילה. התוספות בכתובות לא הסתדר לי…"
התורה התגלמה באישיותו גם במעשה ובמידות נאצלות. "הוא היה מארח תלמידים, ואם אשתו לא הייתה בבית הכין אוכל בעצמו. כשגר ברחובות היו משפחות קבועות שהיה מגיע לבקר ולדרוש בשלומן, כמו אלמנות, קשי יום וגם אברכים שלמדו אצלו. פעם ראו אותו הולך בערב ראש השנה בכיוון הפוך מבית הכנסת. חששו שאולי משהו השתבש אצלו, אך הרב אמר: לא התבלבלתי, אני הולך לבקר בקביעות אצל משפחת האלמנה פלונית. גם ענוותו הייתה נדירה: הוא היה מסוגל ללכת לשמוע שיעור של רב שלא מגיע לקרסוליו, ולא היה שת ליבו לכך כלל".
בתפקידך כרב ראשי, מה הרב לוקח איתו מדמותו של הרב דימנטמן?
"במודע ובתת־המודע אני ממשיך אותו. למדתי ממנו שתורה צריכה להינתן בצורה הכי בהירה, שכולם יבינו אותה. חשוב מאוד שהמסר יעבור, גם בלמדנות וגם באגדה. אני נוסע ממקום למקום ומדבר מול אנשים – צריך שהדברים יימסרו כך שהם ייצרבו בנפש".
***
