יאיר גולן החליט שהוא הדמוקרטיה, יאיר לפיד התיימר להביא איזה עתיד, וכעת גדי איזנקוט יוצא לאור עם מפלגת 'ישר! עם איזנקוט'. אנחנו כל כך עייפים מאלו שהיו להבטחה גדולה כי ייצגו איזה ערך גדול. אלו ששרו בגרון ניחר בהתלהבות השמורה לנסיכי האצ״ל "שתי גדות לירדן, זו שלנו זו גם כן" – ועברו לצד השני בלי למצמץ. מאלופים ורמטכ"לים שחינכו ליושרה ולדבקות במשימה ולאהבת הארץ – וכשיצאו לעולם התגלו במלוא עליבותם, מלאי שנאה ונקמנות ובעיקר עליבות רעיונית, שמביישת את המדים שעליהם היו חתומים כל כך הרבה שנים.
אנחנו רגילים לעשות הנחות ליוצאי צבא. משהו בפסיכולוגיה העמוקה שלנו מחבר בין חרדת הקיום העתיקה שלנו ובין מי שמייצג את הגאולה ממנה. באיזשהו שלב הפסקנו לבקר באמת, כי רצינו להאמין שמולנו ישנם אנשים נעלים מאיתנו. שכל מחשבותיהם על טובת ישראל, ושהם נקיים מנגיעות אישיות ובוודאי מבינים את מהותה של מדינת ישראל טוב מאיתנו.
אנחנו בעונה של גאולה. גאולה מאויבינו, ולא פחות מכך גאולה מן השקרים שבהם אנחנו אחוזים. כשאיזנקוט מתיימר לדבר בשם היושר, כדאי להטיל ספק עמוק בכך, לטלטל את יסודות המבנה שהוא מנסה לבנות. כי ייתכן שאין בו שום דבר ישר, למעט הרצון להיות ישר. אם אני אדם שרוצה להיות בריא, אבל אין לי את המידע וגם לא רצון ללמוד, אני לא אדם בריא. אולי אני שוחר בריאות. אני מוכן לתת לאיזנקוט את המעלה של שוחר יושר, אך בשום פנים ואופן אסור להאמין שהוא יהיה מי שילמד פה מה זה יושר.
התרגלנו שהנושאים הדתיים הם עניין אישי בינינו ובין בוראנו. הם בעיקר נושא קהילתי־מגזרי ובדרך כלל לא נעים לנו לנופף בהם, לתבוע אותם כאמת מידה לצדק וליושר. אני חושב שהרחקנו מעלינו את הדרך. האמונה שהשתרשה אצלנו שיהודי יכול להיות מנוכר לתורה ולמצוות ולהיות נורמלי, היא מחשבת כפירה מזעזעת. אנחנו רחוקים מלהיות מזועזעים, אבל זה כי אנחנו לא באמת מאמינים, לא בתורה ולא בנותן התורה. אנחנו רואים את התורה כמה שמנעים ומעשיר את החיים, לא כאמת מבחן לאמת ולשקר, לחיים ולמוות. הפוך מכל מה שהתורה אומרת לנו. אם אין לך אלוקים – אתה הופך להיות האלוהים של עצמך.
בנבואת התשובה של הושע מובאת האמירה שהיא פרי מחשבת התשובה: ״ולא נאמר עוד אלוהינו למעשה ידינו״. אנחנו כל כך שמחים על כוח המעשה והבניין שניתנו בידינו ומתפעלים מן הכישרון והיצירה שגילינו, עד שיצרנו אוטונומיה אנושית שכביכול אינה זקוקה לאלוקים יותר. אמרנו אלוהינו למעשה ידינו. אין יושר בלי אלוקים. מנהיג ישראלי שזיקתו ליהדות מינימלית, גם אם מדי פעם הוא עושה טובה ומצטט איזה פסוק, לא יכול בהגדרה להיות ישר, וזה כולל את כולם, כולל ראש הממשלה שיש לי כבוד גדול אליו.
אנחנו עדיין תחת הרושם של רצח צ'ארלי קירק. מי שהקשיב לו, בניכוי העניינים הנוצריים, מבין את גודל ההערצה שהייתה בו לתנ״ך ולעם שזכה להתגלות. אנחנו שומעים את שגריר ארצות הברית בישראל האקבי, ואת האופן הנשגב שבו הוא קורא את העם היהודי. האם איזנקוט ודומיו מסוגלים להתקרב בכלל למחוזות האלה?
בתוך כמה שנים תעמוד מדינת ישראל מול שינוי טקטוני במבנה ההנהגה שלה. מי שהנהיג אותה עשרות בשנים ירד מן הבימה, וכבר היום עלינו לבנות את המנהיג הבא. זה שיש בו יושרה, שיוכל באמת לדבר על עתיד, ובסוף גם יהיה דמוקרטי באמת. הגיעה שעתה של היהדות להפוך לאמת מבחן פוליטית.
***
