לפני כמה שבועות הדהדה התקשורת המיינסטרימית בעוצמה דעת מומחים שאין צורך בתמרון קרקעי נוסף בעזה כי, תחזיקו חזק, חמאס כבר הוכרע. עתה מהדהדת אותה תקשורת מפי מומחים חברי אותו מחנה פוליטי באותה עצימות את הדעה ההפוכה: כיבוש עזה יעלה לנו במחיר כבד מנשוא כי, תחזיקו חזק, חמאס מחכה לנו שם חמוש עד השיניים. כלל נקוט בידי הוא שאם מהדהדים דעה והיפוכה אזי יש לחפש את המטרה האמיתית של מהדהדי הדעות האלה, מטרה שאותה ניתן לקדם פעם בנימוק זה ופעם בנימוק ההפוך. כך גם בנידון דידן. מה שמזין את שתי הדעות הסותרות הנזכרות הוא מוטיבציה אחת: רל"ביזם.
הרל"ביסטים רועדים מפחד מהכרעת חמאס. פחות בגלל החטופים, יותר בגלל נתניהו. מה יקרה אם זה יצליח? מי יקבל את הקרדיט? נתניהו כמובן. הם צריכים לבחור בין הכרעת חמאס להכרעת נתניהו. לי נדמה שהעומדים בראש המחנה הרל"ביסטי בחרו: עם הישארותו של חמאס בעזה ואף התחזקותו מחדש הם ילמדו לחיות, עם עוד ארבע שנות נתניהו בשלטון – לא.
מה גם שנתניהו התברר השבוע כתלמיד של טראמפ ונתן לאויביו – וחלק גדול ממתנגדי נתניהו עברו כבר מזמן את הגבול בין יריבים פוליטיים לאויבים שונאים של ממש – עוד חומר להנחתה. זו הפעם הראשונה שראיתי אותו משתמש באופן מובהק כל כך בשיטתו של טראמפ. ומהי שיטתו של טראמפ? כשהאויבים שלך תוקפים אותך, אל תתגונן. אדרבה, תאמר להם עוד דבר או שניים מהדברים השנואים עליהם ממש, תביא אותם לנקודת רתיחה.
והנה זה בא: השבוע הצהיר נתניהו קבל עם ועדה שייתכן שכדי להכריע את חמאס תיאלץ מדינת ישראל להתמודד עם בידוד מדיני. המסר שלו היה: אכן לא נעים, אבל גם לא נורא כל כך. הכרעת חמאס חשובה יותר. חבל רק שהוא ניסה אחר כך להסביר ולתקן. לא היה צריך. אולי הוא זקוק בכל זאת לעוד כמה שיעורי עזר אצל טראמפ.
מומחים כלכליים שחשודים בעיניי ברל"ביזם מזהירם מפני אסון כלכלי. הם טעו לא מעט בעבר הלא רחוק. יש להניח שנתניהו, שבזמנים כתיקונם גם מתנגדיו (לפני שהפכו לאויבים שונאים) ידעו לפרגן לו על תבונתו הכלכלית, מעריך ששיתופי הפעולה המדעיים והכלכליים עם ארצות הברית יימשכו ואף יגברו. סין, הודו, יפן ודרום קוריאה לא יצטרפו לשום חרם, כלומר גם בתסריט הגרוע יימצאו מדינות חשובות שישמחו לקנות את מה שיש לנו להציע (וזה לא מעט, בפרט בעולם שדורש יותר ויותר תוצרי איכות צבאיים) ולמכור לנו משלהם. אנגליה, צרפת, אוסטרליה, ספרד וברזיל גם יחד לא מפחידות אותנו. גרמניה תהיה תמיד באיזשהו מקום באמצע ולא תחרים יהודים מסיבות היסטוריות. בשורה התחתונה: נצטרך אומנם להגדיל את יכולתנו האוטרקית (שימוש מוגבר במשאבי פנים), אבל זה לא יהיה קיצוני מדי. אנחנו נסתדר, אפילו יותר מנסתדר. וכאמור, הכרעת חמאס שווה את זה. מדינת ישראל לא יכולה להרשות לעצמה להשאיר את שלטון חמאס על כנו. לא מבחינה מוסרית, לא מבחינה צבאית ולא מבחינה מדינית. לא משום בחינה.
אלא שיש בהחלט מי שלא יסתדרו בשום פנים ואופן עם בידוד מדיני בהובלת מערב אירופה. ולא, אני לא מתכוון לשכבות החלשות. הפרופסורים שטסים מכנס בין־לאומי לכנס בין־לאומי ומתענגים שם על הילתם האקדמית לא יסתדרו. עד עכשיו הספיק שהכריזו מאחורי כל מיקרופון רענן על התנגדותם האמיצה לביבי ולמדיניותו, עכשיו יידרשו לעמוד לשיפוט ועדת חריגים. אם רמת ביצועיהם המחאתיים תהיה פחותה מזו של שקמה ברסלר, הם לא יוזמנו לאף כנס במערב אירופה. ישראלי, יהודי? אתה לא רצוי אצלנו.
הלהט"בים הישראלים לא יסתדרו. הם לא יוכלו להסתתר יותר מאחורי Pink Washing ("טיוח בוורוד" – הניסיון להינקות מאשמת הכיבוש רק בזכות להט"ביותם). ישראלי, יהודי? לא יעזור לך גם אם תהיה מופת של בלבול מגדרי. הפמיניסטיות הישראליות הרדיקליות לא תסתדרנה. ג'ודי באטלר, הכוהנת הגדולה שלהן שמפיה הן שתו, הצהירה מיד אחרי טבח 7 באוקטובר על כך שחמאס הם הטובים וישראל היא הרעה. היא הקדימה בתובנה חשובה זו את האירופאים בכמעט שנתיים. על כל פנים, כיבוש עזה עלול להפוך את בידוד הפמיניסטיות הישראליות לעובדה מוגמרת. ישראלית, יהודייה? הפמיניזם הבין־לאומי מקיא אותך מקרבו.
אנשי קולנוע שלנו שמציעים את מרכולתם בפסטיבלים בין־לאומיים, שרובם מבכים ביצירותיהם הקולנועיות את הכיבוש ואת עקירת עצי הזית בפלשתין הכבושה על ידי מתנחלים קיצוניים, יתקשו גם הם לקבל הזמנות לאירועים בין־לאומיים. איש קולנוע יהודי, ישראלי? גינוי עקירת עצי זית אאוט, זה כבר לא מספיק. נזמין רק את מי שמגנה במפורש את הג'נוסייד. גם לוחמי האקלים הישראלים לא יוכלו להתחבר יותר עם עמיתיהם בארצות הפרוגרס. גרטה לא מרשה. יהודי, ישראלי? קודם תוכיח כמה אתה בעד חמאס ונגד ישראל, כמו גרטה.
בקיצור, הכול יקרוס. כי הרי האוכלוסייה הישראלית מורכבת מפרופסורים, להט"בים, פמיניסטיות רדיקליות, אנשי קולנוע שמאלניים ופעילי אקלים רדיקליים – ומעל כולם, אנשי תקשורת שמהדהדים תדיר את דעותיהם. אז מה יהיה? בעזרת ה' יתברך תהיה לנו, לכל עם ישראל, לחיילים, לפצועים, לחטופים ולמשפחותיהם, שנה שבה ייכרתו אויבינו ושונאינו, שנה טובה ומתוקה.
***
