1
לפעמים, בגלל קשיי היומיום, העול הכבד של המלחמה ובעיות קשות שטרם נפתרו כמו סוגיית החטופים המייסרת, אנחנו נוטים לשכוח את כל האירועים הטובים – חלקם ממש פלאיים – שקרו לנו בשנה האחרונה. אז כדאי להיזכר מעט, גם כדי להודות וגם כדי להתעודד ולהתחזק.
בימים אלו בתקופה המקבילה אשתקד, ביצעו כוחות הביטחון שלנו את מתקפת פיצוץ הביפרים המופלאה ואת מתקפת החיסולים של בכירי חיזבאללה, ובראשם מנהיג הארגון, הצורר חסן נסראללה. נכנסנו אל שנת תשפ"ה בעיצומה של מתקפה בצפון, שבתוך שבועות ספורים שברה את כוחו ואת רוחו של ארגון חיזבאללה העוצמתי, וריסקה הן את ארסנל הרקטות המאיים שלו, הן את תוכנית הפלישה של כוח רדואן שנערך ויועד לכבוש את יישובי הצפון. הניצחון על חיזבאללה סלל את הדרך לחזרתם הביתה של תושבי קו הגבול הצפוני, אחרי שגלו והיו מורחקים מיישוביהם למעלה משנה.
נפילת ארגון הטרור השיעי בלבנון הביאה בעקבותיה את נפילת משטר אסד בסוריה השכנה. ישראל ניצלה זאת היטב כדי להחליש מאוד את מדינת האויב, להשמיד חלק גדול מאמצעי הלחימה שלה, לתפוס שטחים נרחבים ולכונן אזור ביטחון ליישובי הגולן מעבר לקו הגבול.
2
גולת הכותרת של הישגי שנת תשפ"ה היא ללא ספק מבצע עם כלביא באיראן. פרויקט הגרעין האיראני הוא חרב בלהות שהייתה מונפת מעלינו כבר שנים רבות. כל הניסיונות לעצור אותו, באמצעים מדיניים או במבצעים חשאיים, הועילו רק כדי לעכב. האיראנים הלכו והתקרבו אל נקודת האל־חזור בדרך להשגת נשק גרעיני שיאיים על מדינות האזור, ויותר מכולן על ישראל, שראשי משטר האייתולות הקיצוניים לא הסתירו את שאיפתם להשמידה. ב־12 ימים של מתקפה אווירית מסיבית הצליחה ישראל גם לפגוע קשות בפרויקט הגרעין ולהרחיק את הסכנה, וגם לפגוע בפרויקט הטילים הבליסטיים – איום אסטרטגי חמור בפני עצמו. על הדרך חוסלו בכירי ממשל וצבא איראניים ובכירי תעשיית הגרעין. מערכות הנשק של איראן להגנה מפני תקיפה אווירית נפגעו קשות במתקפה משולבת, מורכבת ומתוחכמת, ומטוסינו נהנו משליטה אווירית מלאה בשמי טהרן. העובדה שכל מטוסינו חזרו הביתה בשלום ואיש מהטייסים לא נפגע היא נס בפני עצמו. העורף הישראלי ספג אומנם פגיעות ואף נפגעים בנפש, אבל גם כאן הנזק בפועל היה מועט משמעותית מהמצופה.
3
אחרי כמעט שנתיים של מלחמה מתישה, נשארה בעיקר עזה. עזה השונאת והרצחנית, שממנה יצאה כל התבערה הזאת. עזה שהשביתה את שמחת יום חגנו, שטבחה בנו ורצחה ושרפה ואנסה. עזה הערמומית והנכלולית ששיטתה בנו והעמידה פני מסכנה ונזקקת, ובמחשכי המנהרות בנתה כוח מתוחכם, הרסני ומוכן לטבח. עזה שאנשיה השונאים הסדיסטים והברברים חגגו ברחובות למראה חטופינו הפצועים וההרוגים, המוכים והמושפלים. עזה שקיבלה את מפתחות השליטה ואת החופש להיבנות ולשגשג, אבל בחרה להמליך עליה ארגון טרור רצחני שהעדיף להשקיע בביצורים, באמצעי לחימה ובמנהרות טרור. עזה שגם לאחר ששילמה מחיר כבד מאוד בהרוגים ובפצועים, שתושביה הפכו לפליטים, שבכירי הנהגתה חוסלו וחלקים נרחבים מהשטח הבנוי שלה היו לעיי חורבות, עדיין מתעקשת להמשיך להחזיק בחטופים שלנו, לענות ולהרעיב אותם, עדיין מסרבת להיכנע.
4
שנת תשפ"ו תהיה שנת גמר הדין של עזה, אמן כן יהי רצון. בגלל הרבה סיבות, ספק רב אם תהיה לנו עוד הזדמנות. אם לא נייבש עד הסוף את הביצה הרעילה הזאת, היא תחזור לגדל עוד הרבה יתושים עוקצניים ורעילים. אם מי שביצעו בנו את טבח 7 באוקטובר הנורא יסיימו שנתיים של מלחמה כשהם עומדים על רגליהם, זה יהיה האות לכל חורשי רעתנו להכין את הטבח הבא. עזה, שהביאה על ישראל את האסון הנורא בתולדותיה חייבת להפוך למשל ולשנינה, סמל ואות אזהרה לסוף הצפוי לכל המבקשים לפגוע בנו ולהשמיד אותנו. אין לנו זכות להוריש את הפגע הזה לדורות הבאים. אנחנו חוללנו אותו בחולשת דעתנו ובשאיפתנו לשקט זמני בכל מחיר, ועלינו מוטל להשמיד אותו באומץ ובנחישות. ארגון החמאס חייב להיות מושמד או מוכנע, או לכל הפחות מסולק מהאזור. כל הסכמה לפחות מכך היא הפקרות חסרת אחריות.
יש הטוענים, בחולשת הדעת, שחמאס הוא רעיון, ולכן הוא לא ניתן להשמדה. אבל אין צורך להשמיד את הרעיון, רק לחסל את כלי הביצוע שלו, האנושיים והטכנולוגיים. ואפשר לגרום לכך שהרעיון יישאר בגדר רעיון, אבל הרבה פחות אנשים יאמינו בנכונותו או באפשרות ההגשמה שלו, ולכן הוא יישאר מופשט, לא אופרטיבי וממילא גם לא מסוכן.
גם הנאציזם היה רעיון. רעיון מסוכן וקטלני עד מאוד. אבל לאחר תבוסת גרמניה במלחמת העולם השנייה ותהליך הדה־נאציפיקציה שעברה החברה הגרמנית, כיום תנועת המאמינים ברעיון הנאצי היא קטנה וחלשה מכדי לסכן את שלום העולם. גם הקומוניזם היה רעיון שסחף המונים וטלטל מדינות ואת העולם כולו. הרעיון הקומוניסטי לא הושמד, אבל השפעתו נחלשה מאוד. המדינות שנוהלו על פי הרעיון הקומוניסטי פרקו כמעט כולן את עולו. אפילו הקיבוצים בישראל עברו הפרטה. זה מה שיקרה גם לרעיון החמאסי אם בתולדות עזה ייזכר לדיראון עולם שהוא הביא עליה אסון כבד, מפלה וחורבן. את הזיכרון המתוק של שמחת הניצחון שלהם ב־7 באוקטובר תמחק רק מפלה מוחצת, חד־משמעית, שתסתיים בהשמדה או בכניעה. אין לנו רשות להסתפק בפחות מזה.
5
אנו בפתחם של ימים דרמטיים, שישפיעו על גורלה של ישראל שנים רבות קדימה. יתרונו הצבאי של צה"ל מול חמאס הוא יתרון מכריע, אבל הרוח והתודעה, אורך הנשימה והנכונות לשאת במחיר, הם שיקבעו את גורל המערכה.
המתקפה היבשתית שהחלה השבוע חייבת להסתיים הפעם בלא פחות מכיבוש מלא של העיר עזה, ובמידת הצורך גם של מחנות המרכז. האויב העזתי נמצא קרוב לנקודת השבירה שלו. נציגיו ושליחיו מתחננים למשא ומתן על הפסקת אש, כי הם יודעים שאם המערכה תימשך, גורלו נחרץ. לצערנו גם בתוכנו יש גורמים רבי עוצמה והשפעה שהתמכרו לסכסוכים פנימיים ולהחלשת הרוח. חמאס יודע זאת ותולה בהם את תקוותיו. אך ככל שנשכיל להתעלם מהקולות הצורמים שבתוכנו ולהתקדם בכיבוש עזה והשמדת האויב, כך חמאס יבין שהפעם זה סופי, וייאלץ לבחור אם להסכים לתנאי סיום המלחמה שתכתיב לו ישראל או להיות מושמד עד הסוף.
6
ולסיום, מילה לרמטכ"ל אייל זמיר. מהתבטאויותיו בפורומים מדיניים, שמשום מה דולפות החוצה, כולנו כבר יודעים את דעתו המסויגת לגבי המתקפה, וחבל שכך. כל עוד בוחר רא"ל זמיר להישאר בתפקידו, ולכן גם לבצע את החלטות הדרג המדיני, ההדלפות החוזרות על כך שליבו אינו שלם עימן פוגעות במורל החיילים וברוח הלחימה.
ההחלטה אם נכון בעיתוי הזה לשים את שמירת חיי החטופים לפני כל מטרה אחרת של המלחמה, היא לחלוטין בתחום סמכותה של הממשלה ולא של הרמטכ"ל. לאחר שהשמיע את דעתו מספר פעמים בישיבות עם ראש הממשלה והקבינט, ההדלפות החוזרות נשמעות במקרה הרע כניסיון להתנער מאחריות אישית על מחיר המתקפה, ובמקרה הרע יותר כניסיון לסכל את כוונות הדרג המדיני באמצעות התקשורת ודעת הקהל. שתי האפשרויות אינן מקובלות, ובמיוחד כעת, כשחיילינו מול אש האויב, חובה לחדול מהן. האפשרויות השונות ומחיריהן נשקלו היטב על ידי הדרג המדיני, שהוא המחליט והקובע סדרי עדיפויות, והוא גם הנושא באחריות לסיכון ולמחיר. היחידות הלוחמות מלאות במוטיבציה לסיים את המלחמה בניצחון על חמאס, והרמטכ"ל חייב להפיח בהן רוח לחימה ולא חלילה להפך.
רא"ל זמיר, זכית בשנת תשפ"ה בניצחון גדול על איראן, במערכה שרוב תכנונה וההיערכות אליה נעשו בטרם נכנסת לתפקידך. אבל נבחרת לתפקיד על סמך הבטחתך להביא לניצחון בעזה, וזו כעת המשימה שלך וחובתך לעם ישראל ולחייליך. שנת תשפ"ו צריכה להיות שנת הניצחון בעזה, וחשוב מאוד שזה יקרה כבר בתחילתה.
לתגובות:
***
