התחלה// נולד וגדל בגדרה, "מושבה כפרית נעימה ופסטורלית. כל המשפחה המורחבת גרה בגדרה, כך שגדלנו עם כל הדודים ועם סבא וסבתא. הייתה לי ילדות מאושרת, שיחקנו הרבה בחוץ". הבכור מתוך שניים.
אבא// אריה עורקבי (75), הנדסאי אלקטרוניקה שעבד במשך שנים רבות בתעשייה האווירית – אלתא, כיום בפנסיה.
אמא// רחל עורקבי (74), עבדה בתור מורה בתחום החינוך המיוחד. "כיום גם היא בפנסיה וממלאת את סדר יומה בהתנדבויות שונות, וכמובן שומרת על הנכדים בדאגה אין־סופית".
ספסל הלימודים// עד סוף כיתה ח' למד בבתי הספר בגדרה, ומכיתה ט' עד י"ב למד במדרשיית נעם בפרדס חנה. "מקום שמח, למדתי שם בשלהי כהונתו של הרב יהושע יגל בראשות הישיבה. הרב יעקב מרגלית כבר נכנס למלא את מקומו. מטבע הדברים חילופי המשמרות הלהיטו את הרוחות, אבל הייתה אחווה גדולה בקרב תלמידי המחזור. הדירקטיבה של הרב יגל להטמעת המושג חברותות בכל המקצועות ולא רק בגמרא הושרשה היטב בקרב התלמידים".
מעלין בקודש// עם סיום כיתה י"ב עבר ללמוד בישיבת ההסדר בקרני שומרון, "שם יצקתי את כל היסודות של לימוד התורה שלי. שיטת הלימוד בישיבה, אליבא דהלכתא, התאימה לי מאוד. במשך הזמן התחלתי את לימודי הרבנות, שבמהלכם למדתי את שני הנושאים הראשונים, נידה ומקוואות. בנוסף לכך תפסו אותי הפשטות והענווה של הר"מים, בלי גינונים. היה אפשר למצוא את אחד מראשי הישיבה ביום שישי מגיע ומסדר ספסלים בבית המדרש, כמו יהושע בן נון".
על מדים// במסגרת הישיבה התגייס למסלול הסדר בגדוד 202 בחטיבת הצנחנים. "שירתנו בחברון בתקופת הסכמי וואי. היו המון בקת"בים, גלגלנו חיילים שנדלקו כדי לכבות אותם, עלינו על גגות של שכונות עוינות. היה שירות מאוד אינטנסיבי ומאתגר, אך מהנה". לאחר השחרור מצה"ל חזר לישיבה בקרני שומרון.
החצי השני// בשיעור ה' התחתן עם ברוריה. כבר יותר מ־20 שנה שהיא עובדת כאחות דיאליזה במכון לנפרולוגיה של הילד במרכז הרפואי שערי צדק בירושלים. במקביל היא משמשת ראש חטיבת ילדים בחוג לסיעוד במרכז האקדמי לב.
יורה יורה// הזוג הצעיר קבע את ביתו בקרני שומרון. "באותם ימים ברוריה הייתה סטודנטית לסיעוד. היינו קמים בחמש בבוקר כדי שהיא תוכל לנסוע מקרני שומרון לשערי צדק בירושלים. מהר מאוד הבנו שאי אפשר להמשיך כך. כעבור חצי שנה נאלצנו לעזוב את קרני שומרון ולהתקרב למקום לימודיה. כך התמקמנו במבשרת ציון, התחלתי ללמוד בכולל מר"צ שבו המשכתי את לימודי הרבנות, ואף סיימתי אותם בהצלחה". משם עבר למכון הרי פישל בירושלים, לטובת תחילת לימודי דיינות. במקביל רעייתו סיימה את לימודיה והחלה לעבוד בשערי צדק, וכך עברה המשפחה לגבעת מרדכי בירושלים.
מתגייס שנית// לאחר ארבע שנות לימודי דיינות פנה אליו הרב הצבאי הראשי דאז, הרב אבי רונצקי זצ"ל, שחיפש לגייס רבנים שהיו לוחמים בשירות הסדיר. "הוא הגיע אליי בדרך לא דרך ושכנע אותי לצאת לקורס רבנים צבאיים. אמרתי לו שאני באמצע מסלול אינטנסיבי של לימודי דיינות, אז הוא הציע שאעשה את הקורס במהלך 'בין הזמנים' וכך עשיתי. אשתי נתנה את ברכת הדרך. זה היה הקורס הראשון של הרב רונצקי, והשתתפו בו 113 צוערים, רובם ככולם היו לוחמים בעברם, בעלי הכשרה רבנית. קורס מעניין ומושקע. עד אז לא הכרתי את הרבנות הצבאית, ובמהלך הקורס נחשפתי להיקף האדיר של הפעילות שלה".
נקרא לדגל// "בסיום הקורס ביקשתי לחזור לחוק לימודיי, אך הרב רונצקי תפס אותי לשיחה אישית. הוא אמר: 'עם ישראל צריך אותך!' וביקש שאכנס לשירות קבע. התייעצתי עם אשתי ועם רבותיי, הרב מרדכי אליהו והרב זלמן נחמיה גולדברג זצ"ל, שאמר לי שכל מה שאני לומד זה לא לעצמי, אלא כדי להתמלא ולשפוך. לכן ממילא הגיע הזמן להשקות. בעקבות הקריאה הזאת נכנסתי לשירות קבע, שנמשך כבר 18 שנה".
רצוא ושוב// במהלך השנים מילא מגוון תפקידים ברבנות הצבאית, רובם תפקידי שטח: רב בא"ח כפיר ורב חטיבת כפיר, משם עבר לתפקיד רב אוגדה מרחבית 80 באילת. "כמעט לא הייתי מגיע הביתה. ישנתי בעיקר ביחידה וגם סגרתי שבתות בבסיס עם המשפחה אחת לחודש". לאחר מכן מונה לתפקיד רב אוגדת איו"ש, "שם האינטנסיביות הייתה גדולה עוד יותר. למרות שהייתי קרוב יותר לבית, הייתי נוכח בו פחות מלפני כן".
ענף הקורונה// בסיום הקדנציה באיו"ש, עבר לתפקיד רב עיר הבה"דים. ממנו עבר לתפקיד ראש ענף ההלכה, שבו שימש במשך שלוש שנים. "זה היה בתקופה הקורונה, התעסקתי הרבה בכתיבת ההנחיות. איך מתפללים, איך יושבים בסוכה, איך נוטלים את ארבעת המינים וכדומה. היה לי ממשק הדוק עם הרבנות הראשית לישראל, עם משרד הבריאות ועם קצין הרפואה הראשי בצה"ל לתיאום ההנחיות". בתום התפקיד מונה לרב פיקוד המרכז.
חירום מלא// מזה כשנתיים משמש ראש מטה הרבנות הצבאית, שאחראי על כמה תחומים, בהם כוח האדם בחיל: הרבנים, הנגדים, קציני הדת, חיילים סדירים ואזרחים עובדי צה"ל. "האחריות היא על השיבוץ ביחידות השונות, ההכשרה, הטיפוח והרווחה שלהם". בנוסף לכך הוא אחראי על מערך החירום ברבנות הצבאית. "השנתיים האחרונות היו חירום על מלא. ב־7 באוקטובר הייתה בוקה ומבולקה בכל המערכות הצבאיות. יחד עם זאת, היו כמה דברים מקדימים שאפשרו לנו לתת מענה לא רק לצה"ל, אלא גם לעם ישראל כולו. כמו למשל בעקבות המעבר של בסיס הרבנות הראשית מצריפין למחנה שורה, לפני כשלוש שנים, גדל שטח המרכז לטיפול בחללים פי שמונה. זה איפשר לנו לטפל בחללי צה"ל ובחללים האזרחיים. היה שיתוף פעולה מדהים בין כל המערכות".
בדרך לגן עדן// כחלק מהעיסוק בנושא החירום, בשנתיים האחרונות הוא עוסק רבות בבניית הכוח, התעצמות ושכלול אמצעי הזיהוי. "לאחרונה ייבאנו אמצעי זיהוי ייחודיים שאין באף מקום אחר בארץ. רכשנו יכולות זיהוי הן בידע והן באנשי מילואים, גם במעבדות הזיהוי וגם במפקדת טיפול בחללים. המטרה שלנו היא לתת כבוד אחרון לחללים הללו, יחד עם טיפול ברגישות הנדרשת בדרך לגן עדן. יש כאן תחושת שליחות וחרדת קודש".
כמו בבית// פרט לטיפול בחללים, עוסקים כמובן גם בחיים. "אנחנו בעיצומם של חגי תשרי, תוך כדי שנה שנייה של המלחמה. המענה שאנחנו נותנים לחיילים בקצה, ביחידות הלוחמות, הוא כדי שהם יחוו את החגים ויקיימו את מצוות היום כמו שהם רגילים בבית. אם זה תקיעת שופר – אנחנו דואגים שיתקעו בכל מקום, רכשנו כמויות גדולות של ארבעת המינים וכדומה. כמובן, הכול בכפוף לאישורים הנדרשים ולצרכים המבצעיים, מתוך דיוקים והתאמות. כך למשל הצטיידנו בספרי תורה מוקטנים, כי הבנו שקשה להכניס ספר תורה גדול למוצבים בעזה".
מצוות טקטיות// גם הקמת סוכות באזורי לחימה מהווה אתגר. "אי אפשר לבנות סוכה גדולה בכל מקום, ויש מקומות שאסור לבנות כלל. לכן בחיל הרבנות הראשית פיתחנו סוכה טקטית בגודל מטר על מטר, שנפתחת בבת אחת, ועליה מניחים את הסכך שנמצא בערכה. חייל יכול לשבת בתוכה כשהוא שפוף ולאכול את סעודת החג. פיתחנו גם מנשא מיוחד לספר תורה שניתן יהיה לסחוב על הגב ולהכניס אותו לכוחות, לצד הנשק מקדימה. גם ארבעת המינים זכו לפיתוח של נרתיק מיוחד, בגלל העובדה שהרבה פעמים הם היו נפסלים בדרך. הנרתיק החדש מדופן מכל צדדיו, לטובת הגעה בשלמות לחיילים שממוקמים באיתורים בעזה. לנגד עינינו עומדת המטרה להיות חייל רלוונטי שמתאים את עצמו למצבים המשתנים".
הנחת// תשעה ילדים. שילת (25), הודיה (23) נשואה לאורי, מוריה (22) נשואה לינון, נריה (20), הדר (17), עדי (13), שירה (9), נעה (7) ובניה (5).
אם זה לא היה המסלול// "היה לי חלום ילדות להיות רופא, שבעקבותיו התקבלתי לעתודה. אבל ברגע האחרון הר"מ שלי במדרשייה הציע לי לבדוק לימודים בישיבה. 'מה יש לך להפסיד?' הוא אמר, והשאר היסטוריה".
במגרש הביתי:
מה הלו"ז// סדר היום מתחיל בתפילת שחרית בשש בבוקר. "משתדל ללוות את הילדים למוסדות החינוך, ולאחר מכן מתייצב בתפקיד – אם זה בשורה, בקריה או ביחידות השונות – כדי לשוחח עם צוותי הרבנות המקומיים ולקבל פידבק מהלוחמים. במהלך היום נמצא בהמון דיונים כדי לוודא שמערכת הרבנות הצבאית תתזמר תחת הרב הראשי לצה"ל. מגיע הביתה מאוחר בלילה ולא מוותר על ישיבה במרפסת שצופה לעמק הצבאים עם ספר פתוח, כוס קפה והנאה מהשקט".
פלייליסט// "אוהב לשמוע את ישי ריבו ואת מוטי שטיינמץ".
השבת שלי// "זמן איכות בחיק המשפחה. יושב עם הילדים, שומע איך עבר עליהם השבוע, ואנחנו שרים ביחד זמירות שבת. אשתי עושה כל שביכולתה לשמור שאהיה מחובר לכל מה שקורה בבית".
דמויות מופת// הראי"ה קוק זצ"ל. "היה מדהים בחדשנות ובתפיסה של התאמת השינויים לדור הגאולה, החיבור לעם ישראל, ארץ ישראל ותורת ישראל. דמותו ניבטת אליי מתמונה גדולה שלו שניצבת על הקיר אצלי במשרד".
מפחיד אותי// "פירוד בעם ישראל".
משאלה// "שתהיה שנה זו טובה מקודמתה. שיחזרו השבויים לביתם, שיתרפאו הפצועים, שיהיה מזור למשפחות השכולות מהאובדן הקשה ושעם ישראל יהיה באחדות מופלאה ויגשים את ייעודו".
כשאהיה גדול// "אהיה עבד נאמן לעם ישראל".
לתגובות:
***
