"היית במארון א־ראס?", שואל אלוף משנה במיל' יואב ירום, לשעבר רמ"ט גולני, את המראיינת חן ליברמן מ'עובדה', כשזו מקשה עליו כיצד אישר לאזרח ז'אבו ארליך להיכנס ולסייר במבצר בלבנון בעיצומה של המלחמה – סיור שהסתיים במותו של ארליך ושל חייל נוסף שהיה באירוע, סמל גור קהתי.
"לא", היא משיבה.
"בשלב הזה", מבאר לה ירום, "אנחנו בשבוע השני במארון א־ראס. מארון א־ראס מחוקה לחלוטין, עם סיורים אין־ספור. כל ממלא דלק שרצה ללכת לראות את המנהרות של חיזבאללה עשו לו שם סיור, בואי", מבקש ירום להפגיש את ההאשמות נגדו עם המציאות, וממשיך: "מה קורה עכשיו בחרמון הסורי? מה יש שם? אין שם תיירות? תלכי בבניין שלך לכל שניים שלושה כתבים – אחד מהם עשה שם סיור. יש שם תיירות בלתי פוסקת. אף אחד בצה"ל לא היה מונע מאף מפקד להכניס את ז'אבו, אף אחד לא", הוא מדגיש, "זה לא היה עניין בכלל".
"ועכשיו כשזה התגלה, כולם לוקחים צעד אחורה?" מקשה ליברמן.
"ברור", קובע ירום.
אבל הריאיון הזה מלפני חצי שנה, שבו זכה ירום להציג את גרסתו המלאה, לא שכנע את הפצ"רית. ביום חמישי שעבר הודיעה הפרקליטות הצבאית כי החליטה להגיש נגדו כתב אישום בעבירה של המתה בקלות דעת, בכפוף לשימוע. יצוין כי ירום נטל אחריות מלאה על האירוע, וימים ספורים לאחר ההיתקלות הקטלנית הודיע כי הוא פורש מתפקידו. על אף הצעד הנדיר של לקיחת אחריות כולל מחיר אישי, לא היה די בזה מבחינתם של הפצ"רית ומשפחת קהתי. משפחתו של החייל שנפל לחצה לאורך עשרת החודשים מאז האירוע למצות את הדין עם ירום, ועם פרסום ההחלטה להגיש נגדו כתב אישום חמור, נמסר מטעם משפחת קהתי: "ההחלטה להעמיד לדין את הקצין בעבירה זו של פשע חמור מתחייבת לאור ההתנהלות הפלילית המופקרת שלו שגרמה לטרגדיה. לא יהיה בכך כדי להשיב את גור ז"ל, אבל בתקווה הדבר יתרום להרתעה של אחרים בעתיד". המשפחה הוסיפה כי היא מחכה לעדכון גם לגבי נקיטת צעדים פליליים נגד קצינים אחרים שהיו מעורבים באירוע. עוד דווח כי צה"ל סיים את התחקיר על האירוע, אולם בחר שלא לפרסם אותו עדיין.
לפי משפחתו של קהתי, בנם נורה למוות בעת שהוא ופלוגתו אבטחו את כניסתו של ארליך, רק בשל רצון הצבא לערוך לחוקר "סיור פרטי" במבצר בשטח הלחימה, ללא כל הצדקה מבצעית ברורה. גרסתו של ירום, לעומת זאת, טענה כי הוא הכניס את ארליך לאחר שלמיטב ידיעתו השטח היה מטוהר ממחבלים, וכמו כן לא היה מדובר בסיור פרטי אלא בצורך מבצעי – ירום לקח את מומחה ידיעת הארץ ארליך על מנת למפות את המבצר העתיק, כדי לוודא שאין במקום מחבלים.
על אף תרומתו רבת השנים של ארליך לצה"ל – כשליווה חיילים ומפקדים בגזרות השונות וסייע להכרת השטח, הן בחיזוק תודעת הלחימה והן בידע שסייע למטרות מבצעיות – בשמאל הפכו את כניסתו ללבנון לטריגר נוסף נגד "המשיחיים" שמבקשים להתחבר לשורשים היהודיים גם בלבנון. היותו מתנחל ותיק איש עפרה הקל עליהם את המלאכה. נפילתו של ז'אבו כחלק מפעילותו המתמשכת בסיוע לצה"ל, לוותה באקורדים צורמים של מקהלת 'הארץ' ועוזריו.
החלטתה המחמירה של הפצ"רית מגלה כי הסיפור רחוק מלהסתיים. הפרקליטות הצבאית בחרה ללכת על הראש של ירום, אולי כתיק דגל שמקפל בתוכו נרטיב של צד מסוים מאוד. אחיו של ארליך, יגאל אמיתי, תוקף בשיחה עם 'בשבע' את החלטת הפצ"רית, ומסביר תחילה את חוסר ההגינות שבהחלטה. "זה לא ייאמן", הוא מתקומם, "הרצי הלוי לא מואשם בהמתה בקלות דעת, חליווה לא מואשם בכלום, אלוף פיקוד דרום, מפקד האוגדה – אף אחד לא מועמד לדין על ידי הפצ"רית. הקצין היחיד בכל השנתיים האחרונות שלקח אחריות והתפטר – אותו מאשימים בהמתה. זה ליקוי מאורות מוסרי להאשים דווקא את מי שלקח אחריות ולא את כל שרשרת הפיקוד שהלכה לישון בליל הטבח".
בכל זאת, הוא אחראי לאירוע שבו נהרגו אזרח ולוחם.
"מה היה שם? אירוע שכיח במהלך מלחמה. יש לך הערכה מסוימת, והתברר שההערכה לא שלמה. חשבו שהשטח מטוהר, עובדה שיום קודם היה במבצר אלוף הפיקוד. זו הייתה טעות בשיקול הדעת, זה קורה. נלך עוד צעד: בתוך המבצר היו שני מחבלים. לו הסיור הזה לא היה יוצא, הם היו יורים בחיילי גולני שהיו למרגלות המבצר בשלווה גמורה, בגב ובהפתעה".
אמיתי מצביע גם על הנזק המבצעי שלדעתו גורם כתב האישום: "מה זה משדר לקצינים בדרגת אלוף משנה? אם אתה לא סומך על דעתו של אלוף משנה בשטח בשעת מלחמה, על מי תסמוך? זה גם יוצר מוסר ארגוני לקוי, כי עכשיו כל מפקד מדרגת אלוף משנה ומטה יגיד – אני לא יוזם, לא לוקח אחריות, אני לא צריך שישפטו אותי. אתה מייצר שדרת מפקדים ולוחמים לא יוזמים. זה לא רק כשל מוסרי, אלא גם ארגוני".
גם הפיגוע הקשה בשבוע שעבר במעבר אלנבי ממחיש לדבריו את הצביעות: "נהרגו שם שני חיילים, כי ההסכם עם הירדנים היה שלא בודקים את המשאיות. האם מי שנתן את ההוראה הזאת יועמד לדין על המתה ברשלנות פושעת? ומה לגבי הפצ"רית שלא מאשרת שימוש בחומר נפץ כדי לא לגרום לנזק אגבי, ונהרגים חיילים בגלל זה? גם אותה צריך להעמיד לדין. בכל מלחמה באשר היא", הוא חוזר לנקודה, "ישנם מקרים כאלה, כשאתה בוחר רק אחד ואליו אתה מתנכל, זה מעיד יותר עליך מאשר על המקרה".
הערבים רואים שבשטח ישנו שינוי מגמה לרעתם. מאחז מעוז אסתר. צילום מסך כאן 11
–
הקיר יישבר ראשון
מה מפחיד את ערביי יהודה ושומרון?
א. חיילי צה"ל.
ב. מתנחלים עם דובון ועוזי.
ג. קבוצת בנות עשרה על גבעה.
ובכן, כתבת ה"תחקיר" שפרסמה לאחרונה רשת אל־ג'זירה בחרה באופן מעניין באפשרות השלישית. הכתבה ביקשה להתמקד באחד האיומים הגדולים ביהודה ושומרון לטענתם – גבעות מעוז אסתר ואור אהוביה בחבל בנימין, שאותן הקימו גרעינים של נערות. בכתבה מתארים "משקיפים" מהצד את האיום האסטרטגי של אנשי הגבעות, ש"לוקחים מהם שטח" וכוונתם להגיע בסופו של דבר גם לירדן, סוריה, סיני ועוד. הצילומים מתמקדים בשתי גבעות הנערות, תוך תיאורים מאיימים על אותן בנות שעזבו חיים נורמטיביים כדי "להקריב את עצמן למען הארץ, במלחמה על האדמה", והאשמתן בחלק ממעשי האלימות נגד ערבים, בליווי העובדה המופרכת: "הנערות הללו חמושות ואומנו בצבא הכיבוש וקיבלו נשק ארוך בטקסים".
"מדובר במגמה של הערבים בשנתיים האחרונות", אומרת בתגובה שלהבת גולדשטיין ממעוז אסתר, "הם רואים שבשטח ישנו שינוי מגמה לרעתם, והם מתקשרים את זה הרבה ברשתות שלהם".
לבנות מעוז אסתר ואור אהוביה הכתבה הזאת הייתה טריגר מוצלח לשתף את הציבור בהישגיהן האמיתיים. מדובר במפעל התיישבות סיזיפי ורב־שנים, שידע עליות ומורדות, ורק נחישותן של הבנות הביאה אותו היום להפוך לשתי נקודות התיישבות שנמצאות במגמת קליטה והתפתחות. מעוז אסתר הוקמה לפני כ־17 שנה על ידי גרעין 'נוער למען ארץ ישראל', על שמה של אסתר גאליה, תושבת כוכב השחר שנרצחה בתשס"ג בפיגוע ירי בצומת רימונים. במשך כשנתיים סבל המקום מרדיפות והריסות של המשטרה עד שננטש, ובמקום נותר בית כנסת עם נוכחות של תפילות בשבתות.
לפני תשע שנים הגיע גרעין הבנות, שהיו ישנות במעוז אסתר כמה לילות בשבוע. במקביל, בצד אחר של הגבעה, החלה להתמקם קבוצת נערים. אל קבוצת הבנות הלכו ונוספו בנות מאולפנות נוספות, והגרעין הלך וגדל, עד ששתי הקבוצות החליטו לעלות למקום באופן קבוע, כל אחת במקומה.
בחול המועד סוכות תשע"ט הגיעו לגבעה שלוש בנות, בלי מים, בלי חשמל, ועם בית מארבעה קירות שהקימו. "למדנו הכול מאפס, איך לנסר, איך להבריג, איך לנהל סדר יום, כסף, הכול מההתחלה", מספרת גולדשטיין, "זה היה מעבר ממש קשוח מילדות ללקיחת אחריות מלאה על החיים שלנו. היו לנו מבוגרים שליוו אותנו, וכך נבנתה מסגרת, למדנו לבד והעבירו לנו שיעורי תורה. עבדנו בגבעה בתשתיות, בנייה וקצת חקלאות. התרמנו כסף לגבעה והעמדנו דוכנים כדי לחבר גם את עם ישראל. היה לנו לו"ז שהתחיל בחמש בבוקר ונגמר בערב, וכמובן בלילה היו גם שמירות".
עם הזמן הצטרפו עוד נערים ונערות, אבל הגבעה ידעה עוד משברים רבים, ובראשם הריגתו בידי שוטרי ימ"ר ש"י של אהוביה סנדק, שהיה אחד מעמודי התווך של גבעת הבנים וארוסה של גולדשטיין. למרות הרצח, וגם מעשי ההרס שהתבצעו במקום מדי פעם, מעוז אסתר לא נשברה ואף התפתחה. משפחת סנדק, הוריו ואחיו של אהוביה, עברו בעצמם לגור במקום, וכיום מעוז אסתר נמצאת בנקודת שיא מבחינתה, בדרך להיות יישוב, ומונה כ־20 משפחות. חלק מהמשפחות הן אותם נערים ונערות שהספיקו להתחתן, ללדת ילדים ולהמשיך להיאחז במקום גם כמשפחות כבר לא מעט שנים.
ההתרחבות אפשרה לגבעה לשלוח בנות להקמת שלוחה – גבעה נוספת בשם אור אהוביה, על שמו של אהוביה סנדק, סמוך לעפרה. במקום יש כיום שתי משפחות וקבוצה של נערות. "כשהתחלנו את הגבעה כולם אמרו לנו שזה חסר סיכוי, זה לדפוק את הראש בקיר", מציינת גולדשטיין, "אבל בסייעתא דשמיא הוכחנו שאם נדפוק את הראש בקיר, אז גם הקיר יכול להיות זה שיישבר ראשון".
***
