פרסום ראשון: לפי תזכיר חוק שיזמה השרה איילת שקד, הדיון בעתירות מנהליות ביו”ש יעבור מבג”ץ לבתי משפט לעניינים מנהליים. המשמעות: האזרחים ביהודה ושומרון יקבלו יחס משפטי שווה, בג”ץ יתפנה לעסוק בעניינים שלשמם נועד, וארגוני שמאל יתקשו להביא להרס יישובים
אם תזכיר החוק הנוכחי שאיילת שקד יזמה ומקדמת היה עובר לפני כמה שנים, ישנו סיכוי לא קטן שחלק מהשכונות והיישובים שנהרסו בעשור האחרון בצווי בג"ץ היו עדיין עומדים על תילם. תזכיר החוק שמקדמת שרת המשפטים ומתפרסם לראשונה ב'בשבע', יסמיך את בית המשפט לעניינים מנהליים בירושלים לדון בהחלטות מנהליות של רשויות ישראליות ביהודה ושומרון. משמעות הדברים היא שעתירות שיוגשו על ידי ארגוני שמאל ופלשתינים שטוענים לבעלות על קרקעות יזכו לטיפול מסוג שונה, ויידרשו לעמוד בתנאי סף מחמירים יותר מאלו הנהוגים בבג"ץ.
אומנם כבר בתש"ס העביר שר המשפטים דאז, יוסי ביילין, את הסמכות לדון בשורה ארוכה של עתירות מנהליות מבג"ץ לבתי משפט לעניינים מנהליים. אולם עקב המורכבות המשפטית ואי ההכרה הרשמית של מדינת ישראל בהתנחלויות, עתירות הנוגעות לתחומים אלה נותרו מאז ועד היום תחת סמכותו של בית המשפט העליון בשבתו כבג"ץ. תזכיר החוק של שקד, שנבנה בשיתוף פעולה עם הפורום המשפטי למען ארץ ישראל, ישווה חוקית את תושבי יהודה ושומרון לתושבי ישראל הקטנה.
הפסקת האפליה
בלשכתה של השרה שקד אומרים כי העברת סמכויות רבות מבג"ץ לבתי משפט לעניינים מנהליים תשיג שלוש מטרות עיקריות. הראשונה היא נורמליזציה של יו"ש ומחיקה למעשה של הקו הירוק בכל הנוגע לסוגיות משפטיות. הדבר מצטרף להנחיה שהוציא היועמ"ש לבקשת שקד ליועמ"שים בכל משרדי הממשלה, לפיה חובה על כל הצעת חוק ממשלתית לחול גם על יו"ש, או להסביר מדוע הוחרגו מן החוק תחומי יהודה ושומרון. "תם עידן הנורמה שתושבי יהודה ושומרון הם אזרחים סוג ב'", אומרת שקד, "תזכיר החוק שאפיץ מחזק את אחיזתנו ביהודה ושומרון. דין תושבי איתמר, גוש עציון וסוסיא כדין תושבי תל אביב, מטולה ואילת. אנחנו מסיימים כעת שבוע של חיזוק משמעותי ליהודה ושומרון. מה שהחל בנוהל יו"ש של היועמ"ש, לפיו כל חוק ממשלתי יצטרך כברירת מחדל להתייחס גם ליו"ש, ממשיך בנרמול מערכת המשפט עבור התושבים".
מטרה שנייה היא הפסקת האפליה הנהוגה מזה שנים רבות כלפי תושבי יהודה ושומרון, וקיום יכולת לערוך בירור עובדתי ולהגיע לחקר האמת. בעוד שענייני תכנון ובנייה בתוך הקו הירוק נידונים בבית משפט לעניינים מנהליים, שבו השופטים נצמדים לסדרי הדין המקובלים ובו ניתן לקיים בירור עובדתי, הרי שבג"ץ לא רואה עצמו מחויב לסדרי הדין ודיני הראיות, וממילא קיים חשש ממשי לפוליטיזציה של פסק הדין לפי ההשקפה האישית של שופטי בג"ץ. כך יוצא שבעתירות פלשתיניות לבג"ץ לא ניתן לקיים בירור עובדתי, או שהוא נקבע בהינף יד על מקלדת. בלשכת שקד טוענים שמצב זה הוביל לכך שהתהפכו היוצרות, ובמקום שנטל ההוכחה יהיה על התובע, נטל ההוכחה עובר לנתבע – המדינה.
גורמים משפטיים אומרים ל'בשבע' כי אילו העתירה נגד מתיישבי עמונה או נתיב האבות הייתה מתנהלת בבית משפט לעניינים מנהליים ולא בבג"ץ, קיים סיכוי רב כי בית המשפט היה דוחה את טענת הבעלות של הפלשתינים על הקרקע. הוכחה לכך ניתן למצוא בסוגיית עמונה: לאחר שבג"ץ קיבל את עמדת הפלשתינים ופסק כי על המדינה להרוס את היישוב עמונה, הם תבעו את המדינה בבית משפט השלום בירושלים, ודרשו לקבל פיצוי על השנים שבהן נמנעה מהם הזכות לגשת אל אדמותיהם ולעבדן. בהליך זה הפלשתינים נחלו תבוסה צורבת, עקב אי הצלחתם להוכיח בעלות על יותר משברירי אחוזים מהקרקע. "לב ליבו של סכסוך המקרקעין הוא הראיות עצמן", מסבירים בפורום המשפטי למען ארץ ישראל, "ביו"ש המצב רגיש עוד יותר, משום שהליך רכישת המקרקעין שם שונה מהמקובל. לכן כדי לעשות משפט צדק, יש לחקור היטב את הראיות ואת העדים – דבר שנתון לסמכותו של בית משפט מחוזי, ולא ניתן לעשותו בבג"ץ".
המטרה השלישית של החוק החדש היא הפחתת עומס מבית המשפט העליון, אשר כורע תחת עומס התיקים שמונח לפתחו. מחקר מקיף של התנועה למשילות ודמוקרטיה, שעומד להתפרסם בשבועות הקרובים, מלמד כי 36 אחוזים מכלל הדיונים בבית המשפט העליון הם בשבתו כבג"ץ ולא כערכאת ערעור. נתון מדהים נוסף מלמד כי כ‑40 אחוזים מכלל הדיונים בבג"ץ עוסקים בעתירות של פלשתינים, רובן בנושא הריסת בתים בלתי חוקיים, אשר פעמים רבות ממומנות על ידי גורמים זרים.
עו"ד בועז ארזי מתנועת 'רגבים' מסביר את משמעות העניין: "מלבד הסחבת ועינוי הדין שמאות העתירות הללו גורמות למערכת, היקף העתירות מונע אפשרות מעשית לבירור ענייני של העתירות, דבר שגורם לחתירה להסדרים שמרוקנים למעשה את צווי ההריסה מתוכן". בתנועת 'רגבים' עוסקים, בנוסף לבנייה בלתי חוקית של ערבים ביהודה ושומרון, גם בהשתלטות ערבית ובדואית על קרקעות בדרום הארץ ובצפונה. עו"ד ארזי רואה הבדל גדול באופן ההתנהלות בין עתירות יו"ש שנידונות בבג"ץ ובין העתירות בתוך ישראל הקטנה שנידונות בבתי משפט לעניינים מנהליים. "בבתי משפט מנהליים אתה רואה התנהלות עניינית, מהירה ומקצועית, בלי להתחשב בשיקולים שאינם רלוונטיים לחוק. בבג"ץ נכנסים שיקולים של סדרי עדיפויות, משפט בינלאומי, גרירת רגליים וחוסר רצון לאכוף את החוק". לדברי ארזי, התנהלות שופטי בג"ץ היא גם פועל יוצא של התנהלות מחלקת בג"צים והמנהל האזרחי, אשר מתייחסים למתרחש ביהודה ושומרון כאילו מדובר בשטח זר, ולא בבשר מבשרה של מדינת ישראל.
"מדובר בצעד קטן מתוך שורה של צעדים נוספים, שאיני יודע מה תהיה השפעתו הישירה בשטח, אך הנקודה העקרונית היא הנורמליזציה של יהודה ושומרון והשוואתם לשאר חלקי המדינה. השאלה שעומדת על הפרק היא על פי איזה דו"ח תפעל מדינת ישראל, האם דו"ח המאחזים של טליה ששון, שרואה בהתנחלויות גוף זר למדינה ולא חוקי, או הדו"ח של השופט אדמונד לוי. כל צעד כמו הצעד הנוכחי של שקד מוביל אותנו לאימוץ בפועל של דו"ח לוי, והכרה ביהודה ושומרון כבשר מבשרה של המדינה, שיש לפתח ולשמור עליו כמו כל עיר בישראל כגון באר שבע או חיפה".
פרקליטות המחוז עדיפה
גם בתנועה למשילות ודמוקרטיה מברכים על הצעת החוק. לדבריהם, למספר התיקים שמגיעים לדיון בבית המשפט העליון כערכאה ראשונה אין אח ורע בעולם, והעברת הסמכות לבתי משפט מנהליים תפחית דרמטית את העומס מבג"ץ ותאפשר לבית המשפט, אם ירצה בכך, לעסוק בתפקידיו הגרעיניים – בערעורים פליליים ואזרחיים ובמתן שירות לאזרחי ישראל.
עם זאת, עו"ד שמחה רוטמן, היועץ המשפטי של התנועה, מבהיר כי הדרך למשילות עוד לא הושלמה. "הצעדים האחרונים מצידו של בית המשפט העליון מראים שהדרך לביטול ההפיכה השיפוטית של אהרון ברק עוד רחוקה. כדי לתקן את מערכת המשפט, נבחרי הציבור חייבים לשנות את דרך מינוי השופטים, להכניס לחוק את הדרישה שעותר יראה עניין אישי בעתירה (זכות עמידה, א"ג), ולקבוע שנושאים מסוימים, כמו ענייני חוץ וביטחון, הם מחוץ לסמכותה של הרשות השופטת".
בנוסף לעתירות הנוגעות לתכנון ובנייה ביהודה ושומרון, תועבר לידי בית המשפט לעניינים מנהליים הסמכות לדון בעתירות הנוגעות לחוק חופש המידע או צווי הגבלה. המשמעות היא שמתיישבי יהודה ושומרון או פלשתינים שהוגשו נגדם צווי הגבלה לכניסה לאזורים מסוימים ביו"ש, יעתרו לבית משפט לעניינים מנהליים ולא לבג"ץ. תחום משמעותי נוסף שיעבור לבתי המשפט לעניינים מנהליים הוא עתירות נגד החלטות על כניסה לישראל ויציאה ממנה. כך, למשל, השבוע אישרה הממשלה נוהל שהובילו שרת המשפטים שקד ושר הביטחון ליברמן, לפיו פלשתינים שחייבים כספים לא יוכלו להיכנס לישראל. פלשתיני שיגיש עתירה בגין סירוב להכניסו לישראל יצטרך להגיש את העתירה לבית משפט לעניינים מנהליים במקום לבג"ץ. תחום שיישאר בידי בג"ץ הוא עתירות נגד החלטות של מפקד כוחות צה"ל ביו"ש, שהוא למעשה הריבון בשטחים אלה, כשם שעתירות נגד החלטות שרים בתוך הקו הירוק נידונות אף הן בבג"ץ.
על פי תזכיר החוק, מי שיטפל בעתירות מטעם המדינה יהיה פרקליטות מחוז ירושלים במקום מחלקת הבג"צים. כזכור, על אף שעו"ד אסנת מנדל הודיעה שברצונה לפרוש מהתפקיד היוקרתי, החליטה שקד שלא להיאבק על הזכות להיות מעורבת בזהות המינוי החשוב, זאת בטענה כי מדובר בקרב אבוד מראש. ייתכן כי החלטתה להעביר את העתירות לבית משפט לעניינים מנהליים בירושלים, נועדה לא רק לכרסם בסמכויות בג"ץ אלא גם בסמכויות מחלקת הבג"צים. בהעברת הטיפול בעתירות לפרקליטות מחוז ירושלים ישנו יתרון נוסף, שכן בראש פרקליטות המחוז עומדת עו"ד כוכבית נצח-דולב, המוערכת על ידי אנשי ימין ואנשי שמאל כאחד, ומייצגת נאמנה את עמדת המדינה.