ההבטחה להסדיר את חוות גלעד מזכירה לא מעט הבטחות אחרות להסדרת יישובים שניתנו בעקבות פיגועים ורובן נשארו על הנייר. יציבותה של ממשלת הימין עם העברת התקציב והסימנים המעודדים בהתנהלות של נשיא ארצות הברית מול הפלשתינים, קוראים לפעול ולא להסתפק בהבטחות
אישורה של חוות גלעד, אם וכאשר ייצא אל הפועל, הוא בגדר מעט מדי ובוודאי שמאוחר מדי. מדוע מדינת ישראל נזכרת תמיד לעסוק באישורים רגע אחרי שנרצחים יהודים ולא רגע לפני? לא מעט אנשי שמאל תוהים: מדוע אם כבר קיים שלטון ימין, הוא אינו פועל על פי האג'נדה המסורתית שלו? מדוע הוא לא מאשר מקומות כמו חוות גלעד לכתחילה ולא בדיעבד? לחוות גלעד יש תוכנית חשמל כבר שנים אחדות. כל הצעדים נעשו מזמן, אבל הרשויות עיכבו שוב ושוב את החיבור לרשת החשמל. עד שלא הייתה מעורבת בסיפור אלמנה, הכול היה תקוע. את אותה נכונות פתאומית של ראש הממשלה ושר הביטחון לחבר באופן מיידי את החשמל היה אפשר להפגין גם יום, שבוע או שנה לפני הרצח המזעזע של הרב רזיאל שבח הי"ד.
יוסי דגן, ראש המועצה האזורית שומרון, היה צמוד למשפחה האבלה לאורך ימי השבעה. הוא גם זה שלקח את רעייתו של הרב שבח לבית החולים כשהובהל לשם במצב אנוש, לפני שנפטר מפצעיו. הפנייה שלו, שהביאה את שרי הממשלה לבקר בזה אחר זה בחוות גלעד, הייתה המקור ללחץ שהביא את נתניהו להצהרותיו בנוגע לחיבורה רשת החשמל. עכשיו, אחרי שרוב השרים השמיעו את עמדתם הנחרצת באשר לנחיצות הכשרת חוות גלעד, והשר ליברמן אף גיבש הצעת החלטה בנושא, דגן רוצה לראות את ההחלטה הזאת עוברת בממשלה.
בשיחה עם 'בשבע' מסביר ראש המועצה האזורית שומרון כי הוא מצפה מראש הממשלה עצמו להוביל את אישור חוות גלעד: "אביגדור ליברמן החליט החלטה מנהיגותית חשובה ואני קורא לראש הממשלה לאמץ אותה. זה מה שעם ישראל מצפה לו, זה מה שהמשפחה היקרה הזאת מבקשת וזה המסר הכי נכון לטרור. לא רק שלא תצליחו לשבור אותנו, אלא אנחנו נתחזק ונוסיף בנייה במקום שבו רזיאל היקר חי וסמוך למקום שבו הוא נרצח. אני קורא לראש הממשלה לומר את הדברים בקולו. עיני כל עם ישראל נשואות אליו בעניין הזה", מוסיף דגן.
הוא מסביר עוד כי "הדרישה של המשפחה היא דרישה מוסרית. הם מבקשים תקומה ולא נקמה, ואין עיתוי נכון יותר מהעיתוי הזה. המסר שצריך לעבור למחבלים ולרוצחים הוא שמי שיהרוג יהודי אחד יקבל במקומו אלפים. רק בנייה מיד לאחר טרור כתשובה לטרור תעצור את הטרור ואת המוטיבציה שלו. הם רוצים לראות אותנו נעלמים ואנחנו במקום זאת מתחזקים".
אבל, למרבה הצער, עוד חזון למועד. לא מעט הבטחות שניתנו בעיתויים מסוג זה נותרו על הקרח. עד לשעת כתיבת שורות אלה לא הופיע בסדר היום של ישיבת הממשלה הבאה דיון בשאלת הסדרת חוות גלעד. זה עוד יכול לקרות, אבל בממשלה הנוכחית, חרף העובדה שהיא ממשלת ימין, צריך לסנן את ההצהרות ולאמץ את אלה שמעשים באים בצידן.
בימים שבהם נתניהו מצליח להעביר תקציב לשנת 2019 ובעצם לאפשר לעצמו, אם לא יהיו בעיות של חקירות ומשפטים בדרך, למלא את ימיה של הממשלה הנוכחית – הגיע הזמן למשול. משילות כוללת גם סוגיות כאלה של הסדרת מאחזים, של סיפוח מעלה אדומים. זו ממשלת ימין, אז הגיע הזמן שתתנהג ככזו, גם בעניינים שהם קצת מחוץ לקונצנזוס של המרכז.
טראמפ מאיים – ומקיים
הבענו כאן בעבר פסימיות באשר לאפשרות שהשגרירות האמריקנית אכן תעבור לירושלים, לפחות בטווח הנראה לעין. הפסימיות הזאת נבעה מהמדיניות של ממשל טראמפ, שמצד אחד מדבר על הליכים להעברת השגרירות ופעולות דומות, ומצד שני חותם על המשך דחיית העברת השגרירות ומשאיר את כל האופציות פתוחות.
השבוע עשה טראמפ צעד אחר, ראוי להערכה, שיכול אולי לתת סיבות לאופטימיות גם בסוגיית השגרירות. טראמפ איים לקצץ מתקציב אונר"א – וקיים. הקיצוץ היה בשיעור של 50 אחוזים מהעברת התקציב הראשונה שהיה אמור לקבל ארגון הפליטים הייחודי הזה שמטפל רק בפלשתינים, אבל הייתה בו אמירה כפולה.
ראשית, אמירה אל מול האו"ם, שאונר"א הוא אחת מזרועותיו. טראמפ העביר כאן רמז עבה אל האומות המאוחדות, אחרי שהמשלחת האמריקנית הובילה קיצוץ בתקציבי הארגון. אם תמשיכו לעשות דה לגיטימציה להחלטה שלי על השגרירות, רומז טראמפ, האו"ם על כל זרועותיו ישלם מחיר. הוא כמובן לא יאמר את זה בפה מלא וגם לא דברים ברוח זו, אבל לפי פקידים בכירים בממשל זה המסר.
בצד הפלשתיני המסר ברור הרבה יותר. אחרי ששמע את אבו-מאזן מאחל לו "יחרב ביתך", טראמפ לא מוכן יותר להגיש את הלחי השנייה. בבית הלבן יודעים לספר שטראמפ רצה לקצץ את כל ההעברה הראשונה לאונר"א, ורק בעצת שריו הבכירים ועל פי בקשה מפורשת של ישראל הקטין את הקיצוץ במחצית. הוא עצמו היה רדיקלי יותר, נחוש ללמד את הפלשתינים לקח. אגב, העמדה הישראלית כאן ברורה: אין רצון להגיע בתוך זמן קצר להתדרדרות חמורה בצד העזתי בגלל חוסר תקצוב לאונר"א, אבל יש רצון לראות את הארגון סופג ענישה.
ולא סתם ענישה. בממשל טראמפ הבהירו שאונר"א על הכוונת, ואם לא ישנה את דרכיו הוא עלול שלא לראות את ההעברה הבאה של 2018. זו הדרך של טראמפ לומר לאבו-מאזן שהוא לא רק מאוכזב מהפניית העורף ומהמתקפות החוזרות ונשנות כלפי האמריקנים, אלא האכזבה אף התחלפה בזעם קשה שלא יועיל לפלשתינים ועלול אף להזיק להם.
ראוי שוב לציין שטראמפ לא נלחם כאן את המלחמות של ישראל. הזעם שלו על הפלשתינים קשור בעיקר לבעיות שלו איתם. ניתוק הקשר בעקבות ההכרזה על ירושלים כבירת ישראל גורם לנשיא ארצות הברית, אולי בפעם הראשונה מזה שנים, להסתכל על הפלשתינים כאחראים לסיכולו של התהליך המדיני לאורך שנים.
ישראל יכולה להרוויח מהמציאות שנוצרה. גם מנהיגים ערבים מתונים שנפגשו באחרונה עם אבו-מאזן או עם בכירים אחרים ברשות הפלשתינית הסבירו להם שיש פתרונות אחרים, שאין אפשרות ריאלית שירושלים תהיה בירתה של המדינה הפלשתינית. אבו-מאזן מתעקש. הנאום שנשא השבוע הוכיח שני דברים: האחד, שהוא החליט ללכת בכל הכוח נגד ישראל וארצות הברית, תהיה התוצאה אשר תהיה. השני, שכל מה שישראל אמרה עליו נכון שבעתיים. אבו-מאזן דיבר על מאבק דיפלומטי אבל באותה נשימה הזכיר תמיכה, גם אם מרומזת, בטרור – והצדיק את התשלום למחבלים. וזו סוגיה נוספת שמרגיזה את טראמפ.
בדרך כלל במאבקים כאלה החזק מנצח. אני לא חושב שיש למישהו ספק מי החזק ומי ינצח – השאלה היא כמה זמן כל זה הולך להימשך, ואיך המאבק האמריקני-פלשתיני ישפיע על ישראל.
מסחר פוליטי בשבת
רגע אחרי אישור חוק המרכולים, רץ השר אריה דרעי להסביר בתקשורת את מהות החוק והסביר שככל הנראה הוא לא ממש ייאכף. ח"כ משה גפני, בשיחות פנימיות, מתח ביקורת חריפה על דרעי אחרי הריאיון הזה, וגם ידידו הקרוב יעקב ליצמן התקשה להסביר את הסיפור. ואז באו ההקלטות של גפני ששפכו קצת אור על הסיכומים עם המפלגות החרדיות, על פקחים לא יהודים שיאכפו את החוק ועל הסינדול של כל שרי הפנים העתידיים בעקבות זאת.
עכשיו לכו ותסבירו לציבור את מעשיכם. הרי השר המכהן, חרדי בעצמו שהוביל את חקיקת החוק, אומר שיהיה לו קשה מאוד לאכוף אותו. מנגד, עמיתו ממפלגה חרדית אחרת מדבר לא רק על יישום – אלא על מתווה סדור.
המפלגות החרדיות הביאו הישג לבוחרים שלהן, לפחות למראית עין, אבל בדרך הן מאבדות את עם ישראל, את המסורתיים ואולי גם את הדתיים הלאומיים שעוד חשבו להצביע לש"ס או ליהדות התורה (יש גם מעטים כאלה). השבת חשובה לכל הציבורים, אבל המסחרה שעשו המפלגות החרדיות סביבה, במיוחד כשצד אחד מציג פנים של שמירה על סטטוס קוו והצד השני מציג קו לוחמני, מסבירה לציבור בדיוק מה היה כאן. חוק שיכול להתהפך על המפלגות החרדיות בממשלה מסוג אחר, עם שר פנים אחר, למרות טענותיו של גפני שזה לא יקרה. חוק שבא לדרוס את כל מי שהוא לא אתה, בניגוד למה שמציג דרעי. חוק שיעודד חילול שבת, כי כפייה משיגה תמיד את ההפך. תשאלו את החרדים על חוק הגיוס, אני בטוח שהם יענו תשובה דומה למה שחושבים רבים בישראל על החקיקה שלהם.
"חכמים היזהרו בדבריכם" אמרו חז"ל, והם התכוונו בדיוק לדרעי וגפני. אף אחד לא שיפר את מצבו בסקרים בעקבות דבריהם של השניים, אבל סביר להניח ששתי המפלגות יצטיירו דווקא בעיני מי שמאמינים בהן ואינם חרדים באופן הכי גרוע שיכלו לחשוב עליו.