בהרצה  בהרצה 

זיכרון העבר מול בניית העתיד

תיקון חורבן בית המקדש מתחיל בחזרה אל הנסיבות שהובילו אליו, ובראשן שנאת חינם. המודל הירושלמי לחיים משותפים, על אף השונות והגיוון, מראה שאפשר גם אחרת. דעה

משה ליאון. צילום: נעם ריבקין פנטון, פלאש 90
משה ליאון. צילום: נעם ריבקין פנטון, פלאש 90

בכל שנה מגיע תשעה באב ואיתו זמן שמזמן אותנו להתבוננות עמוקה על זיכרון העבר ועל מציאות חיינו. אנו נמצאים מחד גיסא בזיכרון קדום של הרס וחורבן, ומאידך גיסא במציאות של חיים פועמים ובנייה בלתי פוסקת.

"זכור ה' מה היה לנו הביטה וראה את חרפתנו" (איכה ה, א). הפסוק הזה מזכיר לנו שהזיכרון הוא נקודת המוצא, לא היעד. אנחנו זוכרים כדי ללמוד ולהפיק לקחים מטעויות העבר. חורבן בית המקדש לא נגרם אך ורק מהאויב שבחוץ. השורש העמוק יותר היה הפירוד הפנימי, המחלוקות הקטנוניות וחוסר היכולת לראות את הטוב בזולת. "שנאת חינם" – מושג זה מוכר לנו היטב, אך ההתמודדות עימו נותרה אתגר של ממש.

גם בימינו, בשנת תשפ"ה, במלחמת חרבות ברזל, כאשר אנו ממתינים לשובם של החטופים הביתה וכאשר חיילינו מוסרים את נפשם למען הגנת המולדת, אנו עדים לקלות שבה ניתן להיסחף לפירוד מיותר ולהאשמות הדדיות. בירושלים האתגר מתגלה בכל יום: כיצד מתאפשרים חיים משותפים של מגוון דעות, דתות, קהילות ומגזרים? כיצד ניתן להפוך את השונות לכוח חיובי ולא לחולשה מפלגת?

התשובה טמונה בפעולות היומיומיות הקטנות, בבחירה מתמדת להתמקד בטוב ובחיובי, בחיפוש אחר המשותף במקום בהדגשת המחלוקות, ובמחויבות לעזרה הדדית בקהילה. ההיבט השני של הסיפור הוא הבנייה המתמדת. דווקא כאן, בעיר שחרבה פעמיים, הפעילות והבנייה אינן נפסקות. מדובר לא רק בבנייה פיזית של מבנים ותשתיות, אלא בבניית קהילות וחיזוק הקשרים החברתיים.

בשנים האחרונות זוכה ירושלים להתחדשות נרחבת: אלפי יחידות דיור חדשות, מוסדות חינוך מתקדמים, מרכזי קהילה ופארקים. מעבר לפיתוח הפיזי, המשמעותי ביותר הוא המפגש בין אנשים מקהילות שונות באירועי העיר, המשחק המשותף של ילדים בגינות הציבוריות והעזרה ההדדית בין שכנים. תהליכים אלו אינם מתרחשים מאליהם. הם תוצאה של עבודה מתמדת, השקעה ממוקדת והחלטות מודעות לבחור בקירוב על פני ניכור. כל פרויקט בנייה, כל שיקום של מרחב ציבורי וכל אירוע קהילתי נועדו ליצור הזדמנויות מפגש ולחזק את הקשרים בין התושבים.

כאשר נקרא במוצאי שבת את מגילת איכה, חשוב לזכור כי המטרה איננה להתמיד באבל. המטרה היא לקום ולהמשיך בבנייה – לא רק של מבנים ותשתיות, אלא של גשרים בין הלבבות והקהילות. ירושלים מלמדת אותנו מדי יום כי ניתן לשמר את זכר העבר תוך בנייה מתמדת של העתיד. ניתן להיות מגוונים ושונים תוך שמירה על האחדות והשותפות. בתשעה באב הזה נישא תפילה לשובם המהיר והבטוח של כל החטופים הביתה, לרפואה שלמה לכל הפצועים ולחזרתם של כל לוחמינו ואנשי כוחות הביטחון בשלום לבתיהם.

הכותב הוא ראש העיר ירושלים

כותרות

הירשמו לקבלת דיוור

דיווח על טעות בכתבה:
זיכרון העבר מול בניית העתיד