"המנהל הכללי של הרבנות הראשית לישראל מכתיב ומיישם את מדיניות הרבנות הראשית בהתאם להנחיות הרבנים הראשיים לישראל והחלטות מועצת הרבנות הראשית לישראל". זו ההגדרה הרשמית שנקבעה בחוק לתפקיד מנכ"ל הרבנות הראשית. האם מנכ"ל הרבנות הנוכחי, יהודה כהן, ממלא את הייעוד שלשמו מונה על ידי השר מיכאל מלכיאלי מש"ס, לפני יותר משנתיים? אחרי קריאת השורות הבאות, תוכלו להשיב על כך בעצמכם.
הטענות נגד התנהלותו של יהודה כהן הן לא דבר חדש. למעשה, כבר תקופה ארוכה שמתנהל קרב – לעיתים סמוי ולעיתים גלוי – בינו ובין גורמים במועצת הרבנות הראשית, הייעוץ המשפטי לרבנות, ואפילו עם הרבנים הראשיים עצמם. בחודש מרץ האחרון פרסם הרב שמואל אליהו, חבר מועצת הרבנות הראשית, מאמר חריף נגד התנהלותו של כהן מעל דפי עיתון זה. באותו חודש הגיש ארגון לביא עתירה לבג"ץ בדרישה לנקיטת סעדים מיידיים נגד כהן.
הטענות נגד כהן בעתירה חמורות. על פי הנטען, כהן לא מינה מחליפים לראש אגף הכשרות הארצית, ראש אגף שחיטת חו"ל ומנהל מחלקת היבוא במשך יותר משנתיים, חתם על תעודות כשרות לבשר מיובא ללא סמכות, סיים את העסקת התובע על פי חוק הונאה בכשרות ומנע מינוי של תובע חדש, פגע בפיקוח על שחיטת חו"ל ועל משגיחי כשרות בארץ באמצעות צמצום זמני הפיקוח וכוח האדם, ועוד. העותרים ממתינים כעת לתשובה מקדמית של הפרקליטות בשמו של מנכ"ל הרבנות הראשית, שזכתה לארכה עד אחרי פגרת בתי המשפט.
אלא שמאז שהוגשה העתירה, נרשמה הסלמה בעצמאות שנוקט כהן מול מועצת הרבנות הראשית וגורמי המקצוע בארגון. התוצאות של פעולות הרבנות בשטח במקרים הללו הפוכה לחלוטין מהמדיניות שהתבקש המנכ"ל לקדם מלכתחילה, עד שמתעוררת השאלה אילו אינטרסים משרת כהן – מפני שאת האינטרסים של שומרי הכשרות בישראל, הלקוחות העיקריים של הרבנות הראשית, הוא אינו משרת כלל בפעולות הללו.
ראשונה היא פרשת סירסיל. מדובר בבית מטבחיים באורוגוואי, שעומד תחת השגחת הרבנות הראשית ועובד עם כמה יבואני בשר גדולים בארץ. במהלך השנה החולפת הגיעה למחלקת הונאה בכשרות מידע לגבי אריזות של בשר טרף, שעליהן הודבקה חותמת הכשרות של הרבנות הראשית. מדובר באירוע חמור בצורה קיצונית. מחלקת הונאה בכשרות וועדת שחיטת חו"ל של מועצת הרבנות הראשית נדרשו מיד לעניין. מנהל המפעל זומן ארצה לשימוע והתייצב.
במהלך השימוע התרשמו הרבנים שהתקלה הייתה ברמת העובדים, ולא הונאה מכוונת של הנהלת המפעל. עם זאת, בשל חומרת העניין והצורך ליצור הרתעה מול מפעלים ויבואנים אחרים, התקבלה ההחלטה להשעות את ההשגחה מהמפעל למשך שתי עונות שחיטה (השחיטה הכשרה בחו"ל מרוכזת לשתי תקופות קצרות במהלך השנה, שבהן צוות שוחטים ומשגיחים מגיע מהארץ ומבצע כמות גדולה של שחיטות). מכיוון שהמנהל כבר חזר לארצו, היה צורך לשלוח לו וליבואנים מכתב רשמי שמודיע על הסנקציה.
בשלב הזה יהודה כהן קפץ והתערב. הוא הודיע לגורמים המעורבים שהוא ורק הוא יעביר את ההודעה על ביטול עונות השחיטה לכל הצדדים – מפעל השחיטה והיבואנים. כמנכ"ל הרבנות, יש בכך היגיון. האחריות נותרה בידיו, אך היא לא מומשה. תשובה שהגישה המדינה לבג"ץ בעקבות עתירה של היבואנים מאוחר יותר, חושפת את ההתנהלות של כהן.
על פי תשובת המדינה, הפרטים המדויקים הם אלה: ב־28 במרץ השנה הגישו היבואנים שעובדים עם מפעל סירסיל בקשה לרבנות הראשית, כמדי שנה, שתאשר להם לשלוח למפעל צוות שוחטים ובודקים. שלושה ימים לאחר מכן, ב־31 בחודש, סיימה הרבנות הראשית את הבירור לגבי המפעל והתקבלה ההחלטה לפסול אותו למשך שתי עונות. למרות זאת, כהן החליט שלא להעביר את ההודעה ליבואנים ולמפעל.
אחרי המתנה של כמעט חודש, היבואנים פנו שוב לרבנות הראשית ב־24 באפריל, מתוך בקשה לאשר באופן דחוף את יציאת המשלחת. עונת השחיטה, שמתחילה מיד אחרי פסח, הייתה במרחק של ימים. בוועדת שחיטת חו"ל והאגף להונאה בכשרות היו המומים: הלוא ההחלטה ניתנה כבר לפני חודש. רק אז התברר להם שכהן לא עדכן. הרב הראשי לישראל הורה ליועץ המשפטי לרבנות דאז, הראל גולדברג, לשלוח בעצמו ליבואנים את ההודעה על הסנקציה, ולא לסמוך יותר על כהן. אבל מבחינתם, המכתב שהגיע כבר היה מאוחר מדי.
היבואנים עתרו לבג"ץ שיוציא צו דחוף נגד החלטת הרבנות הראשית. אחת הטענות, די מוצדקת בנסיבות העניין, היא ההתראה הקצרה מדי שניתנה להם. הם הסבירו שסגירת הלוגיסטיקה הקשורה בהטסת צוות גדול לתקופה ארוכה בחו"ל, וסגירת עסקה גדולה כזאת עם מפעל, הם דברים שמצריכים התארגנות חודשים ארוכים מראש. ההחלטה שקיבלה הרבנות הראשית בטווח זמן כזה מסיבה להם נזק עצום והפסד רווחים של חצי שנה – ולכן אינה סבירה. בג"ץ טרם קיבל החלטה בעתירה, כדרכו העצלה, כך שהחלטת הרבנות הייתה תקפה בעונה האחרונה והשוחטים לא טסו. לכשתתקבל החלטה, העונש לגבי העונה הבאה עשוי להתבטל, ואולי אף תוטל חובת פיצוי על המדינה בעקבות הנזק שנגרם ליבואנים בעונה הראשונה.
על פי המעורבים באירוע, התנהלותו של כהן לא הייתה עניין של שכחה או רשלנות גרידא. היא באה אחרי סדרת ניסיונות לטרפד את הצעדים נגד המפעל בשלבים מוקדמים יותר. במכתב ששלח הרב שמואל אליהו, חבר ועדת שחיטת חו"ל, לרב הראשי הרב קלמן בר, טוען הרב אליהו שעוד בתחילת הפרשה, כשהתלונה על זיוף רק הגיעה, הוא הורה לשלוח בדחיפות מפקחים למפעל כדי למנוע זיופים נוספים, אך כהן נמנע מלקיים את ההוראה והסתפק בבירור טלפוני. לאחר מכן, כך לפי הרב אליהו, כשהורה הרב הראשי למנהל אגף הונאה בכשרות לשלוח מכתבי אזהרה למעורבים, כהן דרש ממנו להימנע משליחתם, בניגוד להוראת הרב הראשי.
נמצא בחו"ל, משגיח בארץ
מאיר ביטון הוא דמות מוכרת בתחום הכשרות. לפני חמש שנים פרסמתי כאן תחקיר על הכשרות ברבנות חיפה, שהצביע על תקלות חמורות ביותר במערך. התחקיר הוביל לדיון מיוחד בכנסת בממצאיו, ומאז נעשו פעולות מאומצות לשיפור מערך הכשרות בעיר. אחד מהכוכבים של התחקיר ההוא היה מאיר ביטון.
בתחקיר שהתפרסם אז נחשף דוח של אגף הונאה בכשרות, שלפיו ביטון הציג לכתחילה תעודת הסמכה מזויפת למשגיח כשרות, עבד כמשגיח במספר גדול עד בלתי אפשרי של בתי עסק במקביל, הנחה בתי עסק כיצד לחמוק מביקורות של מפקחים – ואת כל זה עשה כשהוא מנהל במקביל גוף כשרות פרטי בבעלותו שמתחרה ברבנות הראשית. מאז הרחיב ביטון את פעילותו גם לרבנות קריית אתא ולרבנות המושב צרופה.
למרות דרישות חוזרות ונשנות של אגף הונאה בכשרות להוציא אותו ממערך הכשרות המקומי, ביטון הצליח לשמור על מקומו ואף להרחיב את עסקיו. תחת כהונתו של כהן כמנכ"ל הרבנות הראשית, נדמה כי לביטון יש שמירה מיוחדת. לשניים יש היכרות מסוימת, ועל פי עדויות כהן סייע לו בעבר כשהסתבך בפרשיות כשרות. כך או כך, האירוע האחרון מעיד על התערבות יוצאת דופן של כהן לטובת ביטון בעל ההיסטוריה הבעייתית.
לאנשי אגף ההונאה בכשרות הגיע מידע שלפיו ביטון מרחיב את עסקי ההשגחה (וגם הנדל"ן) שלו גם לחו"ל. על פניו, זה נשמע כמו צעד אחד יותר מדי. בעוד שהשיטה שלו עד אז הייתה השגחה על כמות בלתי סבירה של מקומות בארץ, לטעון שאתה משגיח מוכשר כמו שד שמסוגל לעשות מדי יום סיבוב בקפריסין ובחיפה זו כבר הגזמה פרועה.
רפי יוחאי, מנהל האגף, החליט לבדוק. הוא נכנס למערכת גחל"ת של משרד הפנים, שמנטרת את הכניסות והיציאות של אזרחי ישראל לגבולות הארץ, והקליד את שמו של ביטון. ליוחאי יש גישה למערכת הזאת בדיוק לצרכים כאלה – פיקוח על מערכי ההשגחה של הרבנות המקומית. הבדיקה העלתה נתון מדהים: ביטון נמצא יותר מ־60 יום בשנה מחוץ לגבולות הארץ, בלי שימנה מחליף למקומות המושגחים על ידו בארץ תוך כדי שהוא מקבל משכורת על ההשגחה פה. על פניו, הפקרות מוחלטת וצעד אחד יותר מדי של ביטון.
יוחאי מיהר לשלוח לרבנות חיפה מכתב חמור, בדרישה לסלק את ביטון מתפקידו. הדברים הובאו לידיעתו של המנכ"ל כהן, והוא זימן את יוחאי לפגישה. במהלך הפגישה הבהיר כהן ליוחאי שהשימוש שהוא עושה בגחל"ת חורג מסמכות. "המנכ"ל הדגיש את החשיבות של השימוש במידע ממערכת גחל"ת לצורך תיקון מערכת הכשרות באופן רוחבי והסרת המכשול מהציבור באופן רוחבי ולא נקודתי בלבד", נכתב בפרוטוקול הפגישה, "לדוגמה: במקרה שבו עולה תלונה לגבי משגיח בעיר מסוימת, במקום 'לרדוף' אחריו באופן אישי ונקודתי, יש לבחון אם למועצה הדתית במקום יש בעיה מערכתית בפיקוח על משגיחיה – 'לאו עכברא גנב אלא חורא גנב'". כלומר, גם אם תפסת משגיח שהוא מפר סדרתי של תקנות הרבנות ומכשיל את הציבור פעם אחר פעם – לא נגדו אתה אמור לאכוף. השימוש בגחל"ת שמור ל"מכשול רוחבי" ולא ל"רדיפה".
אם נאמר את האמת, הלב מתקשה להישבר לשמע ה"רדיפה" אחרי אדם שעושה חוכא ואטלולא ממערך הכשרות באזור חיפה כבר יותר מחמש שנים. נשמע שדבריו של כהן נובעים פחות מתפיסה ניהולית ויותר מאינטרס אישי. כך או כך, כהן החליט לממש את סמכותו, ובמקום לנקוט יד קשה נגד ביטון הוא הפעיל אחת כזאת נגד יוחאי. בצעד תקדימי הוא פנה למשרד הפנים בבקשה שיבטלו את הרשאת הגישה של יוחאי למערכת, וברגע אחד איבד מנהל אגף הונאה בכשרות כלי אפקטיבי במימוש תפקידו.
כל הגורמים ברבנות הראשית היו בהלם מהמהלך. אכן, בין השניים שוררת מערכת יחסים לא טובה מאז כניסת כהן לתפקיד, אך הציפייה היא שזו תישאר ביניהם ולא תשפיע על איכות הכשרות של אזרחי ישראל. היועצת המשפטית של הרבנות, עורכת הדין אורית משמוש, מיהרה להתערב.
"מר רפאל יוחאי משמש בתפקיד… מזה למעלה מ־25 שנים", כתבה, "מתוקף תפקידו הוא מחזיק בסמכויות אכיפה מנהליות ופליליות והמידע מגחל"ת דרוש לו לצורך מימושן… ביטול ההרשאה למר יוחאי יוביל באופן ודאי לפגיעה של ממש באכיפת החוק, עד כדי ביטול היכולת לאכוף את החוק ולהגן על הצרכן שומר הכשרות מפני זיופים והונאות".
בנקודה הזאת עורכת הדין משמוש מסירה את הכפפות ומטיחה בכהן ביקורת נוקבת. "חשוב להסביר, כי מר יוחאי ויחידת הפיקוח שתחתיו, כמו גם הלשכה המשפטית, סובלים מהתנכלויות חוזרות ונשנות מצד המנכ"ל, שמאז החל בתפקידו לא חסך במאמצים על מנת להכשיל את תפקודן של יחידות אלו ולהצר את צעדיהן", כתבה. משמוש ציינה גם ניגוד עניינים בולט בפעולותיו של כהן: "התנהלות זו של המנכ"ל מצויה במוקד חקירה משמעתית שפתחה נציבות שירות המדינה נגדו ואשר מטבע הדברים, מר יוחאי הוא עד בפרשה זו. משכך, לעמדתי, המנכ"ל נמצא בניגוד עניינים במקרה דנן והוא מנוע מלהתערב בסוגיה". בסיום מכתבה היא דורשת להחזיר ליוחאי את ההרשאה לשימוש בגחל"ת, ומודיעה שאם זה לא יקרה היא תערב את משרד המשפטים. נכון לזמן כתיבת שורות אלה, ההרשאה ליוחאי לא חודשה.
מנכ"ל עם שמיעה סלקטיבית
גם בתחום העופות פורס יהודה כהן כנפיים ונוקט עמדה עצמאית משלו, מנוגדת לעמדת הרבנות עצמה. חברת 'בלדי', מענקיות שוק הבשר בישראל, החליטה על צעד מבורך כשלעצמו – פתיחת שוק היבוא של עופות כשרים מחו"ל. עד היום, היבוא הכשר מחו"ל הצטמצם לתחום הבשר בלבד, והעופות נשחטו רק בארץ. 'בלדי' ביקשה מהרבנות לאפשר פתיחת מפעלי שחיטה כשרים בחו"ל, והביעה נכונות לעמוד בכל תנאי שיציבו לה. הדברים הגיעו לדיון בישיבת מועצת הרבנות הראשית ביוזמת יהודה כהן.
ככלל, לא ראו רבני המועצה כל פגם ביוזמה הזאת. מערך של השגחה במפעלי שחיטה בחו"ל כבר קיים, והרחבה שלו לתחום העופות היא דבר אפשרי. דא עקא, שכפי שתיארנו קודם מצבו של מערך שחיטת חו"ל הורע מאוד מאז כניסתו של יהודה כהן לתפקיד, אחרי שורה של אי־מינויים ושינויים בכללי המשלחות.
התשובה של רבני ועדת שחיטת חו"ל הייתה עניינית למדי: אין בעיה לפתוח אגף של שחיטת עופות, אבל לפני שקופצים לתחום חדש חייבים לשקם את התחום הקיים. "קשה להתחיל בנושא של יבוא עופות כל עוד יש פרצות בנושא של יבוא הבשר", אמר בישיבה הרב יצחק אלחרר, נציגו של הראשון לציון בדיון, "הראשון לציון מבקש לא להרחיב את היבוא עד שיפתרו את הבעיות הקיימות בשחיטת בשר בחו"ל". על השולחן הונחה גם תוכנית הבראה מפורטת שניסח הרב אליעזר שמחה וייס – מהרבנים הוותיקים והמומחים בתחום שיושב במועצת הרבנות הראשית.
אלא שכהן החליט לשמוע רק חצי החלטה. באופן עקבי הוא סירב לקדם את תוכנית ההבראה לאגף שחיטת חו"ל שהתקבלה בוועדה, אבל מצד שני לא היסס מלפנות ל'בלדי' ולאשר להם להתקדם בתהליך הקמת המפעל הכשר בחו"ל. "אין צורך להמתין עד לסיום ייצוב מערך שחיטת הבקר בחו"ל", כתב במכתב ששלח לנציגי חברת 'בלדי', "מערך השחיטה אינו נמצא בתהליך ייצוב כי אם בבחינה של מדיניות הרב הראשי לשינויים במערך השחיטה. ניתן כבר בשלב זה במקביל לבחינה הנערכת להתקדם ליישום מתווה ראשוני ליבוא בשר בעלי כנף".
דבריו של הראשון לציון היו אומנם ברורים וחדים, אך כהן החליט שהוא מעוניין לקדם את פתיחת האגף החדש בניגוד גמור לרצונו. בפעם הזאת, הניסיון לנווט בעצמו את מדיניות הרבנות הראשית נגד כל הגורמים לא צלח. הרב הראשי הרב קלמן בר שלח ל'בלדי' מכתב נוסף, ובו הוא מבהיר שעמדת המנכ"ל אינה משקפת את עמדת הרבנות הראשית, וזאת עדיין עומדת על כך שיש לתקן את מערך שחיטת חו"ל לפני שמרחיבים אותו לאפיקים חדשים. בעקבות המענה החליטה חברת 'בלדי' להגיש לבג"ץ עתירה נגד הרבנות הראשית, ובה מייצג אותה עורך הדין רז נזרי – לשעבר המשנה ליועץ המשפטי לממשלה. גם העתירה הזאת עודנה מתבררת בבית המשפט.
המדיניות העצמאית של כהן נגד כל בעלי הסמכות ברבנות הראשית נמשכת בעקביות מאז שנכנס לתפקיד. כל ההתראות, העתירות והפרסומים לא הצליחו לגרום לו לשנות את דרכו או לזוז מכיסאו. מהותו של מנהל כללי היא היותו הזרוע המבצעת של הרשות. אחרי מעילה עקבית וארוכה כזאת בתפקיד, נראה שהגיע הזמן להראות לכהן את הדרך החוצה.
פנינו ליהודה כהן לצורך קבלת תגובה לטענות, אך הוא בחר שלא להגיב.
לתגובות:
