לכנס הקיץ שהסתיים השבוע בכנסת הייתה, מבחינת הקואליציה, מטרה אחת ויחידה: לא להתפרק. הקואליציה אומנם הצליחה לצלוח את המשימה, אך יצאה מהכנס מוכה וחבולה. בתום כנס החורף מספר החברים בה גדל, עם הצטרפותם של אנשי הימין הממלכתי לממשלה ובהמשך עם הסכם חבירתם לליכוד. כנס הקיץ מסתכם בכך שהממשלה קטנה משמעותית, עם פרישתו של חבר הכנסת גולדקנופף מהקואליציה, ופרישת ש"ס ויהדות התורה מ"תפקידיהם הקואליציוניים".
הרקע, כידוע, הוא משבר חוק הגיוס שמעסיק את הקואליציה שוב ושוב לאורך כהונתה, אך הגיע לשיא בחודשים האחרונים. לאורך מרבית חלקיו של כנס הקיץ החרימו המפלגות החרדיות את ההצבעות בכנסת, מה שהוביל לכך שהקואליציה בפועל לא תפקדה במשך שבועות ארוכים.
חוסר תפקודה של הקואליציה בכנסת במהלך החודשים האחרונים התבטא בישיבת המליאה האחרונה של הכנס, שהתקיימה ביום רביעי שעבר. לרוב, הישיבה האופרטיבית האחרונה לפני היציאה לפגרה מכונה במסדרונות הכנסת 'ישיבת ניקוי שולחן'. מדובר באחת הישיבות הכי עמוסות מבחינת הצבעות, שכן הקואליציה רוצה להעביר כמה שיותר חוקים שהוכנו במהלך הכנס החולף. הפעם חברי הכנסת לא עבדו קשה לנקות את השולחן. הוא כבר היה ריק למדי, עם שלוש הצבעות בלבד, כשהמשמעותית שבהן הייתה ההצבעה ההצהרתית על תמיכה ברעיון החלת הריבונות ביהודה ושומרון. מדובר בהצבעה ללא שום משמעות מעשית. שתי ההצבעות האחרות היו הוראות שעה שקשורות למלחמה.
חוסר תפקוד הקואליציה בכנסת גרם לשותפות להפנות את עיקר מאמציהן להצגת הישגים במשרדי הממשלה השונים, שם השרים יכולים לקדם תהליכים ללא צורך בכנסת. מדי שבוע הוציאו שרים רבים הודעות לתקשורת על רפורמות והישגים שהם רשמו. ככל שחלפו השבועות הקואליציה עברה לפעול יותר ויותר דרך משרדי הממשלה, ופחות ופחות דרך הכנסת.
"אי אפשר להתעלם מכך שהכנסת הייתה תקועה בחודשים האחרונים. זה הוביל לכך שגם היה מיקוד גדול יותר על משרדי הממשלה, וגם היה צריך לקדם מהלכים אחרים. צעדים שדורשים חקיקה בכנסת הפכו להיות מורכבים יותר, אז קידמו במקום זאת צעדים שלא מושפעים מחרם ההצבעות", אומר גורם בכיר בקואליציה ל'בשבע'.
בשבועות האחרונים, במיוחד לאחר סיום המלחמה מול איראן, אנחנו רואים התגברות בקצב הצעדים שמקודמים במשרדי ממשלה. האם זה ניסיון "לנקות שולחן" לפני פיזור הכנסת?
"זה אולי נראה ככה, אבל אני לא בטוח שזאת הדרך הנכונה לתאר את המצב. בסוף מדובר בתהליכים שפשוט הבשילו לכדי ביצוע בשלב הזה. על חלק ניכר מהצעדים הללו התחילו לעבוד הרבה לפני חרם ההצבעות החרדי. זה יכול להיות הצעדים שמנסה להוביל השר קרעי בשוק התקשורת, קיצור תקופת ההתמחות שיריב לוין העביר, או הריסת בתים בלתי חוקיים שיזם השר בן גביר. ואלה רק דוגמאות למהלכים שמתנהלים לאורך חודשים ארוכים, אבל או שהם הבשילו לכדי ביצוע בזמן האחרון, או שהם פשוט תפסו יותר קשב כי אין פעילות בכנסת".
גם בקואליציה ניסו במהלך השבוע החולף להראות כאילו הכנסת הצליחה לקדם מהלכים לאורך חודשי כנס הקיץ. כך למשל יושב ראש הקואליציה, חבר הכנסת אופיר כץ, פרסם את הישגי הקואליציה תחת הכותרת "אנחנו כאן כדי להישאר". בסך הכול, פרסם כץ, הקואליציה הצליחה להעביר בקריאה שלישית 35 הצעות חוק, ובקריאה ראשונה עוד 58. בקואליציה התהדרו ב"עשרות הצעות חוק" שעברו בכנס הקיץ. בפועל מדובר בכמות זעומה למדי.
הדינמיקה שחוותה הקואליציה בחודשים האחרונים מזכירה את הדינמיקה שליוותה את קואליציית בנט-לפיד רגע לפני נפילתה. גם בממשלה הקודמת הקואליציה העבירה חודשים ארוכים ללא שום אפשרות קידום חקיקה, וניסתה לרשום הישגים דרך משרדי הממשלה. זמן קצר לאחר מכן הממשלה נפלה. בקואליציה, למרות הניסיון לשדר עסקים כרגיל, כבר מדברים בגלוי על כך שהכנסת מתכנסת לקראת פיזור.
"האמת היא שאי אפשר להתעלם מהמצב. לא עושה רושם שהעסק יחזיק עוד זמן רב. הצלחנו לשרוד את כנס הקיץ, אבל התחושה היא שרגע אחרי שנחזור הכנסת תתפזר", אומרים בכירים בממשלה ל'בשבע'.
מה בסוף יפרק את הממשלה ויוביל לבחירות?
"ברור לכולם, למרות ההצהרות, שלא יהיה נוסח מוסכם בנוגע לחוק הגיוס, וזה יוביל לפיזור הכנסת. היציאה של החרדים מהממשלה יצרה דינמיקה של פירוק. יכול להיות שבאופן רשמי הממשלה לא תתפזר על חוק הגיוס, כי מדובר בנושא שלא נוח לאף אחת מהנפשות הפועלות, אבל הדינמיקה קיימת, ובסוף יימצא התירוץ לאחת השותפות לפרק את הממשלה".
ומה הסיבה שלא ראינו את זה עד עכשיו?
"אף אחד מהשותפים לא רוצה להיתפס ככזה שהפיל את ממשלת הימין, כי הוא חושש שזה יפגע בו אחר כך בקלפי. זה שהממשלה בתכל'ס לא מתפקדת יותר מדי, פחות מפריע להם. העיקר שהנזק התדמיתי של מי שפירקו ממשלת ימין לא ידבק בהם. אבל בשלב מסוים גם החשש הזה יהפוך לפחות קריטי, ברגע שיימצא התירוץ שיהיה נוח לכולם".
סוגיית חוק הגיוס היא אומנם זאת שערערה את הקואליציה עד לסף פירוק, אך היא רחוקה מלהיות היחידה שמשפיעה על חוסר היציבות של הקואליציה. אירועי השבוע שעבר, שהסתכמו בהדחתו של יושב ראש ועדת החוץ והביטחון יולי אדלשטיין מתפקידו והחלפתו בחבר הכנסת בועז ביסמוט, לא באמת הצליחו לשכנע את החרדים לחזור לקואליציה לפני היציאה לפגרה. החרדים גם אמרו זאת מראש, מעל לכל במה אפשרית.
בשיחות שקיימנו עם בכירים במפלגות החרדיות הובהר שהעמדה החרדית לא השתנתה מאז הפרישה מהממשלה. "נתניהו יודע בדיוק מה אנחנו דורשים. יש חוק שכבר הוכן, וכבר היו עליו הסכמות רגע לפני המלחמה מול איראן. זה החוק שצריך לעבור, ורק אם הוא יונח על השולחן נוכל להצטרף חזרה", אומרים הבכירים.
אבל לחוק הזה אין רוב בקואליציה. הוא לא יכול לעבור בכנסת.
"לפני המלחמה מול איראן היו הסכמות לגבי החוק הזה ממש, גם מול הליכוד וגם מול הציונות הדתית. זה אומר שהמפלגות הללו אומרות שהחוק שהוסכם לגביו עם אדלשטיין יכול לעבור, אם כל הצדדים יעמדו במילה שלהם".
"תרגיל לקניית שקט תעשייתי"
למרות הדברים הללו, המסלול להעברת חוק הגיוס מורכב למדי, על גבול הבלתי אפשרי. בקואליציה הנוכחית, ללא המפלגות החרדיות, ישנם בין שמונה לעשרה חברי כנסת שמתנגדים לחוק הגיוס הקיים. מדובר בחברי כנסת מהליכוד ומהציונות הדתית וגם בסגנית שר החוץ שרן השכל מהימין הממלכתי. בלעדיהם, גם אם החרדים יצביעו בעד חוק הגיוס, אין רוב לקואליציה להעביר את החוק. עד היום החרדים לא הצביעו בעד חוק גיוס, אלא לכל היותר נמנעו או נעדרו מההצבעה. הפעם זה לא יספיק, ובשביל שלחוק יהיה סיכוי לעבור הם צריכים לתמוך אקטיבית. לפחות אחד מהם, גולדקנופף, צפוי להצביע נגד החוק.
אלא שגם אם כל חברי הכנסת החרדים יצביעו בעד החוק, עדיין יש לאופוזיציה רוב נגדו. בשביל לצלוח את המשוכה הזאת הקואליציה תצטרך לנסות ולהשיג את תמיכתם, לפחות השקטה, של חברי הכנסת הערבים. מדובר בצעד עם נזק תדמיתי עצום לכל השותפות הקואליציוניות, ובקואליציה יודעים זאת היטב.
"רוב הסיכויים שלא נראה את חוק הגיוס עובר בכנסת הזאת. זאת משוכה קשה מדי, ולכן חוק הגיוס יוכל לעבור רק בכנסת הבאה. מאוד יכול להיות שזה יהיה חוק דומה למדי לחוק שכבר נכתב, אבל באקלים הפוליטי הנוכחי הוא ייאלץ להמתין", אומר אודי טנא, יועץ אסטרטגי ומנהל קמפיינים בין־לאומיים.
לפי זה, המשמעות היא שאנחנו מתקרבים מאוד לבחירות.
"בוודאי, אבל זה נכון בלי קשר לחוק הגיוס. נכנסנו לשנת בחירות. מועד הבחירות החוקי הוא בסוף אוקטובר 26'. בישראל כבר עשורים הבחירות לא נעשות במועדן, ויש לכך כל מיני סיבות. יש תקציב להעביר עד סוף מרץ, ותקציב לא יכול לעבור בשנת בחירות. אני מעריך שכבר באפריל הקרוב יתקיימו הבחירות".
עד כמה זירזה פרישת החרדים את התהליך?
"צריך להסתכל על הפרישה החרדית במבט הרבה יותר ציני. היא בעיקר נועדה לשרת פוליטיקה פנים־מגזרית. בסוף יש לחץ של הרבנים, ויש חלקים גדולים בציבור שחשוב להם שהפוליטיקאים יקשיבו לרבנים. אבל בפועל בציבור החרדי, בטח הצעיר יותר, יש כעס על נציגיו הפוליטיים ותחושה שהם מנותקים מהציבור החרדי. יש גם תחושות שהצורה שבה מנהלים את המאבק על חוק הגיוס היא צעד אחד רחוק מדי. בסוף יש שינוי דרמטי בתוך המגזר החרדי. ללכת היום בבני ברק עם מדים זו לא בושה, והתגובות של האנשים ברחוב מאוד חיוביות. אלה דברים שלא היו בעבר. לכן צריך לראות את הצעדים של ההנהגה הפוליטית החרדית בצורה צינית. הם מנסים לשמר את כוחם, יודעים שקוראים עליהם תיגר, והם מנסים לנווט בתוך האירוע הזה. לא סתם הקו של הקואליציה הוא שמדובר בפרישה זמנית. וזה גם מה שאמר יריב לוין בהודעה שלו אחרי שהוא קיבל חצי מתפקידי השרים שש"ס מותירים מאחוריהם".
במה מתבטאת העובדה שמדובר במעין הצגה לצרכים פוליטיים?
"דרעי השתתף השבוע בישיבת הקבינט. נכון שהוא תמיד השתתף בישיבות האלה, למרות שהוא לא שר, אבל אם פרשת מהממשלה ומדובר במשבר אמיתי, אתה לא אמור להשתתף בקבינט ניהול המלחמה. נוסף על כך, דרעי בחר בכוונה את לוין וחיים כץ לתפקידים של ש"ס, כי הם מקורבים אליו והוא יודע שהוא יכול לסמוך עליהם. אלה צעדים שמבצע מי שרוצה לחזור ולשמור על הדלת פתוחה. גפני למשל ניהל ישיבות של ועדת הכספים למרות שהוא כבר לא יושב ראש הוועדה, הוא פשוט עשה את זה כממלא מקום של ממלא מקום יושב ראש הוועדה, עד שחבר הכנסת מילביצקי נבחר לתפקיד. בסוף מדובר פה בתרגיל פוליטי שנועד לקנות שקט תעשייתי".
ולצד זאת גם אתה טוען שהכנסת לא תשלים את ימיה, אז מה תהיה הסיבה שהיא תפוזר?
"סביר להניח שזה ייפול על התקציב. לפזר את הכנסת על חוק הגיוס זה רעיון רע מאוד אם אתה רוצה לחזור אחר כך לאותו הרכב ממשלתי. תקציב זה הרבה יותר לגיטימי ועובר טוב בגרון. מבחינתו של נתניהו יש גם אינטרס לפזר את הכנסת לפני כן, כי אם הבחירות ייערכו במועדן החוקי אתה לא יכול לשלוט בנרטיב סביבן. אם הן במועד שנוח לך, יש לך יותר שליטה עליהן. מה שכן, אי אפשר להתעלם מהאירועים בעזה וממה שנראה כמו חוסר היכולת של ישראל לקבל את ההחלטות הנכונות שיכריעו את המלחמה ואת חמאס. לא הייתי פוסל בכלל שבסוף הממשלה תיפול על זה".
סיום המלחמה? עניין של שיווק
סוגיית המלחמה בעזה אכן מייצרת משבר פוליטי חריף מכיוונן של הציונות הדתית ועוצמה יהודית. שתיהן רואות בהתנהלות המלחמה מאז פתיחת מרכבות גדעון כישלון מהדהד. השבוע אף התפתח עימות חריף בין שר האוצר סמוטריץ' לרמטכ"ל אייל זמיר על הלחימה ברצועה, לאחר שהאחרון טען כי ניקוי הרצועה מחמאס ידרוש פרק זמן של בין שנתיים לחמש שנים, וכי הדרך הנכונה היא להמשיך בשיטת הפשיטות שיצר וקידם הרמטכ"ל לשעבר הרצי הלוי, שיטה שנכשלה פעם אחר פעם במבחן התוצאה. יש לציין שזמיר נבחר לתפקיד בין היתר לאחר התחייבויותיו כי ישראל תנטוש את השיטה, שלא סיפקה את הסחורה ועלתה בחייהם של עשרות לוחמים לאורך חודשי המלחמה.
המשבר סביב הלחימה מתרחש בצל המשבר המדיני החריף שישראל שרויה בו בעקבות קמפיין ההרעבה ברצועה, קמפיין שמהודהד בכל במה תקשורתית ומדינית בעולם, וגם בתקשורת הישראלית הוא מוצג שוב ושוב. אלא שהשבוע הוכח כי המידע בקמפיין לא פעם שקרי. הדוגמה הבולטת ביותר היא תמונה של ילד עזתי שדוף שהופיע בהרבה מאוד שערי עיתונים מרכזיים ברחבי העולם. השבוע התברר כי הילד בכלל סובל ממחלת שרירים ניוונית מולדת, ומצבו לא קשור כהוא זה ללחימה ברצועה. תמונה אחרת התבררה כתמונתו של ילד שישראל דאגה להוציא מהרצועה כבר לפני חודשיים לצורך טיפולים באיטליה.
בעקבות הלחץ המדיני הוחלט לאפשר הכנסה נרחבת בהרבה של משאיות הסיוע, ללא הפיקוח שישראל דרשה על מנת לוודא שהסיוע לא נופל לידי חמאס, וכן הצנחת סיוע מהאוויר. על פי הדיווחים מהרצועה, בחמאס חגגו את העובדה שישראל נאלצה להתקפל ללא שום תמורה מצד חמאס. הסיוע שהוצנח מהאוויר הוביל לפגיעה בעזתים שהסיוע נפל עליהם, וסרטונים שיצאו מהרצועה ביממות האחרונות הראו כי השווקים ברצועה מלאים באוכל. את התמונות הללו לא שידרו ברחבי העולם.
"השאלה לאן הולכים במלחמה תקבע עד כמה הממשלה תשרוד. זו הפכה להיות סוגייה קריטית הרבה יותר מחוק הגיוס. למעשה, חוק הגיוס הפך להיות תלוי לחלוטין בשאלה כיצד תתקדם המלחמה", אומרים בכירים בקואליציה.
הכוונה היא שככל שהמלחמה תימשך, יהיה קשה יותר להעביר חוק שיאפשר אי גיוס חרדים?
"בדיוק הפוך. אם בגלל הצורה שבה מתקדמת המלחמה נתניהו ירגיש שסמוטריץ', או בן גביר, ואולי אפילו שניהם, יפרשו מהממשלה, אין לו שום סיבה להתאבד אלקטורלית על חוק גיוס שהציבור שלו סולד ממנו".
עד כמה האיומים של השניים נלקחים ברצינות?
"האיום של הציונות הדתית נלקח יותר ברצינות בגלל הפרישה של בן גביר בינואר האחרון. סמוטריץ' לא הלך לצעד הזה אז, וזה נתן לו נקודות אצל נתניהו וגם הבנה שאם הוא בסוף כן יפרוש, ציבורית יהיה לנתניהו קשה יותר להסביר את ניהול המלחמה".
"הדרך הנכונה להסתכל על המציאות היא שלא מדובר בשני משברים שונים, אלא בשני חלקים של אותו משבר. התמשכות המלחמה ושחיקת חיילי המילואים גורמים להרבה לחץ על הממשלה, וזה גורם לנתניהו לעשות שפגט שהולך ומתרחב. אבל התוצאה בשפגט שכזה היא שבסוף המכנסיים נקרעים. זה משל שמתאר את הסיטואציה שבה נמצאת הקואליציה כרגע", אומר יועץ התקשורת עובד פרל, לשעבר דובר מפלגת ימינה.
יש איזו דרך שבה אפשר לגשר על הפערים הללו?
"אם המלחמה תסתיים, יהיה לנתניהו קל יותר להתמודד עם הדרישה בליכוד ובציונות הדתית לחוק גיוס אפקטיבי. נתניהו נמצא במצב שבו הוא צריך לשלוף שפן מהכובע כדי למצוא את הדרך להתגבר על זה, ויכול להיות שהיא בכלל לא עוברת דרך השותפות הקואליציוניות".
מפלגות האופוזיציה מתנגדות עוד יותר לחוק הגיוס המוצע מאשר תאי ההתנגדות בקואליציה.
"נכון, אבל אם נתניהו יצליח להנדס עסקה של תמיכה מצד האופוזיציה בחוק הגיוס, כשהחרדים עצמם לא תומכים בו, לצד סיום המלחמה ועסקת חטופים, זה משהו שיכול להיות שיש לו היתכנות, בטח במחוזות של בני גנץ. במקרה כזה כמובן גם הציונות הדתית לא תתמוך בעסקה הזאת, במיוחד בחלק של סיום המלחמה, אבל זאת אופציה שאנחנו רואים את נתניהו חותר אליה. אם הוא ישיג אותה, הוא יוכל לייצב את המערכת ולהמשיך לרוץ עוד קצת עם הממשלה".
איזה אינטרס יש לגנץ או לפיד לעזור לנתניהו? הרי על פניו האינטרס שלהם הפוך לחלוטין.
"האינטרס שלהם הוא להראות לציבור שהם הובילו לסיום המלחמה בעזה. ויותר מזה, הם רוצים להראות שהם הובילו להחזרת החטופים וגם לחוק גיוס. מה שכתוב בחוק לא בהכרח יהיה חשוב כל כך, כי הם יוכלו להציג מעטפת של הישגים ולמכור ציבורית שהחוק יוביל לגיוס אמיתי".
בימין דבר כזה יכול לעבור – סיום המלחמה כשחמאס נשאר ברצועה? כי זאת העסקה שנמצאת על השולחן.
"אין מי שיודע למכור דברים כאלה טוב יותר מאשר נתניהו. זה עניין של שיווק, וסביבתו ומקורביו של ראש הממשלה כבר ימצאו את הדרך לשכנע את הציבור הימני למה זה צעד נכון או אפילו למה הצליחו לעמוד במטרות המלחמה".
ולמה שהציונות הדתית ועוצמה יהודית ירצו להישאר אחר כך בממשלה? הרי מבחינתם זה לגמרי מנוגד לדרישות ולרצונות שלהם ושל הציבור שלהם.
"צריך לזכור שלא הציונות הדתית ולא עוצמה רוצות לפרק את הממשלה. בסך הכול כל השותפות, כולל החרדים, ירצו להמשיך כמה שיותר עם הממשלה המכהנת מאשר ללכת לבחירות. זה גם החשש מאובדן השלטון, אבל גם הידיעה שבשורה של נושאים שחשובים להם הם רושמים הישגים. מבחינת הציונות הדתית מעניינים אותם הישגים ביהודה ושומרון, ואת זה הם רושמים. אלה גם דברים שחשובים לציבור הדתי, כמובן לצד נושא הביטחון".
ועדיין, הכנסת בכל מקרה נכנסת לשנת בחירות, שגם אם הן יתקיימו במועדן, זה יהיה בדיוק שנה מהחזרה מהפגרה. מה האינטרס למשוך עוד ולהסתכן בלהכעיס את הציבור שאמור להצביע לך בנושאים כל כך קריטיים בעיניו?
"בעיקרון זאת נקודה נכונה, ולכן צריך לזכור שגם אם יצליחו לייצב את הקואליציה, זה לא יהיה להמון זמן. אבל אנחנו נמצאים במצב שבו אף אחד מחברי הקואליציה לא רוצה להיות חתום על הפלתה, וזה בניגוד למה שקורה בדרך כלל לקואליציות שנכנסות לתקופת בחירות. בנוסף לכך, השותפות רואות שברוב הנושאים הקריטיים הן לא הצליחו להביא תוצאות, אלא רק להתחיל את התהליך. זה נכון למלחמה ברצועה כמו שזה נכון למינוי ראש השב"כ או להדחת בהרב־מיארה. ינסו למשוך עוד כדי לסגור לפחות חלק מהמהלכים הללו ולהגיע עם תוצאות לציבור, שיש בו הרבה תסכול על תפקוד הקואליציה".
