העיר עזה תחת אש. השבוע, בלילה שבין שני לשלישי, החל התמרון הצבאי המתוכנן בעיר עזה במסגרת מבצע מרכבות גדעון ב'. המתקפה החלה בחגורת אש עוצמתית. מטוסי חיל האוויר וחיל התותחנים תקפו בעצימות גבוהה עשרות רבות של מטרות בעיר. אוגדות 98 ו־162 החלו לפעול בשטח, ואוגדה 36 מיועדת להצטרף בקרוב. הכוחות המתמרנים נכנסו לתוככי העיר בליווי סיוע אש מהאוויר ומהים. עשרות תשתיות טרור הותקפו, בהן מבנים צבאיים, עמדות תצפית ומבנים ממולכדים שנועדו לפגוע בכוחות צה"ל הפועלים במרחב.
עוד קודם לכניסת הכוחות הופצצו עשרות מגדלים ורבי קומות, ששימשו את חמאס כתשתיות טרור ולצורך איסוף מודיעיני על תנועת הכוחות. על פי ההערכות בצה"ל, הלחימה תתבצע מול כ־2,500 מחבלי חמאס של חטיבת העיר עזה. אליהם יצטרפו כאלפיים צעירים, חלקם אפילו ילדים, שהוכשרו באופן מזורז לשמש כוח מסייע בלחימה עם כוחות צה"ל.
האתגר העיקרי של צה"ל כעת הוא ליצור הפרדה ככל הניתן בין מחבלי חמאס לאוכלוסייה. ההערכה היא כי בעיר עזה חיים בין 800 אלף למיליון תושבים, ועד כה התפנו כ־400 אלף בני אדם דרומה. מחבלי חמאס פועלים בכוח כדי למנוע את יציאתם מהשטח. דובר צה״ל תת־אלוף אפי דפרין התייחס לכך ואמר כי "חמאס הקים את המגן האנושי הגדול ביותר בהיסטוריה הצבאית". יחד עם זאת בצה"ל מעריכים כי לא נאמרה המילה האחרונה, וככל שהתמרון יתקדם פינוי האוכלוסייה ילך ויגדל, ועד לתחילת השבוע הבא צפויים לצאת מהעיר מרבית התושבים. בנוגע לסוגיית החטופים, שעל פי הערכות מודיעיניות מוחזקים באזור, ציין דובר צה"ל כי "אנו עושים כל שביכולתנו, גם באמצעים מודיעיניים, כדי להשיבם בשלום ולמנוע פגיעה בהם".
הרמטכ״ל רב־אלוף אייל זמיר נכח בתחילת התמרון בעיר עזה, סייר במרחב ועקב אחרי הלחימה מחדר הפיקוד של אוגדת הקומנדו 98. למבצע הנוכחי גויסו 60 אלף לוחמי מילואים נוסף על 70 אלף הלוחמים שכבר גויסו לפני כן. יש לציין כי למרות התחזיות הקודרות בנוגע להיענות לוחמי המילואים להתייצב לסבב המילואים הנוכחי, בצה"ל מציינים כי רמת ההיענות בקרב חיילי המילואים הייתה מרשימה ביותר, למרות הנטל הכבד שמוטל על כתפיהם ועל כתפי משפחותיהם בשנתיים האחרונות, וחרף העובדה שההתייצבות כוללת היעדרות ממושכת מהבית בתקופת החגים הקרובה.
"בשם הבנים: תמשיכו!"
חגי לובר, אביו של יהונתן לובר הי"ד שנפל בעזה, המייסד והמנהל האמנותי של תיאטרון אספקלריא, היה השבוע נרגש ביותר למראה חיילי צה״ל הנכנסים בטנקים ללב העיר עזה. "אני מתרגש. אני חושב שהדרך של יהונתן, שנקטעה על ידי כדור של אויב, ממשיכה. ולרסק את הרוע זה המעשה המוסרי ביותר, הנאצל ביותר, החכם ביותר והצודק ביותר", הוא מדגיש, "כשבישרו לנו על נפילתו של יהונתן, אחד המשפטים הראשונים שאמרנו להם היה להגיד לכל החיילים: חברים, תמשיכו. יהונתן לא היה רוצה לראות אתכם פה, בשבעה, מפסיקים את הפעילות שלכם בעזה. הוא היה רוצה לראות אתכם ממשיכים קדימה, וכשצה״ל כולו ממשיך מהנקודה שבה הפסיקו יהונתן וחבריו המתים וייבדלו החיים – אני חושב שזה נותן המון כוח למשפחה השכולה שלי", הוא משתף, "צריך להבין שממש עכשיו יש לי בן שמשתתף בפועל במלחמה הזאת בעזה, יש לי חתן שמגן על הגבול הדרומי, ויש לי בן אחר שמגן על הגבול הצפוני. שלושה נמצאים שם".
מצליחים לישון?
"אני אגיד לך מה שאמרתי כששאלו אותי את זה חודש לפני שיהונתן נהרג: אני לא ישן הרבה, אבל גם לא הייתי מצליח לישון אם הילדים שלי לא היו יוצאים להילחם ולהגן על הארץ. אני חושב שגם באופן לאומי, אם אנחנו לא נהיה שם, יש לכך השלכות קשות מאוד על הביטחון שלנו, על המקום שלנו בעולם גם הביטחוני וגם המוסרי־ערכי. אם אנחנו נותנים למפלצת כזאת להמשיך ולפעול ולהשתקם, אז איפה המקום המוסרי שלנו כעם? איפה המקום הביטחוני שלנו בהגנה שלנו על הילדים שלנו? ובהיבט האישי, אם הילדים שלי היו בוחרים שלא להילחם שם – הייתי בז להם".
עד כדי כך?
"כן. לא יכול להיות שמישהו ראה את הזוועות של 7 באוקטובר, והוא לא נחוש להשמיד את הרוע הזה. לא ייתכן שהוא יכול להילחם, שיש לו את הידע והוא בוחר לשבת בחיבוק ידיים וכל היום רק לקטר ולהגיד 'אני אצטרף למלחמה רק כשישמידו את הבתים או רק כשלא יפגעו בבלתי מעורבים'… אתה חייל, תעשה את העבודה שלך. תגן על מדינת ישראל. תגן על נשים מאונס. תגן על זקנים פליטי שואה מירי. זה מה שאתה צריך לעשות", הוא פוסק, "יש לך ביקורת? יש לך הסתייגויות? תעלה אותן כשתיגמר המלחמה. גם אני בבוא היום אשאל שאלות, למשל איך לא השמידו קודם את הבניינים שמהם ירו על יהונתן. אני אשאל ואני אענה לעצמי שבלהט המלחמה דברים קורים, ואני אענה לעצמי שלעולם לא עוד, ושהתבוסתנות וההכלה וההסכמים והרפיסות שבהם נהגנו, כולל ראש הממשלה הזה והממשלה הזאת, כלפי האויבים שלנו שנים על שנים – כל אלו היו צריכים לעבור מהעולם ב־7 באוקטובר. ואם הם לא עברו אצל אנשים מסוימים, זה העניין שלהם".
משפחות החטופים אומרות שקודם כול צריך להציל את החטופים, אחר כך נראה מה לעשות עם חמאס.
"אני אומר למשפחות החטופים האהובות שלנו שאני לא צריך לשים סיכה, ואני לא צריך ללכת עם דגל צהוב כדי לומר עד כמה אני מוכן לעשות ומה הקרבתי כבר ומה אני מקריב כדי שהילדים שחטופים בעזה ישובו. ואני חוזר ושולח את הילדים שלי להסתכן סכנת מוות, צריך לומר את המילים המפורשות, להסתכן סכנת מוות, כדי להציל את החטופים", הוא אומר בנחרצות, "אז שאף אחד לא יטיף לי. אף אחד מהמפגינים, מהחוסמים, מהמתבצרים, לא יטיף לי באופן אישי על נאמנות לחטופים. ואני מישיר אליהם מבט, ואני אומר להם: אחיי משפחות החטופים, אנחנו מסתכנים כולנו, חיילים, אזרחים וחטופים, כדי למנוע את 7 באוקטובר הבא.
"יכול להיות שאתם חולקים על הדרך. יכול להיות. אבל אתם ודאי לא חולקים על העיקרון. כן, אני סיכנתי את הילדים שלי ומסכן אותם ממש בדקות האלה שאנחנו מדברים, ואני ממשיך לסכן אותם, כדי שעם ישראל יחיה. וכן, מחוסר ברירה ועם כאב גדול, עם דמעות בעיניים, אנחנו מסכנים את החטופים, כדי לחיות. אפשר לחלוק על הדבר הזה. אפשר להגיד שהדרך להציל אותם היא אחרת. אבל בשביל זה יושב קבינט שזכה לאמון העם, ובקיא בפרטים שגם משפחות החטופים, עם כל הכבוד להן, לא יודעות, וגם אני לא יודע. והקבינט בסופו של דבר צריך להכריע לטובת עיקרון אחד בלבד: איפה יינצלו יותר חיים", הוא מצביע על ליבת הדברים, "ובתוך הרשימה הזאת של איפה יינצלו יותר חיים נמצאים גם החטופים במקום מרכזי, במקום מכובד, אבל הם לא נמצאים שם לבד ברשימה הזאת. נמצאים שם גם ילדי שדרות, נמצאות נשות הקיבוצים, נמצאים חטופים עתידיים, נמצאים חוגגי נובה עתידיים, גם הם בתוך הרשימה הזאת. ואני בטוח, בלי שום ספק, שבניגוד לשקר הנורא, הלב של ראש הממשלה ושל ראשי הצבא ושל כל מנהיגי ישראל נקרע מזה שהם מסכנים חיילים, חטופים ואזרחים בשביל לעשות את המהלך הזה. הלב שלהם נקרע, אבל זה התפקיד שלהם".
לובר מוסיף ואומר: "שואלים אותי, ואם הבן שלך היה שם? אבל הבן שלי היה שם, והבן שלי נהרג בשביל לשחרר חטופים ולמנוע חטופים עתידיים, והוא לא ישוב עוד לעולם. וגם היום אני שולח את הילדים שלי בחשש ענק מעוד דפיקה בדלת. אז אל תגידו 'אם הבן שלך היה שם', כי הבן שלי עכשיו שם", הוא מזדעק, "וזה שהוא לובש את המדים של צה"ל לא הופך אותו לפחות חשוב, וזה לא פחות נורא שהוא יסתכן. זה בדיוק כמו חטוף. ובדיוק כמו כל חטוף, המדינה צריכה לחשוב מיליון פעמים, מיליארד פעמים, אם לסכן אותו ולעשות הכול, כולל פגיעה מידתית בחפים מפשע על פי החוק, כדי שחטופים לא ייפגעו, וכדי שחיילים לא ייפגעו. בד בבד יש לעשות את המעשה הנכון גם במחיר של חטופים שייפגעו וגם במחיר של חיילים שייפגעו, כי במלחמה היחידים מסתכנים כדי להציל את הכלל. ככה זה היה תמיד, וככה זה גם עכשיו".
למה אתה מתכוון כשאתה אומר "מעשה נכון"?
"המעשה הנכון הוא להציל את עם ישראל ולעמוד כחומה בצורה בפני 7 באוקטובר, וקשים ממנו, שעומדים לפתחנו. תסתכלו עליי, אני בוכה כל יום, המשפחה שלי בוכה כל יום, כולל היום. אנחנו בוכים על הילד שלנו. ובשם בני שנפל בעזה שצוואתו היא לחסל את האיום, ובשם בני, ייבדל לחיים, שלוחם כעת בעזה: תמשיכו! תכו בהם. אל תשמעו לקולות מבית ומחוץ להפסיק, לחדול ולעצור. הילחמו".
חמאס שיקם את יכולותיו
גם פרופ' קובי מיכאל, חוקר בכיר במכון למחקרי ביטחון לאומי ובמכון משגב, סובר כי תמרון צה"ל בעיר עזה הוא הכרחי. פרופ' מיכאל מזכיר כי כוחות הצבא הישראליים כבר כבשו את העיר במהלך המלחמה: "אנחנו כבר היינו בעזה וכבר כבשנו אותה ונטשנו אותה. כזכור בחנוכה, בדצמבר 23', הדליקו חיילי צה"ל בכיכר פלשתין, הכיכר המרכזית, את החנוכייה הענקית. פוצצנו את הפרלמנט שם, פוצצנו את האוניברסיטה שם. היינו בעזה, כבשנו אותה, גירשנו את חמאס משם, ועזבנו. בדיוק כמו שעשינו במקומות אחרים, ואחר כך מצאנו את עצמנו חוזרים לאותם מקומות שלוש, ארבע וחמש פעמים".
אז מה שונה הפעם?
"מה ששונה הפעם זה שנטשנו את העיר עזה להרבה מאוד זמן, ובינתיים חמאס בנה ושיקם מחדש את יכולותיו שם. העיר עזה חזרה להיות מרכז הכובד האסטרטגי המשמעותי ביותר של חמאס ברצועת עזה, ומשם הוא מפעיל את כל המנגנונים השלטוניים והצבאיים שלו, וגם הצליח לשקם חלק מתשתית המנהרות שם. יש שם אוכלוסייה אזרחית גדולה מאוד שרק חלקה התפנה. בחסות האוכלוסייה, החטופים, תשתית המנהרות והסביבה האורבנית המאוד צפופה הזאת; בחסות התקשורת הבין־לאומית שמהדהדת את הנרטיב החמאסי והקהילה הבין־לאומית שמפעילה לחצים על ישראל, ובזכות המתח שנדמה לחמאס שהם מצליחים לייצר בין ישראל לבין ארצות הברית – בסופו של יום חמאס האמינו, לפחות עד לתחילת התמרון השבוע, כשהטנקים כבר היו בתוך רחובות עזה, שישראל רק עושה קולות של מי שמתכוונת לכבוש ולא באמת תכבוש את עזה. כל זאת בנוסף לעובדה שהם ממשיכים להזין את המתחים בתוך החברה הישראלית, ואת משבר האמון שבין החברה הישראלית לבין הדרג הפוליטי ובין הצבא לבין הדרג המדיני", הוא מסביר. "עד השבוע הם האמינו שיוכלו לסיים את המלחמה באמצעות לחץ על ישראל מהקהילה הבין־לאומית וארצות הברית, בעוד הם ספונים במנהרותיהם וממשיכים לזנב ביחידות הצבא, ונשארים על מכונם כריבון אפקטיבי ברצועת עזה, ושאפילו לא יצטרכו לשלם יותר מדי נכסים, קרי החטופים".
זה התסריט שחמאס ציפה שיקרה?
"כן, ואם אנחנו לא היינו עושים את מה שאנחנו עושים עכשיו בעזה, אז ככה זה היה נגמר", הוא מבהיר, "צריך להבין שללא הכרעה בעיר עזה זה ייגמר במציאות שתכפה עלינו סיבוב מלחמה נוסף בעתיד, ולא נקבל את כל החטופים חזרה. חמאס יישאר על מכונו כריבון אפקטיבי, גם אם מוחלש, וישקיע את כל המאמץ שבעולם, כמו שהוא יודע, כדי לבנות את היכולות שלו מחדש. וכשכל העולם ילחץ על ישראל לאפשר תחילתו של תהליך לשיקום עזה, למרות שישראל תצהיר בראש חוצות שלא יתחיל תהליך שיקום עד שחמאס יתפרק מנשקו ויעזוב את הרצועה, יכפו את העניין הזה על ישראל", הוא מתאר את נחיצות המערכה בעיר עזה, "ומה תעשה ישראל כאשר מצרים תפתח את השערים ברפיח ותתחיל להזרים את כל הסחורות והציוד? היא תצא למלחמה נגד מצרים? ואז, בחסות הכמויות הבלתי מבוקרות של חומרי הבניין שייכנסו פנימה, אפשר יהיה להבריח עוד אמצעי לחימה, עוד אנשים ועוד כסף, וחמאס ישוב ויתעצם ויבנה את עצמו לקראת שבעה באוקטובר הבא".
אם כן לטענתך בעצם לישראל אין ברירה אחרת, היא חייבת להכריע את חמאס.
"בדיוק. ישראל נדרשת להכריע את חמאס. ישראל לא יכולה לסיים את המלחמה הזאת בלי שתנועת חמאס מפורקת כישות שלטונית או צבאית אפקטיבית ומאורגנת, חד־משמעית".
ובשלב הזה, מה עושים עם האוכלוסייה העזתית שעדיין נותרה בעיר? האם הפצצה מסיבית מסייעת מספיק לדחוק אותם דרומה?
"קודם כול, ההפצצות הללו מסייעות. הן אומנם לא מייצרות את האפקט האופטימלי, אבל אנחנו רואים שכבר מגיעים דיווחים שבעקבות חגורת האש וההפצצות המאוד אינטנסיביות של צה"ל בימים האחרונים עוד רבים אחרים נוהרים החוצה, כי הם מתרשמים שישראל מאוד רצינית", הוא מציין, "אם עד עכשיו חשבו שזו רק פירוטכניקה של הפלת מגדלים פה ושם, כעת הם מתרשמים שזה רציני ביותר, והם עושים את דרכם החוצה מן העיר עזה. ההנחה שלנו צריכה להיות שגם אם יצאו עוד רבים נוספים, יישארו רבים אחרים בתוך מרחב הלחימה. זה לא יהיה כמו ברפיח, שהצלחנו בשבוע לפנות בערך מיליון איש ולרוקן את המרחב לחלוטין", הוא מבהיר, "כי חמאס הרבה יותר עיקש בעניין הזה ומונע מהאזרחים לעזוב, וגם כי חלק מהאזרחים חי בתודעה שאין לו לאן ללכת. זאת אומרת שגם אם הוא עוזב את העיר עזה, זה לא שהוא מגיע לאיזשהו מקום שבו הוא יכול למצוא שקט או ביטחון. הם חיים בתודעה שהמוואסי מלא, ושכל דרום הרצועה כבר מאוכלס לחלוטין, והם מעדיפים להישאר בבית ולצפות לחסדי שמיים ולחסדי צה״ל שלא יפגע בהם".
אבל הימצאות עזתים בשטח יוצרת לחימה בעייתית ומסכנת את החיילים.
"זה לא רק מסכן את החיילים, אלא זה קודם כול מייצר סוג של חגורת הגנה, מגן אנושי לחמאס. וזה מכביד מאוד על התמרון של צה״ל. זה מחייב את צה״ל להיות הרבה יותר זהיר ואיטי ומסורבל, ולכן גם יותר חשוף לפגיעות של חמאס, למלחמת גרילה של חמאס. אבל מה לעשות, מלחמה זאת ממלכת אי־הוודאות, וזאת מערכת של אילוצים ותנאים שלא על כולם אתה יכול להשפיע, וצריך לדעת להתמודד עם המצב. הנחת העבודה צריכה להיות שיישארו לא מעט אזרחים במרחב הלחימה", הוא שב ומציין, "כי גם אם יעזוב הרוב המוחלט, נניח מתוך כמיליון יעזבו 90 אחוז, גם אז יישארו כ־100 אלף בני אדם. זה לא מעט כשמדובר במרחב לחימה כל כך צפוף ומורכב. מעבר לכך, אנחנו צריכים לגשת לשלב הזה במלחמה בעיניים פקוחות ולהבין שאין ארוחות חינם, ואנחנו נשלם כאן מחירים, אבל האויב צריך לשלם מחירים הרבה יותר גבוהים. והמחירים שאנחנו נשלם צריכים להיות מאוד מוצדקים בכל מה שקשור לעניין של מטרות המלחמה שאותן צריך לממש, וצריך לעצב כאן את המציאות מחדש. צריך סבלנות ואמונה בצדקת הדרך, גם אם הדרך הופכת להיות יותר ויותר קשה, יותר ויותר תלולה".
נניח שחמאס מעביר מחר בבוקר מסר למתווכות שהוא מעוניין לחזור לשולחן המשא ומתן, כיצד ישראל צריכה לנהוג?
"להמשיך את התמרון", אומר פרופ' מיכאל, "חוזרים למשא ומתן וממשיכים את התמרון כאילו אין משא ומתן, ומנהלים משא ומתן כאילו אין תמרון. לא מפסיקים את התמרון בשום פנים ואופן, כי זה מה שרוצה חמאס, זה מה שרוצים פטרוניה של חמאס, שבאמצעות ההטעיות הללו ובאמצעות הולכת השולל הזאת הם יצליחו לייצר איזושהי אווירה ולחץ מסיבי על ישראל, גם מבית וגם מחוץ, להפסיק את המהלך הצבאי, כך שאחר כך לישראל יהיה קשה לחדש את המהלך הצבאי. חמאס מרוויחים זמן לטובת התאוששות, גיבוש דעת קהל בין־לאומית נגד ישראל ובניית היכולת למנוע מישראל לחדש את המהלך הצבאי, ולנו אסור לשתף פעולה עם הדבר הזה", הוא קובע, "לא מפסיקים בלחימה עד שמשלימים את המשימה. ואם תוך כדי המאמץ הנחוש הזה שלנו יש משא ומתן מוצלח שהתוצאה שלו תואמת את מה שישראל מסכימה לגביו, אז כשזה יקרה, יידומו התותחים".
אתה מעריך שניסיון החיסול בקטאר ישפיע על המערכה בעזה?
"אני חושב שהוא כבר משפיע. גם אם הנהגת חמאס בקטאר הצליחה לצאת בעור שיניה מהתקיפה ולא נפגעה, היא ירדה למחתרת ועסוקה עכשיו בהימלטות, בנרדפות, בהישרדות. היא משקיעה בכך המון משאבים ומאמצים, וגם הקטארים בתוך זה. מה שאומר שמרכז הכובד של הארגון, שקוראים לו חמאס חו"ל, מקרטע בשלב זה, והדבר הזה משפיע על היכולת התפקודית של הארגון בכללותו", הוא מציין, "נוסף על כך יש כאן איתות ברור וחשוב באשר לנחישות הישראלית לחסל את חמאס. אומנם ניסיון החיסול הזה יכול לעורר סוג של מוטיבציה להקשחת עמדות אצל חמאס, אי אפשר להתכחש גם לאפשרות הזאת, אבל מצד שני, הוא מטיל מורא ומורך לב בקרב מחבלי חמאס ובקרב האוכלוסייה העזתית".
זה משפיע גם על יחס האוכלוסייה לחמאס?
"בהחלט. האוכלוסייה שחמאס ניזון מתמיכתה רואה שישראל איננה מתכוונת לוותר לחמאס, וכשזה בא לצד ההתנהלות הצבאית בעיר עזה, מגדלים קורסים בזה אחר זה ויש חגורת אש עוצמתית, אז האוכלוסייה מפנימה את השינוי שמתחולל. הם מבינים שחמאס כבר לא אופציה, בוודאי בטווח הארוך, ומכאן נראה שיותר ויותר גורמים שאינם מזוהים עם חמאס ביקורתיים כלפי חמאס ומרימים ראש. מכאן תתחיל להיבנות איזושהי אלטרנטיבה".
ג'יהאדיסטים לא ייכנעו
יוני בן מנחם, מזרחן וחוקר בכיר במרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון, מזהה בשטח פעילות של מחבלי חמאס בניסיון עיקש למנוע מההמון העזתי לנוס מהעיר: "חמאס מנסה בכל דרך למנוע את הפינוי והירידה של התושבים דרומה. הוא רוצה להשתמש בהם כמגן אנושי. הוא מזייף את הכרוזים שצה״ל מחלק לתושבים, מדפיס כרוזים אחרים בערבית, נותן להם כיוונים אחרים ומנסה לבלבל אותם. הוא גם עוצר אנשים בכוח", הוא מדגיש, "הוא מציב מחסומים ביציאות הדרומיות של העיר עזה ויורה בתושבים שמנסים לצאת. אבל למרות זאת, לפי הנתונים של צה״ל, 40 אחוזים כבר התפנו. אני יכול להגיד לך, מבדיקה שערכתי ברשתות החברתיות בעזה, ומכל מיני עדויות מתוך עזה, נראה שכבר יש הפנמה ברורה בקרב התושבים שעזה נפלה, ושזה רק עניין של זמן עד שזה קורה. לכן יש נכונות גדולה של התושבים לרדת דרומה, למרות המאמצים הכבירים של חמאס לסכל ולעצור את הנהירה הזאת החוצה. וככל שתגבר האש שלנו, כך יגבר קצב הירידה שלהם דרומה".
ובכל זאת, על פי ההערכות יישארו עזתים במהלך הלחימה.
"תראי, בהתחלה גם העריכו שתומכי חמאס ומשפחות של פעילי חמאס יישארו בשטח, אבל עכשיו אני רואה דיווחים שאפילו הם מתחילים לרדת".
כי הם הבינו את רצינות ישראל?
"בדיוק. ברגע שיש חגורת אש רצינית ועצימה, זה מסר ברור והעזתים מפנימים את העניין. רק בלילה שבין שני לשלישי ירדו לפי ההערכות 70 אלף בני אדם תוך כמה שעות. אם האש תהיה עוצמתית דיה, זה ידחוף את רוב התושבים דרומה".
ומה קורה עם פעילי חמאס? איך ניסיון החיסול בקטאר משפיע עליהם?
"חמאס טוען שההנהגה שלו לא חוסלה והיא נמלטה מהפצצות צה"ל. יכול להיות שזה נכון, אנחנו לא יודעים סופית, אבל תנועת חמאס לא סגרה את הדלת בפני משא ומתן על הפסקת אש ברצועת עזה, כמובן בתנאים אחרים, הם לא מפרטים מה, אבל הם ממש לא שברו את הכלים. שיהיה ברור, הם יעשו הכול כדי לנסות ולעכב את הכיבוש של העיר עזה", הוא מסביר, "גם קטאר, למרות ועידת הפסגה שהיא עשתה נגד ישראל והדיבורים הזועמים, מוכנה להמשיך במלאכת התיווך בין ישראל לחמאס. יש לה מעמד אזורי של מתווכת, והיא לא רוצה להפסיד את זה בגלל התקיפה שלנו בדוחא. לכן מזכיר המדינה של ארצות הברית, מרקו רוביו, דיבר על זה עם ראש הממשלה נתניהו והוא טס מכאן לקטאר".
המטרה שלהם היא לנסות להחזיר את הצדדים לשולחן המשא ומתן?
"בדיוק. האמריקנים רוצים שבמקביל ללחץ הצבאי העצים של ישראל על העיר עזה יופעל גם לחץ מדיני, ויכול להיות שהלחץ הצבאי ימתן את חמאס".
מה אתה שומע מחמאס עזה? הם מוכנים להילחם? מה רוח הקרב שם?
"שלא נטעה, הלך הרוח בחמאס עזה הוא הלך רוח של ג'יהאד. אני לא רואה שום דרך שהם ייכנעו. ודאי שהם לא ייכנעו. חמאס הוא ארגון ג'יהאדיסטי, והוא לא יכול להרשות לעצמו להיכנע".
אז מה כוללת מבחינתנו הכרעת חמאס?
"זה אומר שאנחנו נחסל את הפעילים של הזרוע הצבאית של חמאס ונמוטט את שלטונו. אנחנו לא יכולים לחסל את הרעיון החמאסי ואת האידאולוגיה החמאסית במוחות של האנשים, אבל את התשתית הצבאית, הפעילים והמפקדים אנחנו יכולים לחסל ולהשמיד".
***
