אם יש את נפשך לדעת את המעיין שממנו שתו אלפי תלמידים ותלמידי תלמידים אהבת תורה, חשק התורה, מתיקות התורה וערבות התורה – לך אל הגאון הרב משה חיים דימנטמן זצ"ל. אל האיש משה העניו מאוד, שהרגיש במתיקות וערבות התורה והיה משתגע ומתלהט אחריה.
רב אברום שפירא, שלמד איתו בחברותא, אמר על רב מוישה כי לא מצא מי שחשקה נפשו בתורה כמותו. הרב מיכאל חסין, תלמידו של הרב שמואל רוזובסקי, סיפר כי אבדה לו מתיקות התורה כשנפטר רבו, ולאחר שנים כשפגש בתורה של ר' מוישה חזרה המתיקות. ר' מוישה למד ולימד בחיות, בהתלהבות ובהתמדה, תורה מתוקה מדבש החודרת ללב הלומדים. הוא למד ולימד כפי שכתב האגלי טל בהקדמתו: "עיקר מצוות לימוד התורה להיות שש ושמח ומתענג בלימודו ואז דברי תורה נבלעין בדמו. ומאחר שנהנה מדברי תורה הוא נעשה דבוק לתורה". דברי התורה נבלעו בדמו, הוא היה בקיא עצום בש"ס בבלי מכריכה לכריכה, והכיר כל דיבור המתחיל ברש"ש ובמהר"ם שי"ף.
רב מוישה למד בישיבת מרכז הרב, ושתה בצמא דברי תורה מגדולים רבים. הוא היה מספר לנו על הקשר שלו עם הגאון הרב יחזקאל אברמסקי, על החבורות ששמע מהסטייפלר, על הרב גוסטמן ועל האדמו"ר מקלויזנבורג. כך הוא היה "עושה חיים", מדבר בלימוד עם תלמידי חכמים.
רב מוישה לא היה חדשן. הוא נשא ונתן בדברי הראשונים והאחרונים בסוגיה. רש"י ותוספות. רי"ף, רא"ש, ר"ן ורמב"ם, קצות ונתיבות, ור' עקיבא איגר שאותו כינה מרן. בהלוויה סיפר הרב מרדכי גרינברג, בשם רב מוישה, משל לעכביש ודבורה. העכביש טווה את חוטיו משלו אך אין להם עמידה, לעומתו הדבורה אוספת צוף מפרחים שונים ומייצרת דבש מתוק ואמיתי. ר' משה ייצר דבש. הוא אסף ו"צישטל" (חיבר מושגים למדניים מסוגיה לסוגיה), ובנה מהלכים בסוגיות. לא אמר דבר שלא שמע מרבותיו, אך אמר דברים שלא שמעתם אוזן מעולם. לדוגמה, לשמוע ממנו הסבר בסוגיית תרי ותרי ספיקא דאורייתא או ספיקא דרבנן, או את רבי עקיבא איגר בסוגיית אי עביד לא מהני בשוחט בשבת, זה להתענג על בהירות שאין כמותה. איך הוא היה אומר: "הפלא ולפל'ה" (הפלא ופלא).
השיעור שלו לא היה סתם שיעור, הוא היה מעמד, הופעה, כנתינתה מסיני, בקולות וברקים. הוא החייה את הלמדנות והחדיר אותה לתלמידיו לווריד. אצלנו בכולל יד ברודמן הרב היה רץ מקצה לקצה של בית המדרש תוך כדי שיעור ומתענג על הסוגיה, והדברים מאירים כיום נתינתם. מותיב ומתרץ, ומנער את תלמידיו, תופס אותנו בגרון בקושיות בדברי הראשונים והאחרונים. עמל להצמיח אותנו בתורה, להכיר לנו את הרייד הישיבתי (דרך הלימוד בישיבות), איך היה אומר: כדי שכאשר תדברו בלימוד עם תלמיד חכם לא תסתכלו עליו כתרנגול בפני אדם. כתלמידיו זכינו לקבל ממנו תורה שיש לה בית אב – את הקו המחבר ממשה רבנו לרב מוישה הרגשנו היטב.
רב מוישה למד תורה בעמל גדול. למרות ידיעותיו העצומות, הוא היה אומר שאין לו זמן ללימוד מקצוע אחר בתורה, כי הוא צריך לדעת את הבבלי. הוא השקיע הרבה בשיעורים. היו לו דפי סיכום בכתב ידו שבהם סידר לעצמו את הדברים. דפים ברורים ממוספרים באותיות, לדוגמה "עמ' תתמג", והייתה מהדורה קמא ומהדורא בתרא. הוא היה כותב ומוסיף הארות שהתחדשו לו ובונה את השיעור כך שיהיו הדברים מובנים. הייתה לו יכולת הסברה מופלאה. בשיעורים שנתן בשבת בבית הכנסת 'אהל חיים' ברחובות הוא היה מכניס בעלי בתים לסוגיות למדניות כבדות, מקדים להם את ההקדמות הנצרכות לסוגיה ומגיע איתם ללמדנות שבה, כאילו מדובר בשיעור כללי בישיבה.
מורי ורבי, רב מוישה, היה מסור מאוד לתלמידיו. זכינו לשבת איתו בסדרים בכולל שעות ארוכות, לשאול שאלות, לדבר בלימוד בסוגיות ולחזור על השיעור. זו הייתה דרכו להחדיר בנו את האהבה לתורה וללימודה. במוצאי שבת קודש פרשת כי תבוא, לקראת סליחות "במוצאי מנוחה", כשהגיעה הבשורה המרה כי נשבה ארון האלוקים וימות משה עבד ה', ניסיתי לאחוז ברב מוישה דרך סיכומי שיעוריו. תוך כדי הדברים מצאתי פתק בכתב ידו, ששלח לתלמידיו בכולל לפני שנים, בהיותו מאושפז בבית החולים קפלן זמן קצר לאחר שלקה בליבו: "ב"ה יום ה' קפלן. לידידי היקרים, שלום רב, הריני ממציא לכם כמה הערות בסוגיא, ואני תקוה בעז"ה שיהיה לתועלת הלימוד. ובעז"ה נתראה בקרוב ונוכל דבר פא"פ (פנים אל פנים). בכבוד וידידות משה חיים דימנטמן". כזה היה רב מוישה, מסור מאוד לתלמידיו, וכולו דבוק בתורה גם על מיטת חוליו.
רב משה היה מענטש. כפי שהזכיר בהלוויה תלמידו הרב מאיר ברקוביץ', ראש כולל יד ברודמן, גדולתו בתורה וענוותנותו הובילו אותו להיות מעורב בדעת עם הבריות. הוא תמיד דרש בשלום תלמידיו, הגיע לבקרם והתעניין במשפחתם. כך היה גם בקהילה ברחובות בהיותו מבקר חולים, עולה לברך בברכת שבת שלום, ושם לב גם לילדים ואלמנות. מפורסם שהיה מרביץ תורה בתלמידיו, תרתי משמע, אך לא כולם יודעים שלקראת יום הכיפורים היה מבקש את סליחת התלמידים בכולל, אם נפגעו ממנו בזמן הריתחא דאורייתא.
זכו תלמידיו של רב מוישה לרב שהעמידם בקרן אורה, והדביק אותם באהבת התורה. חבל על דאבדין ולא משתכחין. זכותו תעמוד למשפחתו, לתלמידיו ולכל בית ישראל.
הכותב הוא ראש בית המדרש תורת המדינה, ותלמיד של הרב דימנטמן בכולל יד ברודמן
***
