הצרה בעבודה כעיתונאי היא שרגש הזעזוע נשחק אצלך לגמרי. אתה כמו מבקר מסעדות. מדי יום או מדי שבוע אתה אוכל במסעדה ומדרג את הסטייק או את מנת השף. אחרי זמן לא רב, גם המנה היוקרתית ביותר תהפוך אצלך לאטריות מחוממות במיקרו. עיתונאי שמסקר את התחום הפוליטי התרגל לכל נכלוליות אפשרית. כל תקיעת סכין בגב, כל העדפת אינטרס אישי על פני טובת הכלל כבר מוכרות לו. קשה למצוא משהו שיטלטל את עולמו. כתב שמסקר את תחום הפלילים, מסקר מדי יום את העוולות הקשות ביותר, נחשף לחומרים מטלטלים ומחרידים במיוחד, לפשעים הנתעבים עלי אדמות ועלי ספר החוקים. הרוע הפך להיות חלק משגרת עולמו. כאילו שזה הטבע.
כל זה נכתב כהקדמה לעובדה שמשום מה הצלחתי להיות מזועזע בסוף השבוע שעבר. מיד כשראיתי את הדברים, החלטתי שעל כך אכתוב את הטור השבוע.
הנביא ישעיה זועק ומוכיח את עם ישראל: ״ובפרישכם כפיכם אעלים עיניי מכם, גם כי תרבו תפילה אינני שומע, ידיכם דמים מלאו. רחצו, היזכו, הסירו רוע מעלליכם מנגד עיניי, חדלו הרע״.
בסוף השבוע התקיים דיון בבית המשפט העליון על המשך מעצרו של סער אופיר עד תום ההליכים. בדיון שהתקיים בפני השופט יחיאל כשר, הפרקליטה הצעירה ספגה ביזיונות, הכפשות, שקרים ורוע צרוף. עורכת הדין תהל ורד. אני מודה שעד אותו דיון לא הכרתי את שמה. לפני זמן לא רב מונתה לעורכת דין, והיא עובדת במחלקה הפלילית בפרקליטות המדינה.
כדי להבין על מה יצאו הזעם והחמה, צריך לקרוא את כתב האישום נגד סער אופיר.
לפני שנצלול לעובדות כתב האישום, צריך להבהיר שאומנם עומדת לאופיר חזקת החפות והוא טרם הורשע בדבר, אך בדיון המעצר אישר סנגורו את דבר קיומן של ״ראיות לכאורה״ נגדו. לכן אניח לצורך הטור הזה כאילו העובדות הוכחו, מכיוון שגם הסנגור בדיון בחר שלא להתעמת על העובדות ועל נכונותן.
על פי כתב האישום, בשעת לילה הגיע תושב פלשתיני למעיין בבקעת הירדן יחד עם פלשתינים נוספים. שוטרים וחיילים הגיעו למקום. הם ערכו בדיקה בטלפון של הפלשתיני ומצאו תמונה שבה הוא נראה עטוף בדגל בצבע ירוק, באופן שהעלה בקרבם חשד כי הלה תומך בארגון טרור. אחד החיילים שאל אותו לפשר התמונה, אזק אותו בידיו, הרחיק אותו מהמקום והורה לו לשבת על הקרקע. או אז הגיח אחד הנאשמים לעברו, בעט בפניו, אחז בראשו והטיחו בטנדר המשטרתי, בעט בו בצלעות, סטר על פניו בחוזקה, הכה אותו בבטנו במכות אגרוף, גרר אותו לעבר הרכב הצבאי והשעינו עליו.
לאחר מכן אותו נאשם שוחח עם סער אופיר וטירן גלמודי ומסר להם את מיקומו. הם הגיעו למקום ברכב שעליו מותקנים אורות מהבהבים בצבע כחול ואדום, כשהם לבושים במכנסיים טקטיים בצבע חאקי ופניהם רעולות. לפי הנטען, גלמודי נשא אקדח, ואופיר נשא אקדח דמה ורובה דמה.
על פי כתב האישום, "בעוד המתלונן יושב על הקרקע, רצו לעברו גלמודי ואופיר והחלו להכותו נמרצות באמצעות אגרופים ובעיטות בכל חלקי גופו, בכלל זאת בעט גלמודי בראשו של המתלונן. אופיר נטל את הרובה, והכה באמצעות קת הרובה את המתלונן בעינו הימנית. גלמודי נטל בול עץ שהיה במקום, והחל להלום באמצעותו במתלונן בכל חלקי גופו, ובכלל זאת בראשו, משך מספר דקות. בד בבד, המשיך אופיר לבעוט במתלונן".
על פי כתב האישום, התקיפות נמשכו גם לאחר שהמתלונן איבד את הכרתו. גלמודי ואופיר הרימו את המתלונן, הכניסו אותו לתא המטען של רכבו של גלמודי ועזבו את המקום. יותר משעה לאחר מכן, גלמודי וסער עצרו את הרכב בהגיעם למחסום חמרה, הוציאו את המתלונן מתא המטען, השליכו אותו במקום כשהוא מחוסר הכרה ושותת דם ועזבו את המקום באישון ליל. בשעות הבוקר המוקדמות המתלונן התעורר, ועובר אורח פינה אותו לקבלת טיפול רפואי.
מעבר לכך, שניהם נאשמים גם שבנובמבר 2024 החזיקו ללא היתר רובה סער דמוי 4M עם כוונת טלסקופית, טעון במחסנית שהכילה 29 כדורי תחמושת, וב־60 כדורים. נוסף על כך בתא המטען ברכבו של גלמודי החזיקו השניים אמצעי לחימה רבים, מהם שלושה רימוני רסס, שבעה רימוני עשן, 69 מחסניות לנשק שהכילו סך כולל של 1,993 כדורי תחמושת, 32 קופסאות שהכילו סך כולל של 960 כדורי תחמושת, 234 כדורים בתפזורת, מכלול לנשק וכדור 40 מילימטר.
מי ירצה להיות בשירות הציבורי?
למה אני מספר את כל זה? כדי שתבינו את הטירוף שהתחולל סביב עורכת הדין תהל ורד, שביקשה להאריך את מעצרו של אופיר עד תום ההליכים.
חברת הכנסת לימור סון הר־מלך הגיעה לאולם בית המשפט וצעקה על הפרקליטה ורד: ״את תיזכרי לדיראון עולם, ההיסטוריה לא תשכח לך את זה. תתביישי לך שאת תוקפת את החיילים הגיבורים שלנו, גיבורי ישראל״, תוך שהיא לועגת לה ומקניטה אותה על כך שהיא חובשת כיסוי ראש בעודה רודפת את הלוחמים.
תחפשו את השם 'תהל ורד' בטוויטר או בפייסבוק. תמצאו את כל נאצות תבל נגדה. פרקליטה זוטרה שכמובן לא מקבלת שום החלטה עצמאית בתיק הזה. קחו דוגמה קטנטנה למה שכתב עליה פעיל פוליטי מסוים: ״כיסוי הראש על הראש שלה הוא כסות למי שהיא: רודפת יהודים ועושה הכול כדי לכלוא אותם. תזכרו את זה כשהיא תהיה מועמדת לשפיטה או משהו כזה. זו הפרקליטה שרודפת אחרי הלוחם הגיבור סער אופיר. מתפלל שאלוהים ישלם לה על כל מה שהיא עשתה״.
וזו בסך הכול דוגמית קטנטנה. אבל מה לנו להתלונן על איזה פעיל אנונימי שמנבל את הפה ומגדף ומשתמש במצווה של כיסוי ראש כדי ללעוג לאשה דתייה, כאשר מי שפתחה במסע הצלב היא לא אחרת מאשר חברת הכנסת הדתייה וחובשת כיסוי הראש לימור סון הר־מלך. הוקם מטה שלם שתפקידו לשקר ולהמציא המצאות כאילו הוא עצור כבר תשעה חודשים על רצח מחבל נוח׳בה בשבעה באוקטובר. הנה כך פורסם בערוץ 14: ״סער אופיר עצור כבר תשעה חודשים באשמת 'רצח וחטיפת מחבל' בשבעה באוקטובר״. שום דבר מתוך זה לא אמת. הוא לא נאשם ברצח וחטיפת מחבל בשבעה באוקטובר. ציטטתי לכם מתוך כתב האישום שהוא מואשם בו. כל השאר זה פשוט קמפיין שקרי ומופרך.
שוב, תגידו, אבל הוא לא הורשע. נכון, אבל הסנגורים לא התנגדו לקיומן של ראיות לכאורה נגדו. מלבד זאת, יש לסער אופיר הרשעה קודמת בעבירת נשק.
אפשר לטעון שהיה ניתן להסתפק במעצר בית עם מפקחים. אבל מה בין זה לבין מופע הטירוף נגד הפרקליטה? האם לא לגיטימי לבקש מעצר עד תום ההליכים נגד אדם שנאשם בעבירות החמורות המוזכרות לעיל, ושהוא לא מתכחש לקיומן של ראיות המבססות את הנטען? האם לאמת אין שום משמעות? האם בשם הדאגה ל״חיילינו הגיבורים״ מותר לעשות הכול? מותר לשקר? מותר לגדף, לרדוף ולהעליל על פרקליטה שעשתה את מלאכתה?
הסיפור הוא הרבה יותר גדול מאותה תהל ורד. תחשבו לעצמכם מי בכלל ירצה להיות פרקליט בשירות הציבורי אם זה היחס שמקבלים כשמכונת הרעל החליטה להפוך אותך לאנטיוכוס מודרני. השירות הציבורי יהיה מורכב מחדלי אישים ורקובים, אנשים שחורצים גורלות של בני אדם עם פחד מצמית ממה שכותבים עליהם ומה שאומרים עליהם.
כבר היום אנשים בורחים מהשירות הציבורי. למה להם לסבול ולמה להם להסכים לשרת בתנאים הללו? ביקורת היא דבר חשוב, ואני חושב שהמערכת המשפטית זוכה ליותר מדי הנחות והקלות אצל רבים מהעיתונאים. אבל מישהו יכול לכנות את המשטמה ומופע השנאה הזה ביקורת? ראיתי שאחד העיתונאים תיאר את האירוע שבו חברת הכנסת סון הר־מלך משתלחת פומבית בפרקליטה ורד ״עימות בין חברת הכנסת לבין הפרקליטה ורד״. אני בספק אם חברת כנסת שצועקת בקולי קולות על פרקליטה שלא מוציאה מילה מהפה, בזמן שחברת הכנסת גם דואגת שהתוכן יצולם ויפורסם, הוא בגדר ״עימות״.
ועוד נקודה אחת:
אי אפשר להתלונן על הפרופיילינג המכוער והמגונה שעושים לאלוף דוד זיני, כשבמקביל נשמעות אמירות כאלה בדיוק, רק מהצד ההפוך, זה של לימור סון הר־מלך. אם מותר לתקוף פרקליטה שעושה את עבודתה משום שיש לה כיסוי ראש, מה לנו כי נלין על המיתוג שעושים לזיני כמשיחי שבז לשלטון החוק, רק משום שעל ראשו יש כיפה?
אנחנו נמצאים בערבו של ראש השנה, יום הדין. יש יותר מדי סוכני כאוס וסוכני שקר שמבחינתם אין דין ואין דיין. יש אג׳נדה, ובשמה מותר הכול. כולנו מועדים וחוטאים, האדם מטבעו איננו יצור מושלם. בשביל זה ישנה מצוות התשובה, בשביל זה ישנם ימי התשובה. אבל מצוות התשובה וימי התשובה לא יכולים לעזור למי שחושב שהעבירות שלו הן מצוות. איך הוא יכול לחזור בתשובה אם הוא בטוח שהוא צדיק גדול שמקיים מצווה? לאנשים כאלה אין כמעט תקנה. מהאנשים האלה ומתרבות השקר הזאת צריך לברוח כמו מאש. ״הוי האומרים לרע טוב ולטוב רע, שמים חושך לאור ואור לחושך, שמים מר למתוק ומתוק למר. הוי חכמים בעיניהם ונגד פניהם נבונים״. אל יהי חלקי עימהם.
לתגובות:
***
